השירים הגדולים? פרט לכך שזוהי עוד איזו מניפולציה על חולשותיו הרגשיות של "המאזין הממוצע". תביטו ברשימה (מטה) יש שירים, שלמרות שחיקותם, הם מסתדרים במסגרת רצף קליט ומחניף, שהייתי מוכן לשמוע בנסיעה במכונית. חוט מקשר? סגנון? – פרט למטאל, רוק, ג'אז
מה, ליידי גאגא ראשונה ברשימה ולא אדל? אדל היא הרי מלכת השנה! דחפו אותה ל-11 ברשימה? בושה וחרפה. מצד שני: אם אדל 11 ברשימה, אז יש כאן כנראה מלחמה. יש ויש. פגזים, טילים, ארוכי טווח. פיצוצים. ויורים בלבד. אני מקשיב
"ארבינקא, מתי תהיה כבר בנאדם" שרה מקהלת בנות, וארבינקא-חיים טופול משיב: "לו רק הייתה רוצה לנסוע יחד איתי על האופנוע". איפה אנחנו? הסרט "ארבינקא" (1967) בבימויו של אפרים קישון – על פרחח עירוני שצוחק על פקידי הממסד והעולם התחתון ומגשים
בקי גריפין עולה מן האוב בעברית בקטע 22 נקרא פשוט מאוד: Why Don't We Just Fuck. בקי גריפין? זו בקי גריפין? איך היא הגיעה לפורנו הזה? וככה מסיימים מסיבה? בונוס?! אחרי 21 שירים לא היה משהו פחות Fuck? מסיבת הלהיטים
ריתם נ' בלוז 2011? רחבת הריקודים הלוהטות במיזוג מלא תסבול הכל. אני שומע ג'ניפר לופז ב – On The Floor, יש כאן ריתם בעיקר. מה עם הבלוז? יש כאן שמח בנוסחי מעגלי הריקוד הירופופיים והלמבדה. המילון מגדיר: Rhythm & Blues
הלו, זה קול השלום? "ווי אר דה ווייס אופ פיס" אומר הקול העמוק. וגם "איסי לה וואה דה לה פה" בצרפתית, From Somewhere in the Mediterranean , והנה אייבי נתן: Right Now You Can Listen To The Voice Of Peace. ממשש
אתם יכולים לשאול: שמעת 43 שירים? אתה בטוח? אתם רוצים תשובה כנה, יד על הלב? – כן ולא. עברתי על 43 שירים. קליט או לא? מדליק או לא? אירוויזיון, אתם יודעים – 3 דקות. לא ממש צריכים להעמיק, לקרוא טקסטים
"מי זוכר ומי יודע/ את הדרך אל ביתי/ מי אשר קולי שומע/ הוא יבוא הביתה איתי" מי שר? יהורם גאון. השיר "סימני דרך" של נעמי שמר פותח את האוסף השלישי של "ארבע אחרי הצהרים" אחרי אות התוכנית (ה"בה דה דה
איך לא ידענו, אף אחד לא גילה לנו, גם לא נרמז על קיומה של סצנת Mediterranean Grooves בארצנו. והנה, אוסף שמכוון ממש לסצנה מקומית של גרוב מעורב פאנק, ג'אז ומוסיקת עולם, חיה, נושמת ומישהו בטח יגיד – בועטת. האמת, ביליתי
המנות הראשונות באוספי דאנס בדרך כלל הכי טעימות. פותחים ב – Milk & Sugar מחוברים ל – Vaya Con Dios Hey Nah Nah Nah. מה זה? סימפול מאחד הקלאסיקות הגדולות של התשעים מתובל בצלילי גיטרת ג'אז צועני. אני נוטש הקלידים.
קלישאה שממשיכה לתפוס: מבחנו של שיר הוא מבחן הדילוג על פני מחסום הזמן. אבל לפעמים הוא כל כך מדלג – שכבר בלתי אפשרי לסבול אותו. אם מדברים על קאונטרי מיוסיק, אז הרדיו המקומי הצליח,למשל, להמאיס עלי את Jolene של דולי פרטון,
קול הרחוב? אולי קול הרחבות. הדאנס פלור. אחרי 19 קטעים אני לא רואה אפילו סמטת רחוב, אפוף ביטים של רחבות ריקודים, או בהגדרה מדויקת יותר – מוזיקת מועדונים לפי כל מי שמאוגד במועדון הדאנס פלור המקומי, מייד אין יזראל. איך
בראש ובראשונה מודה ירון אילן לאל על הזכות לשמח אותנו. נראה שיש לו סיבות להודות לשם, אבל זה מזכיר ששמעתי מעוד כמה זמרים ים תיכוניים את ההודיה הזו לשמו יתברך, שכנראה מעדיף את ההצלחה שלהם על פני הצלחות של זמרים
עוד שיטה לשווק אוסף: זהה אותו עם שדר. רצוי שיהיה רייטינג טוב, תוכנית שנעה על ערוץ מיינסטרים שגם נהגי מוניות גנובים עליו, ושתהיה חפלה. הרבה חפלה.בדפי יחסי הציבור מכנים את שדר קול הים האדום יוני דביר "המאסטרו". וכולה למה? על
כבר עברה שנה? רק עכשיו יצא Now שמסכם עשור, וכבר (ספטמבר) מסכמים שנה "אזרחית". התעשייה זקוקה למועדים להוציא אוספים, וכמה שיותר מהר להכות על הברזל החם. Nowהיא סדרת דגל מצליחה מאוד בעולם, והרשימה מעודכנת בעריכה מקומית (חיים רייכנטל) שתנסה כמו בכל שנה,
ירון כהן שערך מיקם את "אישה מהשמיים" של גלעד שגב בראש ה-18. מי שסוגר את האוסף הוא "יסמין" של הפיל הכחול. למה? טעם אישי, הצלחה סלולארית? ועוד שאלה: האם זו הרשימה המייצגת והסופית של "הלהיטים של ישראל 2010"? (שם מסחרי,
מתי קיצרו את המושג "פרוגרסיב רוק" Progressive rock ל-"פרוג" prog? לא משהו מהותי כשבאים להתביית מחדש על זרם מוסיקלי שממשיך לחיות מאז סוף השישים, מקורותיו ברוק הפסיכודלי-בלוז-רוק-מוסיקה קלאסית-ג'אז-פיוז'ן, בימים שמוסיקאים נטו למוסיקה ניסיונית, כשהם שואבים השראה ממקורות שונים משתמשים בהרמוניות
את דיסק 1 פותחים "דה בלאק אייד פיז" עם I Gotta Feeling. את דיסק 2 – ריהאנה עם ג'יי זד ב – Umbrella. כמות השמעות כמעט שכבר שחקה אותם, אם כי עדיין נסבלים במערכת סאונד מדליקה.מחברים את שני הדיסקים ומקבלים
2000-2009 הלהיטים הגדולים של העשור. יש משהו שמחבר? סינגרסונגרייטרים מלנכוליים, דיוות הריתם נ' בלוז החדשות? ואולי מוטב שלא נחפש תובנות מגדירות, כי פשוט אין כאלו… קולדפליי – Yellow, דיסק 2, אחד מתוך 51 שירים בטריו דיסקים. אחד משירי האהבה הגדולים
להיטים 2010. כמה שהעולם קר, מתוכנת, מנוכר. אבל לא רק. נשלח אתכם לתוך רחבות הריקודים. איך זה מתחיל? Dont stop, make it pop DJ, blow my speakers up Tonight, Imma fight Til we see the sunlight Tick tock, on the
מה שמלחיץ זה הגודש. שמעתי שעתים שירים. יש קורצים, יש שטוחים, יש יומרניים, יש נחמדים, יש חזקים. כלומר – מעט חזקים. השוק האירופאי הגדול של הפופ חוזר לפעולה. כאן אין נפילות שערים. עונת האירוויזיון מספקת מבול שירים חדשים, כאילו אין
אוסף צפוי? הרי השירים נוגנו כבר מיליוני פעם בעולם ובארץ. מצד שני – לא אתווכח עם מי שבטוח שזוהי אחת מרשימות הבסט-אופ-דה-בסט של הפופ שיצאו ב-2009. מה מייחד את האוסף? – פופ טוב. ואני אוהב להקשיב גם לפופ טוב. מיינסטרים
Cumbancha מה זה? נשמע כמו קומבינה של משהו. אבל נתחיל בבשורה: גם אנחנו על מפת מוסיקת העולם. שני קטעים של הפרויקט של עידן רייכל נכנסו לאוסף Cumbancha World Music הראשון Ayal-Ayale, השני – Mai Nahar (בעברית!) הלייבל "קומבנצ'ה" של המוסיקולוג
פרט להרבה תודות בעטיפת הדיסק לא קיבלתי שום תובנות – מה זה האוסף הזה? הטעמים המוסיקליים של דידי הררי? בחירות של ארומה מיוזיק שהררי נתן להן גושפנקא מסחרית-פרסומית? אין על הדיסק אפילו שמו של עורך מוסיקלי. אולי לא צריך. הראש
מסיבות הקיץ בעיצומן. פונוקול מתגייסת לסייע. שירה שליט ואורן בראל ליקטו וחיברו את ה"מספרים" החזקים שלהם למסיבות נונסטופ דאנס בשני דיסקים שלכאורה אינם דורשים הסברים. כלומר בחצי משפט אחד – דאנס עם כל דבר. R.I.O פותחים את הסמאר פארטי עם
Now הוא מסורת של אוספי ראש עכשווי צעיר, מסיבות דאנס, להיטי ענק שבדרך כלל שורדים תקופה קצרה, עריכה שאינה לוקחת סיכונים, ממוקדת בסמאש היטס. מבחינה זו Now 15 ממשיך את מהות של קודמיו. ריתם נ' בלוז חובר להיפ לפופ, דאנס ועד
סאבלימינל על תקן מנכ"ל תאקט – אדריכלי היפ הופ ישראלי ממשיך לחזק המותג. חלק מזה להיות מעורב בכל מה שקורה. כמי שנולד בעיר (13.11.79) חשב סאבלימינל: לא יכול להיות שאירוע כמו 100 שנה לעיר יעבור מבחינתי בשקט. סאבלימנל – אמן
בוסה עברית מכל הבא לאוזן. כשמגרדים את הישן, מגיע גם שלמה ארצי עתיק – "נחל ים" ושלישיית גאולה גיל עם "לשיר ילדה לשיר" ותיקי דיין של "פרפרים הם חופשיים", ו"רעשי לילה" עם חדווה ודוד וגם להקת פיקוד מרכז עם "איזה
דיסק 1 היפ הופ (Hip Hop) מתייחס לתרבות מגוונת (מכתובות קיר ועד ברייק-דאנס) שהוא חלק ממנה. כסגנון מוסיקלי, ההיפ הופ חוזר לעיתים אחורה למה שנקרא "האסכולה הותיקה", האולד סקול, של המוסיקה השחורה. ראפרים רבים, כולל אלה שנחשבים הרדקור ראפ פנו
מנהרות הזמן של הפופ הולכות ומתארכות. יש בהן חיים תוססים. לפעמים כדאי לשוטט בהן כדי להבין כמה הן שוקקות שירים ולהיטים ששווים חזרתם לזמן הנוכחי. אחרי ששמעתי את מנהרת הזמן 5 וגם את כל האוספים הקודמים בסדרה זו, כמעט שאינני
