יוסמיוסיק

את האלבום פותח שאנן סטרייט ב"אוגוסט": "אחותי לא תראה אותי באביב הבא, מפני שהיא מתה בסתיו". צליל המיתרים בפתיחה הזכיר לי את Fool On The Hill של הביטלס, ניגוד מעדן לקצב הראפ בהמשך. מות אחותו, טובה סטריט, ז"ל בשנת 2005

כמעט לכל אורך האלבום אני שומע מוקי (דני ניב) מתפעם, כאילו רוצה להגיד לנו – החלפתי דיסקט, רוח חדשה נושבת במפרשי. הורדתי שלטי מחאה, הנחתי לראפר של אתמול, גם לשבק ס. אני כבר לא שם. הגיע הזמן להתחיל לבדוק את

מה מצאה הכנסייה לעשות "גרסת כיסוי" ללהיט של אריאל זילבר מהאלבום השני שלו (1978) לפי ההסבר שהגיע עם השיר – יש כאן שילוב של אהבה לשירים של זילבר וגעגועים לקיץ. עם האהבה לזילבר קשה להתווכח, למרות שהיא כורסמה בשנים האחרונות

זאב נחמה מתאר סיטואציה שכיחה של אמרגן, שמבטיח לזמרת יפהפייה ותמימה הרים וגבעות ("יגידו את גדולה את דיווה") , רק שתסכים לתת לו חמישים אחוז. צ'ארלי אינו מפסיק לחפור. בדיבורים הוא יהנדס אותה להסכים לדיל. אין כמו נחמה הבקי ברזי

בדיעבד אלון אולארצי'ק יכול להרשות לעצמו לומר: בזכות אלעד אדר התחדשתי. אלעד אדר יגיד לעצמו: הייתה לי הרגשה נכונה. אלמלא אולארצ'יק לא הייתי מגיע לשירים האלה. שניהם, אגב, צודקים. בדיעבד, גם שיטת העבודה הוכיחה את עצמה – מסגרת מגבילה לפיה

נבקר במוזיאון החלומות של פוליקר. גם לנו מותר לפנטז. האם האהובה שהוא מדמיין היא אישה או מוזה? במוזיאון החלומות הרי מותר הכל. אתה יכול לדמיין את החלומות הלא מתגשמים שלך כיד הדמיון הפרועה. ההשראה היא אישה. האישה היא השראה. השיר

געגועים כישות. הווייתם חזקה ממנה – יפה ממנה. אבל קיומם תלוי בהווייתו-מבטו של האהוב. בלעדיו – אינם. הם ירהיבו מבט אל מבטו שעומד ותלוי למרות שהוא בגופו כבר לא כאן. רות דולורס וייס מנסה להמחיש את עוצמת הגעגועים כממשות קיימת

בקשה לימים טובים יותר, ואולי, מעבר לבקשה – ביטחון שבוא תבוא עליו שנה טובה. יש בשיר מים וים ופרפרים במשחקי לשון מטפוריים נחמדים, דקות מתוקות וליטופים של השמש. נשמע כטקסט ברירת מחדל. המוסיקה הסימטרית של אוהד חיטמן מתנגנת בקלות נעימה,

יאללה, בכפיים. ברגליים. בקצות הציפורניים. מי לא רוקד כאן? תקום, חביבי. תצטרף. מה אתה יושב ככה. אז זהו, שאני יושב ככה, כי לא בא לי, למרות שבתוך עמי אנוכי יושב. יושב, אבל לא רוקד. מישהו אמר את זה לפני: אם

הקונוטציה של "נשורת" – נפולת רדיו אקטיבית – מצביעה על מצב של חוסר אונים, אי יכולת להילחם במציאות המפחידה החזקה ממך. מה מתאים לזה מוסיקלית? נעם רותם העדיף לשיר צליל שדות הפולק האמריקנים של שנות הששים-שבעים, פשטות בסיסית רכה, מלודיה ידידותית,

"התחברנו כמו ציור ישן של מגריט", שר דני רובס על הקשר ביניהם. התחרז לו עם "אצלך זו התחלה אצלי האחרית". אם הצייר מגריט מרמז על משהו סוריאליסטי – אז כמו בציור, חיבור חלקי המציאות ביחסים ביניהם אינו הגיוני בגלל הפער

לעיתים נדירות מזהים זמר/ת לפי המותג המעניק לו/לה חסות. יובל דיין היא זמרת של "ארומה". מה זה אומר? נלך על ניחוח מלו מלנכולי נעים. מיינסטרים מזוכך. רצוי שהצליל יהיה אקוסטי. תבלין ים-תיכוני יתקבל בברכה. פטריק סבג, המעבד והמפיק המוסיקלי, עטף

כמה כוח ההשראה וכוח משיכה יפניים קיימים בעולם החדש של אביב גפן   קרא עוד

גם אביב גפן יודה שללא העולם החדש – הקליפ היפני של השיר לא היה נולד. הוא (הקליפ) רץ לפני השיר, וכמו בהרבה מקרים בתולדות הקליפים המוסיקליים – מדובר ביצירה אומנותית בפני עצמה, שהקשר בינה ובין השיר נע בין אפשרי למקרי.

יכולים לשאול: עכשיו הוא נזכר שאין אצלנו מה שנקרא "זמר מחאה" אחד לרפואה, כזה שיהיה פה לכל החבר'ה שלימדו אותם שטוב למות בעד אדמה. באיחור של ככה וכמה עשרות שנים, מציע אריק ברמן שיר מחאה סטייל שנות שישים טוב לכל