פופ אלטרנטיבי

אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָה – אי סדר, בלגן. אני בטוח שלא לכך התכוון איתי בן נון, המפיק והמנהל המוסיקלי. האַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָה שלו היא הערב-רב הזה של סגנונות שבתוכו אנו חיים. העממי אוריינטלי, החסידי, הטורקי הים-תיכוני והלטיני והפלמנקואי, הבלקני-צועני, וגם הרוקנ'רולי. כליזמר מירוני ושיר עם

היא פותחת בזעקה חוזרת לעזרה בקול שברירי – "השתייה שלי הורגת אותי", מכונת ביטים מכניסה לקצב. רובין השוודית  עושה מעין היפ הופ אלקטרוני לרחבות. היא מפרטת את כל מה ש"הורג" אותה. הרשימה אינה קצרה. בהמשך מגיעה שורה שנייה Don't Fucking Tell

לשמוע שלמה בר מסתער על הדרבוקה תחת שמיים מוארים באור ירח מלא, כשמסביב תפאורה טבעית שמאוהבת בו ובמוסיקה שלו. חגיגה כזו לא תחזור, ולא רק משום שקובי אפללו, התפוחים וברי סחרוף לא יהיו עם שלמה בר והברירה הטבעית בערב הבא

פעם קראו לרוק האווירה הזה "פרוגרסיבי".  ובמשך "ניו ווייב". ב-2010 "דה נשיונל" ילידת 2001 ברוקלין, היא "אינדי" בהגדרה כללית מאוד. בטח אלטרנטיבית, אבל תנו למוסקה להגדיר את עצמה – טעונה, מלודית, רבת מצבי רוח, אינטימית, ראשונית, זוויות מיוחדות והרבה "אווירה".

"שמש גדולה שכזאת לא זרחה עוד מעל ראשינו/ שבעה ימים בהירים שבעה ימים/ שמש טובה ושלוה מעל ראשינו/ הלכנו דמומים לילה גדול כי יבוא ודפק על הדלת/ נשתחוה ונקוד ונשתחוה/ שבעה ימים חיכה דומם מול הדלת/ שבעה ימות היקוד ברוך

יפה, אייל גולן. מתברר שלא חייבים לרדת בכוח אל העם, ואפשר לסטות מדרך המניפולציות של היפיופות והג'ונגלים. שהעם יקבל אותך גם טיפה יותר גבוה. מגיע לו מזמר כמוך. יש יוצרים שממתינים לקולך, הנה הגיעה ההזדמנות של אביעד פניו. ודודו קמה. מי

קול מקונן, מאונפף משגר טונים נוגים בלתי משתנים: מחכה לסימן שלא מגיע (מנין?), בינתיים רוצה לנגן לכם (למאזינים?) שיר, כמו בתקליט ישן שיש בו קסם כמו שיר חדש, "מחבק את הרוח", רוצה לאהוב "עם כל הכוח" (לא עברית, כמובן) וגם "יש

בום פם משגרת דייסה מוסיקלית חדשה. להרכב (שעבר שינויים לאחר עזיבתם של עוזי פיינרמן ודודו כוכב וצירופו של המתופף איתמר "הילד" לוי) יש כנראה יותר מתירוץ טוב למרקחת הצלילים הזו. מצד אחד: אנחנו הרי עם של מהגרים, ערב רב של תרבויות,

עמיר בניון  שר אינטרפרטציה על חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל. הטונים בתחילת השיר  רגועים  כאילו המוסיקה היא אילוסטרציה, עד לנקודה שבה מטפס קולו ב – ו"אז תוכל לראות את הפנים כולן/ את מי שלא ראית מאז ומעולם/ את אברהם ואת

שרים אצלנו לא מעט בוב דילן. יש כמובן הצדקה. שלומי שבן – "מותק את אצלי בראש", רמי קלינשטיין – "צעיר לנצח" לפי תרגום של יאיר לפיד, דני ליטני – "גשם כבד עומד ליפול" בתרגומו של יהונתן גפן. שי גבסו תרגם ושר "שרי המלחמה". דילן נשאר

שחר ישי שר תפילת הבוקר בהתפעמות מודגשת. משב רוח אופטימי ער מוציא אותו לזמר את תחושת השמחה. כולו הודיה לבורא שהחזיר לו את נשמתו. לא רק הנשמה משתתפת במצהלת הבוקר, חגיגת אנטומית של ממש – גם הלב "מביט לתוך עצמו"

למה רמיקס? מאש ודרוב – אל תענו. התשובה תיבחן בתוצאה. אבל השאלה הרבה יותר כללית. הרי אם זה כל כך אפקטיבי,  למה הראל סקעת לא הלך על גרסת הרמיקס באירוויזיון? תשובה אחת: רמיקס הוא סוג של מניפולציה. הרמיקס אינו פרשנות.

ברור שחייבים לנצל מומנטום ומהר. לנה Lena Meyer Landrut בת ה-19 מגרמניה עלזה לא מכבר עם המקום הראשון באירוויזיון על Satellite. והנה אלבום שלם. ועכשיו – כמה שפחות קונוטציות לתחרות ויותר השוואות למצליחנות פופ עכשוויות כמו קייט נאש וליל אלן

אדיר אוחיון בחר פתיחה הרמונית באווירה פסיכדלית ארוכה אפקטיבית של כמעט דקה וחצי בתחילת השיר עד שהוא מגיע למוטו: חלומות לא מתגשמים… ("כל מה שרציתי ירד לטמיון"…) הטקסט – שרבוט על מהות חיים. להיות, לראות, לבכות, לחיות. החיים בין חלום

ההפקה המוסיקלית לפי דף הקומוניקט היא של ברוך בן יצחק (רוקפור) את המיקס עשה רן שם טוב (איזבו), אבל אינני מוצא את שמותיהם של הנפשות הפועלות. לחבורה קוראים "אלקטרה". נדמה לי ששמעתי אותם באיזה חימום בבארבי. השיר –  סיפורה של

פיטר רוט התביית על פינה חמה בפופ המקומי. לקח את שמוליק צ'יזיק המנוח לחלקתו המוסיקלית. העניק לשיריו דיסק מלא – בהיבטים מוסיקליים שונים, קאברים מלאים, גם לחנים חדשים למילים. האתגר – הארה מחודשת של השירים, הענקת ממד אישי. התחלתי בערב

כשהוא ישוב מול גרנד פיאנו ימאהה שחור פתח ב – Funeral For A Friend/Love Lies Bleeding מ – Goodbye Yellow Brick Road. המופע התרומם בהדרגה קרא עוד

השיר האחרון באלבום הנצח Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band משנת 1967. חתומים עליו ג'ון לנון פול מקרטני. קרא עוד

למעריצי גאגות ומדונות: שכחתם את כריסטינה?  כן, אגילרה. לאוראנג' המלצתנו – תכינו את בלומפילד. לדי ג'איים קחו בחשבון יותר מאשר קטע בודד מ – Bionic, אלבום אולפן רביעי, נותן את הגברת במיוסיקאל של 18 קטעים – כותבים, משתפ"ים, מפיקים. הפקה שהוגדרה

אבידן  במגמת השתלבות טוטאלית במצהלת החאפלות. "תקשיב לי", היא מנסה לשכנע את מי שנדלקה עליו – "יש לי לב זהב", מנסה למכור  משהו חבוט שלא מתאים גם ליד חמישית. הטקסט מגיע באינסטנט כמעט טכני,  לא מאמין לאף מילה. איזו אדמה רועדת, ומה

לפי דוח על שידורי הרדיו של "מדיה פורסט" – יום א' 20.6 קובי פרץ ולהיטו "בלילות" מגיעים למקום השני בדירוג השירים המושמעים ביותר אותו יום. האם זה אמין? תלוי איך בוחנים: הגרף הסטטיסטי מראה כי 60% מהשמעות של השיר היו

בימים שכל להיטן סלולארי כובש את קיסריה – אתה בוחן מחדש את המיינסטרים הקלאסי. האם עוד כוחו במותניו. יהודה פוליקר, מותניים-מותניים, לא סתם כבש. רשם ניצחון גדול. קיסריה יוני 2010. מי שלא היה – אינו יודע אהבת קהל מהי. לפעמים

הדיסק נפתח כמו בתמסורת צופני מורס של חייזרים המשדרים לכדור הארץ (הקטע Snow), מתמזגים עם קולות מלודיים גבוהים שמימיים. הצליל המסונתז מציף אותך, מתערבל ומסתחרר. לכל אחד משמונה הקטעים יש קליפ שעוצב במיוחד ובנפרד לכל שיר. בארץ הדיסק יוצא ללא

בעבר שר סרנגה מוסיקה יוונית כמו שזמרים יווניים שרים מוסיקה יוונית. אבל אז "עשה עלייה", התעברת, גילה שהוא למעשה "ישראלי".ה"מונו" כמו גם "כל הנשים יפות" סימנו התערות עממית לרחבות השמחה באוריינטציה של הגימיק המסחרי התורן. לפי ה"טבה טומבה" – סרנגה

מי שכותב ב-2010: "ירח מתבונן בעיר והרהור עובר במוח – מי מבין האנשים עושה שימוש נכון בשעות האלה?" צריך להיות או רומנטיקן או נוסטלגיקן חסר תקנה. או שניהם יחד. אריאל הורוביץ הוא משורר פופ רומנטיקן ונוסטלגיקן ששר בפשטות לירית על

מול גרנד פיאנו ימאהה שחור פתח אלטון ב – Funeral For A Friend/Love Lies Bleeding

בהופעות אצטדיון, תלוי איפה אתה ממוקם. מי שישב ביציעים ראה בעיקר אלטון ג'ון על המסכים. מי ששילם אלף שקל עבור כיסא פלסטיק בשורות הראשונות – קיבל אותו בגודל טבעי. אז נכון שהופעה בישיבה מול פסנתר בעייתית לקהל אצטדיונים ענק. מצד

ליהי עטר מחטטת ונוברת לאורך האלבום ביחסי הבינו-בינה השבירים. מוסרת דוחות על הגבר שאיתה, שכבר לא איתה, טרום טראומה, פוסט טראומה. במה הוא אשם. במה היא אשמה. מה היא רוצה ממנו. "אני לא מבינה הכל/ אני רק מנסה לשאול /

The Dance הוא חלון ראווה של של פיית'לס המציג את שלל מתכוניה מתקופות קודמות. אלבום מס. 6 לרולו, סיסטר בליס, מקסי ג'אז. ציפיות? מי שהאזין ל – No Roots מ -2004 ל – To All New Arrivals מ- 2006, הקשיב

עזבו מילים. תקשיבו לקול הנשמה. יש ביצועים שמחליפים מילים. ישי לוי שר "תודה" ברגש גדול לאהובתו היחידה. צליל לירי – חליל ופסנתר – פותח את וידוי הנפש של לוי. אחרי שקראתי את הטקסט, הבנתי שקרה לו (לטקסט) נס. המנגינה ים-תיכונית