סינגלים חדשים

השלג מגיע לשירי האהבה המקומיים, משהו שממש לא הולם את לילות הקיץ החמים, שבאחד מהם מהמעיקים ביותר נקלדות שורות אלו. אבל מי אני שאחשוד בנועה כרמל שאמנם תחושותיה אינן מחוברות לשלג. נועה כרמל מנסה אווירה חורפית שתעניק רקע הולם לתחושותיה,

יונתן כנען כתב לאורנה דץ שיר על יצרים. הדוברת נאכלת מבפנים. הייתה אהבה. מאז הוא אצל מישהי אחרת, וכשההיא שם לידו מתפשטת ומתרגשת, היא מזכירה לו אותה (את הדוברת בשיר) נו, עוד סערת רגשות בגין אכזבה גדולה. אבל אורנה דץ

הופה. הופה. בידיים, ברגליים, בקצות האצבעות. בציפורניי, בשפם ובמרפק. רגב הוד יגיע יום אחד להיכל התרבות כמו אייל גולן? לא. כי הוא מנסה להיות עוד אייל גולן. לא כל-כך בו האשם, אלא במכונת היצור הזו שממשיכה לעבוד סביב לשעון ולייצר

האהבה היא פיגוע, תעתוע וחלום בלהות. היא הולכת ברחוב, רואה אותו ממול והוא מרים את היד כאילו היא הייתה מונית. ובסופו של דבר יש לה בקשה אישית: שייתן לה לנשום. יכול להיות שעל עדי שלם עברה סערת רגשות עזה כזו

בא לי הרהור אחרי שאני שומע את הטקסט הזה: מה אתה מבזבז זמן על ביקורות? לא חבל? תתחיל לכתוב טקסטים לזמרים. לך יש כישרון גדול יותר לחרזטט (חרוז + חירטוט) ולעשות מזה אחלה בוכטות. זה הולך ככה: היא רצתה שהוא

אז למה היא באמת בוכה? יש סיבות. אם אני טור רכילות הייתי מברר מיהו האגוטריפר הזה שהזמרת שרה עליו. (אלייך עלמה) שחי את החשיבות העצמית שלו בלי להתחשב בסביבתו (אוהביו), בנאדם שכולם רוצים להיאחז בו, אבל הוא למד לחיות את

הפניה היא בגוף שני – "אתה הבטחת את אלהים – שיהיה לנו כאן תמיד לא רק שעצובים". (הוא כן מגיע כשאנחנו עצובים?) מעוררת שאלה: האם זה רב ותיק או מחזיר בתשובה. הבטיחו לשים אדרי אלהים, שזה לא עניין של מה בכך.

האם אני מזהה את האפיק המסחרי שהולך ישר לסלולאר? כוכב הסלולאר הרג את כוכב הרדיו? ואולי בגלל כוכב הסלולאר, גם הרדיו יתחיל לשדר את החטיפים האלה. מה הגימיק? אוהו. ועוד איזה גימיק. אצלנו כל תוכנית ריאליטי מותירה שובל סלבריטיז שמגיעים

מה קרה לפתע פתאום, מה קרה שהוא החסיר פעימה ואיבד נשימה והגוף דלק כמו שריפה? פשוט מאוד: היא עברה מולו, אבל היא לא הייתה שם. הבנתם את זה? גם אם הבנתם – לא מובטחת לכם התרגשות. יהודה אליאס שפעם היה

מה היו עושים זמרינו הים-תיכוניים בלי שארצות הים התיכון היו מספקות להם "לחנים עממיים". לוקח צ'ולי אחד לחן כזה עממי אנונימי ומשרבט עליו טקסט מהסוג שאפשר למצוא עשר בשקל. איתה הכל קרה, נתנה לו אהבה, אותו היא משגעת, כשבו היא

חיפשתי מילים על העטיפה לקטע המטורלל. מה קרה? חוסכים? שבק פוגשים את פישי ומתפוצצים יחד איתו. בואו איתם לקרנבל. לא לריו. יש פה מספיק פוטנציאל. יותר מדויק – תנו להם בקרנבל. להכין כלי הקשה. להכין מצברוח. עם ישראל, למרות אולמרט,

על עניינים כאלה כבר כתבו, סח-שר דרור בן יעקב, אז למה לנסות לכתוב עוד פעם? משהו שם אצלו נתקע, משהו משונה, כמו מיתר שפקע. והכל על אהבה כאילו חוזר. אקוסטית בפתיחה. קול רך, שברירי, כאילו על קצות האצבעות, כמו מהסס

תן לה על הרצפה, תן לה בהפוכה, כי היא רוצה. זה באשר "לה". באשר "לו" – הוא עצמו מרגיש סבבה כי "כולם רוקדים עם אבא" מה? אה, וחיזבאללה מתחרז עם בתולה. ואולי היא תרצה לקפוץ איתו לסיבוב על הסקודה (ומה

שירה: גלעד ויטל-שמעון ואודליה אוקנץ, רואי לוי. נגנים: ליאור שולמן –תופים, איתם – בס, אסף בומן – גיטרות, שאול עשת – קלידים שוטי הנבואה לשעבר, גלעד ורואי מסובבים גלובוס. איפה אנחנו עכשיו? אפריקה. שיר עם פשוט ותמים על אלהים –

הסולם הזה שהכי מתאים לשירה שלה – סולם של העצבות הטעונה, טון קודר כמו מתחנן לעזרה. הצירוף זך-וירצברג הוליד משהו תפור למידותיה. השיר מדבר על מצב של חוסר ישע. התחושה מתחברת למראה העין. הכוכב שרץ לו, והירח נעלם והקור. הדובר

בשנים האחרונות, אני פחות ופחות מזהה את מאור כהן. זקן צפת נהיה בין השאר פרנק סינטרה מקומי, וגם רוקר מטאלי, וגם פופר ששר ביטלס ואילנית. הוא פה, הוא שם. ידו בכל סגנון. לא. ביקורת? אם חשוב שיוצר יגבש פרופיל אומנותי

ואנחנו ממשיכים בסדרת גברים בוכים בלילה. ליבו של ארז ביטון נשבר. שזה אומר: יש לנו שיר גאות רגש חדש. זה שהיא לא פה איתו – סוף העולם. והקנאה אוכלת – "לא ירחק היום שזר אותך עוד יקבל". או: "סיפור שבתוכי חצי

אין לי שומדבר נגד מלודרמות, בתנאי שיש מלודרמה. השיר שעוזי פוקס שר על ילד – נטול קמצוץ דרמה של ממש. למה? כי זוהי מעין פרפרזה על הביטוי השחוק – הוא עוד לא יודע מה מחכה לו אחרי שיצא מהרחם. הטקסט

הרכב: אמיר גרומן, עידו קרוב, יניב דגן, גיל נמט. מי שתמה מהי כתיבה פשוטה וטובה, הנה שיר על יחסים אבודים בינו-בינה שכתוב מדויק כשיר להלחנה, בלי פטפוטים, מריחות וחרוזים מאולצים. "תראי מה קרה/ איבדנו הכל/ כלום לא נשאר/ לחצות את

בואו להילולה. כלומר הצטרפו לחאפלה, בני הים התיכון שאינם יודעים בדיוק מהו מוצאם המוסיקלי, מוסיקה יהודית חסידית, מוסיקה רומנית צוענית, רוסית, בלקנית. המתופף ואיש ההקשה שי וצר יושב בתוך עמו, כלומר בתוך כור ההיתוך הזה, ועושה שימוש בשעטנז המוסיקלי לשאלות

את המוטיב האינסטרומנטאלי המנוגן בפסנתר הוא "גנב" מעצמו (הפסנתר המלודי שמנגן שי מאסטרו). התאים לו לסולם הזה, למנגינה, לטון הטיפה מלנכולי. שיר אהבה פשוט. לבנאדם הייתה אהבה. והנה – היא כבר לא. האהבה מטעה, מעוורת, גורמת לביטול האישיות העצמית. ואז

קרו גארדנר – בס, שירה, ורד אייל – גיטרה קולות, מאיה סגל – תופים. אהובה עוזרי כתבה שיר של יאוש, דיכאון וגעגועים שמתחיל בקריאה לעזרת אם: "אמי אמי פתחי הדלת/ כי גופי רועד מקור… על כתפי משא כבד", מגיע עד

ליאור (מקס) כהן – גיטרות ושירה, נועם הורוביץ – גיטרות, ברק רז – בס, יפתח נון – תופים. "רעידת האדמה” שארעה לחבר שננטש על ידי אהובה – יצרה את השיר הזה. איך מתארים את התחושה. ליאור כהן אסף כל קלישאה –

הגיץ! הם יגאל פילר, אורן ג'ורנו, אלון מוטקין. הסבירו משהו בדף יחסי הציבור על גיבור תרבות וגיצים. נדמה לי שהגיץ הראשי כאן הוא קובי אוז הטיפקסי, שלקח את החבורה החדשה על כתפיו לחאפלה משו משו משו, אבל כמו שהוא יודע

יהושע לימוני, מספר לנו הדף המיחצן המלווה את הסינגל, חיפש 4 שנים את עצמו ואת השראתו כדי להתחיל לספק "מנות קטנות" (זה יהיה שם האלבום החדש) והנה אחת מוגשת לנו לטעימה: שיר אווירה מלנכולי שנפתח במטאפורה: "כמו פרפר שאיבד את

אתם רואים Yes? למה? כי השיר הזה נמצא על פס הקול של הסדרה "רביעיית רן" – סיפורה של הרביעייה הראשונה שנולדה בארץ. האמת: לא חייבים לראות כדי ליהנות או לא ליהנות מהשיר של דניאל סלומון. אני לא הכי נהניתי. סלומון

לה לה לה לה לה. תרקדו את המנון החופש האולטימטיבי, האבסולוטי. למה לקחת ת'החיים בדרמטיות. זה הולך באלקטרונית. אחלה קלילות נסבלת. הקול סעור החושים של אמילי קרפל מצטרף לקצב הביטים המדונסס. בחופש הזה אפשר להגשים לכל היותר אהבה: "בוא נשכב

אוהד עילם – שירה וגיטרה, אסא בוקלמן – גיטרה, גיל אסייס – קלידים, שי סעדיה – גיטרה בס, אסף קראוס – תופים אז מהי אהבה? missFlag, הרכב ירושלמי, בחר לתת תשובות בלעז. משהו קולדפלאי. משהו סטיבן וילסוני בטון. גיטרות וקלידים

כמו משוגעת, משוגעת, נוטפת געגוע, מתפנקת. משתוקקת. שורטת קירות. או-אה. מה קרה? מה גרם לטירוף אותו שרה דנה לפידות דווקא בנינוחות די שפויה. הבית הראשון עורר ציפיות לשיר מיוחד. הדוברת מנסה להמחיש מחנק: "במקום שאין בו קיץ/ טבע היום/ המרחק

מה זה תגלית של מומי לוי? ריתם נ' בלוז עדכני ממוקסס ברוח הקלאב דאנס ומומי לא כאן? . לקחתי את דף יחסי הציבור ולא מצאתי שם את השם מומי לוי. קוראים לו ג'וני. ג'וני גולדשטיין. או ליתר דיוק – יונתן.