סינגלים חדשים

גדי אלטמן שר על ניסיון לשקם יחסים, מייחל לשובה של הרוח הטובה –  ומציב תסריט תנאי ("אם אצליח") שאם יתממש – אולי המצב ישתפר: להוריד מסכה, להתפלל לאלהים, גם לחייך. מייחל להיות קשור אליה "מגולגל בין לחישות שפתיה"  ואז –

 השאלות – שאלות מיליון הדולר, שהתשובות עליהן – מהות מזוקקת של סוד החיים. חוכמת הפשטות  שיש בה  משהו כל כך מדויק שקשה להתווכח איתו. מתכונת על זמנית באוריינטציה של טקסט עממי (פולקלוריסטי) שמתורגם ע"י ההרכב הישראלי הנקרא Pure Imbalance. המוסיקה –

הו סנטה מאריה. מרי כריסמס, מריה קארי. העולם מתכונן לחג המולד, ואת לא מתכוונת לפספס. תבואי לישראל. יש פה המון מקומות קדושים לנצרות. הגיע הזמן. תביאי אתך כל ההיטס הגדולים שלך. לא שאיכפת לי לשמוע שירי סנטה מריה, ואני לא

מתפתח סוג חדש, אפילו טרנד חדש של מיינסטרים פופ ים-תיכוני מחניף, מלודיות עגולות, סימטריות, מקצבים ידידותיים לכל נפש שמתכתב יפה עם נכסי הצאן של הזמר העברי. קחו את עילי בוטנר כדוגמא ראשית. עכשיו זה עידו רצון. ואכן – גם השיר

בשיר – הלב כואב, במוסיקה – צוהל. מה יום מיומיים? כלום. נאדה. משה פרץ אינו פורץ. הוא מאמין שנוסחת הצלחה יש למחזר. כבר מזמן שאין לנו עניין עם אמנות, ופרץ, נדמה לי, גם אינו מתיימר. אבל גם אם מדובר בבידור, העסק

מה קורה לאהבות חיינו שהן הופכות זיכרון מעורר תוגה,  נישאות על גלי הזיכרון. דניאל סלומון, רומנטיקן ללא לאות, פסנתרן שמוליך רגשות העבר מהלב אל הקלידים כדי לתאר תחושת אהבת עבר שהייתה במצב של גאות. הזיכרון לוקח אל זוג ענפים בתוך

תן לרגש ללכת לפניך, כי אולי מילים אינן הצד החזק שלך, ואתה מסתכן בחצייה לאזורי הקיטש. למרות זאת רובי קסוס לא גולש לשם על הגלים שליד הים. מצד שני – לא נולדה יצירת פאר במוסיקה המקומית, כשמדובר במילים. מה כבר

האם זה זה קאבר ל"שיר ספטמבר" של קורט וייל? לפי הצלילים – לא יכולה להיות טעות. זה בדיוק זה עם שינויים. לפי הקרדיטים הלחן והמילים שייכים למיקי גבריאלוב, שמשתף בדואט צרפתית-עברית את אן מארי דויד זוכת אירוויזיון של שנת 1973

בוי ג'ורג' אצל מייק רונסון. שילוב של קול הסול (פול) מהשמונים, והיום גם די.ג'יי שדפק לא מזמן הופעה בארצנו. שיר מלודי בעיבוד לרחבות, במגע של תופים מהתחום האפרו קריבי וצליל סינתיסייזרים מה-80. השילוב של בוי ג'ורג, קלטשר קלאב בעבר ואוטו-טו

אש ותמרון עשן יוצאים מהטקסט. אש במשמעות של כוויות התאהבות, אש המבטאת סכנה של במשמעות  "לשחק באש", אש במשמעות המטפורית  של אחת שפגיעתה קשה – גם מחשמלת, גם שורפת. מצד אחד פנטזיה, מצד אחרי ירידה לקרקע המציאות (בית ב') –

קול יפה לזמר בלדות עברי. כלומר: אם אני חושב על זמר פופ בלועזית – יש כאן טון ודיקציה וחספוס-לייט, וגם דיוק בשירה.   מה השיר? לאב סטורי מדוכדך, שמיים אפורים, תריס סגור, מיטה לבד, ולמרות הדיכי – הוא לא חוזר לסיפור איתה.

לא יודע עם מה מזהים את הזמרת דפנה דקל. תוכניות ילדים בטלוויזיה. אירוויזיון של פעם. לכל המשפחה. דימויים מוליכים שולל. לעולם אל תיכנע לסטריאוטיפ, משנן לעצמו המבקר הנאור, שכמובן נתקל בגבה מורמת. בחייך, מי הוא המושלם שמתייחס למבוקר שלו –

גימיק ברוטבDuck Sauce  – מיוצר ע"י הדי.ג'יי ארמנד ואן הלדן ו – A-Trak.  פעלול מוסיקלי, הראשון מתוך אלבום צפוי. שיר הלל די מפוקפק לכבודה של הזמרת והשחקנית בת ה-68 (לא בטוח איך היא תגיב, כשתשמע את ההלצה שהולכת עם צליל

קולו של אבי בניון אינו מעיד על היקלעות למצב של "שיגעון". עצוב הוא – וקולו קול תחינה רחום וחנון ספוג בתקווה. בניון שר על מצב פסיכוטי, שהצעירים של ימינו מעדיפים לטפל בו באמצעות פסיכולוגים שמתפרנסים מנפשות דוויות. בניון פונה ל"אבא" –

יצאתי לנסיעה הזו עם פזית נוני, למרות שהיא מתרחשת לפני עלות השחר, שעות שאני מעדיף לא לבלות על כבישים, אבל כדי להבין או להרגיש שמלאכים שומרים עליך – שווה להשכים קום ולהתניע. אין גם סכנה לתאונה – כי משגיחים עליך

חשבון נפש עצמי מורכב. מהזווית שלו. מזו של העזר כנגדו. יוצא תחילה מהנחה שהכל אשליה ("שלא תיתן להצלחה לבלבך אותך"), להתפכח מתוך השקר שקיים בהצלחה. ב"סימן שהכול טוב" יש הדחקה, אתה רוצה להאמין בזה. ואז היא מגיעה כדי לאזן. היא

החיים הם עסקת חבילה שכזו שהבנאדם עושה עם עצמו. העבר – לא משהו. אבל הוא יכול להחליט מרגע מסוים – שהוא לוקח על עצמו חבילת הטבות במסגרת פתיחת דף חדש. עד עכשיו – שרפת זמן, חיית בתוך עולם של "שקרים זולים

אינטליגנציה רגשית? שרית חדד? שפשפו לי את האוזניים. שרית חדד שרה באירוניה? תחזיקו אותי שלא אפול. ממש שחור על נייר: נשים אוהבות לפני הכל שיקשיבו להן, והנה, הוא משחק אותה כאילו מבין לרוחה, אבל המתבונן מהצד, יודע ש"אינטליגנציה רגשית" והזדהות

לא "יצאתי" מהטקסט הזה, וכשאני  לא יוצא מטקסט, סימן הוא שלא נכנסתי אליו. אני שומע קול נשמה מקונן-משתוקק מסולסל ("עמיר בניוני" כזה), מנגינה יפה, אבל אינני מבין אם אדיר גץ מבין על מה הוא שר. יש בשיר אגרסיה ואלימות שבאים מכל כיוון

רחל שפירא מגיעה לחופי הים התיכון באמצעותו של אבי פרץ, משתכשכת במימיו עם שיר במילים  יפות של תקווה למחר טוב יותר. תקווה – כי מופיעה בו המילה "ואולי" – "ואולי המחר מחכה לך, רענן וחדש מצפה לך". ויש בו גם

על רקע ים אפל וכוכב נופל (חרוז שכזה, כי צריכים חרוז)  יש לדניאלה פיק דייט "באווירה לטינית". בהמשך השיר יתברר שהאווירה "הלטינית" היא לצורך  הגשמת "חלום פרוע" (תנו לדמיון ללכת במקומכם,  ורצוי שהוא יהיה גס ולא עושה חשבון לאף אחד)

עם כל האוזן המוסיקלית שלי –  אני מפסיק להבחין בין זמרי הז'אנר. אם היו אומרים לי על השיר שזה דודו אהרון, לא הייתי נכנס לעימות. ממש לא. לאהרון יש אוצר מילים שטוח, מוגבל  וקלוש על אהבה. לכתוב על אהבה בים-תיכונית

יום, לילה, נצח, מדבר, ים, כוכבים, רוח, אלוהים, אדמה ושמיים. או-הא. שני מילמן מגייסת מילים הגדולות מן החיים כדי להביע תחושת הפרדת יחסים, כשהרצון להמשיך לא נרגע. מתפייטת כאילו נבחנת על יכולותיה לצייר תחושות במילים – "הלילה נמזג אל היום", "היום נצבע

 חוזרים לימי רוקסי מיוסיק להקתו של פרי בשמונים בפרויקט החדש Olympia. זהו הסינגל השני (אחרי You Can Dance) מתוך האלבום החדש. החברים הותיקים הצטרפו. החידוש: שיתוף פעולה עם הצמד האלקטרוני Groove Armada, שכתב עם פרי את השיר. אותו רוק גרוב

החשיבה הישירה הפרגמטית הפשוטה של דור ההורים של פעם, זה שנראה לעיתים מיושן עד פרימיטיבי בעיני הדור העכשווי. ליאת יצחקי כותבת בראש הזה – כולל האירוניה שמבצבצת. לפי אמו של מושא השיר – המסלול שיש ללכת בו ישיר ופשוט, בלי להסתבך

תקשיבו לדואט בין ענקי הבלוז. האגדות חיות באמת. ביצוע משותף ראשון בסוגו אי פעם בין שני ענקי בלוז ואגדות חיות: באדי גאי ו-בי. בי. קינג. הדואט לקוח מתוך אלבומו החדש של באדי גאי, Living Proof שיראה אור בארץ ובעולם ב-25 לאוקטובר  

יש עוצמה כמעט טראגית בזעקת הזמר שמרגיש "קור" בתו "המדבר", קונטרסט שכזה, משהו כמו – מדינה חמה שבה הכל מנוכר וקר, אינך מזהה מקומות של מפלט לאן שאתה הולך – כי גם לא ברור לך מה מהות הלחץ האטומי שבו

 תורידו. תורידו. זה שיר להורדה. שיר לבגאז'. שיר של ממלכת המסחור של הדאנס קלאב. בוב סינקלר הוא מהנדס הסאונד של כל הסגנונות. הוא מוסיף פסקול למבטא האפרו קריבי של שון פול, משתמש בו כדי להציף את הרחבות במקצב הזה שנושא

עוד בטרם מנגינה קראתי דברי שיר מיוחדים שחור על נייר. חתום עליו יהוא (כן יש הורה מקורי שקרא לבן שלו יהוא, מה שמחייב…) ירון.   מתאר בדרך ציורית מרגשת מראות טבע שמשיקים לזרם מחשבותיו-תחושותיו, עד שהייתי אומר עליו בפרפרזה לשורה בשיר