ארד ריכטר סיפורים ממלחמה
הכותב מתכוון "להסביר" על אותן תמונות קשות באחד הימים. מה יש להסביר? למה יחכה כדי "להקריא" לה "סיפורים ממלחמה"? הרי החוויה היא כאן ועכשיו. היא קשה יותר מכל "הסבר" או "סיפור". סביר להניח שארד ריכטר מנסה להעביר את העובר עליו
הכותב מתכוון "להסביר" על אותן תמונות קשות באחד הימים. מה יש להסביר? למה יחכה כדי "להקריא" לה "סיפורים ממלחמה"? הרי החוויה היא כאן ועכשיו. היא קשה יותר מכל "הסבר" או "סיפור". סביר להניח שארד ריכטר מנסה להעביר את העובר עליו
בניה ברבי שר סיטואציה של חיים על כל הסיפורים שהוא פוגש – גיבור צעיר במלחמה, מישהו שהשתגע, ואחת שאיבדה הכל, ובתוך כל זה – הניסיון לשמור על חלקת האהבה שלו, התקווה שמתוך העצב הגדול יצא חיוך. גם המוסיקה נכנסת למעגל
שינגן לה כמו פעם, שתוכל לחוות עוד רגע כזה של נצח אפוף שתיקות וסודות ו"מלאכים של פעם". המרחקים שעליהם האהבה נמתחת אינסופיים. אחרי "פעם את לילה" זהו עוד שיר שבו שי המבר נחשפת כמלחינה שמתרגמת את תחושותיה בזיקה נפלאה בין
מה אומר לכם אוקטובר? למיכל שפירא הוא אומר "אבן מכוסה באהבה ובפרחים". מבחינתה – כל אוקטובר יישאר שלו. כמו המנגינה של צ'ייקובסקי ("שיר סתיו"), שבהשראתה נכתב השיר. זהו שיר עצוב מאוד. הפסנתר, הקול פוגעים במרכז הרגש. היא מחפשת חיבוק חם
שיר על משבר ביחסים או על אהבה עצמית? הא בהא תליא. יותר מזה: יסמין מועלם שרה כאב שמסגיר אותה ברגעי כאב לב של תסכול וקונפליקט. הוא הכאיב לה קשות, כאב שאין עליו כפרה, אבל היא תישאר בהווייתה המפוקחת שאומרת אם
כולנו מושפעים מן המציאות הביטחונית הבלתי יציבה במדינת ישראל. החיים בצל טרור ומלחמות גורמים לנו להטיל ספק ביכולת שלנו לעמוד באירועים טראומטיים והרסניים, ואנו נותרים לעיתים קרובות עם פחד עמוק סביב השאלה כיצד ובאיזו תדירות עלינו לנקוט פעולות כדי להגן
מוש בן ארי מנסה שיר הנחיות איך לחיות טוב יותר ממה שאנחנו. מה האדם צריך לעצמו. השיר כתוב כמדריך המלצות: באמצעות "צריך" שמשמעותו יכולה להיות "חייב". – ה"צריך" נשמע צורם ולא פואטי, וכל האמירה – אוריינטציה חינוכית, שמכתיבה הוראות: מקום
מה שעבר עליו, עלינו, האסון, התסכול, החרדות, התקשורת, הפוליטיקה אחרי השבעה באוקטובר. לפי מכלוף ובעזרתו של עברי לידר השיר עולה על מסלול זרם התודעה על פי תפיסתו הסובייקטיבית על מה שארע. הראפ המלודי מוביל את הלך הנפש צורת הכתיבה הזו
אחד הפירושים ל"אין מלך בישראל" – אין מי שיחבר בין בני ישראל לאלוהים. פירוש אחר: איש הישר בעיניו יעשה – אין מי שישמור על הסדר. לפי המוסיקה של דודו טסה – הָא בְּהָא תַּלְיָא. טסה חוזר למקורות כדי לקונן את
למה מתכוון המשורר? מה מהות החלחלה (פיק ברכיים) שעוברת כליו. איך הוא ממשיך לרקוד עם חיוך בעיניים? ממה הוא רוצה להתנתק. מה דפוק במציאות שלו? על מה הוא לא נכנע? מהי "נגיעה בשמים" מבחינתו. אני מנסה לסרוק את לחציו של
גיל ויין העמיס על השיר מטאפורות כאילו דימויים הם כורח כתיבה אולטימטיבי. רוני דלומי שרה "הלב שלי סגור לשיפוצים" ואף מרחיבה את הדימוי בהתאם – לאוברול לב של שבירת קירות, בניית קומות "עם נוף אל העתיד" ואפילו תוכנית לגור שם,
אסף אמדורסקי ממולכד רגשית. חדשות שוברות לו את הלב. במקום להתנתק מהן רוצה להתקרב עוד. משא הצער כבד עליו. רוצה לבכות. לשחרר את הדמעות. מצד שני זה מרגיש לו לא נכון להתפרק ולהיות חלש, אבל כל יום נשבר מחדש, ובא
תגובת הראפרים לשבת השחורה מגיעה בסערת נקם שנפתחת במוסיקה של סרט מתח עתיר קולות שמיימיים. סאבלימינל והצל צירפו ראשים זועמים כדי לירות ראפ דורש עין תחת עין. שאלת סוגרים: השיר הזה עלול להזיק לנו בהאג? לשמש עדות אצל מי שמחפשים
קולה אומר מצוקה. כבר כילתה את דמעותיה ומילותיה. הפניה לבוקר לשמוע את קולה – מעיד על הריקנות שהשתלטה. בכל זאת חיה – ליבה דופק. השורה "מה אתה עובר עכשיו/ האם קשה הדרך/ תן לי רק איזה סימן/ יש טעם יש
קול הנשמה של עמיר בניון מסלסל את הדינמיקה בין השלם לחלקי. הוא משתמש בירח כמטפורה למשהו שקיים ומשתנה על בסיס קבוע בדגש על הקבוע. פעם הוא למטה, אבל ללא ספק יעלה וישתקם אחרי השבר. הירח מקבל את האור מהשמש. הוא
הוי הוי, הוי עדן בן זקן בת 30. יש סיבה לבכי בטונים מייללים? הבן זוג מנסה להרגיע: יש זמן, הכל מלמעלה וגם בנינו אימפריה,. 30 זה רק מספר, ותחשבי על זה שפעם ישנו מטר על מטר, עישנו סיגריה בגשם, ואיפה
מנגינת האהבה לפי תומר הדדי נושאת את משקעי הסיפור האישי של האוהב. הדואט שלו עם צחי הלוי מכיל את זיכרון הכאב שנלווה להצלה. לא ברור מהשיר מהות הדכדוך. מה עבר על הדובר, שרק בזכות אהבה נשאר בחיים? הישיבה במרפסת, השבת
אסתר שמיר כתבה את השיר לפני 32 שנה. גלי עטרי שרה. העיבוד אז השיב בו רוח שונה לחלוטין מאשר הגרסה של גיא זו-ארץ (השוו למטה), הפכה אותו לירי-נוגה-מופנם. המילים – לכל עת, במיוחד בארץ שמלחמות משנות את פני אנשיה. אחרי
הבלדה הזו עצובה, ואם נדייק – יוצאת מפיה של אישה דאוגה ששרה לבנה. יהודית תמיר הזכירה לי תמיד זמרות יווניות קלאסיות, ששרות את תוגת החיים. קולה של יהודית תמיר זכור משיריה האלמותיים בשנות התשעים כמו "רומיאו" שהלחין פוליקר וכתבה צרויה
שירי מימון שרה-מתפללת לכוח עליון לשמירה ולהגנה על עצמה. השינוי שחל בה מילדה תמה לבוגרת מודעת חושף אותה לפחדים ולתחושת חוסר הגנה. מקור ההשראה לפי מימון (מידע חוץ שירי) הוא מצב החטופים בשבי החמאס באוריינטציה של – מי שומר עליהם.
השלישיה הזו מתה להמשיך את המסיבה שהופסקה בפסטיבל נובה. משפחות מוכות ושבורות וחברים נמצאים עדין בהלם, ממשיכים לקבור חיילים, ואליעד את ערן יוסף ויונתן שגב כבר רוקדים את אחרי המלחמה. לא, אני לא חושב שיש לחזור בכל מחיר לחיי הנהנתנות
ששון איפרם שאולוב ואודיה שרים מדם ליבם – "את/ אתה הדם שלי". יש כאן דרמה מזרחית, סרט טורקי, ים דמעות, רגשות שפורצים כמו מהר געש. אני בטוח שיש מי שמעפים לשמוע קולות כאלה מתנים אהב אחרי שעברו כבר הכל "ריבים
מה פשר הפטריוטיות הזו שזאב נחמה ואתניקס רוקדים בקצב ואלס? ההתפייטות הולכת רחוק לאחור עד טוב למות בעד ארצנו. אני מבין את הצורך הרגשי להזדהות עם המדינה בתקופה הקשה העוברת עליה, אבל התרפקות מתפייטת מהסוג הזה נשמעת לי אנכרוניזם. חיפשתי
בדרוגי ההשמעות הארציים השיר הזה תופס השבוע מקום ראשון לפי המצעד השבועי של "מדיה פורסט", אבל עיון בדירוג מראה שהוא נקבע רק על פי תחנת שידור אחת – רדיו דרום, שלא מהווה כמובן אינדיקציה לכלל התחנות בישראל. לעצם העניין: זה
דיכאון קליני? הייתי מעביר לאבחון פסיכולוגי. הזיות, פחד, כאב ביחד, שנאה מרה. מה קרה? דיכאון משולב עם לפחות אחד מהתסמינים הבאים: הזיות, מחשבות שווא, אילמות, הזנחה עצמית קיצונית. מצד שני מוצאים אצל אבשלום אריאל בשיר את המילה "תקווה" וגם .ציפייה
התגעגעתם לירח של ארצי. הוא שָמַן. בשורה טובה, לא? "מתאמן מול ירח שמן ושורק לך בחוץ"… על מה הוא מתרפק? על הדברים הפשוטים, היפים. עדיין מאמין שאפשר ללמוד להבחין בין הרע והטוב. היה קונה את מה שהיה ביניהם פעם. גם
השבת השחורה והמלחמה שבעקבותיה עוררו השראה אצל יוצרים רבים. אני מקבל למדור הזה עשרות. מנסה לברור את המוץ מהתבן. אביחי הולנדר ערבב בין הגות על מהות האדם הנלחם ובין מצוקתו האישית שגם ("ונותרתי פצוע/ כמה מוזר/ שלב שבור ממשיך לפעום")
אנשים שחיים בצללים, פועלים במסכות ובזהות שאולה, מפחדים מן הבדידות ומגיעים עד דכאון עמוק. אוהב וענבל ביבי שרים דואט פופ ראפ שמעורר מחשבה על חיינו כאן ועכשיו. השיר מתוך פרויקט "אלבום שקוף" שמסייע ללוחמים שמתמודדים עם פוסט טראומה .השיר מתאר
נו די לקפיצות, די לטרלול. אביהו פנחסוב חוזר סוף סוף לשפיות. הבדרן מסיר מסכה. הוא כתב שיר של פטריוט ציוני נרגש. יוצא מלב שבור, מדם ליבו. חובר להיסטוריה המשפחתית והלאומית על קצה המזלג כדי לשיר "כולנו פה ביחד". המוסיקה הזו
הקול העצוב מבקש את נפשו. זהו קול של סבל ותחינה. בפזמון מצטרף קול אנושי מנחם. ואז – קול עמוק שמדבר אל הילד הסובל. שלושת החלקים יוצרים שיר ראפ העוסק בתופעת הבריונות ומיגור החרמות בבתי הספר. להקת האולטראס מנצלים נפלא את