המלצות מוסיקה

יש טקסטים שעל הנייר גורמים לך לעבור לשיר הבא, חוסר מקוריות משוועת, נדושים על גבול השערוריה, אבל אז מגיעה המוסיקה, ומביאה משב מרענן. אחת מהשתיים: או שהמוסיקאי החליט שהוא לא ישיג עבור המוסיקה שלו סחורה טקסטואלית טובה יותר, או שזה מה

בסוף הערב רשמתי כמעט ספונטנית משפט: "נורית גלרון  לא מנסה להמציא את עצמה מחדש". המשפט הזה עורר דיון קל ביני לבין עצמי: האם אמן צריך להמציא את עצמו מחדש? התשובה לפי נורית גלרון היא: איך שגלרון לא תשיר את עצמה, איך שלא

חיפשתי בביוגרפיה שלה – מה קושר את קרן קרולינה אברץ ללבנון. אפרופו השיר "שנסון ללבנון". הבנתי שמצד המוצא – היא דווקא מתכתבת עם שורשים יווניים-טורקיים… עזבו שורשים: קרולינה היא יוצרת וזמרת ורסטילית. היא לא זמרת של סגנון אחד, אבל היא

בסוף ההופעה, כשאני על דלת היציאה, עומדת נערה וממררת בבכי. "למה?", שאלתי אותה. "כי אני מתרגשת". "בת כמה?" – 14. לא יכול להיות. הליפסטיק התסרוקת. ככה נראות בנות 14 כיום?! הנעורים היפים או הארורים? לירן דנינו, כוכב נולד לשעבר, כוכב

אדם בתוך עצמו ממשיך להתגורר. שגרת היום-יום. התחושות אותן תחושות. החששות אותן חששות. הפחד אותו פחד. הילד שבו ממשיך לדבר (איתו) ויש דבר חשוב באמת… האם שלמה ארצי לא יכול להשתנות? הוא אותו שלמה ארצי. (כולנו הרי יצורים כאלה, נכנעים למה

אושר הוא עניין יחסי. לעיתים, נדמה לך שאתה מאושר יותר מרעך (חברך) בגלל רעתו (צרתו) איה זהבה פייגלין בוחנת את מצב היחסיות באמצעות שתי סיטואציות- האחת במתן נדבה להומלסית מופרעת, שאמורה לנקות המצפון לא בהכרח לגרום לאושר. השניה – באמצעות

שיר שחוה אלברשטיין הקליטה לאלבום "נמל בית" (1984), אבל לא נכנס"מטעמים טכניים". לפי הקומוניקט שהגיע עם השיר, ניתן היה להבין, כי השיר יוצא לאור בפעם הראשונה, אבל אז נזכרתי ששמעתי אותו בגרסת ירדנה ארזי באלבום שממש נקרא על שם השיר

א ה ב ה. למשפחת שבת יש מה להציע כשמדובר בא ה ב ה. יש הרבה מקום לאהבה. טהורה, נטו, מזוככת. באה מהלב. אל נא נסבך דברים. הטקסט קצר, רזה, שחוק. "מאמי", "אין לי לילה", "השמיים שרו רק לשנינו". אין

פסוקים מהמקרא הם מקום מפלט, כמעט כמו בריחה מהחול לקודש. שפת החול כנראה דלה-קלה מדי כדי לתאר תחושת גאולה. מצד שני – כמה קל להיתלות במקורות. . ירושלים מבשרת על בואו של המבשר מן ההרים – סמן שמשהו טוב עומד לקרות. אור מפציע

לא הרבה שירי אהב המשדרים כאב אמיתי, מגיעים מעומק הצער אל מיתרי הקול. נועם פנחסוב שר את יגונו מנקודת מבטה של האהובה – על אהבתה אליו. איך אפשר להשוות עוצמות אהבה? אבל היא יודעת לקבוע: "אני אוהבת אותך פחות מאיך

קראו לו זכריה ג'קי מקייטן. יש שהפכו אותו לאגדת זמר מזרחי בשמונים. עכשיו הוא אגדה במותו. יורידו עוד פעם את "המענטזת" לסלולר. אבל מה נשאר מהאגדה? מספרים שבשנים האחרונות חזר לשם "זכריה". כששאלו את מרגול, היא אמרה: מותו פוצע לי

ההבדל בינינו ובין נלי – שאנחנו יודעים את סוף הסיפור של אלישע הודות למספר ארקדי. דוכין הכניס אותנו אפילו למתח סקרני. התסריט בנוי על שחור-לבן. עובד זבל עני, מיואש ומתוסכל, דוגמנית שמסתתרת מאחורי איפור וקריירה צולעת, נפגשים באקראי ומקיימים יחסים. השאלה,

מתחבר עם המנטור האבהי? השיר נשמע דף הוראות דידקטי של אדם בוגר לבתו, הנותן לה עצות הכי נדושות להישאר הכי עצמה, לברוח מהרע ולא להיות מושפעת מאחרים. אין כאן כמעט "שיר" במובן היצירתי של המילה פרט אולי ל"אני יודע האיש

לא האמנתי שאגיע במזג אוויר כזה לבארבי. מתברר שאני צריך לפעמים להאמין בעצמי. ננסח זאת קצת אחרת: מי שאינו מאמין, שיש רוק ישראלי, שבשבילו כדאי לצאת בלילה סוער למועדון רוק בהרצל פינת סלמה לשמוע "נערות ריינס" – נשאר בבית תחת

רם אוריון הוא רומנטיקן, אחרת הוא לא היה שר ברכות כזו, לא מכניס כינורות וקולות שמימיים לשיר. בסוף פורצת חשמלית בסולו, כמו להזכיר לנו את רם אוריון הרוקר. מה הסיפור של רביניאן? הבת חלוף הזו ששכבה עם עוד אלף לפניו – הדליקה אותו. האיש

איך שעל הפראזה הראשונה שמעתי ארז לב ארי. הטון, האווירה, הצבע המלנכולי הרך. אבל זה אינו ארז לב ארי. לב ארי הוא האיש שהפיק לאמיר לביא. הארי הותיק לארי הצעיר . שיר גיטרות מתובל באוריינטאלי, מתפתח יפה מלודית, כלי מיתר שמצטרפים

השיר לא כתוב ב"מזרחית", אבל כותב הטקסט יכול לעבור בקלות למגרש השני ולהתקבל שם בברכה. מסוג אפיזודות המשבר שהאוהב אומר: מה כל השנים לא חשת נאהבת איתי? איך לא הרגשתי? איפה טעיתי? עצוב, לא? אותי זה מצחיק. אביהו שבת מנסה

צילי ינקו מספרת על אהבה שנמוגה. מתחילה גבוה במטפורה – "טיפסתי על הרים ירוקים גבוהים עם סוסים של פרא" (חופשיה ומאושרת, ללא רסן ועכבות) ומסיימת באנטי קליימקס – אין אהבה, והיא כבר לא שם. לא הרים ולא סוסים. יש סיפור, יש

לכותב הטקסט היה אומץ להשתמש באלוזיה של ביאליק – "שמיים ביקשו רחמים" לשיר קטן גדוש אמירות נדושות בנוסח – אל דאגה, יש אמת אחת, צריכים להיות חזקים. ב"על השחיטה" ביאליק כתב: "שמים, בקשו רחמים עלי. אם יש בכם אל, ולאל

יאסו, אייל, התגעגעת לימי אריס וטריפונס? צליל הגיטרה – כולו מחווה לימים שיוונית עשתה עלייה, התגיירה והפכה למזרחית נפוצה. מה המילים האלו? "עברתי דרך החיים", "פצעוני חברים" "על הרגעים הכי קשים מעולם לא סיפרתי". משהו אוטוביוגרפי? סימפטיה לאיש המצליח אבל

טל שגב מציע רשימת מצאי של הצעות מה לעשות עם חייו ("אולי … אולי… אולי") שבסופו מגיע משפט – "זה לא שיר אהבה אבל מזכיר לי אותך", וזאת – אחרי שכבר אודיע – "אני רוצה אותך קרוב". אז מה הוא רוצה: