סינגלים חדשים

בקומוניקט שהגיע עם הדואט מגלים ש"בעקבות לחץ מאסיבי מצד שדרנים ועורכים בתחנות הרדיו ואנשי מדיה", הוחלט לשחרר את הלהיט "שיפרק לכם את הרדיו". אני שומע את השיר מביט ברדיו – הכל בסדר.  אל דאגה. לכל שדרן לחוץ – אפשר לשחרר

בלדות האהבה בז'אנר המיינסטרים הים-תיכוני – יוצאות לעיתים מסולסלות ויפות. המית לב בקולות יפים. מספר אחד לטעמי בז'אנר  הפופ-נשמה הרומנטי הזה – קובי אפללו.  פה ושם מאתרים קולות יפים אחרים. הפעם יותם קדוש בשיר שהשאיר רב"ט רענן ולד ז"ל ללחן

צליל מוסיקת המערבונים נוסח סרג'ו ליאונה פותח את השיר, כאילו מדובר בסרט מערב פרוע, מוסיקה מיד-טמפו שמעניקה תחושת אוטוסטראדה עם ריפים בלוזיים וקישוטים ים-תיכוניים ואפילו שריקה זחוחה כזו בחלק האחרון של השיר שהוא אינסטרומנטלי –לדקת אווירה ללא מילים. זה מה

הגם שגדל על רוק קלאסי (דיפ פרפל, פורינר) מעדיף מישל גוריאלשווילי להצטרף להילולה המקומית – הפעם בעיבוד לשיר של הארמני Ara Gevorgian . גוריאלשווילי עולה על מסלול הריקודים/ הרקדה העממי, ועכשיו כבר לא ברור אנה ילך? האם יוותר על קו

את השיר הראשון אחרי בצורת ארוכה משיק צביקה פיק תחת "המאסטרו". לא פיק. לא צביקה. המאסטרו. אם זה סוג של הומור, או טיפוח הגימיק – אז נסלח לו גם בלי לחייך. לעצם העניין: מי שכתב לו את הטקסט הזה, כנראה לא

שיר תפילת הגשם של בראיין אדאמס הישראלי. לפני שנה הוא יכול היה לשרת את רשות המים לפני שהחליטה להטיל מס מיוחד על צריכה עודפת ("לא חשבו כאן פעמיים/ יש בצורת כבר שנתיים") עכשיו מקווים שהשיר הזה וגם נפלאות התבור'יס (שלא

הבדידות פוצעת קשה. חותכת באברים הפנימיים כמו סכינים מסוגים שונים (מנתחים, קצבים), משפיעה רע על הגוף (נדודי שינה, טעם מר בגרון) והיא קשה יותר על רקע מציאות חיי הבין-רגע החלולים – "רודפים אחרי כל מה שרואים בפרסומות" והאוויר המזויף בפנים הקניון

בסוף מאי יופיע שלומי שבת בהמשכן לאומנויות הבמה בת"א. אני מקשיב לצלילים, ורואה את המחזות. קראתי באיזושהי כתבה זמר שאומר – מוסיקה נועדה "לעשות שמח" לעם. אני חותם לכם: השיר הזה יעשה שמח לעם. תערובת חפלאית מענטזת של ים תיכוני,

הקלות שמייצרים טקסטים: בית ראשון סביר עד בסדר כולל הקיטש של עלים נושרים ברוח כדי לספר על סוף היחסים בינך ובינה. מגיעים הבית השני והשלישי ומורחים את העסק חזק, איזשהו מכתב נדוש של האוהב לאהובתו – (שבחלומה הוא היה אביר

דודו מתנה  (להבדיל מתומר) משחק עם מילים כדי לקונן סיטואציית געגועים לאהובה. "מה משונה בי" במשמעות השלילית של "מה לא מוצלח בי", וגם "משונה לי" – במשמעות "לא ברור לו – למה היא נטשה" אחרי הכל מנקודת מבטו – היו

אפשרות אחת: קראו את הטקסט המבאס. תנסו לחוש את מה ששמעון אדף חש ללא מוסיקה. אפשרות שנייה: תקשיבו לשיר בביצוע הכנסייה. אני כהרגלי בקודש הלכתי גם על הראשונה. נתחיל בראשונה: קריאה להדליק הפנסים, במשמעות הראשונית – מדליקים כי חשוך, ורוצים

מתקרבים לימי המשיח: הדג נחש נדלקו על יהודה קיסר. בום פם מכרסמים בורקס פריך עם רמי דנוך. מה הלאה? משינה רוקדת עם דקלון? בום פם היא להקת שעטנז שמחה עם חיוך ממזרי, שעלתה באנכרוניזם מוחלט על מסורת תזמורות החתונות והלוויות בנוסחי

טראומת אובדן אמה – מושרת בטון מאופק, מעודן . אובדן היקר מקבל מימד של השקט שאחרי, אבל העידון אינו מפחית מעוצמת הצער. יש בשיר הזה כאב עד דמעות, אולי דמעות יבשות אבל דמעות אמת. כל מי שחווה אובדן יחוש תחושת געגועים

התרגשות ודרמה על רקע חסרונה. היא לצידו במיטה, לא לידו. התרחשות בתחום ההזיה. "מסיבות מעורפלות", וגם "ירח מר בחלונות", "השמש שוב שוקעת אצלי". לאלימן יש מבחר מטפורות צפויות לתיאור הסיטואציה, לא מכולן אני נופל. גם הירח והשמש משתתפים, וזה בהחלט

גם דקלון מצטרף לצונאמי הים-תיכוני. לפי הקומוניקט, הוא הקליט בשנים האחרונות בעיקר למגזר הדתי, הפעם זה תקליטור לכולם "גם לחילוני גם לדתי", מה ששוב מריח סקטוריאלי. מוסיקה לדתי, למזרחי, לאשכנזי. דקלון עם כל הקילומטראז' שעשה במוסיקה המקומית,שמתקרב לחמישים שנה, מעדיף קאמבאק ביוונית

שיר אוירה שמחזיר את רוני אלטר ואותי לצליל של מטרופולין. עופר מאירי היה באולפן, ועפר מאירי הוא הרי מטרופולין. מוות אינו אקט חביב על הבריות, החיים יותר חזקים כמו שאומרת הקלישאה, אבל כולנו זוכרים שכילדים היו לנו מחשבות אובדן –

אז מהו האושר הסמוי? מהו אושר לפני שהוא סמוי? בואו נבדוק אצל יובל בנאי: "לוהט בלילה קר, אש בעצמות, הופכת אותי לזר, שובר הלבבות, מאה ועשר קילומטר/ רחוק מהאזור"… מה זה מאה ועשר קילומטר בתל-אביב כדי לחוות את האושר הנסתר,

שניר להב כתב את שיר היחדיו הלאומי שלו. גרוב כנעני שרים אנחנו בני העם הכנעני, כולנו נועדנו לחיות ביחד,כי למרות הערבוב בזהות – אנחנו דומים. צריכים לאחד את המוצל. העכשו מרקיד את כולנו ביחד. מה אגיד: לא הכי מתאימה לי

סוג הטקסטים שממחזר את הממוחזר. בהבדל מנייר, מילים רצוי לא למחזר, אבל יוסי בן דוד ממשיך לחשוב ככה: היא מלאך, הוא עף (אחרת איך יפגוש המלאך?) אבל מה – הוא שבר כלי, חשך עולמו, ויש גם תפילה והבטחה שהוא ייתן

הזמר נסחף. עף גבוה. החיוך שלה, הגומות שלה. ממכרת אותו. למה שלא יגיד לה בעצמו? מדוע מבקש "תגידו לה", כשהוא לא יכול "לחכות עוד דקה"? מתבייש? הרי אם הוא בטוח שהוא הולך לנצח ולזכות בא, אז יאללה, למה בעזרת מתווכים?

נזכרתי בג'ניס ג'ופלין. הייתי שולח לה את השיר הזה. אוריאנה שפי כתבה בשביל זמרת מהסוג שלה. הדוברת מבקשת לשים קץ לסיוט היחסים. תחתית הבקבוק – מתאים לה. מחכה לסוף. הגיע גם הזמן שתפסיק לחלק אותו לאוהב או אויב. המוות מיישר

רוני דלומי שאחרי כוכב נולד עולה על האוטוסטראדה הראשית. מעתה האס.אמ.אסים כבר לא יקבעו. אפשר לבחון היום קריירות של בוגרות כוכב. נינט – שבחרה במסלול מאוד ייחודי ובלתי מתפשר. שירי מיימון שבחרה במיינסטרים שטוב למידותיה המצוינות. מיי פיינגולד שמנסה לעלות

נשמע כמו פרודיה על הז'אנר, למרות שאילן נורי בטח לא התכוון לצחוק: נורי כואב ודואב את המכשפה שאיתו, אבל מביא אותה צוהל. יענו – דיכאון שמח.  יביאו את זה לאולם החתונות – החתן יתבאס. עלול לברוח. הבנאדם נתן לה הכל, שר

בכל הכאוס בחוץ, אומר אריאל הורוביץ, ועל רקע העובדה, שאין לי אמונה שיש לעולם הזה תקנה – נשאר להיאחז באהבה הפרטית, וגם עליה יש לשמור מכל משמר: "כמו על נר בוער ברוח שעוד רגע הוא דועך/בגופי אני שומר על אהבתך".

הטון והאווירה משדרים הלך הנפש של דכדוך. הבנאדם קם בבוקר ומרגיש רע. מכניס עשן סיגריות לריאות, הקפה פושר, העולם כבר דוהר, אבל הוא לא מוצא עניין אפילו בשיר שהוא כבר כתב… ואז יוצאת בת קול שמנסה לרכך. צריך רק להוציא ראש

דניאל בן-חיים כבר מיומן בלשיר כל מה שמספקים לו. העיקר שיזניק למרומי היכלי הכלולות, לערוצי ההורדות, לאפליקציות של הסלולר. שיר שמחות ים-תיכוני מהסוג שאני מתקשה להאמין שעוד כותבים. אולי רוקדים. דוד זיגמן – אתה כותב או מפעיל מכונת מילים רנדומאלית? לא נסיכה,

עצב. פחד בחלון. האוהבים המיוסרים נצמדים לחלון, זגוגית סדוקה, שתיקה, דמעות של דם בגרון. הבחור ננטש ע"י אהובתו. הסבל שלו מתואר באמצעות מה שהשאירה מאחוריה: "השארת לי רק מילים, מקלט בין הצללים, ספרים מסודרים ובין החדרים השארת לי רק מילים

לפעמים דווקא פשטות עדיפה על חוסר בהירות – משפטים קטועים, או מחוברים בצורה מלאכותית. ושוב סיטואציה של אוהב, שנמצא רחוק מאהובתו, ומנסה לשחזר רגשות שזכורים לו מהקשר ביניהם, ועד כמה ריק בלעדי האהובה. הריקות נבנית על רקע השעון שממחיש את

סקעת מבכה-זועק את אהבתו. רומנטי עד נואשות. הזמן לקח אותה רחוק. "צל לדמותך אני נשאר בך לא נוגע ונשבר" – ללא ספק הטקסט היותר שירי מבין המתחרים על הקדם אירוויזיון. הכאב מגיע מתוך הזכרות בקשר שהיה ואבד, כי אהובתו רחוקה

שיר אהבה פשוט. האוהב מוצא מפלט ונחמה בחיק אהובתו, וגם נותן לה מעצמו, בשעה שהעולם מסביב מנוכר. הטון הנוגה של סקעת מתרפק על אהבתו לשעבר. בתחילת השיר – סולם מינורי ושירה מלטפת במילים יפות "ניגנת בשבילי עד אחרון מיתרייך" וגם