את סלעית להב אני פוגש לעיתים קרובות מאוד באירועים מוסיקליים, מלווה די שכיחה של זמרים על במות ארצנו (אוהד חיטמן, קרן פלס ועוד). נגנית חליל צד מיומנת, רוח חיה על הבמה, שגם נושפת בסקסופון ואף חוגרת אקורדיון למקרה הצורך. סלעית הזמינה
זה אלבום שהולך איתי הרבה שנים., מהסוג שלעולם אינו נכנע לזמן, ציפור נדירה. מאלבומי החובה של המוסיקה הברזילאית המודרנית. מילטון נסימנטו הוא יוצר ברזילאי שממשיך להעביר צימרורים. גם אם אינך דובר פורטוגזית, נסימנטו יגרום לך לרצות לדבר, או לפחות למצוא
שיקו בוארקה נמצא אצלי בחמישית המועדפים במוסיקה הברזילאית. הורג אותי בקולו הרך, משהו בטון שלו הזכיר לי את הטונים של מתי כספי ב"ארץ טרופת יפה", ואני לא הופתע לדעת שמתי כספי אפילו חיקה את שיקו. (דוגמה בולטת השיר Vai Passar)
קחו את החיים בקלות, שרה גלוריה איסטפן ב"No Llores" ("אל תבכה"), גם בשעת מצוקה, תתבוננו על דברים חיובי. וכשזה בא במקצב אפרו קובני לטיני רקיד, סאונד חי מאוד, אז החיים באמת נראים יפים, והמוסיקה פשוט עושה חשק לזוז. האם אני
טימבלדה מייצרת מערבולת וסחף חושים מהסמבה. מי שלא שמע קטע כמו מס. 9 Mare' Mansa לא שמע מוסיקת קרנבלים. אבל הרוח הזו נושבת כמעט בכל קטע. פשוט לצאת במחולות סוערים. וזוהי הרוח של באיה. Timbalada היא חבורה ברזילאית מקנדיל שבסלבדור
כבר העטיפה הצבעונית עושה חשק להתעסק עם זה, כאילו בפנים מסתתרים אוצרות. ויש כאן הרבה "אבנים טובות". שירי ילדים בברזילאית הם אותה מוסיקה ברזילאית נפלאה שכולם מכירים, תערובת של הסגנונות שעושים את המוסיקה הזו למה שהיא – סמבה, פורו, בוסה
המוטו של של דניאלה מרקורי: להתעדכן, להתעדכן ולהתעדכן בגדול. בואו לפייסטה של הקרנבל הברזילאי, תלחצו על השלט ותקבלו את זה בקצב לפי ז'אנרים – סמבה-האוז, סמבה פאנקי, סמבה רגאיי דאב, דראם אנ' בוסה נובה. הדיווה הברזילאית הלכה הפעם על דיסק
כבר ב- Mas Que Nada להיט הנצח (דגימת סאונד למטה) , מבחינים שסרג'יו מנדז רותם סוסים חדשים לעגלה שלו, בעיקר הבלאק אייד פיז. המלחין, המנצח והמעבד הברזילאי הותיק רוצה להגיד לנו: אל דאגה – אני מעודכן. העיבוד לוקח את הבוסה
הייתם מאמינים שלינדה רונסטאדט שרה "מלגניה סאנרוסה"? מה לזמרת המזוהה עם פולק קאונטרי שנות השבעים לרפרטואר ספרדי-לטיני? עיון ברשימת האלבומים שלה מראה, שזה כבר אלבום שלישי על טהרת הספרדית. האוסף הזה יצא בעיתוי הכי נכון, כשגלי המוסיקה הלטינית-קובנית שטפו את
אם הייתי רוצה להכיר יותר ויותר דמות מרכזית מהמוסיקה הברזילאית, זה קייטנו ולוסו, מגדולי המלחינים והמשוררים של המוסיקה הברזילאית המתחדשת, קולנוען, אקטיביסט פוליטי. יצא לי לשמוע אותו בארץ, גם בלא מעט תקליטים ודיסקים. "מילניום". ענק ממש. הוא אוסף מייצג מהרפרטואר-קריירה
הדיווה הולכת על אסופת שירים לאטין-פופ כולם בשפה הספרדית. המוסיקה מעורבת – גם סוג המנוני הדאנס, מאלה שעשו מג'ניפר סופרסטארית. יותר כיוון "פופי" מאשר Soul. גם בלדות שקטות מאוד קליטות כמו Como Ama Una Mujer משאירות אותה זמרת פופ מהסוג
בבל ג'ילברטו טוענת שזה האלבום הכי בוגר שלה. אני לא רק מאמין לה. אני מסכים איתה. כבר הכתירו אותה כ"המלכה החדשה של המוסיקה הברזליאית", והעובדה שהיא הבת של אגדת המוסיקה הברזילאית ג'ואאו ג'ילברטו בטח עוזרת לה לקבל סופרלטיב כזה. הגיוון
קומפאי סקונדו הגיטריסט והזמר, משתייך לקבוצת הבואנה ויסטה, החבורה שהוחזרה מההיסטוריה של החמישים וגילתה לעולם את שפופ הקובני הישן, ה"סון" וסגנונות אחרים, שששלטו בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת – חי וקיים. קומפאיי שמת לפני כשלוש שנים בגיל 95, השאיר אחריו
ממשיכים עם המומנטום של הבואנה ויסטה. כמה מושג היה לנו במוסיקה קובנית לפני הסרט הדוקומנטרי הזה? זה עוד אוסף של אמני הדור ההוא, בכול הסגנונות האותנטיים, הזמרים והמוסיקאים שקיבלו צ'אנס שני בקריירה שלהם באיחור של איזה ארבעים שנה. רשימה: אליאדס
אני חוזר לאלבום שיצא בסוף 2001. כשמריה בטניה שרה אהבה אני נכבש – כמה בקלות, הורסת, הורגת ברכותה. במנגינות העצובות. בהרמוניות המלטפות. אם להגדיר מוסיקה כפואטיקה, אז maricotinha היא פואטיקה מוסיקלית. באותה שנה חגגה בטניה 35 שנות קריירה, הזדמנות טובה
מי שהאשים את ג'ילברטו ג'יל בפזילה לפופ המערבי על חשבון שורשיו, לא יודע על מה הוא סח. ג'יל בן 60 חוזר תמיד למחוזות ילדותו, מביא את תמצית הפולק ה- BAIAO של צפון מזרח ברזיל. 18 שירים שמתפרשים על פני 3
פבלו זיגלר הפסנתרן-מלחין, שהופיע בעבר בארץ עם חמישייתו במסגרת סדרת "ג'אז פלוס" בבית האופרה, מבצע טנגו בסגנון חדש המושפע מהג'אז. יליד בואנוס איירס (1944) שבשנת 1978 נמנה על חמישיית המאסטרו של הטנגו, אסטור פיאצולה. היום הוא נחשב יורשו. הניו-יורק טיימס
בואנוס איירס על הקו. את אסטור פיאצולה כולם מכירים. שמעתם על ? ומה עם הורסיו סלגאן, אנדראס אדוריאן? המוסיקה שהתחילה בראשית המאה העשרים נוסקת לשיאים אופנתיים. האיכויות ב-19 הקטעים מעולות. זה נשמע אותנטי, השמחה והיגון, המיקצב והנגינה הלירית, עיבודים פריכים,
באלדי אולייר הוא אחד הוירטואוזים הגדולים בנגינת גיטרה אקוסטית, במונחים עולמיים. את הטמפרמנט שלו קשה מאוד לחקות, ובמיוחד במוסיקה לטינית על סגנונותיה בדיאלקטים, במקצבים. אני מקשיב ל-14 הקטעים באלבום הזה, ומוצא את עצמי מתופף על כל מה שנקלע בדרכי. יש
איפה הצדק? דיברו הרבה על קומפנו סגונדו, רובן גונזלס ואברהים פרר, שבקשישותם הגיעו לפסגה כשהם רוכבים על הצלחה של "בואנה ויסטה". מה עם הגברת? הגברת אומארה פורטנדו נהדרת. ה גרנד אולד ליידי של המוסיקה הקובנית, שכמובן עלתה מחדש על מסלול
יש זמרות שעושות לך את זה. מריה בטניה היא ברזיל פלוס פלוס. מרגע שלחצתי על השלט, התחילו צימרורים. הטון שלה נמוך, נוגה. זה טון שבא מכאב, מצער. אבל כילידת באיה, שגדלה על הטרופקליה, בטניה לא תוותר על שמחת החיים. חוץ
"טריו טוקאן" – מוסיקה אינסטרומנטלית מברזיל. חגי רחביה – גיטרה, אמיר מילשטיין – חליל צד, זוקה פרפיגנאן – כלי הקשה, שירה, קוואקינו. ב"תמונע" ת"א. נכון שאנחנו לא המצאנו שומדבר, נכון שאין לנו סגנון מוסיקלי, אבל יהיה גם נכון לומר שאנחנו
ה"פואבלוס" וה"צ'אן צ'אן" הלוהטים מראים שהגיפסי קינגס לא משעממים את עצמם גם אחרי 20 שנות מלכות של רומבות פלמנקו קצביות ולוהטות. תריסר שירים של קולות גבריים, המצהילים את הרמקולים במערכת המוסיקה שלי. האמת היא שכמעט כל דיסק חדש של הג'יפסי
רביעיה המופלאה, שהונהגה ע"י הפסנתרן-מלחין לואיז אסה, מצאה דרכים חדשות לעיבוד הבוסה נובה בחיבור של דיביסי לראוול לגרשווין לאנטוניו קרלוס ג'ובים לבאדן פאוול. התוצאה מלהיבה, במיוחד קטע שמיני "קונסוליישן" של באדן פאוול ווינשיוס דה מוראס, שבו האינטרקציה בין מוסיקה ברזילאית לקלאסית
זה אלבומה החמישי של היפהפיה, ילידת סלוודור באיה, ומי שלא שמע על דניאלה מרקורי, לא שמע על אחד מסיפורי ההצלחה של המוסיקה הברזילאית. היא שרה קייטנו ולוזו באחד הקטעים היותר חזקים בדיסק ב – ,AXE AXE יש לה דואט עם מילטון
טימבה-סון, פילון, רומבה-סון, אפרו, דנזון, צ'ה-צ'ה-צ'ה, צ'אנגואי, סון, סונגו, לטין-ג'אז, בולרו, טימבה, גואג'רה-ראפ, גואגגואנסו, קונגה. מה זו הרשימה הזו? אם אתם רוצים לדעת מהו הסיפור המוסיקלי של קובה – תחברו את כול הסגנונות האלה. אתם יכולים לקבל פירוט על כול
מקור השם "קוביסמו" בקטע של דיזי גילספי CU-BI-CUBOP , מהפיוז'נים הראשונים של ג'אז ומוסיקה אפרו-קובנית. מי שישמע את הצליל של "קוביסמו" לא יאמין שמאחורי הצליל הפריך והתוסס עומד הרכב קרואטי מזאגרב, אחד המבוקשים בפסטיבלי ג'אז. הם נשמעים כמיזוג בין מונגו
די לשמוע זמרת כמו זיזי פוסי כדי להבין שיש ממשיכים לג'ובים, ג'ואאו ג'ילברטו, אסטרוד ג'ילברטו ואליס רג'ינה. תרשמו: ביאטריז אזיוודו, וניה בוסטוז, סילביה פטרישה, ג'ורג' אראג'או, ויסנטה ברטו, ג'וני אלף. אפשר להמשיך. השמות לא יגידו הרבה, אבל ה-16 ביצועים מראים
מריה סראנו, מלכת הפלמנקו החדשה במופע מסעיר של מוסיקה פלמנקו, שעלה לראשונה בפסטיבל "ביאנל דה פלמנקו" בסיביליה בספטמבר 2000. סראנו, ילידת סיבילה, כובשהעולם עם להקה של 22 רקדנים, זמרים ונגנים אנדלוסים וקובנים. ההקלטה של המופע, בבימויו של הקובני תומס גונזלס
לילה דאונס מקסיקנית-אמריקנית (אם מקסיקנית, אב אמריקני) זוכת הגראמי ב-2005 בקטגוריה של מוסיקה לטינית, מנסה לנוע על הציר הזה בין מוסיקת בין הרנצ'רה (Ranchera) סגנון הכי קרוב למוסיקה המקסיקנית העממית הקרויה מריאצ'י (Mariachi) ובין סגנונות פופולאריים. צליל הפאנק סקה בשיר
