חיכיתי שוויין האסי (Wayne Hussey), האיש שבפרונט יסיר סוף סוף את משקפיו הכהים ויישר פנים אל גובה הקהל. זה לא קרה. כשהתרחקתי מהבמה, הוא נראה לי פתאום בונו. תשאלו אם דמיינתי באותם רגעים הופעה של U2. התשובה היא לא הייתי
ניחוחות טריפ הופ ואסיד ג'אז מיד טמפו מסצינת המוסיקה הלונדונית עולים מזה. קלי סיי הזמרת מונעת ע"י הפקה בין מיד טמפו לבלדות, סאונד ידידותי, סטנדרטי, רכות נסבלת. "האשה העשירה ביותר" מתקשט בגיטרה ברזילאית, "אוקיינוסים" זה סול מיוסיק. ההפקה של "מי
פסטיבל ישראל שהתהדר בעבר בענקי ג'אז מהליגה העליונה (השיא – הקמת מתחם מועדון ה"בלו נוט" בתלפיות), הסתפק הפעם במשבצת הזו במרתון הרכבים מתוצרת כחול לבן. ויש להנהלה הסברים: השנה מתקיים פסטיבל ג'אז בינלאומי בירושלים, והמטרה היא לפנות לו את הדרך.
קוראים לו בעברית תומר בר. פסנתרן ג'אז בן 12. פסנתרן בן 12? על העטיפה של הדיסק זה Tomer Bar. והוא מנגן קטע שנקרא Memories – והצלילים הנוגים יכולים להיות מנוגנים בכל שפה. כן, גם אתם יכולים לשאול ילד בן 12
אנחנו בעידן הניאו-סול, מתכוני הריתם נ' בלוז נעשים פתאום יותר אלגנטיים ומעודנים. Taalib Johnson יליד פילדלפיה עומד מאחורי סול אורבני מלודי ומחניף כ-Teachme או Ms. Philadelphia. קטע אחר Betterman מזכיר דברים של ג'אסטין טימברלייק. לאוהבי הקצב הריתם נ' בלוז האנרגתי
אז איפה נמצא ליבו של יהודה פוליקר? בירושלים או בפיראוס? תקשיבו לאלבום הזה. התייוון, אבל לא סתם. התייוון הכי אותנטי שאפשר לצפות ממלחין ישראלי. המוסיקה היא של פוליקר, השירה של פוליקר, ההפקה של פוליקר, אבל האלבום הוא של מנוליס רסוליס,
לא איש סופרלטיבים אנוכי. אז אני מחזיק את עצמי שלא להגיד משהו כמו "הם הכי"…אבל ככה מנגנים רוק, ככה צריכים לנגן רוק, ככה רוק מהוקצע צריך להישמע, והמאניק סטריט פריצ'רס חוזרים להיות בשיאם אחרי Lifeblood של 2004 – כולל דואט
סתם שם – דה פריק שאו. כלומר – אולי פה ושם גיהוק ואנחה, אבל שני האיתיים – אברהם ודאנגור לא רק שאינם עושים שום פריק שאו, הם גם – לא מביאים את בשורת מהפכת הטראנס. פרוייקט אלקטרו פסיי טראנס יוצא מ"אולפנים
המלחין והזמר של "אריק", "כולם אומרים", "שרמוטה פוריטנית" התרכך בשיר הזה פחד. רומנטיקה של שש אחרי הצהריים בטיילת בלי מציל בים – והוא כשר ומוכן לאהבה, וכל שנותר לו להרהר הוא – האם ידע להגן עליה (על האהבה) לכשתבוא. הטון
לפי דף יחסי הציבור ניסו חברי "שמן" להפיק פרודיה על בחורה בעלת תאוות בצע ועל בחור תפרן ש"סתם אוהב", וכנראה לא סתם קראו לה "זהבה". היא יודעת שהוא אמיתי, אבל בראש שלה אקשן, בגדים וכסף. פרודיה לא יצאה מזה. שחר
"זה לא קל להיות אתה", מתוודה גיגס (שגיא שרייבמן בן 27 מכפר סבא) שזה מוטו חיים שנוגע ל-99.5% מהאוכלוסיה. איך לא חשבנו על משפט כזה קודם ו"אם לא תפוצץ את הכל – כלום לא ישתנה". תחושת הבועה הזו שאופפת כל
בשיר של קלוסקי יש הרבה לב, יש גם שמש, רוח, לילה, יש כאב, יש בכי וזיכרון שמרעיד גוף וגם מלטף שמיים. יש לכם את החומרים למתכון קיטש. עכשיו תלכו ותעשו מזה שיר. רצוי מנגינה מתוקה, שירת נשמה ומערבבים בחום "מהלב".
כשהוא קם מהסדינים שלה, הוא מנסה למצוא מקום בלילה, מספר לנו מורן גמליאל, אבל לפני כן נודע לנו, הוא דווקא אחד שישן ולא יכול להתעורר והיא תמיד שמעירה אותו. מה הבעיה שלה? שלא ישקר לה ותמיד יאמר את האמת. הוא
בגללו אין לה שקט ומנוחה, רועדת, לא נרדמת, שוקעת, משתגעת. אני לא רועד בגלל/בזכות הטקסט הזה. זה נשמע כמו גבב מילים רק כדי להוציא לפועל את הגחמה-מניירה הרוקיסטית, ואין פה הרבה מעבר לגחמה רוקיסטית, שבה כולם מנסים לעשות עבודה מקצוענית,
הטון הנעלב מגיע בקצב דאנסי מהיר מאוד – בקול נמוך לא הכי משוייף. הזכיר את שרון מולדבי. מה הסיפור? הוא נוטש אותה, כי רק ככה היא תבין את כאבו-זעקתו. די עם השקט המדומה הזה. אין לו עוד מקום. הוא הורס
יש כנראה משהו מאוד מאגי אפילו מסתורי בליאונרד כהן שממגנט זמרים ויוצרים לנסות גרסאות משלהם לשיריו. הספקתי בתקופה האחרונה לשמוע ערב שכולו כהן בביצוע אריק סיני, ראיתי הסרט "אני הגבר שלך", ערב הצדעה בינלאומי של זמרים במונטריאול, ועכשיו – גם
בלה פלק הוא נגן בנג'ו ניו-יורקי שלקח משימה לגשר בין ג'אז למוסיקת העולם. שומעים אצלו בלוגראס, ג'אז, פולק קלטי, ריתם-אנ-בלוז, פאנק, היפ-הופ, רגאיי, פלמנקו, מוסיקת יוקיליילי מהוואי. יו-ניים-איט. זהו לקט של 10 קטעים נבחרים מאלבום משולש, מבחר מתומצת של מלאכת
אלהים נשאל שאלות בסבבה. ברגאיי קליל, בחיוך חמדמד. למשל: האם יש לו פקידה שאוספת את כל הפתקים? או: האם יש לו יכולת להגשים כל משאלה (פחות מבודח) והאם גן העדן הוא רכוש פרטי שלו. ומנין אנו באים – מהקוף או
על יהודה עדר כותבים, כשמדברים על תולדות הרוק הישראלי. רוקר, מפיק, מורה, גיטריסט, חבר בלהקות שהיתוו דרך – "תמוז" ו"דודה", מאיר אריאל ולהקת קאריזמא, ממקימי ביה"ס רימון, גיטריסט מקצוען ועוד ועוד. בארה"ב הוא היה כבר על תקן אגדה. פה אתה
ג'ולייט גרקו כיום בת 80, כמו שרל אזנאבור והנרי סלבדור, אינה עוצרת מחמת הגיל. מבחינתה, מסורת השנסון ממשיכה לנצח. גרקו מעבירה סיפור הכי אינטימי. שברירית, חזקה, עצובה ברגע, מתפקחת בשני. חיה את השיר. לעולם, לא סתם פופ. טנגו וואלס ובוסה
הקצב שמרביץ צמד הפרקשוניסטים הדני הוא דאנס ללא כחל ושרק, מקפיץ מרגע שלחצת על השלט, ממגנט מרגע שדרכת על רצפת הקלאב. הזוג הדני הכין שעורי בית. למד הכול מהטראנס, הקשיב לרוחות האתניות המנשבות ונכנס לאולפן עם הרבה אמביציה. מה שיצא גם
היפ-הופ? קטן עליו. כמעט כל ההיסטוריה של המוסיקה השחורה מקופלת בדיסק הזה. וויקלף חוזר בגדול לשורשים הקאריבים שלו, בסטייל רגאיי רסטה-מן אותנטי ב"הדור הבא" ו"מי נתן הפקודה". מצד שני הוא הביא את סנטנה לאולפן ב"שלושה ימים בריו", ומצד אחר הוא
באלבום האולפן השישי שלה, ביורק מנסה שוב להרחיב את גבולות המוסיקה שלה. האלבום נכתב והופק על-ידי ביורק עצמה, אבל בשיתופי פעולה עם אמנים כטימבאלאנד שהפיק את הסינגל מהאלבום – Earth Intruders , מארק בל מ – LFO , אנתוני הגרטי
נורמנד גיבו – בס אקוסטי, ג'אן דארום – סקסופונים (בריטון, טנור), איבנהו ג'וליקה – חצוצרה, פלוגלהורן, מת'יו בלנג'ה – קלרנית וקלרנית בס, קלוד לאברג'ה – תופים. בעיה לא פשוטה לעשות מחווה לנגן הבס, הפסנתרן והמוסיקאי האגדי, צ'רלס מינגוס. מינגוס
נו די, תגידי לו כבר שאת אוהבת אותו. למה אני צריך לשמוע את רגב הוד מתבכיין על זה 4:16 דקות. שתי דקות גם היו מספיקות. מבחינתי – גם השתי דקות מיותרות. הוי, תנו לנשום. אתם רוצים לומר לי שמשלמים כסף על
לפי הביוגרפיה, יעל נחשון בת ה – 27 לא סיימה את "רימון" (אלא את ה"ניו סקול יוניברסיטי" במנהטן) אבל היא נמנית על "הפרלמנט" עם איה כורם, איתי פרל, ולפי טון הרומנטיקה הדרמטית – על אהבה שאיננה כבר – היא כבר
כולם נמשכים לליאונרד כהן. יש משהו כמעט היפנוטי באיש ושיריו שממגנט זמרים ויוצרים מתחום הפופ והרוק שמצהירים על עצמם כעל מעריציו ומנסים גרסאות משלהם לשיריו. הבעיה שלי, ונדמה לי שהיא לא אישית מאוד שאני מעדיף לשמוע את שיריו של כהן
