אישה אוהבת
מישהו מוכן לקחת איזושהי אחריות על דניאל בן חיים, רגע אחד לפני שהוא מצטרף לשוק השמחות, רגע לפני שהוא מוחק כל זכר ל"אישיות אומנותית"? אני רוצה להאמין שבן חיים מספיק מבוגר לעשות את זה, או שלא. בינתיים, מצטרף לבורסת שירי השמח.
מישהו מוכן לקחת איזושהי אחריות על דניאל בן חיים, רגע אחד לפני שהוא מצטרף לשוק השמחות, רגע לפני שהוא מוחק כל זכר ל"אישיות אומנותית"? אני רוצה להאמין שבן חיים מספיק מבוגר לעשות את זה, או שלא. בינתיים, מצטרף לבורסת שירי השמח.
כמה שנים הם נפגשים? "נפגשנו", שלושה מוחות של יוצרים מופלאים, מיטב הכוורת, וזה מה שיוצא מהאולפן שלהם? גרסת כיסוי ל"המענטזת" של ג'קי מקייטן? נכון שהכל נשמע כאילו בצחוק, גימיק, לעורר קהל לזוז ממושביו, אבל הייתי נרגש יותר, אילו הטריו שמיר-קלפטר-אולארצ'יק,
יומן שישי ערוץ 2 שלח כתבת לעשות סיפור על "2 צדדים למטבע" – פרויקט גרסאות הכיסוי שיזם נדב ביטון בו זמרים אשכנזים מערביים מבצעים "שירים מזרחיים" ולהיפך – זמרים "מזרחיים ים- תיכוניים" מבצעים שירי (יענו) רוק. לביטון לא הייתה שום יומרה
בהאזנה לדיסק השלישי של הפרויקט, מתגבש רעיון: במסגרת תוכניות הריאליטי הכוכב-בית-תהילה,– גם תוכנית הקאברים הגדולה. יש קולות נפלאים, יש מעבדים מצוינים. מכאן הדרך קלה, וגם עם כל המסחריות – יש כאן יעד לאומי לטשטש גבולות בין מזרח ומערב. יאללה, תרימו
תנו לזמרים מעולים המזוהים עם פופ הים-תיכוני שירים מ"הקלאסיקה" הישראלית והם יעשו מהם מעדנים. אני מגיע לתובנה הזו אחרי ששמעתי שלושה קאברים. את שרית חדד אני לוקח לאי בודד יחד עם "אתה פה חסר לי" של אביב גפן. נורית גלרון
העיטורים האוריינטליים עושים טוב לשיר. גם טון הטנור הגבוה של משה פרץ. באוריינטציה של כוכב נולד – בחירה טובה בשבילו. משינה מסולסלת, עם "נשמה" קצת אחרת. קאברים הם מבחן מצוין לאיכות ביצוע. מעבר לקולו הענוג והמענג של פרץ, שומעים משהו
שלומי שבת שר שירי אהבה קלילים. נקודה. אני קורא הטקסט, ומנסה להבין מה כאן שלומי שבת באמת. שלומי שבת באמת הוא זמר נשמה עממי שבא להנעים. לא משהו מעבר. היומרה – ממנו והלאה. היא בנשמה, הוא רוצה לאחוז בכף ידה, רק
אבי בן אבו מפעיל סלסול טורבו-רגש (עצוב) כדי להוציא לפועל ממרח קיטש שמדבר על איזה ניצחון. על מה סלסול היגון? הוא מרגיש שהיא אוהבת את סוד האהבה (?) מצד שני היא אומרת לו: "זו פשוט אהבה שכוחה עומד לנצח". נו?אהבה
הטקסט – לנשות הקניונים. אלה שרצות לקנות "כל מה שזז". מנין הכסף? הבעל משאיר מה שנקרא צ'ק פתוח, או כרטיס אשראי לגיהוץ נונסטופ. אלא שעדן אמזלג –אין לה דבר נגד בזבוזים, מכונית פאר ("הטוב הזה"), לא שהיא נגד, אבל קודם
קודם כל: איזה קול. כוכב נולד קטן עליה? שנית: הכינו ממחטות נייר. כמה שיותר. דקלה אחראית לדבר שיר ההתייפחות רווי הדיכאון. יש מי שמאמין כי זמרות דיכאון אוריינטאל זה מה שהולך לעשות את הכסף הגדול. מתקינים להם עיבוד מיתרים שופע
ליבי לדודו. מתגעגע בטירוף לימים שהיה ילד בחיק אמ'שלו. אלא מה: החיים מחייבים לעזוב את הקן: (פסיכולוגיה באגורה) "אני גוזל שלך אבל צריך ללכת לצעוד אל העולם". בסוף מגיע גם משפט כזה: "כבוד אני אתן לך עד יום מותי". זה
שנבכה איתו? יש ברירה? בדף היח"צ כתוב: "להיט מרגש ושופך דמעות". אפשרות אחרת: להתגלגל מצחוק. פעם זה היה "סוחט דמעות". היום זה הרבה יותר עצוב – שופך דמעות. זרם של ברז. תבכו, תבכו איתו. תשפכו. גברים ממשיכים לבכות בלילה. מה
"מלנכולי", שטרית את דוכין בעיבוד נדב ביטון, שיר 15, סוגר את האלבום. "האחת שלי" של יעקב למאי וטל שגב פותח. אילו הסדר היה הפוך, הייתי מכריז על מהפך. "מלנכולי" ממש לא תוכנן. הוא חלק מפרויקט 'שני צדדים למטבע' אשר מפגיש בין האומנים הבולטים
אני מנסה לקלוט את הראש של עידן יניב. לא ממש בעיה. רוקד על כמה חתונות מקומיות באוריינטציה של דע את עמך המתבדר. בוחר כותבים ומפיקים לפי תכתיבים מוגדרים: מוסיקה לא מתוחכמת מדי, הפקה עשירה ומשדרגת, פנייה למכנה משותף רחב של
עולם "המוסיקה המזרחית" כמרקחה אחרי שיהורם גאון יצא נגד "הגל העכור" ששוטף את ישראל. מה אמר יהורם גאון לעיתון של בית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון: הוא כינה את הז'אנר "אסון טבע" וגם זה כזה זבל, שהשטן לא ברא
משה פרץ מסתובב סביב זנבו של משה פרץ. זה בסדר. אל דאגה: מעריציו יתעלפו גם על השיר הזה. שימו לב לטכניקה של הכתיבה: בגוף ראשון שר פרץ – "אולי אני אוהב אותה יותר מדי" ואילו בלשון ציווי – "תני לו
מה עושה עידן יניב על פוסטר של סרט אימים (בתמונה)? עשה הסבה מקצועית? יניב המרטש מחסל בקצב ים-תיכוני? מהר מאוד הבנתי שלא אימים ולא מרטש. כולה קליפ לשיר "אהבת חיי". מה קרה? מודה ומתוודה: חלפתי על פני השיר הזה כשהוא
אייל גולן, משה פרץ, קובי פרץ, דודו אהרון – תקשיבו לביצוע הזה. חבל"ז. איזה זמר. אני אומר את הדברים דווקא על רקע העובדה שדניאל בן חיים ויוצרי השיר אינם מתיימרים לעשות משהו אחר, אלא להיטמע חזק בז'אנר הפופ הים תיכוני העוסק
מעניין מה עינת הולנדר מבינה בנדוש (מילה שמופיעה בשורה הראשונה בשיר)? כי השיר שמסרה לנאור אלבז הוא האמא והאבא של הנדוש. היו דברים כאלה, ישנם דברים כאלה ויהיו דברים כאלה.ליבי אינו לנאור אלבז. אם בחר בשיר הזה – סימן שהשיר
בראש ובראשונה מודה ירון אילן לאל על הזכות לשמח אותנו. נראה שיש לו סיבות להודות לשם, אבל זה מזכיר ששמעתי מעוד כמה זמרים ים תיכוניים את ההודיה הזו לשמו יתברך, שכנראה מעדיף את ההצלחה שלהם על פני הצלחות של זמרים
דפי הדרכה לשיר בסגנון המצהלות הים-תיכוני. כל-כך סימטרי שזו שערורייה. צילום שמש של המוסיקה המכונה "מזרחית" או "ים תיכונית". גם איציק איזמירלי המוכשר מתיימר להביא את המזרחי האותנטי, אבל במקום זאת הוא מספק טקסט שבלוני ומעוטר סלסולים חיצוניים, המולבשים בקלישאות מלודיות
מה היא רוצה? רוצה אותו או לא רוצה אותו? שיתערב בחייה? שלא יתערב. שיהיה הגיוני? שייתן לה להחליט "לבד"… מצד שני – אחרי נטרולו המוחלט – שירגש אותה באהבה?! יענו, רוצה להיות עצמאית, שלא יתערב לה בחיים. מצד שני –
ליבו הרומנטי הגואה. מי לא יאמין לטון של משה פרץ כשהוא שר לאהובה "קחי אותי אלייך ותביני שאת החצי השני שלי" – משהו שנשמע כמעט סכיזופרני, אבל בואו נגיד שבאהבה הגדולה, יש גם מידה של סכיזופרניה. מחלת נפש של ממש.
שיר האהבה מתחיל עם "כביש מהיר מתמזג לאט לתוך העיר, הנוכחות שלך כבר באוויר". מה הקשר להמשך? לכותב השיר פתרונים? האם האוהב הגיע מחוץ לעיר כדי לפגוש אותה? מה כל כך חשוב משפט פתיחה כזה לשיר אהבה בו הבנאדם רוצה להיות
אייל גולו חורז. מה חדש? לא מאמין שחפץ לחסוך "שכר משוררים". מצד שני: מה היה לו כל-כך דחוף? אם רצה לכתוב משהו שאחרים לא סיפקו לו – אז הטקסט הזה אומר – ממש שום דבר. אותה קונפקציה. אותו אינסטנט. רואה
השיר (המוכר מזוהר ארגוב) נשמע כתרגיל במכינה שכותרתה – איך מייצרים שיר דיכאון ים-תיכוני בסטייל ערבי אוריגינאל משיר יווני מוכר. אפשרות שנייה: פרודיה על. כשראיתי את שמו של קובי אוז כמפיק מוסיקלי, חשבתי על האפשרות השנייה. אבל קובי אוז מסביר ברצינות
בחור בן 18 מקונן אהבה אבודה. מתיפייף במילים. "חיפשתי ארוכות דרך לעצמי". מה ארוכות? מגיל 13? ומה הקשר לנושא השיר – אהבה נכזבת? ואולי התכוון – ארוכה הדרך לחזור לעצמך אחרי האכזבה הגדולה? בטח התכוון או שלא. אבל כתיבת מילים –
צוחקים עלי, אבל אני עדיין מתעקש שיש מוסיקה ישראלית אחת. לא? ההפרדה נוצרת מכורח מסחרי: המוסיקה ה"מזרחית" או ה"ים תיכונית" מוכרת וממלאת אולמות. אין עוד עניין של קיפוח. היום המוטו הוא If you can't beat them join them. אם אין
הלב והנשמה של שמעון בוסקילה מקיימים כנראה יישות נפרדת. לאהובה הוא יחכה "עם הלב והנשמה", עברית קשה שפה, ומחרביה מתוכנו יוצאים. הלב והנשמה הם הכוכבים בשיר אהבה שעל הנייר הוא גבב מוזמן על אהבה נטול ניצוץ של מקוריות והשראה. "כמה תאהבי אותי הלילה", שואל בוסקילה, ואף
השירים של אייל גולן נמנעו עד היום ממעורבות כלשהי בחיים החברתיים או הפוליטיים בישראל. מתכונת הבידור שלו, לא רק שאינה דורשת את זה, אלא אפילו אומרת משהו כמו אני כאן בשביל הבידור לא בשביל פוליטיקה, וזה נכון גם לגבי כל