סינגלים חדשים

זה חידוש! תחושה שהשיר הזה ממש המתין לעיבוד הקלאב-דאנס של אלי אברמוב ולביצוע הסהרורי של האינטרנשיונל. זה לא רק הקצב. זה ההבעה הנרגשת והמתרגשת וההזויה-סהרורית משהו, בניגוד הזה בין תחושת הנמוך בעיר הגדולה בשעת ליל לבין האהבה. שמיר הביעה כאן

קול רך, מעט מלנכולי, שר געגועים לאהובה. אני כותב "מכאן" אליך, שר אבי מזרחי (29, בוגר "רימון") בטון עגמומי ותמה – מה הפסיד כשויתר עליה. ומה עבר עליה, ואם היא חושבת עליו כפי שהוא חושב עליה. אני יכול להגיד בלי

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא. וְרָחוק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: קָמוּ בָנֶיהָ וַיְּאַשְּׁרוּהָ. בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל. וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה: שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּופִי. אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל: תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ. וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.     שלמה גרוניך

היא יוצאת לדרך חדשה על דרך ישנה, מצד שני:  חלומות הופכים לאשליות ומה הפלא שהיא לבד בחדר, צועקת לקירות (בתקווה שהם יבינו…) וטוב שהוא נמצא שם להחזיק לה את היד שלא תישבר.  אורן איתן: מה חטאה מנור שבת שהעמסת עליה

לרגע התבלבלתי. על הסינגל כתוב "חי תורן", אבל הביצוע – נשי. והנה באחורי הדיסק מצאתי: הזמרת היא לילה מלקוס. למעשה – א אחת האורחות בפרויקט "אנשים משתמשים" דיסק של שירים מקוריים ושירי משוררים שאת כולם הלחין חי תורן. יונה וולך כתבה על הפער

הוא ראה אותה בוהה מתוך מראה, היו לו חלומות להתחבר איתה. אם תבוא – יקשט את הרחובות. ביחד יעצרו את השעות. אתם יודעים מה: אני מתאפק. לא מכסח את הטקסט. הרי אמצא את עצמי לועס את מה שכבר אמרתי על

איך היא תמיד מציירת לעצמה תמונה של אהבה מחבקת? "תמונה של אהבה מחבקת". מה דעתכם על הדימוי? לי הוא נשמע קצת מתיפיף, אם כי בהחלט סוג של הברקה. מה אפשר לדרוש משיר פופ נחמד, המוני ושבלוני? גילת  הלל היא זמרת שאינה

שולי רנד עושה הילולה. בכפיים, ברגליים. יש רגע שבו מסלקים את הצער, מפוכחים לחלוטין. "אחותי, מה לענן הזה שעל פנייך/ מחי דמעה שבזווית עיניך אל תבכי". חסל פחד, אין יותר מה להסתתר. והוא גם מבטיח לא לצער אותה יותר.  ימים

מה הבנאדם רוצה מעצמו? השיר מראה שהוא מבולבל ולא יודע: להמשיך הלאה כי אין זמן, לטפס על הרים, להיאחז בשירים, לרחף באוויר. והאם בכלל טעה. רוק מידטמפו, קול בריטוני נמוך, שמנסה להעביר את התחושה, אבל נשמע מאונפף, לא ממש מצליח

ורד קלפטר שרה שקט, נינוח, מהורהר על אהבה שלא התגשמה. תחושה כזו שעוברת – ביין ימים מתוקים למרים. הוא היה אצלה ואיננו. "ושוב אני חשופה בין קירות חיי". שיר של פשטות יפה. גם במילים, גם בלחן, בביצוע וכן, גם בעיבוד

"כל כך הרבה זמן/ את לא קיימת/ אל תוך הלב שלך את לא מדברת/ איך צעקות / עושות לך שקט/ כשבפנים את נחנקת"   דורון גל ("פרפרים" בקדם האירוויזיון, הפרויקט של סופי צדקה, לחנים למאיה בוסקילה ועד עידן יניב)  מנסה

עשר שנים הלהקה הזו קיימת?  איך לא שמענו עליה?  לפחות הסינגל הזה מצדיק שהיא תישמע על תדר רוק ישראלי, שלא ממש קיים בין רוב תחנות המיינסטרים המסחריות הפושרות. (גאולה 34 – על שום שהיא הוקמה ברחוב גאולה 34 בפנימייה ע"ש שטינברג)

 רונית אדלר (30, באר שבעית לשעבר, תארים בכלכלה ובמנהל עסקים, זמרת תזמורת חתונות בארה"ב) שרה שיר עידוד עצמי שמתחיל באיזו מלחמה באופל "מפלסת דרך בחשיכה באור יום" (הבנתם את זה? אה, המטפורה- חשיכה באור יום) ובסך הכך, מטיפה לעצמה  :"לפתוח את

 מדף יחסי הציבור, אני מבין שזה היה חייב לקרות, שהחיבור התבקש-התבקש-התבקש. והנה: סוף סוף ראשים יצירתיים מדברים. מהשיר שיהלי סובול כתב עולה תסכול חריף של יוצר שמרגיש כמעט עבריין ("חולם על עברה של צווארון לבן") ש"כותב שורה ומת מבושה", "רוצה

 טונו המתגעגע אך הלא משתפך של גיל מוזס מצליח לתרגם תחושות: "חזרתי שוב אליך/ כשבוי אחריך/ מלא תשוקות מרובות, מלא תחושות טעונות". שיר ערגה שמדבר על שיבה לארץ ילדות, אחרי שנים של ריחוק ב"עולם לא מושלם". המלודיה נקבעת כבר בבית

לשם שינוי: שיר הלל לשמש. תודו, שהיא (השמש) לא כזו סקסית שהיא מקור משיכה לפייטנים, חרזנים ומלחינים. אבל לדודו זכאי היא בכ"ז עשתה משהו. מה שנקראה: נחה עליו השמש. למעשה, זה שיר על ה-Show  של השמש שמופיעה בתיאטרון הכוכבים ועל כוכב

 מטפסת על ההר וחוצה את הנהר בשם האהבה. למעשה – כבר עייפה מלרוץ, משחקת עם האש בשם האהבה….  טקסט? המושג "אהבה" הוא כמעט מטבע עובר לסוחר. גם אשרוב מדברת על אהבה בקלילות כזו. מחכה לקיץ שיביא לה אהבה. ההמתנה לאהבה

השיר מתחיל בהילוך רביעי ומעלה אותך על מסלול קצבי מבטיח. ההמשך גרם לי לרדת כמה פעמים לשוליים וכמעט לעשות תאונה. אני מבין שהאחים דורון מתרגשים. הם רוצים להגיד משהו חשוב בפיוט משלהם, אבל מרוב התרגשות יצא להם משהו מבולבל ומסורבל

 מה שתפס אותי בשיר הזה הוא השירה הרכה-מתגעגעת והמאוד מיוחדת של סיון טלמור (האם כבר שמעתי אותה בעבר?) בשיר אהבה שקט, קטן וצובט של ישי גזית, מפיק שחי ועובד בשלוש השנים האחרונות בניו-יורק, שבהבזק געגועים לארץ החליט להקים הרכב,  והתמזל

 מיקי גבריאלוב מקונן כמו טרובדור אל-זמני על אובדן האהבה. למעשה – כשהאהבה פוגעת הבדידות עדיפה או בלשון השיר "יותר טובה" (מהאהבה הפוגעת) הבת שירה הוסיפה קולות, ומיקי מציע בלדה נוגה צנועה, אקוסטית למהדרין. "ועכשיו את רחוקה כמו כוכב שבשמיים/ את ליבי

הגעגועים לילד או לאהוב לא ידוע לפני שמגיע שישי בערב. ארבע דקות של ריגוש. ואני לא ציני. דורון מדלי כתב טקסט פשוט, סיפור שנוגע לכל מי שידעה געגועי צער. אין כמו שישי בערב, קידוש נרות שבת כדי להעצים את חווית

האם יש מקום לעניין מחודש בלהקת "האחים והאחיות" – 34 שנה מאז יצא אלבומה הראשון? שני השירים שהוקלטו לצורך האוסף מנסים לתת תשובה. "חשבון האהבה" (מילים: גידי קורן. לחן: גידי קורן-מוני ארנון)  – חריזה פשוטה/פשטנית בנוסח  "יודעת שאתה אוהב/ אבל

פתיחה – פסנתר, קולות, קול תפילה. המואזין איננו כאן? ואז השרית: "גם אם פתאום הכל יחליט/ שאין לו כוח/ אני אשאר פה עומדת ונושאת תפילה"  "הכל יחליט" – זה מה? העם? "הכל" זה אולי ההוויה. היקום. אבל מה ה"הכל" הזה לעומת

מוקי מטיף לאהבה?  בדיוק. שירו איתו כמו במקהלת גוספלס בכנסייה. למעשה, הבנאדם חווזר לשאלות הנצח הנדושות. מה מגלה מוקי כשהוא שר "מה החיים האלה בלי לאהוב באמת ובקרוב",  וכמה הוא אמיתי וכן עם עצמו כשהוא שר  ש"אדם צריך לחיות בשביל אחרים"

שחר נהרי זועק את הנשבר-לו-הזין ממנה. והמסקנה – לקום ללכת לחפש אחת אחרת במקומה. ההפקה לקחה את זה לרוק-פאנקי-פיוז'ן אנרגתי, ריתם נ' בלוז שפעם בשבעים השתמשו בו הרבה כולל צליל נשיפה שמוסיף תבלין.אז על מה בדיוק השיר? לא ברור!  הבנאדם כנראה צריך

מה קרה לסופרמן? – "היום הוא לא מצליח להציל את עולמו שלו". מה שאומר: לא לעולם חוסן. יום הולדתו הוא גם יום נפילתו. גם אנחנו הישראלים נחשבנו פעם סופרמנים. גם הסופרמנים של הסינתיפופ כבר נעלמו מסדר היום של מוסיקת הפופ,

הנה הצעה לליריקה: עירוב בין סיפור, הגיגים ומוסיקה ג'אזיית. זה נפתח מינורי בליווי אקוסטית, ממשיך בוסה נובה, ובהמשך – מעבר יפה לאקוסטית מאלתרת. נדב לוויתן הגיע ל"שירת החיים" דרך שיטוט ביום סתיו רחובות בפריז, עם זונה קשישה שמציעה בנוסף לשירותי

למה צריכים עוד גרסת כיסוי ללהיט הישן והטוב של "החלונות הגבוהים"? רק משום שג'וזי כץ הייתה שם? ואולי משום שגלעד שגב משתוקק לחזור יחד עם ג'וזי לשם. ובדף המודפס גם מוזכר "60 שנה למדינה" (נו, אז מה?) אתם יודעים  לפעמים

בדף שצורף לסינגל  מדברים על "הצלע הנשית" של שושלת אלפי, מה שלא ממש סיפק לי חומרים ביוגרפיים ברורים. אבל לעצם העניין:  הצלע הנשית מתחננת בפני שלא יעזבנה בעת הזו, כי למה לא לנצל את הרגע שהוא קרוב אליה, כי מחר – מי

"אל תשתגע, אהבה זה רק כל העניין". אתם מוכנים לנתח איתי את המשפט הזה? כאילו מה: אהבה היא לא קייס מספיק חזק כדי לגרום לבנאדם להשתגע? ואז מגיע טקסט מפוהק. כל מי שנדבק באהבה מסתבך "לתקופה ארוכה", ואם אתה אוהב