שירים חדשים

אופרטת דאנס על יחסים בין שניים שאינם מצליחים לתקשר על רקע מצב נפשי קשה. השיר מתחיל בניסיון שלה להרגיע אותו: אל תדאג, הכל סדר, אתה מתבונן בשקט שלך. קח את הזמן. הכל יסתדר. אבל אז בוקע קולו הגברי הנמוך, ומתברר

לאן שהדמיון הוביל את מיכאל בן שמעון. לא סתם דמיון, אלא גם מסקנות חיים במבט לאחור. הסוסים הדוהרים והעגלות השבורות מזכירים עבר, שבדיעבד התברר ככישלון. יותר מדי מילים, אבל כוונות לא נכונות. ברטרוספקטיבה אפשר לנתח דברים בנינוחות. המנגינה והשירה של

איך אמר פעם ראש ממשלתנו: הם פוחדים. למה אתה אומר על משה וליאור שהם פוחדים? מה יש לך נגדם? ממה הם פוחדים? אני אגיד לכם ממה הם פוחדים: הם פוחדים מהקהל! אחרת איך נסביר את המשך סאגת מוסיקת השמחות של

בתוך עמנו אנחנו חיים, ויש לנו תחושה שאנחנו מיוחדים, ושכל אחד הוא "אחד משלנו", אבל יענקלה רוטבליט בא להרוס לכם את המסיבה. אנחנו עם ככל העמים. אנחנו מבינים מהו צדק, אבל גם לוחצים על ההדק. אחד משלנו פתח עסק, אחד

הוידוי של קרן פלס מופנה למי שאיתה – כהתנצלות על העלבונות שהוא סופג. הניסיון הוא לפנות תחילה להיגיון שלו: מי אינו פגיע מפגיעה אישית, מביקורת, למי אין חולשות, מי אינו מכור למשהו, מי אינו לוקה בנרקסיזם. אני שונה מאחרים – על חולשותיי ומגרעותיי.

תנו לדמיון לראות "צער מרוח על צומת מורשה". דמיוני לא הרחיק עד כך, כמו שהוא התקשה לעכל רצף ההזיות שבשיר הנוגה הזה, המנסה להכיל/ לבטא יחסים טראומטיים – כסוג של תאונה או התאבדות או שניהם – כדימוי לחוסר סיכוי תהומי

הפער בין האהבה שמחכים לה ובין האהבה האישית – שכבר קיימת בו. על כך כתב ארקדי דוכין. עמיר בניון, במסעותיו אל השירים הישראלים, (פרויקט "שירי ארץ אהבה") מנסה להטעין את השיר הזה במטעניו התחושתיים. במקור שמענו טון מעט מלנכולי נמוך,

האם שלומי שבת צריך לנסות להמציא עצמו מחדש? לשנות דיסקט? אני בטוח שהתשובה ברורה לו ממש כמו שהיא ברורה לקהל שאוהב אותו, ואחרי השיר הזה – אין שום ספק מהי התשובה. שלומי שבת צודק. למה להמר על סוס לא מוכר

רבקה זהר ולירון לב? לפי הדואט, טובים השניים, מצאו דרך לתיקון נפש בשירתם המשותפת. הדוברים בשיר אומרים לאל: אין חדש תחת השמש. אנחנו באים אליך,במגע ישיר, לומר – כי נשארנו כפי שהיינו, לא השתנינו למרות "הנבואות השחורות". בכל זאת, למרות שהכול

דידי ארז נושם עמוק כדי להפיג משהו את געגועיו לאהובה, מנסה להחזיר אותה אליו מרחוק. "אסלח. מוכרח, אשכח. אברח", הם פעלי סיומת ב"ח", שארז גיבב כדי לבטא את ההתרגשות. לא משהו שמעיד על עושר מילולי שיש להתפאר בו. ענן מתפזר, איש אחד

עידן חביב שר ברגישות ובהתרגשות על אהבה שעלולה לחמוק ממנו. הוא מבקש להצילה. חביב משתמש בדימוי של ים והפלגה לתיאור רגשותיו. הוא מזמין אהובתו לשיט רחוק, בהשאלה – להשתחרר מכבלי היבשה (מוסכמות חיים) כדי ליצור תנאי שחרור, שיאפשרו להתגבר על הקשיים

אדון אושר בא והולך. לפי הסיפור – עזב אותה ועבר לנחם מי שכואבת לא פחות ממנה. מיהו האושר של דיאנה גולבי? בסופו של שיר יש תחושה של פחות יודעת ויותר תזזיתית,  כלומר – לא יודעת מה היא באמת רוצה, או

דווקא התקדם, יהורם גאון. לחבור לעמיר בניון – התקדמות. יש אפילו מקום לשמחה. זה כאן ועכשיו. האוצר שמעבר להר – זה עתיד נסתר, שתמיד יוביל לאותה מסקנה שלא הגענו לשום מקום, שהדרך עוד ארוכה. שיר של אמונה עם תקווה. להבדיל

בן ארצי לקח את אחד השירים היפים ביותר של ג'וני מיטשל מתוך האלבום Blue שיצא ב-1971 לנחלתו בתרגום חופשי שלו ושל אבא שלמה. תקשיבו למיטשל, ותבינו כמה השיר הזה התרחק מהנהר שלה. הרומנטיקן העבירו לחלוטין לנהר שלו. אז זה לא

מילים רגישות על אהבה נכזבת. פניה נותרו ברורות, אבל היא כבר מופיעה בחלומו. עד שתחזור ילמד לראות את המילים הנכונות. בינתיים משאיר את צעדיו כתובים בחול (מטפורה יפה) טקסט פשוט, מהלכים מלודיים והרמוניים בהירים, שתואמים הטנור המעט-מלנכולי המסלסל והמתכוון של

כבר לא כותבים טקסטים כאלה להלחנה. שיר אהבה. שיר געגועים בשפת הפיוט הצרוף, משובץ מילים מהמקורות. מה רוצה יוסף בן טוב מהאישה שאיתו על רקע הקשת שנמתחת בשמיים? – "בדקי האם כלו המים, כי אין דרך בלי שאת אתי". האם

קינת אבי בניון מגיעה ממקומות של אמת. סלסולו המלודי שואב מירמיהו ל"א "…כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם". אבל אבי בניון נשמע כמו נביא