השיר הושמע לראשונה בסרט "שבלול" בבימויו של בועז דוידזון בראשית שנות ה – 70. אריק איינשטיין מבקש בשיר לא להתייחס ברצינות תהומית למתרחש מסביב. השיר בנוי מחמישה בתים. בשניים הראשונים השירה של איינשטיין היא מינורית-נינוחה. בבית השלישי – שינוי של
המצעד של 1970 מיקום שיר ביצוע מילים לחן עיבוד 1 פתאום עכשיו פתאום היום שלמה ארצי תרצה אתר יעקב הולנדר אריה לבנון 2 למה לי לקחת ללב אריק איינשטיין ושלום חנוך אריק איינשטיין ושלום חנוך שלום חנוך שלום חנוך 3 לצפון באהבה
שירי נחום היימן ללא מילים? יש מצב? הרי יופיים של שיריו הוא בחיבור האולטימטיבי בין המילה ללחן. אז ככה: אני שומע את צלילי הגיטרה של אורי הרפז, ולא תאמינו – השירים של נחצ'ה פורחים כמו פרחים באביב גם ללא המילים.
"לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה – החורשה הייתה לשיר – השיר חוזר אל הנוטעים – והתנועה נמשכת" – דברים שאמרה נעמי
כששלמה גרוניך ודני רובס חברו לערב חד פעמי במסגרת פסטיבל הפסנתר בת"א, הרמנו שתי גבות ושאלנו – הכיצד? מה לו ולו? אחרי ששמעתי את האלבום המשותף, הורדתי את הגבות ורשמתי לעצמי: צריך לתת קרדיט למוסיקאים שמנסים להיפגש באמצע הדרך למרות
בעקבות האיחוד המחודש, חיפשתי התקליט הישן של "שובבי ציון" בספרייתי. גם הפעם היא לא איכזבה. תאריך יציאה מקורי: יוני 1971. חשבון פשוט: עברו 45 שנה. את הרוב השירים קבר הזמן. הספקים הגדולים היו קובי רכט ושלום חנוך (שלושה שירים) שירים
שמעון בוסקילה, יליד אופקים, בוגר נתיבות, הגיע להיכל התרבות בת"א. נקודה. עכשיו הוא יכול להתעורר מהחלום ולמשש את עצמו. זה קרה אחרי שלא ישן יומיים, כך סיפר לקהל. בסופו הסוער של הערב, כשהאדרנלין ירד, הוא יוכל להרשות לעצמו לישון טוב.
התקשורת עוסקת הרבה בזוהר ארגוב שלאחר מותו. היא שיצרה את האגדה והעצימה את המיתוס. השבוע, במלאת 60 להולדתו של ארגוב, ניתקלתי בעוד ניסיון לסחוט את הסיפור. שגיא בן נון ראיין עבור "וואלה" שורה של ידוענים, שנדרשו לשאלה: אילו ארגוב היה
השיר נכלל ברשימת שירי הזיכרון לחללי צה"ל, אבל הוא נכתב בהקשר מאוד אישי – נעמי שמר על עצמה בעקבות חשש שהתעורר אצלה לקראת ניתוח. גרסתה של נורית גלרון היא שהפכה את העצוב הזה לשיר נצח מרטיט. נעמי שמר נפטרה ב-ז' בתמוז
עץ הרימון שוב פורח. העיבוד שעשה לירון לב לשיר השירון המפורסם הוא דוגמא נפלאה לחיבור ישן וחדש. השיר הוא אחד המכוסים ביותר בזמר הישראלי לדורותיו. יעקב אורלנד כתב אותו בסוף שנות השלושים, זמן קצר לאחר גיוסו לצבא הבריטי. כאשר שהה
חוטים נשזרים בין משוררים ומוסיקאים מבלי שנועדו להישזר. חלק מהצלילים אומרים – נועדו. והמשוררים? הם כבר אינם יכולים לתת הסכמתם, לסרב, לחוות דעת. המוסיקאים? מה רוצים? ליצור את השירים מחדש? להשיב אותם לחיים? לתת להם חיים חדשים? כל התשובות נכונות? ההרכב
גדליה רבע עוף צדק: למה לו לסחוב שקים כאן, כשהעולם הגדול קורץ לו מעבר לים. "פניי רצים למרחקים/ אני רוצה הימה/ כי העולם גדול גדול/ אפשר לראות בו הכל". בשביל גדליה ארץ ישראל אינה הכל. אמריקה נמצאת "פה משמאל" "ומימין
מנהרת הזמן – 1981. פרמיירה עם אבנר קנר, מזי כהן ויואל לרנר יוצאת לדרך קצרה מאוד. תחנה ראשונה, ואז יורדים ולא ממשיכים. אבל זו היתה תחנה משמעותית וציון דרך במוסיקה הישראלית, שבישרה חדשנות והתרעננות בשילוב של לחנים ועיבודים של אבנר קנר,
מסע במנהרת הזמן העכשווית של הרוקר, הפייטן והטרובדור. מתחיל במתח דק של "דממה דקה" . משהו הרה אסון שהגיע לפתע פתאום. קצב רגאיי רך. זה בנאי הטרובדור שחש שהימים קשים עד נוראים. ודי במשפט כמו "זה בא פתאום בשעה של
יש! אפשר להירגע. יש תשובה אשכנזית למחרוזות המזרחיות. מי שהלך שבי אחר "רביבו" יקבל עכשיו את "קריבו". כל קשר לא מקרי בהחלט. רביב בן מנחם ("רביבו") גרם לצונאמי של מחרוזות מוסיקה ים-תיכונית-מזרחית. לא בטוח ש"קריבו", הלא הוא דוד קריבושי, שמפעיל
"תיסלם" רוצים מאוד שתכוונו אליהם. בחודש הבא הם מגיעים לאמפי Live Park בראשל"צ (מה, העברית נגמרה לעיר העברית שנוסדה ב-1882?) , וכדי שתכוונו, שלחו קליפ חדש שכתב, ביים וערך יזהר אשדות, מחווה פרועה ל"בארי לינדון", סרטו של סטנלי קיובריק ולתקופה, שבה
תקראו לזה שוד הקופה העירונית. אני מתבונן בטבלת הזמרים המרוויחים ביותר בחגיגות העירוניות ביום העצמאות הקרוב שפרסם אתר ynet. משה פרץ יקבל 170 אלף שקל בשדרות ובחיפה. אייל גולן – 160 אלף שקל בלוד, שרית חדד – 150 אלף שקל
חגים עושים לנו את זה. הצלילים של הגבעטרון מעלים געגועים לחדרי האוכל המסורתיים של הקיבוץ. חילוניים מוגמרים שרים ניגונים מסורתיים נושנים בהרמוניות רוגעות ומלטפות, אלה שירי השבת המושרים בגבע ובקיבוצים בשבת. חזרה לחיק היהדות? הצחקתם. פולקלוריזציה – ממש. אנכרוניזם? האנכרוניזם
"מסע לחנים" הוא השם שנתנו לאסופת השירים, שכולה בסימן הרב מנחם פרומן זצ"ל, איש בעל חזות מסעירה, תיאטרלית, אישיות תוססת, דו קוטבית, שניהל דיאלוג אמיץ עם העולם החילוני, חבר למוסיקה ששימשה לו סם משכך כאבים ברגעים שהמחלה הארורה השתלטה ועד
ארבעים וחמש שנה למותה של המשוררת לאה גולדברג הן סיבה לפרויקט אודיו-וידיאו חידוש לשיריה ביוזמת עמותת "שיר עד" בתמיכת "קרן מיתר" בניהולו האומנותי של אורי לשמן ובהפקה המוסיקלית של אלעד אדר. בשיריה של לאה גולדברג קיימים לא רק מקצבים שריתקו את המלחינים, אלא
לא יודע מי דאג לייצר את תחושת ה"קאלט" סביב "אתה חברה שלי" – שירי המשוררת יונה וולך המולחנים של ערן צור, אבל ה"קאלט" הזה, מתברר, כמקדם מכירות יעיל. צריכים בכל זאת להתקיים תנאים: למשל: שמה של המשוררת, מהפכנית בשירה העברית, בהחלט
זוכרים לה חסד נעורים על שנות השבעים שלה: יופי מסוג אחר, נאווה ואקזוטית, מעין מראה אינדיאני, קול נמוך, מסתורי שלעיתים נסק למרומי המנעד. זמרת שיודעת לבחור שירים שמתאימים במדויק לה. נתנאלה עושה בשנים האחרונות מאמץ להחזיר עטרה ליושנה. החזרה מהגלות
"אחמד אוהב ישראל", השם הערבי שנישא על צליליו הנוגים של עמיר בניון, לא ידע לאיזה בלגן הוא מוביל את הזמר, ששר עליו. בניון כינה אותו "חלאת אדם" ורוצח יהודים, וקיבל מבול של ריקושטים. חבר הכנסת עיסוואי פריג' פנה למשטרה. צבא
מה למירה עוואד ולשירי אריק איינשטיין? אל תבקשו ממנה להתנצל, אבל היא בכל זאת הבינה, כי עליה לתת הסבר מסוים לקהל, שנכח ב"זו אותה אהבה" במלון פסטורל בכפר בלום, שהקדיש סופשבוע לשיריו של איינשטיין. מירה עוואד התארחה במופע של הרכב
דקלון וסגיב כהן עשו עסקת חבילה משתלמת. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים. המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה עם אהובה עוזרי (*) המנגנת בבולבול טרנג , מסתלסלים יפה, אבל
שמוליק נויפלד ירשום את הערב ברשימת החוויות האולטימטיביות בקריירה שלו. הוא עשה את המוטל עליו, ואף מעבר: תפר לאלבום החדש שלו חליפה בימתית הולמת. קוראים לזה – השקה מושקעת. על האלבום כבר כתבתי רשימה מפורטת, שיר אחרי שיר. ארשה לעצמי
השיר הזה נכתב לאהובה? אז נכון – נכתב לאהובה. אבל שימו לב למילים: כמעט פילוסופיה פוליטית. "של מי האדמה האוויר והים?" "למה יש מלחמות וכאב, למה אלוהים לא מתערב?" מיכה שטרית מעלה שאלות נצח, שלעולם לא יהיו עליהן תשובות מוחצות
בסוף הערב הבנו שאסור היה לעזוב לפני הסיום. אילנה דיין המנחה סיפרה, שהיא למדה מחוה אלברשטיין עברית, כשעלתה לארץ, וגם סיפקה עובדה: חוה היא הזמרת המושמעת ביותר ב"ארבע אחר הצהריים". מחמאה? אחרי הכל, מדובר בתוכנית רדיו מנומנמת, מצעד פזמוני העבר,
לא איש פיוטים אנוכי. המסורות של יהדות המזרח אינן תחום התעניינות שאני מטפח. המושג "שורשים" מכניס אותי ללחץ מסוים. אני משתדל להבין את הצורך לחבור לנכסי השירה של העם היהודי לדורותיהם. מצד שלישי, כשאני שומע יסמין לוי שרה לדינו, אני מוכן
שאלתי את מוני מושונוב איך מסכמים את אריק איינשטיין. "מסכמים"? הרים גבה. "אי אפשר לסכם בני אדם. אתה יכול לסכם משהו ביצירה שלו. לא אותו". עכשיו בעיקר חוזרים אליו. מופע פארק הוא אירוע המוני. מוני מושונוב, אולי ידידו הטוב ביותר, אומר:
