סינגלים חדשים

הבחור לא הכי מבין מה היא רוצה ממנו כשהיא מדברת על "הפסקה", וכשהוא מרגיש כי נשבר לו ממנה, הוא אומר לה חד וחלק "יש לחתוך כאן בבשר". לא מעניין אותי הפסקה. בואי נגמור עם זה. חלאס. אני עם יהונתן רוזן

גם צביקה חלם. אולי גם הוא ראה את עצמו מתחבק עם הורים מאושרים, כשהשופטים העבירו אותו לנבחרת. אולי זה החלום האמיתי שלו (להיות זמר מצליח). "לך תדע" הוא השיר שסיים את ההופעה שלו בפסטיבל הפסנתר. שיר עצוב. מיוסר משהו. על

ההופעה בקיסריה תחבר את דוד ד'אור עם הפילהרמונית ועם הג'יפסי רייס, הרכב שהוא איזושהי וריאציה על הג'יפסי קינגס. הקומבינות של ד'אור די מתמיהות – אינן יודעות גבולות – מהצליל הקלאסי הסימפוני ועד הרומבה פלמנקו. קלאסיקה ומוסיקה לטינית. אבל זה מה

אשת חיל מי ימצא. תומר מתנה מצא. לא סתם אוהב-חושק, אלא רוחש לה הערצה במובן של מוקיר. למה מעריץ? כי גם כשהוא (הגבר) לא הכי קל אליה ("אם קצת קשה בגללי") היא מחייכת "חיוך נבון", "לא כועסת", וכשהוא (הגבר) חוזר

הדואט יוצא לכבוד תערוכת הציור החדשה של אורלי מיברג המבוססת על דיוקנים ייחודיים ואינטימיים של אמני רוק ופולק משנות ה- 60 וה- 70 B-side painting.  מיברג ציירה כוכבי רוק על פי הצילומים שלהם המופיעים על גבי עטיפות התקליטים ביניהם פי ג'יי

על רקע סיפור המתרחש בבית הכנסת – נשאלות מהות – "האם בכלל הוא אמיתי?" האם מקום התפילה יוצר את המגע המיוחל ביון הישות האלוהית לאדם הפרטי. אמונה – נסתרות דרכיה. איש-איש באמונתו יחיה. גם סיעור מוחות אלוש-אוחיון-בר שדה נשמע קצת

יש דרגות שונות של פחד. פחד יכול לנוע מ – Fear ו – Afraid עד Panic. מרב סימן טוב נמצאת במקומות של פחד שגרתי מבחירה בדרך חיים אחרת, תחושת מבוכה של האם לצאת מהשגרה – לשקר, להתמודד עם מצב אחר,

ניקה קוסטה שנות השמונים. מי זוכר? להיט ענק. מתקתקות עצובה שמנגינתה מכניעה. שנות השמונים הרי תמיד חוזרות, כמו השישים והשבעים. מנגינות טובות לנצח מנצחות. ניקה קוסטה הייתה בת 9 ב-1981, כשהלהיט חימם את המצעדים. בתו של המעבד והמפיק דון קוסטה,

ונעבור לארמניה. באירוויזיון הם היו מקבלים כמה דוז פואה על המנגינה הזו, המופיעה כאן כ"לחן ארמני". ובאמת: איזה מלחין ארמני יתבע את דודו אהרון, על הפרת זכויות ותמלוגים, הצחקתם אותו. בדקו אהרון את יעקב למאי את הפוטנציאל הלהיטי, והגיע למסקנה

טריפונס מצטרף לאווירת החאפלה הלאומית. שר על אהבה כאילו אין אהבה בליבו. העיקר היווני הזה, הים-תיכוני המרקיד הזה עלי בוזוקי בגלמה ודרבוקה. איך בלילה היא רוקדת, היא המלכה והוא לה מלך, ו"את עושה אותי הולם" (כלומר – ראוי לה או

באהבת הקיטש של יניב יש מלכים, נסיכים, מלאכים וגם אלוקים. מה שאומר: אני מאמין שגם עידן יניב לא מאמין לאף מילה שיוצאת מפיו בשיר האהבה המיופיף הזה – "על הר אבנה טירה של מלך … ומלאכים מעל חגים", אלא אם כן

מיכל כהן נגעה במשהו קסום עוד בטרם הבשיל, ואת הקסם שנותר תרגמה למילים וצלילים. מה רוצה מיכל כהן להגיד? מה יודעת ומה לא יודעת? מה הסיפור שלה? מה הייתה סיטואציית ההתחדשות הזו נטולת איבה וקנאה? במה היא מתלבטת, מה רוצה

"ננגן מנגינות של אוהבים", "נחלום חלומות", "נאהב באמת את החיים", שרה שרון שום כמשאלה עתידית. לפי השיר לא ברור למה להמתין? הרי במו פיה ממש בטון הרגשני הזה, היא כבר שרה מנגינה של אוהבים, באה מאהבה ולא ממצוקה, למרות שהמוסיקה

אורטל אופק שולטת בכל מרכיבי היצירה. יומרה לא פשוטה, בדרך כלל עומדת בה יפה. הפעם שיר על התאהבות שכותרתו – "אני מאמינה בניסים". הפכתי והפכתי בטקסט, ולא הבנתי מה קשר האמונה בניסים להתאהבות שעליה מספרת אורטל. "מאמינה בניסים … למרות

אני לא אוהב להיות מורה לעברית, אבל לפעמים המצב צועק. אודי הברי, על תקן שבור-הלב התורן, מזמר  – "צריך אותך כאן לידי/ חשבתי שאצליח להתגבר עלייך שוב". להתגבר עליה?! נשמע כאילו הוא והיא הלכו מכות. למה "התכוון המשורר"? רצה לומר – שהצליח

איך אמרו הגששים: העולם מצחיק אז צוחקים. בחור הגיע לבחורה כמו בחלום, נתן לה נשיקה, והיא כבר רוצה אל החופה. מה הבהלה, מה קרה, מותק? השכנים והשכונה מתלחשים ("מה קרה איתה?") אימא בלחץ אטומי. ומה חושב הבחור לפני שאנחנו מקבלים

בין ליאל קולט לסקורפיונס יש רומן, שאת ראשיתו שמעתי בדואט בינה ובין הסולן קלאוס מיינה בהופעה ביוני 2005 בבלומפילד כאשר, הלהקה הגרמנית אירחה אותה לבלדה SEND ME AN ANGEL וגם, לא יאומן ל"ירושלים של זהב" (אתם מבינים את המשמעות, תארו

האוהבים באשר הם, כמו גם הבאים בברית הנישואין אוהבים להצטלם מול שקיעה בקו האופק. תצחקו תצחקו, אבל זה עובד: אין כמו ירידת השמש על הקו שבין שמיים וארץ למלא תחושות של אושר. הסיטואציה הפכה כמובן לפסגת הקיטש, ועדיין משתמשים בה לשירים. הדוברת

החיים מתנהלים במצב של מה-היינו-רוצים ומה-יש. היינו רוצים שהפחד ייעלם, אי של שקט לנפש פצועה, אבל עכשיו הכל בוער, בלאגן בתוך עיר של שקרים, הקנאה שאוכלת. פתרון זמני: לשתוק בלי סיבה ולהפיח שמחה לחלל האוויר הדחוס בתשוקה, מה שכמובן לא

שחר כהן מתאר כולו נפעם מפגש נוטף יצרים ורווי תשוקה בינו ובינה בסיטואציית מים גנובים ימתקו כדרמה כמעט מיסטית, תפאורה של אורות מהבהבים, וילון כחול, מראה שמשתקף כמו ציור, יד באפלה. משהו מסעיר שאמור לתת לדמיונך ללכת במקומך, להסעיר חושיך,

זרם התודעה מוליד תיאור של מה-הוא-חושב-חושק-מסיק מול אהבתו. רועי מולה מחפש לצאת ממשבר, לנסות להבין אותה, להתבטא. מאמין בלהרפות ובלהשתחרר כדי "לאחות שברים"… שר ממקום של התכנסות אל עצמו. בעיות בטקסט: חזרות תכופות על "זה", כינוי שם שמרבים להשתמש בו

לחששו שמשהו בשוק הפופ הים-תיכוני קורה. והנה זה מגיע, הסוד גלוי. אייל גולן חבר לליאור נרקיס לצורך שיר חדש. תחזיקו אותי. בכלל: גולן כורת בריתות לאחרונה: שרית חדד, אלי יצפאן. עכשיו נרקיס. למה דואט? במה הואיל ליאור נרקיס לגולן או גולן

מוצר "יד שנייה" לא חייב להיות רע. הכוונה למוצר משומש, שעבר בעלים. בנג'י מ"תו תקן" הדרומית (באר שבע, עומר) מקונן כי קנה "אהבה במחיר של יד שנייה", ומה רע בכך? מי לא רכש סחורה משובחת מ"יד שנייה"? בנג'י כל כך

חיים אוליאל יוצא בהטפה על ואהבת לרעך כמוך בתואנה – חיינו קצרים, מה שהיה כבר לא יהיה, בואו נבחין בין עיקר לטפל, נחפש את האור ולא הצל … השיר מגיע במקצבים פאנקיים שמחים – כלי נשיפה ודרבוקות, אבל השיר כוחני מדי,

דניאל סלומון מבקש ממנה לשחררו מפחדים ומחרדות שהם כמו "ים של קוצים" בנשמתו, שחוזרים עם חשכה. הבקשה להקל באמצעות שיר לקראת השינה מזכירה סיטואציה של שיר ערש ששרים לילד לפני השינה. גם לילדים יש מיני פחדים וסיוטים, שההורים מנסים להרגיע

לא שגרתי שבפופ המקומי מתייחסים לעניינים פוליטיים שוטפים. אריאל הורוביץ מפעיל סרקזם כדי לשיר על יחסי התלות בין ישראל לארה"ב באנלוגיה ליחסי אם-ילד. פעם היו כותבים שירים כאלה במדורי הטורים הסטיריים (כאלה דידי מנוסי, חיים חפר), משהו שמזכיר מקאמות. יצא

סנונית ראשונה מהאלבום החדש של מרגול, כמעט שנה אחרי "עץ ירוק מפלסטיק", והיא (הסנונית) מביאה בשורות בכיוון ההפוך: ולפי הצלילים, מרגול יורדת מעץ הפלסטיק הגבוה אליו טיפסה חזרה אל הקרקע של בתוך-עמה-היא-יושבת. אולי אמרו לה: יאללה, מספיק עם השירים האלה. חזרי

האם לשייך את אורי פיינמן לזמרים שיכבשו בקרוב את היכלי התרבות והספורט? ומה על קיסריה? לא סתם שאלתי. לפי החומרים – מגיע לו לא פחות. יוני רועה מעורב הפעם בשיר ים תיכוני קליל כנוצת יונה מצויה. צריך רק לשלוח אותה

חיכינו לאחד כזה גם מהראל מויאל. לשון המקרא והפיוטים. לא סתם אחות, אלא "אחותי כלה" שאהובה יורד אלה מראש ההרים עייף מן הדרך ובידיו זר שושנים וגם שנהב וצווארה. שאלה: מה הביאך הראל מויאל, לשנות שפתך לשפת שיר השירים. מטמורפוזה

לא. היא לא "תיתן" לו ככה בקלות בלתי נסבלת. הבחור תופס עצבים. "די תפסיקי לדבר", אבל היא חושבת שהוא צריך לעבוד בשביל לקבל את מה שהוא חושק בו. שייתן לה לקחת פיקוד. שהיא תיזום, שילמד משהו. המשימות מסתבר לא הכי