היום יקראו להחייאה שעושים ארבעת חברי אנסמבל דיוואן לשירת יהודי תימן – "מוסיקת עולם" במשמעות של מוסיקה אתנית (Ethnic Music) או מסורת מתחדשת (Neo Traditional) במונחים מוסיקליים, מתייחס המושג למסורות מוסיקליות בעלות סולמות ייחודיים או כאלו שמשתמשות בכלים אתניים מיוחדים.
בשביל רבים מייק אולדפילד ייזכר לנצח על יצירתו Tubular Bells משנת 1973, מסטרפיס – תערובת ייחודית של רוק ומוסיקת פולק. אבל אולדפילד אינו עשוי רק מ"פעמונים טבעתיים". בין יצירותיו המשובחות – Ommadawn משנת 1975, יצירה תחושתית יוצאת מהכלל, שנכנסה לפנתיאון
ב-2007, שר עמרי גליקמן "אם אפגוש את אלוהים", עשר שנים אחרי הוא יורד לאדמה ומבקש רק "משהו נעים לנשמה" מה זה אומר? להתנתק מהכל. להישאר עם מוסיקה. לא משהו טראומטי. סתם קיטור בתוך הבלגן המקומי, עוד מהדורת חדשות, מתכוננים לעוד
"אולי בסוף הדרך, אני אהיה אדם אחר, יותר פתוח, פחות נוטה להסתתר" אני מתמסר בקלות לטון המלנכולי הרך של עידן עמדי. יש בו עצב מושרש שמלטף. אני גם קונה בקלות את שורת הווידוי הנ"ל (השיר "אין אותך"), כי היא מה-זה
"ילדי בית העץ" – פרק ההמשך. ההצלחה מייצרת מיתוג. עכשיו – כבר הצגת ילדים מצליחה, סדרת טלוויזיה בחינוכית. יש מקום לשירים חדשים, לצירוף כוכבי מוסיקה נוספים. נוסחה מנצחת – שירי ילדים למבוגרים, שירי מבוגרים לילדים. הכותב המבוגר לוקח את "האני"
חוה אלברשטיין מצהירה, שהיא הכינה לעצמה מתנת יום הולדת בדמות אלבום חדש. זמן הרהורים נכון לעשיו בהיבטים שחוברים לעבר. אולי נגיעה בסיכומים במובן של סגירת מעגל וחזרה לבסיס היציאה שלה כזמרת-יוצרת במהותה. "הירושה" – השיר שפותח מעיד על ההמשך. נשמע
זו הייתה התכנסות של מבחר ענקים להצדעה לאחד מגדולי הזמרים של המאה העשרים והעשרים אחת. ב-3 לאוגוסט חגג טוני בנט את יום הולדתו ה-90. לרגל האירוע התקבצו ב"רדיו סיטי מיוזיק הול" בניו יורק כמה מחבריו הטובים של הזמר וחברו אליו
ה"שם יש" לפי יונה וולך – כמעט משב רוח נוסטלגי. המוסיקה לוקחת את המילים לנופים מעוררי געגועים משנות השבעים. ה"קצת אחרת" הזה. אלתור החליל וקצב ההקשה הנהדרים שחוברים למרחב צלילי של אווירה טהורה. שם טוב לוי "מצייר" את הסיפור התשוקה
משפחות על ילדיהן מצטיידות בכרטיסים לקראת מבול הצגות הילדים בחנוכה. אני אמתין עם נכדי עד שוך הסערה. שום נזק תרבותי-חברתי לא ייגרם להם. בינתיים, אשמיע להם את "ריח של חלומות", אלבום וספר שירים מאויר מופלא. המילים של דנה דובדבן, הלחנים
זה אלבום מסיבות. party album מתכון דיסקו פאנק-פאן. תן לעצמך להרגיש צעיר ומשוחרר. המקצבים וקולות הפלסט עושים את העבודה. קחו את Body Moves ותבינו לאן נושבת הרוח. תמשיכו ב- Cake By The Ocean, הסינגל שיצא מאלבום הבכורה. אתם כבר בעיצומה
ב"קצת שונה" השיר שפותח את האלבום, נסרין קדרי נשמעת כמעט מצטדקת, כשהיא מנסה לשיר על אחת "קצת שונה", אבל גם שהיא "אחת כמו כולם". שגם היא "כואבת". שהיא גם אוהבת מוזיקה. שהיא "נרגעת בדרינק עם חברות". זה סוג של תמרון
תמונת העטיפה היא תקריב אצבעות באקט פרובוקטיבי על מכנסי הג'ינס שלה החושף טבורה – מחווה ברורה לעטיפת "כמו תפילה" של מדונה Like A Prayer, אבל בזה מסתיים כל הדמיון למוסיקה של מדונה. Tove Lo נמצאת באזורים אחרים בכל מרכיב –
אלבום רביעי לחבורת האינדי האירית, שמגיע 3 שנים אחרי Beacon. הוא נפתח בשיר שיצא כסינגל "Are We Ready?". שומעים קולות של ילדים כמבוא לשירה בקולות גבוהים, ובהרמוניות גרנדיוזיות, שיר שמביע דיעה נגד התרבות הצרכנית: "All the stores are bored with
מה מצפים מליידי גאגא? שהיא תמציא עצמה מחדש? שתישאר גאגא? היא ממציאה עצמה כל הזמן מחדש. רצינו אותה זמרת ג'אז וקיבלנו. פתאום זו היתה גאגא שחוברת לזמר ג'אז קשיש (טוני בנט) ועושה איתו אלבום – Cheek to Cheek. אין לה
כשבועיים לפני צאת האלבום הארבעה עשר שלו, הודיע לאונרד כהן. כי הוא מוכן למוות. אחר כך מיתן את ההודעה, במפגש האזנה לאלבום בלוס אנג'לס. "הגזמתי", אמר. "תמיד נטיתי לדרמטיזציה עצמית. אני מתכוון לחיות לנצח"… האם הייתה לכהן פליטת פה? תקשיבו
קינגס אוף ליאון ניסו את האלבום החדש על המדיה החברתית. הרביעיה יודעת עם מי יש לה עסק. משתמשי הפייסבוק חייבים להכיר את החדש. מה זה אומר? שהאלבום צריך להיות ידידותי למשתמש? ואללה. אחרי עשרה שירים אין שום בעיה לקבוע: כמעט
מאיה בוסקילה מחלקת טיפים למי שהאקס שלה הוא עכשיו אצלה. השיר נקרא "תקשיבי לי". הוא היה פעם בשבילי עכשיו הוא בשבילך, היא שרה בעצב רב. והטיפ? "תקשיבי לי אני יודעת / אל תנסי לחבק / שהוא כועס אז הוא נסגר /
סולו ראשון לסולן הלהקה הבריטית Keane. דפי יחסי הציבור מדברים על "מסע מטלטל" לאורך עליות ומורדות בחיים. אכן: The Wave הוא אלבום אישי חושף יותר מכל מה שצ'אפלין עשה ב- Keane, יותר דרמטי מכל מה שיצר עד היום. לאורך האלבום
האסופה שנועדה להושיט יד ל – amfAR, קרן התומכת במחקר האיידס, מתמקדת בגרסאות (Covers) לשירי שנות השמונים. רשימת ה-14 שירים נמצאת מטה. "כיסוי" מגיע מלעז – קאבר ורשן (Cover version) הוא ביצוע חדש של השיר המקורי. יש שירים שמזוהים לחלוטין
אלבום שני לשון פיטר ראול מנדס, הקנדי בן ה – 18, ואין אפילו צורך להמר: ילדות ונערות לא יתנו לו להישאר על המדפים. יורידו אותו בנשימות כבדות של התרגשות. הבילבורד ידווח על מקום ראשון במצעד המכירות וההורדות. זמר הפופ הקנדי
אנחנו בעידן ניצחון הסינגל הבודד. אוסף ה-Now בגרסת העריכה המקומית הוא תשובה מוחצת לכל מי שמחפש את הסינגלים הלוהטים. אם אתם אוהבים פופ עדכני, אם יש ילדים בבית, אם אתם רוצים אווירת שמח בחג – קחו את זה. אני לא חסיד
לא מבין אף מילה בפרסית, ואני צריך להסביר לעצמי איך השירים האלה, ששרה מורין נהדר, מהלכים עלי קסם. תן לרגש ללכת לפניך, אבל לפני שנסחפים, נפעיל גם את ההיגיון. מורין נהדר, המוסיקאית, הפייטנית, דאגה להרחיב את הגבולות המוסיקליים של השירים
אלבום אוסף הוא בדרך כלל צומת, שמרכז מבחר ממספר אלבומים בתוספת שירים כהנה וכהנה – כדי לסכם דרך. אחרי ששמעתי 16 שירים של רונה קינן, אפשר לומר – האוסף כמכלול הפתיע אותי. כשמצרפים שיר לשיר מתקבל מארג מרשים של זמרת-יוצרת.
לאונרד כהן פונה לאלהים: "אתה רוצה את זה חשוך יותר. אני מוכן". מיליון נרות דולקים למען האהבה שלא תגיע. הטיעון של כהן: "אין כל תקווה בחיים האלה". האש , השלהבת, הנרות הם סמל החיים, אבל הם כבים כי האל רוצה
יש מקום לראות את הטוב שבחיים, אבל אצל דיקלה זה מגיע בסוף אלבומה החדש באופן אירוני מסיפור על אחת שאמנם גדלה ברחובות, אבל הפכה ל"מיס יוסטון על למבורגיני". כבר יכולה להרשות לעצמה לכתוב סיפורים על אכזבות, על רקע צפייה בסרט של
צלילי האקורדיון בפתיחה מכניסים לסרט מתח בבימויו של שלום חנוך – "זום אאוט, זום אין, קצת אקשן קצת מין". הדרמה הקצבית מזכירה את "מחכים למשיח", אלא שהתוכחה החברתית של השיר ההוא: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם", אינה קיימת באלבום החדש של
האלבום נפתח כסרט מתח. המוסיקה של "צב" מכניסה מיד למסלול קודר, אפלולי, שירה מדוכדכת של טון נמוך. הוא שר אליה – "ואני הולך לאט כמו צב עם בית על הגב/אני הולך איתך בונה לך בית על אגם". היא לעולם לא
המנעד הגבוה של עדן בן זקן שעובר לאורך האלבום הוא טון כמעט אחיד שמסתלסל באיזו התבכיינות נונסטופ. נכון יש לה את זה. קול נדיר. מה עושים איתו? שוכרים את שירותיהם מתמחים בלהיטי הז'אנר כדי ליצר תמלילים חלולים על אהבה ושברונה.
11 השירים החדשים הם תמהיל אקלקטי של זמרת שמנסה להיות סינגר-סונגרייטר וגם לשיר יוצרים שונים. חני דינור שרה את עצמה בטון אפרורי אמין כמו ב"שנת שמיטה" – הרהורי מהות חיים (שחרור, ויתור על השליטה או להגיע לאיזון מעודן) בתזמור ג'אז
האלבום נפתח בקינתו של דודו טסה, קול נמוך מיוסר, סלסול דואב, מלווה בצליל מיתר: "כבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, מְחַכֶּה בַּאֲפֵלָה/ שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לִגְלֹל מֵעָלַי אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה". הבדידות הארוכה שהפכה אותו לקהה חושים. הצליל, הטון, נשמעים כשיר אבל, פיוט
