אז מהו סרנגה היום? יווני, ישראלי, אוריינטאל, ים תיכוני פופ-קלאב – כולם גם יחד? זמר לכל המשפחה, לכל אירוע, למאזין ששונא זמרים לכל אירוע? תשאלו: מה אתה צריך הגדרה? תקשיב לאלבום. אז הקשבתי, והוא אכן מחזיר לשאלה הנ"ל. כלומר סרנגה
אני בראש עם אהוד בנאי כבר על הפתיחה. גם לי הרופא אמר אותם הדברים, ואשכרה אני הולך, חוטים משתלשלים מהאוזניים, המוסיקה מגבירה לי צעדים, זה אכן מעניק לגוף ולנפש נקודות זכות. כמו בנאי הולך ישר, משתדל לשמור על קצב, מריח
זהו האלבום הכי רחוק מ"דברים יומיומיים כאלה". לא דיסק שמקבלים ביום-יום. הוא נפתח בתזמור אפוקליפטי מורכב – שיר על סוף העולם, מקום בלי מוות, בלי הבל, גיהנום שמרגיש כמו גן עדן. השמש קופחת לילה שלם. ובדמיונו הפורה הוא והיא נמצאים
מה שגרמה צפייה ב – קרקס השמש – Cirque du Soleil בשנת 2009 לטים היגנסון, היוצר והזמר הראשי של "פליין וייט טיז". נפעם מהעושר, מהדמיון, מהצגה שגרמה לו להרגיש ילד בתוך הרפתקה אחרת מסעירה. "בסוף ההצגה חשתי שאני רוצה לעשות
השד של קרן אלסון מסתובב בין סיפוריה – סיפורים של אובדן אהבה, תקווה, בגידה רומנטית ועוד פשעים שונים של תשוקה על רקע ירח המלא. "הרוח המהלכת" הוא סיפור מוזר על אדם הרוצח את אהובתו. מושר כסיפור מתח בליווי קלידים בנוסח
האם זה הסיבוב של אסי זיגדון? שיר 8 ("הסיבוב שלי") הוא בקשתו של יוצר זמר לספר את הסיפור שלו שאומר: במקום שבו צריך לפתוח – כל כפתור סגור. האם האלבום הזה יפתח לזיגדון כפתורים סגורים? יש כמה שירים שמצדיקים, במיוחד
סוף סדרת ההמשכים Body Talk? מצד שני, עם פופ אטרקטיבי כזה, מה איכפת אם זה יימשך. הקומבינה: לוקחים חמישה השירים הטובים מהחלק הראשון של Body Talk ועוד חמישה מהחלק השני ומוסיפים חמישה חדשים, ביניהם Indestructible, שהופיע בגרסה אקוסטית בחלק השני
