ליבו הספרדי של צ'יק קוריאה. 1976 הייתה שנה מצוינת עבור קוריאה. לא רק שהוא הוציא עם להקת "Return to Forever" את "הלוחם הרומנטי", הוא עדיין מצא זמן לכתוב, לעבד, לבצע ולשחרר את האלבום "My Spanish Spanish", tj, מיצירותיו הגדולות אי
The Essence Part One של פסנתרן הג'אז האמריקני אחמד ג'מאל (יליד 1930), מציג הופעות שהוקלטו בפריס בשנת 1994 ובעיר ניו יורק בשנת 1995. האוסף הוא עדות ליכולתו של אחמד ג'מאל כפסנתרן ג'אז ייחודי, גם מול ענקי פסנתר כמקוי טיינר /
שנתחיל ב-DVD? חמישים דקות של גדול זמרי הג'אז ב"רויאל פסטיבל הול". השנה היא 1971. אז ככה: שווה, לדעתי, לרכוש את עסקת החבילה רק בשביל דיסק ההופעה הזה. כעבור 4 שנים,ב-1975 היו לי הזכות והעונג לשמוע אותו חי בבנייני האומה בירושלים
ג'אז ווקאלי, בהבדל מכל סוגי הג'אז הוא מוסיקה של טקסט, של תכנים מילוליים. זמר או זמרת ג'אז לעיתים מעולים בעיני מכל זמרי הז'אנרים האחרים – מרוק ועד אופרה. רוב זמרי הג'אז מתבססים על מה שנקרא פרשנות של "ספר השירים האמריקני"
איך ממירים את שירי המחזמר "צלילי המוסיקה" לשפת הג'אז? המשימה בפסטיבל יפו ג'אז, שהוקדש למחזות הזמר הגדולים, הוטלה על נגן החליל והמוסיקאי מתן קליין, שאיתגר את עצמו בעיבודים להרכב לא קונבנציונאלי של ארבעה חלילים, פסנתר, בס ותופים. השירים נכתבו ע"י
גם אני נשארתי אחד המעריצים המטורפים של להיטי "אבבא" השוודית, ואני לא ממש הולך לנתח את זה לעומק. יש מעריצים חדשים ללהקת אבבא השבדית? בטוח שכן, אם כי לפי הגיל הממוצע, שהגיע למרכז למוסיקה ביפו לשמוע שירי "אבבא" – זה
מה בדיוק עובר על מוסיקאי כשהוא מקבל לידיו להעביר את "סיפור הפרברים" של ליאונרד ברנשטיין וסטפן זונדהיים לבימת הג'אז? השאלה לכאורה לא הכי מסובכת, אם נצא מהנחה, שבסיסי היציאה הנפוצים ביותר של סטנדרטי הג'אז הם מחזות הזמר של ברודוויי והוליווד.
אין כמו יפו בלילות, ואין כמו יפו לקבל את קזבלן 67 שנים אחרי, שדמותו נוצרה במסגרת מחזה מאת יגאל מוסינזון, והפכה מחזמר וסרט המתרחשים בשטח הגדול ביפו בכיכובו של יהורם גאון – בפסטיבל יפוג'אז בעיבודי ג'אז חדשים לאחדים משירי המחזמר
כשאתה עוצם עיניים לצלילי סולו פסנתר של קית' ג'ארט, יש מצב שהצלילים יגיעו עד איזורים שאינם קשורים לרציונאל. איך נתאר את הסולו פיאנו כאן: פול אמוציונאל. קית' ג'ארט החל להקליט את האלבום בדצמבר 1997, כשסבל ממחלת תסמונת התשישות הכרונית. הוא
יפו על המפה, והפעם מסיבות שלא יעשו כותרות גדולות. פסטיבל יפו ג'אז שנה שישית בשלושה ימי מוסיקה (24-26.6) המוקדשים לשירים הגדולים מתוך מחזות הזמר הגדולים בהשתתפות 80 נגנים בהרכבים שונים. האירע יתרחש באודיטוריום מרכז המוסיקה העירוני תל אביב- יפו, שארית
משך כמעט 30 שנה, הוציאו הגיטריסט פט מתיני ונגן הקלידים לייל מייס יצירות משותפות בקשת רחבה של גוונים וסגנונות. הפעם הם השתמשו ברוב האלמנטים מעבודותיהם כדי ליצור סוויטת ג’אז עם הרכב בינלאומי הכולל את הבסיסט סטיב רודביי, המתופף המקסיקני אנתוניו
קשרו לו תארים כמו "קולטריין של הגיטרה". נגן ומוסיקאי חדשן, ממשיכם ענקי גיטרה כצ'ארלי כריסצ'ן וג'אנגו ריינהרדט. וס מונטגומרי (1923-1968) הרחיב את הפוטנציאל של הגיטרה ופרץ נתיבים עבור דורות עתידיים של נגני הגיטרה ככמו גרובר וושינגטון ג'וניור וג'ורג 'בנסון. לנגינתו
צ'ט בייקר, הוא התגלמות נגינת החצוצרה הצלולה והמלודית, גם סולן ווקאלי ייחודי מאוד בפני עצמו. עם זאת השירים כאן פחות מורכבים מעבודתו האינסטרומנטלית. אלבום 12 המציג מוסיקה משנותיו המוקלטות המוקדמות של צ'ט בייקר, 1953-1957, כולל חמש רצועות ווקאליות, ביניהן שלוש
Crawling King Snake הוא שיר בלוז שהוקלט על ידי אמנים רבים, ביניהם ג'ון לי הוקר. מקורו ככל הנראה בדלתא בלוז בשנות העשרים של המאה העשרים. השיר הוקלט לראשונה על ידי ביג ג'ו וויליאמס ב- 27 במרץ 1941, בלוז בסגנון כפרי,
מהדורה הזו שכותרתה "In A Soulful Mood" היא לא הקלאסיקה של ג'ון קולטריין, אלא סט נוסף ומעניין של מוסיקה שנשמעת כמעט נוסטלגיה. האוסף הזה של 12 יצירות מופת רכות אולי ייצר את הרושם שמדובר ב'מוזיקה מרגיעה', אולי בהשוואה לאלבום Ballads
Duets של פרנק סינטרה, שיצא בשנת 1993. הוקלט בסיום הקריירה שלו, והוא מורכב מדואטים שהוקלטו בין סינטרה לזמרים שונים מז'אנרים שונים. רשימת השירים הורכבה מלהיטי עבר של סינטרה. ההקלטות של הדואטים לא נעשו בצורה הרגילה. סינטרה מעולם לא הקליט באולפן
שנה אחרי ששמעתי את Perpetuation. Moments in Trio: Volume Two של יניב טובנהאוז טריו, הגיע במשלוח רב תלאות (של חודשיים) Volume Three או בשמו המלא: Moments In Trio · Volume Three Roads. זוהי אותה שלישייה הכוללת את טובנהאוז בפסנתר ריק
רביעיית ג'ושוע רדמן של כוכב הסקסופון האמריקאי (קמה מ -1994) עם הפסנתרן בראד מלדאו, הבסיסט כריסטיאן מקברייד והמתופף בריאן בלייד הייתה אחד ההרכבים הבולטים של אותו עשור – אך קצרת מועד, משום שכל החברים היו על סף פריצות לקריירה הפורייה שלהם.
היא מוכרת דווקא ככוהנת הגדולה של הסול. מי שישמע אותה בדיסק הזה, חידוש של תקליט מ-1966 פלוס שניים חדשים, יבין כמה נינה סימון היא גם מלכת בלוז בלתי מוכתרת. הנה שיר שתקחו לאי בודד My Man Gone Now של גרשווין.
כתבתי בביקורת על האלבום "תה בשניים" (עם אלי דג'יברי) שאלון אולארצ'יק צריך לצאת מהארון המוסיקלי שלו ולהצהיר קבל עם ומעריציו: אני זמר ג'אז, וזה סופי. מי שמבקש הוכחה, שיקח את הדיסק הכפול הזה. חבורת נגנים התכנסה סביב אולאר'ציק כדי ליצור
לשרה ווהן (1924-1990) היה קול מדהים עם טווח מעולה בן שלוש אוקטבות. היא שרה באותו תחכום הרמוני כמו מיטב האינסטרומנטליסטים באותה תקופה. הייתה לה גם יכולת יוצאת דופן להעביר מילים בצורה יעילה. באלבום הזה משנת 1954 מנגן החצוצרן קליפורד בראון
כמעט עברנו על זה בשתיקה. אוסקר פיטרסון מת בגיל 82 בביתו שבפרבר של טורנטו, קנדה. ראיתם כותרת בעיתון? גם אני לא. איך מסכמים קריירה של 6 עשורים של וירטואוז פסנתר ענק? אפשר להפנות מיד לדיסק הזה – אוסקר פיטרסון בבלו
צ'יק קוריאה מצדיע לבאד פאוול, ענק פסנתר, ששמו נאמר בנשימה אחת עם ענקי ביבופ כפרקר, גילספי ומונק. קוריאה הושפע ממנו באימפרוביזציה, בהרמוניה. זוהי מוסיקה של אלתורים פריכים והרמוניות נהדרות. רשימת הנגנים מדברת בעד עצמה: ג’ושוע רדמן בסקסופון טנור, וואלאס רוני
אם יש זמרת שאינטימיות היא הסגנון והזהות אומנותית שלה – זו דיאנה קראל. הסגנון והאווירה המוכרים שלה קיימים גם באלבום הזה. תקשיבו ל – Autumn In New York, סטנדרט שחוק, ותקבלו את התמצית שלה. הקול השמימי. העיבודים המותאמים במדויק למידותיה.
האלבום שהוקלט בשנת 1961, עובר לעומק על צורות שונות של הבלוז. ברצועה הראשונה, Stolen Moments, נעשה שימוש יוצא דופן בארבע כלי נשיפה ליצירת מצב רוח מרומם נפש עם סולואים מדהימים של פרדי האברד, אריק דולפי, נלסון וביל אוונס. לאלבום הזה
צלילי הבלוז של הגיטריסט אנדי וואטס אינם צבועים בצבעי כחול לבן, למרות שהם נוצרו כאן. וואטס מקפיד להבליט את הקשר של המוסיקה שלו לישראל, ומצד שני מוציא את המוסיקה בלייבל מוביל בז'אנר הבלוז והרוק בארה"ב. (Booga Music Vizztone) כשנתיים אחרי
שירלי הורן (1934-2005) היא אחד הקולות הגדולים בג'אז לדורותיו. קולה הנושם בחום, החיספוס, הופכים אותה ייחודית בעיקר בבלדות. יש כאן רמה של עוצמה רגשית שמושגת על ידי מעט זמרים. מעניק לשירים עומק. , האינטימיות כשהיא שרה באיפוק If You Go
האגדה חיה וקיימת ב – Legends blues club בשיקגו, 2010. קבלו את באדי גאי בשירו Mannish Boy. האיש, הגיטרה והבלוז. יבואו גם ה"בום בום" של ג'ון לי הוקר וקאברים כמו ה – Strange Brew של "קצפת" ברצועה 7, ה – Voodoo Child של ג'ימי הנדריקס משתדך עם Sunshine of Your Love ברצועה 8. מנגן
מבקר השיקאגו טריביון, הווארד רייך כתב: "כריסטיאן מקברייד הוא אחד מנגני הבס הצעירים היצירתיים הבולטים מבין נגני הג'אז הצעירים. ,זה היה ברור לכל אחד כבר ששמע אותו מלווה את רוי הרגרוב, פרדי האברד וכוכבים אחרים. באלבום הזה, מקברייד נכנס לאור
להגיד על אל דימיולה שהוא וירטואוז – זה כמעט באנאלי, אבל הנה מגיע המופע הזה (מרץ 2007) ומתברר שאי אפשר שלא להוציא עוד פעם קריאת התפעלות. מדובר ברמות נגינה לא אנושיות כמעט. דימיולה גם דאג שיהיו לצידו הנגנים שאיתם הוא
