סינגלים חדשים

שחר כהן – גיטרה ושירה. דני ג'ייקובס – תופים, מוטי לאה – גיטרות, דורון שיו – קלידים, מייקי אושמי – כלי הקשה, נועה גולדברט – בס. הוא לא ירגיש כאב למרות שהיא באה לשחק לו בלב. זה אומר גם שהוא

בטי מרוגשת. מה מרוגשת. סערת רגשות עוברת עליה. מבולבלת. מכירים את התחושות האמביוולנטיות הלו באהבה שמצד אחד היא נוראה ומצד שני אובססיווית. ובטי מפתיעה בדימוי כמו: "אתה חודר כמו מים/ אל המדבר שבי". ואהה. מצד שני: "אתה לי אהבה זרה/ היה

זה מסוג הטקסטים שלא היו מתקבלים לטרום סדנא למתחילים חובבים. משהו שאומר – את ילדה עם שאיפות להתפרסם וכישרון מאלהים, זכרונות ארוזים אל תוך החשיכה… אל תתני ילדה לקלקל לך את החלומות.. ו… העולם לא מחכה לך". ואחרי ששמעתי את

דפי יחסי הציבור מגדירים את סינרגיה כ"הלהקה הכי מצליחה בישראל" (סטטיסטית לפי מכירות אלבומים? מכירות כרטיסים? הורדות לסלולאר?) מה שיוצר כמובן רף ציפיות גבוה. סינגל ראשון מאלבום חדש מראה קודם כל שהחבורה נאמנה לסגנונה. החדשות הטובות: זו אותה הסינרגיה. החדשות

הבנאדם לפי אבישי ספיר ולה גרדיה ישוב סגור בתוך חדר מדרגות ונבלע בתוך בלון של מציאות שמנופח באין חמצן והלב על סף פיצוץ אטומי… שיר איטי ללא מהלכים מוסיקליים מיוחדים. בלדה שמנסה להעביר איזשהו פלסף על לחץ ועל חוסר הבנת

קולו הרפוי-פלגמטי של איתמר רוטשילד מייצר תחושה כזו של – מי זה הפלצן ומה מעניין מה קרה לו בשנה האחרונה ולמה לנו לדעת שהוא ליטף חתול בלי גאווה, שחפר תמרור (מה זה?), אכל פירות (למה דווקא) שהכיר מישהי שכאילו הוציאה אותו

ביחסים איתה, משהו צריך לקרות/להשתנות, וגדי אלטמן מציע לעצמו "תפסיק להילחם בטחנות רוח" ועד אז "שחקי איתי את המשחק" כי "עלינו לא אוותר". הבנתם את זה? מצד אחד, אלטמן בחר בדימוי השחוק (להילחם בטחנות רוח) לתיאור קרב אבוד (עפ"י דון

גיטרות מייצרות דרמה. גם הזמר מעוניין בדרמה. ואין דרמה. הוא נרגש לשיר על "מגדלי תקוות שקרסו פתאום" ועל "גשרים נחרבים" ו"קשר שהפך לסכר ונפרץ עם הגשם". לפני שנוגעים בפשר הדרמה/טראומה, הייתי עומר שיש כאן ערימת דימויים חבוטים ומאולצים שאינם מעניקים

היא אמרה לו כשהיו שוכבים שהחופש שלהם מתחיל בלהיות אבודים… מהחלום הרחוק נשארו לו רק פרורים… למד לשתוק ולדבר איתה בשירים. לא קונה את גיבוב המילים הזה של יונתן רוזן. שיר סתמי של פירורי מחשבות שמסרבים להתלכד לשיר של ממש.

"כאן עומדת ומביטה איך מילים עפות אלי במהירת טיסה". מה הסיפור של הקול השברירי שכאילו מנסה להעביר דרמה אישית? ככה: היא תרים אותו מהרצפה, תשטוף לו את הפנים, תריח כל פיסה קטנה בגופו, ואם לא די בכך – "למרוח את

קול נמוך, אפרורי, מלנכולי מספר את סיפורה האישי בין מציאות להזיה – "בלילות היא שומעת תנים מרחוק/ לא יודעת אם זה נדמה לה", ביום היא "תוהה מרחוק אם זה שהוא הולך", אבל בעיקר רוצה לשמוע את "הנשימה שלו" חוברת לנשימה

עוזי פוקס כבר מתהלך בשבילי המיתוס של ה"רוק ישראלי" מהעבר, נשען על יחצון שמשייכו ל"אבות מייסדים". כרונולוגית – לפי גילו, זה מתאים. מהותית – זה לא בדיוק זה. באמת זמר נשמה – אבל לא רוקר מהדרגות ה"חשובות". פוקס מזוהה עם רוק

הוא כן מבין/ אולי לא מבין למה היא לא רוצה אותו, לא/כן מוצא את עצמו. ואם היא לא מעוניינת – לא ילחץ מדי. מה זה מעניין את קצה הציפורן השמאלית. הטקסט פה ממש חולף עובר מבלי להשאיר סימן. כנראה שרענן

לב, כאב, אהבה, נשמה, בוכה, יפה, צוחקת, מאושרת. והתרגיל הפעם: תרכיבו מהמילים האלו שיר בשתיים וחצי דקות. אין בעיה? כמה שצדקתם. קלי קלות. מעניין כמה משלמים על טקסטים כאלה. קובי פרץ ממשיך להתבכיין געגועים קורעי לב דואב. הוא אוהב אותה

זה כאילו קובי סאבלימינל שמעוני בא ואמר: אוקיי, גבעטרון זה לא בסטייל שלי, אבל אתם יודעים מה: למרות שזה לא בסטייל שלי, כאוהב ארצי, כמי שרוצה להחזיר את המגן דוד לאופנה, אני מוכן להתחבר אליכם שלכם בתנאים שלי: אתם תעשו

"ילד טוב" מהו? האם הוא רגיש כל כך שהוא נשבר מהר יותר נגיד מסתם ילד? האם הוא כזה שאינו יודע להילחם על תשוקותיו? אחד ששומר הכל בבטן עד כי שזו מתפוצצת, שמתרחק מאהבה כל פעם שהיא כל כך קרובה? איתי

ר' שלום שבזי בג'מייקה? למה לא? תומר חתוכה אומר בוקר טוב לאלהים, מודיע כי הוא שם בצד את כל השטויות והצרות, כי יש ימים כאלה ששום דבר לא הולך והכי חשוב זה להישאר שמח. וכדי שהדברים יהיו ברורים כשמש, פונה

צביקה פיק בגרסת כיסוי לשיר שהוא הלחין למיה בוסקילה, להיט שנתן לה פוש משמעותי אל הצמרת. פיק שר את זה בגוף ראשון נקבה ממש כמו בוסקילה. טקסט שאומר בהכי פשטות – כשבחוץ קר וחורף (לא בדיוק מתאים ללילה סתוי בארצנו),

טוב לשמוע שוב את קלפטר, באמת מהיוצרים היותר ייחודיים הישראליים למן השבעים. תזהו מיד את המלודיה. היא "קלפטרית", מאוד פשוטה אך אינה ברורה מאליה. כדי לכתוב מנגינה כזו – צריכים כישרון מולד. השיר יוצא מנקודת פשטות ראשונית אולי נאיבית. קלפטר מתבונן

"את רצה הביתה אל השקט ששומר אותך", שרה-זועקת קרן פלס. שקט אין בשיר. יש סערת חושים ומערבולת רגשות שממלאת כל חלקה בשיר. לא סתם סערת חושים אלא דרמה שמתפתחת. מונולוג על יחסים שגובים ממנה מחיר גבוה, עד שטוב ועדיף שקט

לאה שבת נושאת תפילה. "תפתח לנו שערי תשובה/ בחסד האהבה/ תאיר בנו תקווה/ קדוש קדוש קדוש שמו". וכשלאה שבת נושאת תפילה, נדמה לי שהיא לא צריכה לעשות אודישן מול ועדת קבלה בשערי השמיים כדי לעבור את שער התשובה. היא התקבלה. עברה

מדי פעם צצה לה עוד איזו שלישיית או רביעיית נשים שמנסה להיות אטרקציה חדשה. הבנות נחמה עדיין לא מהוות מקור לחיקוי, אבל הכי פשוט לצרף קולות וללכת על הכי פשוט, שקוף, קליט. הגימיק הפעם הוא של אבי גואטה (האיש של

היא לא עונה, נוטשת, אורזת, והחדר קודר, ולא קל כלל וכלל. קיטש? ואללה. אבל כששמעתי את המנגינה והביצוע של התאומים לבית אבזירוב, (בני 23, עלו מברה"מ בגיל 7, גדלו בקרית גת והשתתפו במקהלה המקומית לצד נינט טייב, נמנו על המתמודדים

מה לסרנגה ולשיר הזה? האיש מגיע ממועדון הזמר הים התיכוני. רגיל לשיר ביוונית, לבדר על צלחות מתנפצות, להרגיש דולרים ירוקים מתחת לנעליים. וזה שיר טראומה שחווה אלברשטיין שרה ב"צמח בר" – שיר על הליכתה הבודדת בשדה הרטוב, על ניסיון לחוש את

מה זה "לחן עממי יווני"? מה אין מאחורי המוסיקה הזו מלחין? אין למי לתת קרדיט? אבל ככה זה אצלנו: אנחנו אוהבים את "הלחנים העממיים" האנונימיים עד שיבוא המלחין הלא אנונימי ויאמר – זה שלי. מדהים. מילים לא בעיה לחבר לכל

בכל דקה או שתיים הוא מודה לאלהים שנתן לו אותה. יפה ומיוחדת, חמה ומפנקת. יואב דגני מנסה להתחמק מהרכות הבלתי נסבלת בעזרת צליל מינורי של חמימות המפנקת במנגינה ובסאונד. אבל למרות שזה מגיע עם מרקם של קצפת מתוקה, עם טונים

סערת הרגשות שעוברת על דנה גרובר (לא ברגר, גרובר) יוצאת ממקומות שמתחת למיתרי הקול. האמת: המילים לא כל כך הגיעו בביצוע המסתורי הזה – הן טיפה מתערפלות (הוא הלך מהלב שלי … נמאס לי להסתתר…מי אתה בכלל… ולמה קר לי כאן"..)

הטקסט תמים, פשטני, סתמי, לא אישי – "כוכב נולד כדי להיות לבד/ לא מתלונן/ ומתבונן בעולם/ חייב תמיד ליצור מגע". נו, באמת. מה לאברי ששון וכוכב נולד, ולמה הוא צריך את הטקסט הזה? מפתיע שהוא שר את השיר בנימה קודרת,

על הדיסק לא מופיע שמו של המעבד/ מפיק, אחרי הכל ראוי לדעת מי עמד מאחורי ההפקה הזו שאותה הוציאו לפועל נגנים מהשורה הראשונה – אבי סינגולדה בגיטרה, אבי יפרח בגיטרה בס, אשר פדי על התופים. מצד שני אולי לא צריכים

מעניין לדעת כמה זמן מחזיקות ההבטחות של הגברים בשירים – הם צועדים לקראת המחר החדש, מבטיחים  לה שלעולם יהיו שלה ו"רק שלך לנצח לצידך". מוטי ברגיל שר את השיר לרגל נישואין. שיהיה במז"ט. הסטטיסטיקות מראות שהמציאות לא כזו אידיאלית: יש