וידיאו מהופעות

סקסופון סופראן משמיע קול תפילה, חם, מלנכולי, טון שמחלחל, שכובש מיידית. הישראלים המוכשרים חוזרים לכאן. איך היה לי ברור שגם בתעודת הזהות האומנותית של יובל כהן יופיעו מוסדות כמו "תלמה ילין" ברמת גן ו"ברקלי סקול אופ מיוסיק" בבוסטון. וגם ה"מנהטן

אני חוזר לאלבום שיצא בסוף 2001. כשמריה בטניה שרה אהבה אני נכבש – כמה בקלות, הורסת, הורגת ברכותה. במנגינות העצובות. בהרמוניות המלטפות. אם להגדיר מוסיקה כפואטיקה, אז maricotinha היא פואטיקה מוסיקלית. באותה שנה חגגה בטניה 35 שנות קריירה, הזדמנות טובה

לילה, רוח, גשם, כוכבים, כולם ישנים ובאמצע הרחוב הבנאדם שר מתחת למעיל – "ראיתי זוג עיניים מסרבות להיפתח/ צוללת אל עצמך עמוק ביום שלך". אני מתקשה באנדרסטייטמנט להאמין לטקסטים כאלה שמנסים כביכול לייצר מציאות מסתורית-רומנטית. מה שיפה פה זוהי המוסיקה

כשאומרים כמעט בנשימה אחת ויטני יוסטון, מריה קארי, סלין דיון, שוכחים נדמה לי את טוני ברקסטון. לא פחות דיווה מהן, לא חסר לה דבר מכול מה שיש לנ"ל. ואולי יש לה יותר להציע בז'אנר הזה של שירי אהבה בתערובת פופ

זוהי הרפתקאת סקסופון אינטנסיווית, אמוציונאלית בדרכה (ההקלטה האורגינאלית יצאה ב-1964, הדיסק ב-2005). אלברט איילר, טנור סקסופון, משתמש במוטיב אפילו נאיבי כדי ללכת בדרכו האוונגרדית בקטע הפותח Gohsts מהסקסופון יוצא צליל עצבני, חסר מנוחה, המאלתר תחילה על מנגינה כמו עממית כדי

ברנינג ספר, רגאיסט רוטס מהגדולים באמת, (מועמד 9 פעמים לפרס הגראמי, זכיה ב-1999 על Callin' Rastafari) חוזר לקלאסיקה של הרגאיי. הוא היה שם כאשר הכל החל. זה אמן רגאיי ממדרגה ראשונה, והאלבום הזה ראוי ללא ספק להיכלל בין הגדולים שלו.

כמעט כתבתי שהשיר הזה הוא מניפולציה רגשית. אבל לא. טל שגב הלך על בלדת לב שבור גואה מרגש עד גדותיו, אבל זה לא יצא ממרח קיטש. טקסט: אילו ידע שזה היום האחרון ביניהם, היה הופך עולמות. הוא מביע חרטה. בטח היה עושה הכל

יש ללירן נדל שורה שאומרת: "תמיד כתבתי מנגינה כדי לרכך את האמת" ובהמשך – "בסוף אולי אמצא את המנגינה הנכונה/ בסוף אולי אמצא את האהבה הראשונה". .ואחרי ששמעתי דיסק ומופע – זה בדיוק זה. הרומנטיקן הדואב, לפעמים הטרובדור התועה, שמבכה

"תנו לי לשתות, תנו לי לברוח, תנו לי לשכוח את עיני אהובתי". כנסיית השכל רוקדת בחתונה יוונית. (הופה, איזה משפט מקורי…) לא האמנתי למשמע אוזני, אבל יורם חזן יוצא במחול, ומדובר בלהקת רוק אלטרנטיבית. והמלים – נוסטלגיה רומנטית או רומנטיקה

עופר ניסים לוקח שירים – של אחרים וגם משל עצמו ועושה מהם פרודוקציות של דאנס מפוארות סאונד. ישבתי מול זוג רמקולים לא רעים, והוקפצתי לא אחת. סאונד מה-זה יפהפה. אבל בשלב מסוים הבנתי שסאונד זה עדיין לא הכול. גרסת Remix

עופר אקרלינג כתב קטע מנקודת מבט נשית (יש להניח, מאחר שהביצוע הוא נשי) שאומרת על הגבר שאיתה: כל הדאוין שאתה חי – זה לא אתה. "כל ההזיות שאתה הוזה/ כל התוכניות שאתה עושה/ כל הדברים שאתה רוצה/ זה לא אתה".

אחרי שסיימתי להקשיב, נשארו לי הרבה "שמיים כחולים הומים" ומעט תוכן שאפשר לספר. עמית חיו, 36, מעצב גראפי, מופיע עם חנה צרפתי בדואט של שנסונים צרפתיים, משתוקק להגיד דברים מהמיית ליבו, ומה שיצא זה – "הומים שמיים על כחול עיניה … סופות

איריס פורטוגלי מנסה לתאר כמיהה עקרה לאהוב בלתי מושג, חמקן כזה, נמצא איפשהו בקצה העולם, מתחבא כל הזמן – לא רק ממנה אלא גם מפני עצמו. השם שבחרה "השירים תמיד עליך" נשמע די סתמי, אפילו נדוש. מכל מקום, המוסיקה והעיבוד

אוסף הלהיטים המוביל בעולם!" מבשר דף הקד"מ. קנה מידה? לא יודע. אז עוד סופרלטיב. קו? מה פתאום. מה הקשר בין בלאק אייד פיז ובין טייק דאת'? זה אוסף שמזהה את כל מה שלהיטי ועכשווי. לא סתם קראו לו Now. מלקטים

דורון שפר, לא כוכב הכדורסל (ביוגרפיה שלוקחת מ "המלך מתיא" לצד שייקה אופיר, הפינה "ציפי בדרכים ב"זהו זה" – בילדות ועד "תלמה ילין", לימודי תיאטרון באוניברסיטת ת"א הלחנה והפקה) בחר בשיר מתוך "מלכת האמבטיה" למנה הראשונה מתוך האלבום העתידי: את

הדיסקוגרפיה של ביורנסטאד הנורבגי ב ECM – סובבת סביב נושאי טבע כ"סיפורי מים", "הים", "הנהר". הצלילים הם ג'אז אמביינט, אני מסכים לאחת הבקורות – "טון של פואמה". קטיל ביורנסטד בפסנתר מינורי צלול, דיוויד דרלינג בצ'לו עמוק ומהורהר, ג'ון כריסטנסן בצלילי

שומדבר לא מסגיר את מוצאה השוודי. היא שרה ג'אז כמו צ'ט בייקר, טון שברירי-רך מהורהר, אווירה אפלולית. היא רומנטית, היא מלטפת את המילה, היא מסתורית, היא שרה בהתייחסות פנימית, בקריצה לבילי הולידיי. זה אלבום שמוקדש כולו לשיריו של סלבדורה פו,

פורטיס כפולחן רוק מקומי, מה שנקרא "קאלט רוק". ופורטיס משחק לידי החבר'ה שצועקים לעברו "משוגע". הריטואל הזה עובר מדור לדור. ליצן כזה, אחוז תזזית שהולך על השאו הקירקסי. מכנסיים שלושת רבעי מחחת לברכיים, נעלי התעמלות והצמה שמאחורי הקרחת החדשה, מגבת

המילה "חוויה" אינה נמנית על המילים השגורות בשפת הבקורת, ולא רק מפני שהיא נודפת מבאנאליות. אלא שהפעם ב"זאפה" היה ריח של חוויה באוויר. שתי אגדות, שניים מהאבות שהגיעו לחלוק במה אחת בכרטיס אחד. אינה איך כתב מישהו: רוחות הרגאיי מנשבות

הבלדה היחידה מגיעה כבונוס כשהביונסה עושה את – Listen מ"דרימגירלז", הסרט החדש שלה. כאן היא נשמעת לחלוטין הדיווה העכשווית של האר נ' בי. איזה קול ואילו עוצמות. זה סוג ה-Soul שעדיין מצליח לרגש. אנחנו באלבום ב' של ליידי בי. הלא

תמיד נדמה שהם ישובו, והנה זה אינו חלום. פונץ' עדיין כאן ועכשיו, אחרי כל השנים הגלגולים והתהפוכות. לא סתם שבו. פסטיבל של שלושה ערבים רצופים עשו להם. למה? יש לפחות סיבה אחת למסיבה – אלבום חדש "פינוקיו". אבל כדי להבין

היתרון באלבום הזה של הנדריקס הוא באיכות הסאונד. בשוק הסתובבו הרבה בוטלגים מההופעה הזו ב"ברקלי תאטר" במאי 1970, אבל הדיסק הזה גדול על כולם. למי שיש כבר הכול מההופעות החיות (האי ווייט, פילמור ווסט) של אגדת הגיטרה חשמלית, חייב גם

מירי בוקעי מוכרת כזמרת מהתזמורת שמנגנת אצל יאיר לפיד. טלוויזייה היא מקדם מכירות, אבל עד גבול מסוים. קול יש לה. אבל לא נראה לי שהיא זמרת שמבינה מה טוב לה. היא שרה טקסט מופרך ומרוח – "באפלה איתך הולכת… שוחה

ג'נגו מתחנן בפניה – בואי הביתה כי מאוחר מדי. יש לו גם תובנות-הצעות: אהבה היא אהבה, לא צריך להבין כדי לאהוב, לא צריך לשקר כדי לשרוד, אם לא אומרים את האמת – עדיף לשתוק. אז גם אם אני קונה את

הכרנו אותה מ"זה היה ביתי", כיסוי ללהיטו של מני בגר שעשתה עם "כלא 6" וגם מהדואט איתו "הכוח לאהוב". להררי יש נוכחות קולית. היא מתחברת יוצא מהכלל לחשמליות, להפקות עתירות דציבלים. וזה בדיוק השיר הזה. מוכיחה שהיא מסוגלת להיות סולנית

וואאהו, מנין לוקחים קולות כאלו? מי הדיווה החדשה של הסרט? ג'ניפר הדסון, שהאמריקנים זוכרים אותה מהטין איידול, הכוכב נולד שלהם. היא עושה את מה שג'ניפר אחרת – ג'ניפר הולידיי עשתה על הבמה בברודוויי (את תפקיד "אפי" האוריגינאלית) – ואיזו עוצמה

השם "פרוייקט" קצת כבד ויומרני, אבל הקשבה לדיסק מראה שלדודי לוי יש כיסוי. משהו טוב קרה לו. זה לא דודי של נוער שולייים. זה דודי בוגר, ששר בטונים נוגים, את הסרקזם הבוטה של חנוך לווין. בתערובת של רוק, היפ הופ,

מה יש עוד רומנטיקה כזו? הוא נשבע לה, ככה במילים, נשבע לה שאהבתו אליה לא שקר היא, כי אם אמת. ואללה, צ'ולי. אתה מאמין במלל הזה. השיר נקרא "זה הזמן". לא הכי הבנתי "זה הזמן" למה? לאהבה? לגלות את אהבתו