סינגלים חדשים

כולם מחפשים אהבה, בלי יוצא מן הכלל. היא נמצאת בכל מקום. כולם זקוקים לה, בלי הבדל דת, מין, מעמד, מנטאליות, צורה. רשימה מפורטת למטה. מה מעבר? אל תחפשו מעבר. ה"מֵעֵבֶר" היחיד של גוטמן הוא "מעבר לפינה", שם נמצאת האהבה. צריך

סיעור המוחות-לבבות עמיר בניון-יהודה מסס מגיע ממשלי י"ט 21: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום", ומבלי להיכנס לתילי תילים של פרשנויות: האדם חושב ומתכנן, אך בסופו של דבר רק ה' יחליט. (בתקופה שהטקסט המקראי נכתב ייחסו מחשבות ללב).

המבוגר עדיין מחפש את הנשגבת מבינה,  מחוללת ניסים ונפלאות, מהסוג שבאגדות הילדים  אין בעיה לאתר אותה. בשיר היא אינה רק "מלכת הקסמים" הדמיונית ששולפת קסמים מתוך "קופסת אהבים" – היא גם "מלכת החיים", מוחשית כמו ענפים שמזדקרים על העץ. בחיפושיו אחרי

שרון שביט רביבו מנסה להכיל מיני נושאים העוסקים במצוקה אישית, אבל השיר שכתב הוא תפסת מרובה – לא תפסת. רוצה יותר מדי בבת אחת ומפסיד הכול. לא ברור מהשיר מה רצה להדגיש – מה לא נוח בצעידה לבד איתה "בנעליים

השיר מנסח בפשטות רבה אהבה מהי. התלות שלו בה. בכל דבר. בטוב, ברע, בעוצמה כמו גם בחולשה. וכמובן – האהבה הראשונה, היחידה, גם שלה. עדיין כה טריה, ראשונית כל-כך, שהוא מרגיש כאילו לא הבשיל להיות מבוגר. עדיין חש כילד. מי

הבנאדם המבואס נזכר בגעגוע בשפתיים רכות, חיוך מתוק, צחוק תלתלים של בחורה ממושב בצפון, כשבחוץ יורד גשם. המוסיקה – פולק-קאונטרי נוסח ישראל, השירה והטון משום מה עשו לי אסוסיאציה של מושבניק שבשעות הפנאי לקח חוג לזמרה.אני בטוח שאיתי בלטר מספר

אייל קומפן כתב  לגוף ראשון של אוהבת משתוקקת. היא מביעה כניעה כפייתית – יעשה בי כרצונו, יסמם-יימכר ("להחדיר מחטים") אפילו ישנה אותה ("להיות המכחול שצובע אותי מחדש"), תלך לאן שירצה למרות "המציאות המזוייפת שלו" – רק שיגיע. שתשמע נשימתו. בינתיים –

עוד פעם אינטנרנשיונל? אבל הפעם בקונטקסט אחר: קובי סאבלימינל מנסה להסביר לנו מי הוא. מנין בא. מה רצה. מה השיג.  אם עדיין אינכם יודעים אז – להלן רשימה חלקית שנגועה במחלה הנקראת מגלומניה: מנין בא? "נולדתי לוחם משורר", "שובר ת'קרח

איך להתמודד עם החארה-מצב? להשלים איתו. אצל הדג נחש זה מוגש מפולפל-ציני. "דוברי העם" מציגים מצב אדמה רועדת, אבל אנשים ממשיכים לטחון פקה-פקה-פקה על המצב, אבל במקום לחטוף דיכאון מתנחמים על סיר חמין או על גריל פחמים. למה להתעצבן כשאפשר להתפנן

היא מאיימת עליה – "אתחיל לצאת עם בחורים רובם קופים". חולת אהבה בסיטואציית פרידה של שתי נשים, מנסה להתמודד עם הכאב בשני אופנים – ההחנפה – "אין לך מחליפה, אין לך שום תרופה", ובאזהרות "אתחיל לצאת עם בחורים". שירן פרסקו

צליל החליל המדברי של אמיר שהסר כבר מייפה כל הפקה מוסיקלית שלישית ורביעית של שירי פופ מיינסטרימי דביקים. רק שלא יכנס לטריאומווירט של פדי-יפרח-סינגולדה, הגם שאני יכול להבין את מצוקת הכיס. לשימי הוא עושה רק טוב. אבי התבורי'ס שר שיר

הלב לא רק מרגיש אותה. הוא גם "טועם" אותה, יען כי טעמה כדובדבן – מתוקה וחמוצה. יוסי גיספן מנסה עוד וריאציה חושית על תשוקה. יש חמישה חושים. למה לא לנצל. הוא רוצה אותה "בכל טעימה" של הלב, ואני לתומי חשבתי

"מאמי אל תלכי לי עכשיו/ כשאני מאוהב זה כל כך יכאב/ אל תוותרי עלינו/ מה עשיתי לך תגידי מה/ על מה המהומה…" נו באמת, רז חדד, על מה המהומה? מה עשית לה שהיא ככה מוותרת עליך?.המאמי שלך צודקת:  כנראה שלא

טקסט שנשמע שגרת פרידות בינו ובינה: היא כאילו יוזמת שיחת פרידה על מנת לשחרר את בן-זוגה לנסיעה רחוקה, שולחת אותו לחוות נופים ואנשים, נוטעת בו ביטחון שתהיה כאן לחכות לו כשישוב, מרגיעה אותו מפחדיו, מעניקה לו חופש וביטחון לצאת לדרך.

ערגה לבית הישן, המקום שלא יהיה עוד כמו שהיה, הופכת אצל קובי אוז לרגש של מצוקה טבול בנימה צינית: "געגועיי לגעגועים הופכים ימי לחזיון תעתועים". התחושה הנובעת מהריחוק הפיסי מהסביבה, מעוררת הנוסטלגיה. זה טבעי –  ההשתוקקות הזו לחזור למחוזות העבר הנראים באור זוהר,

היא ניסתה לעוזבו כדי למלט עצמה אל מצב מורכב של "תמימות", "חולשה" ו"חטאים". הגיעו ליחסים של קיצוניות – תאוות בשרים ("כמה את יפה כשאת מתפשטת") מול חרדות ופחדים, נפילה מפסגות התשוקה לתחתיות הפאניקה, לשתיקות ולטירוף, לכאוס. וגם תחושת הפאטאליות, שבסופו

זוהר רביץ הלחין את הביאוס של יהונתן גפן לקראת נחיתה בארץ. הרהורים  נוגים לקראת נגיעת הגלגלים על אדמת ארצנו. שיר קצר מאוד שאומר משהו לא שלם על תחושה של בן אדם שמרגיש כמו חוזר לבית המשוגעים אחרי שתפסו אותו. הלחן

אז תגידו שאורית, תום והיהודים מתקרבים צעד-צעד ובטוח למיינסטרים. אני שומע שאורית תהיה אורחת אצל שלמה גרוניך בסדרת המיטב שלו. למעשה – מה חשובות ההגדרות. אבל מבחינתי האישית – מברך על ההתרככות. מה איכפת אם מקבלים מוסיקה טובה. האם מעריציה

עננת הדכדוך הרומנטית מקדירה את שמינו הים-תיכוניים. זו ארץ מסתמן כמדוכדך התורן בתסריט מוכר של הסובל-הדואב מול האהובה, שבהיסחפותו  כורך שפה יומיומית ("מה את רוצה ממני?") עם התפייטות כ"מקווה לרגע שידי את גופך תערסל", "רוצה להגיע אלייך לנער את אבק

הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש של "Lucidity", פרוייקט של המפיק יוגב סמינה בן ה – 29. שיר אהבה שאומר – לא חייבים תרועות ואזעקות כדי שכל דבר פשוט יהפוך למחשבות עליך. וגם בקשה – מצא אותי בכל מקום שראשך נמצא.

אריאל הורוביץ מבטא תחושה של כל מי שאין לו אומץ לעשות צעד נועז בחייו במצבים קיצוניים, שבהם אתה נדרש להחלטות נועזות שאינן עולות בקנה אחד עם חייך הנוחים-הצפויים. רוב בני האדם חושבים על מעשה בשעה שמשהו טורד/מאתגר אותם, אבל נוטים

הבנאדם כורך שאלות "על החיים" עם שאלות אישיות בתחום היחסים בינו ובינה. רשימת השאלות שמגיש ארז לב ארי בשיר מגוונת, מורכבת מהומור קל ("האם השדים רעים/ או שזה רק עניין של יחסי ציבור") שאלות תם תמוהות ("האם רק בחורף יש עננים")

פרודיה קופצנית וצעקנית על אחת שחיה את הדימוי של עצמה בעולם של פרסום ותהילה ומקניטה את זה שאיתה, שהוא  אינו  שווה "חצי תמונה בתוך פינה של רייטינג" (לא בטוח שאחת כזו יודעת ממש לנסח דברים ככה) הטון, הקצב הקופצני הם

יש סוגים שונים של יחסים.  סיוון  שביט שרה על יחסים שמתקיימים למראית עין. הם יכולים לדסקס שעות בטלפון, אבל פעם בחצי שנה, כשנפגשים ממש –  המבטים לא ממש נפגשים. מחפשים את המילים. גם מנטאלית – כשהוא חושב חופש, היא נשארת

כשהטרובדור שלה יחזור אליה עטוף ניחוחות אהבה שהייתה, היא לא תגיד את אשר ליבה. תסתפק בחיבוק. גם הוא, כשיחזור – לא יאמר את שרצה לומר. העיקר שיהיה חיבוק חזק. למה לדבר כשאפשר לדלג ולהגיע מיד למיצוי הגעגוע. מה שהיה בין

יובל בנאי שר על מה שמתחולל בנפשו – אין קשר בינו ובין הסובבים אותו ("לא יודעים איך לאכול אותי") אשר משולים לצללים: המלכה השחורה, הכלה הלבנה, הדיילת המתוקה. הולך בין הצללים = הולך לאיבוד. במצב העניינים הזה, הוא מצפה שלפחות אלהים

השאלה שלא תטריד אותי יותר מדי אחרי שקראתי את הטקסט: האם הדוברת בשיר היא פחות "פרחה" מאשר מי שהיא מאחלת למי שנטש אותה למצוא – "אני אמצא מאהב ואתה איזו פרחה שתקרא לך מאמי עד סוף ימיך". מעניין באיזו שיטה

עיבוד: רמי קלינשטיין, המועצה, אייל ליאון קצב. הפקה מוסיקלית: אייל ליאון קצב, רמי קלינשטיין והמועצה. קלינשטיין שר את התובנות של יאיר לפיד על תחושות של הישראלי ה"ממוצע". יש משהו בעייתי בהתרפקות על המדינה שהלכה לנו. על חלום שלא התגשם. כל

מהשיר של אריק ברמן מבצבצים געגועים לאמריקה של פעם. גם נפשו של כותב שורות אלו, בהיותו נער, יצאה אל הצלילים שהגיעו משם, התערובת של סינטרה-אלביס- צ'אק ברי- פט בון ואחרים מחוברת לסרטים של אז. מוסיקה וקולנוע משם – חיינו כאן. הגל ההוא