תמר אופיר רגע
בואו נעצור את העולם ונחכה עד שכל הרע יהפוך לטוב. שנצחק ללא סיבה, שנתנקה, שנמצא אור בקצה העצב, שניכנע לאהבה. האם נגיע אל האושר המוחלט, אל השקט המיוחל, שהרע ייעלם והטוב ישלוט? יש מצב? המאמין ימתין למשיח. החילוני יישאר מציאותי,
בואו נעצור את העולם ונחכה עד שכל הרע יהפוך לטוב. שנצחק ללא סיבה, שנתנקה, שנמצא אור בקצה העצב, שניכנע לאהבה. האם נגיע אל האושר המוחלט, אל השקט המיוחל, שהרע ייעלם והטוב ישלוט? יש מצב? המאמין ימתין למשיח. החילוני יישאר מציאותי,
קבלו עצות לחיים מקיימא הלא אורי טולדנו, אשף פופ דאנס ישראלי, שבגבו נושבות רוחות מערביות ערות. זהו שיר נוסף מאלבומו החדש New Trying Outs, שצפוי בימים הקרובים. יש לו שפן חדש בכובע, והמוסיקה הזו היא קסם בינלאומי, כשמדובר במוסיקאי ישראלי:
סיטואציה הכי פשוטה של חורף בבית הופכת שיר שמגלם תחושת קדרות ובדידות שבשגרת החיים. צלילי פסנתר מקדמים שירה בטון עגמומי שמשדר כאב, מנגינה מקסימה לסיפור חורף קטן שהוא עולם ומלואו של הווית מצוקה. אפילו הסדרה בטלוויזיה לא משנה את תחושת
רון בוכניק מחפש מילים לומר דברים על מי שאיננו. לפי דף המידע מדובר בחברו שי אל כנפו ז"ל, שוטר שנפל בשבעה באוקטובר בעת שהגן על המשתתפים במסיבת הנובה. המילה "אז" החוזרת בשיר מתחילתו מעידה על המחסור במילים לבטא במדויק את
עידן שירי הניחומים שלאחר הסערה, וטובים שניים מן האחד. רוך וקושי דרים זה לצד זה. צד אחד "ריח חזק של הסוף" ומאידך כמה יפות האהבה והשקיעה. אין צורך לחפש את הקיטש בנרות. הוא מציף את העולם. הוא נמצא ממש כאן
מה זה "בית נורמלי"? בית ממוצע, לא מיוחד, רגיל? בית שאין בו טראומות, נטול דאגות וחרדות? היש איזו נורמה ל"בית נורמלי"? גיא ויהל משדרים בשירה מלנכולית סיפור פוסט טראומתי, שממרחק הזמן מייצר תחושות של הבנה, שחסרון "בית נורמלי" הוא בעיה
"החלונות הגבוהים" שרו – "אם ביום א', אם ביום ד'/ אם ביום קיץ, אם ביום חורף/ אם ביום גשם, אם ביום שמש/ אם יום נפלא לי, או יום עצוב לי/ אם זה בלילה, אם זה בבוקר/ אם זה בערב, או
נגה ארז שרה בעצבות מעורפלת סיטואציית בעייתית של יחסים עליהם מאפילה תחושת געגוע: "בוא עם הפרחים שלך, תוריד את הנעליים/ הם עצרו את האש, קראתי את החדשות/ האהבה שלי היא נצחית, אני מחכה ליד הטלפון/ אל תשאיר אותי תלויה/ בבקשה
"האם יכולת לשמוע את פעימות הלב שלי מתחת לרעש", שואל הבחור את הבחורה. הבחורה, נויה עדר, הבחור מוטי רודן הפכו את ה – heartbeat לדופק משתנה, מיוחד עד זרוק, הגות שמערבת עורבים וזמן והשפעתם על מערכת היחסים. מה שמתחיל בשיחה
הילדים שלנו גדלים כל כך מהר, שלפעמים זה נראה כאילו הזמן פשוט נעלם והעבר הוא רק זיכרון מרוחק שכבר קשה לזהות. עילי בוטנר את ארקדי דוכין את רוני דלומי מתרפקים במנגינה חמה ומפעימה על ימי ילדות. בזיכרון הכמעט קולקטיבי הילדות
נמכור לגויים סופה טרופית במקום גשם. לא בטוח שזה ירגיע אותם. עדן גולן המעולה תרקוד אותה. תהיה סערה במאלמו – לא כזו שיוצרי השיר תכננו מלכתחילה. "רוקדים בסערה/ אין לי מה להסתיר/ קחו הכל ועזבו את העולם מאחור", תשיר גולן,
ג'ימבו ג'יי מעמיס על היפ הופ המונע במשב רוח אפרו לטיני תובנות של ישראלי נבוך ומבולבל שנטרפו לו כל הקלפים. מכל הסיפורים שסיפרו לנו נותרה רק כריכה, שר ג'יי. הייתם מאמינים שהמשפט הזה נכתב לפנ ה-7 באוקטובר? הבנאדם הגיע ע
זה שיר אהבה או שיר רחמים הרגעה ונחמה לאהבה שהייתה? מה הסיפור שלו? מה פשר השירה המלנכולית? הסיום מערפל. אושר ביטון מספר לה כי הוא "בעולם מושלם בלי בני אדם", "ואלוהים פושט לי יד". אלוהים פושט לו יד?! פתחתי קומוניקט
נטע וינר וסמירה סרייה משלבים שני שירים בשיר אחד, ניסיון הלחמה של "מה שלומך אחות" של נעמי שמר בשיר שלהם בעברית ובערבית, שנכתב בתגובה לאירועים הטראגיים מאז ה-7 באוקטובר. את "מה שלומך אחות" כתבה והלחינה נעמי שמר כמכתב לאסירת ציון,
אם ללב זה לא כואב – היא עפה. כל השיר הזה של קרן קריספיל הוא מעוף דאנס קליל. רוצה לומר: עכשיו משהשתחררתי ממלכוד האהבה, יש לי רגע של חסד, אלא לחשוב על ניתוק מהאדמה ללא מכשולים, אני מקשיבה כאילו בפעם
זהבה בן שרה מייחלת להווה ועתיד מושלמים על בסיס אידיאליזציה של העבר. הכותבים "גנבו" לה את "חיבוקים של פעם" מ"אהבה אסורה" (1998). התרפקות על כך ש”פעם הכל היה טוב" גורמת להרגיש שההווה מחוויר בהשוואה. זיכרונות נעימים יכולים להיות מנחמים –
זה בסדר לבקש מאלוהים אהבה? אלוהים? . כולנו זקוקים לאהבה. על איזו אהבה שר אלנתן? הוא עוסק בשיר בפחדים, אולי מחפש ריפוי עצמי, יוצא "לצוד אורות גדולים". אהבה לזולת? אנוכיות מתוך אהבה לעצמו? לא בטוח שאלנתן ירד לעומק העניין, או
בן אל תבורי מקדיש בוידוי התפקחות שיר למסע חיים מילדות תמימה ועד בגרות מבאסת. יש עולם של שקרים, חרטא ותחפושות, הוא מוצא עכשיו את הדרך הביתה, את הזמן להתבוננות ולמודעות עצמית, להרהורים על החיים ועל ההתפתחות שלו. מתחיל באנפוף נמוך,
ענבל ביבי מצאה את יגל אושרי או שהוא מצא אותה לדואט מעצים רגש. השיר מתחיל כנרטיב פרוזאי – "הלילה לא נרדמתי/ לחשת התעלמתי/ הקשבתי רק לאגו שלי/ עם כל מה שעברתי". מה אמר לה האגו שלה? האם זוהי תקיעות ביחסים
שיר לכל עת, ונינט לוקחת אותי עם ההולך בשביל המתארך לימים אלה, כשמחפשים אותו בכאוס שעובר על ישראל. אפשר למצוא אותו רק בקצה ההר, הוא נביא הטוהר והאש. הוא המצפן. הוא מי שמהווה מקור הצלה בימים של עיוורון. שיר מאלבומה
מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך? תצפו בקליפ היפהפה תוך האזנה. החיבור בלתי נפרד. אמיר פרנקל עבר דרך הרים ואוקיינוסים כדי למצוא את השלווה, חזר עם לב שקט מלא חוויות, הלב יתנפץ בחזרה למציאות. בכל זאת המסקנה היא: "יש
קחו משפט אחד בשירו של אבישי רוזן, שאומר מציאות שהתדפקה על דלתות רבות בחצי השנה האחרונה: "איך אומרים תפילה/ בתוך כל הפחד/ לעצום עיניים כשהכל נשרף". רוזן שר לב שבור, שממנו בוקעת השאלה: "איך עוברים את הטירוף הזה לבד". המנגינה,
אכן העולם השתגע, השמים קדרו עלינו ב-7 באוקטובר, הרחובות הפכו קרים ומנוכרים, ואנחנו מחפשים בתוך האופל כנפים לבנות של מלאכים לעוף לשמיים. זה היה הקליפ הרשמי של הסדרה, "המנדט לידתו של סכסוך" – The world’s gone crazy, סדרה דוקומנטרית שהועלתה
מתייחסים לנוסטלגיה כאל תשוקה לא מודעת לחזור לשלב מוקדם בחיים. יש רואים בה הפרעה כפייתית מדכאת כתוצאה מכאב על אובדן. יהונתן גפן בשיר שהלחין נפלא דויד ברוזה, חוזר הביתה אחרי 20 שנה ושואל: "לאן נעלמו הילדים/ ששיחקתי איתם/ איפה כל
דניאל אזולאי פורש בשיר תסכול של קנאה-אהבה. אני קורא את דף המידע שנשלח עם ה שיר. זה המידע שאינו נועד למאזינים – רק לתקשורת. המידע החוץ שירי מדבר על שיר שעוסק ביחסים הטעונים של דניאל עם אחותו הזמרת-כוכבת אודיה אזולאי.
היא לא מאמינה שהוא עוזב, חוזר למלחמה בלי לומר מילה. נדב יעיש ויחידת דובדבן אימצו את שירו של שלום חנוך לזכר הנופלים של היחידה במלחמת "חרבות ברזל". נדב וצחי הלוי, שני מוסיקאים פעילים צירפו אליהם את איתן חיניץ לביצוע הקאבר.
על מה מבקש דניאל נשמה יטח לחזור? מהטקסט לא ברור מה הוא רוצה מעצמו, ואולי הכוונה העיקרית: לאתחל מחדש את עצמו אחרי שהוא קיבל בחזרה את החיים – בצורה פחות בעייתית, פחות פגומה, פחות מבולבלת, לקרב בין גוף ונפש, בין
כבר כתבתי בביקורת על "הכוכב הבא", שהייחוד של שרון קידושין הוא בהתאמה של תוכן השיר לביצוע הקולי, הלא מוחצן, האישי מאוד. אחרי "הכל בוער", שירה הקודם, היא מספרת סיטואציה פשוטה. הבחור עזב, והשאיר אותי במצוקה שהדירה שינה מעיניה אז הלכה
שתישאר איתו, שלא תאמין למי שמנסים למכור לה חלומות. שתבטח בו. מה עובר על הראל טיירי, שהוא נשמע כל כך נסער ומפוחד, מזהיר אותה מפני מוכרי חלומות? לפי טון שירתו, תחושת הפסימיות שמקננת בו – תחושת אמת. זה הוא מול
גרסאות כיסוי (קאברים) הפכו מאז תחרויות הריאליטי ("כוכב נולד", "דה וויס", "אקס פקטור", "הכוכב הבא") לענף מוסיקה משגשג, מיינסטרים פופוליסטי, וכאן התברר בהרבה מקרים, שלא מספיק פיתוח קול ושירה "יפה". כדי שגרסת כיסוי תצליח – היא חייבת להיות ייחודית בביצוע,