טובה גרטנר מפתחת התמחות בתחום הנשיקות. את הצרפתית כולם מכירים. מה עם אינדונזית אלכסונית? אוורירית שובבה? אבל כשהיא רואה אותו, היא רוצה אותה "ראשונה" ו"דו לשונית". מצחיק? מיוחד? מעניין? מבדר? הטונים שלה מלוחששים, תיאטרליים. מנסה לעשות מזה סיפור דרמטי בקול
שיר שמגיע מאי-שם בשישים-שבעים, חיבור בין כוורת וסנדרסון, מנגינה שלא קשורה לזמן, לטרנד. יש תחושה שאולארצ'יק חורז כדי שתצא מוסיקה ושהטקסט לא ממש חצוב מקרבו. אבל אולי החיוך הזה, הלמה-שנעשה טרגדיה מהעניין הזה הואצפוי במקרה של אולארצ'יק למרות שמדובר בשיר
מי אמר פעם ששתיקה שווה זהב. אור סיבוני טוענת בשיר הזה שהשתיקה ממש לא מועילה ומשדרת לה תמונה לא ברורה של עצמה ביחסים איתו, והיא עוד מקווה שהוא יקשיב לה, שיפסיק לשתוק. זה מתחיל אמנם שקט בליווי פסנתר, אבל בפזמון החוזר
הזמר מלחשש שהבנאדם מחפש תמיד דרכים עוקפות, אבל הדרך היחידה היא ללא פניות ואין דבר כזה "אני לא יכול". וצריך לקחת סיכונים ולהגיד שהכל אפשרי.ובקיצור – "תרימו את הראש". השיר מתוך המופע המוסיקלי "לך עם החלום" – שבו מייקל לואיס
פיינשטיין להבדיל מעיתונאי רכילות, מספר את רשמיו ממסיבת סלבריטאים שנערכה "עם כל החבר'ה של גיא פינס", כשהוא מנסה טקטיקה של הכאילו תמים אבל גם הסרקסטי: והנה נדמה לו שאורלי ויינרמן ממש מיישרת מבט אליו. "הודיתי לבורא שאני חי" ו…"ידעתי שזה
הנה שיר עם הוראות איך להשתקם מנפילה. הרצפט של מיה רוטמן פשוט למדי: צריכים ליפול עד התהום כדי לטפס משם הכי גבוה, ופשוט – לא לשקוע, לא לטבוע… כי מה שהיינו אתמול כבר עבר, ובקיצור – לא להתייאש. יש עתיד"
דיסק לתקליטנים, לאורות המועדון, לרוקדים ולרוקדות, לרוקדים ולרוקדים. בדף המייחצן נכתב ש"יונתן גטרו החליט ללכת עד הסוף עם האמת שלו וזהותו המינית – כאשר הקליפ של השיר מתאר סיפור אהבה סקסי סוער בין שני גברים בלילה קיץ חם". זה פרט שאינו
מתחיל צלילים שקטים, נוגים, סולידיים. אחרי סאגת כל-העולם-נגדו, מויאל מתרכך לשיר בגוף שני – "באה אלי לראות אם אני פצוע מרסיסי אהבתך", בהחלט שורה פואטית סבירה, אבל בהמשך אני לא הכי מבין מי נגד מי . הוא באה אליו כובשת, לוחשת,
צליל הדאנס הסינטתי הזה לא ממש "מפיל" עליך השראה. אינטרנשיונל כבר מתוכנתת לסטייל אלקטרו דאנס מוגדר, זונחת תובנות ורגש למען מתכוני קצב. השיר הזה אומר: עכשיו את מוכנה לזנק מעלה מעלה. זה הזמן, אבל הם מחכים לך בפינה רוצים לראות
בן ארצי מהרהר הרהורים על החיים והעולם ועל בכלל. איש מבוגר חי בתוך איש צעיר. זה הולך עם כל מיני משפטים "יפים" אך באנאליים: "ימי הולדת מסמנים שהזמן אוזל" או: "יום שעבר הוא כמו דף שנתלש מהספר", האהבה מורכבת מדי,
הפשטות היפה.לא מילים גבוהות. למעשה, אין לו מילים למה שהוא מרגיש. אהבה לא קונים במשהו. בטח לא בהסברים. לא ישים לה מכשולים, לא יתפוס אותה בין המילים. לא ריב ולא מדון, כשיש מבטים רכים להגיד. מנגינה חצי נוגה. קול בריטוני
אלדד ציטרין מתחיל ליצור בשביל עצמו, אחרי שעבד עם זמרים שונים כמפיק וכמעבד. הוא בן 26, בוגר "תלמה ילין", יוצא תזמורת חיל האוויר, רב-נגן (פסנתר, סקסופון, גיטרה בס) ועד כאם פרטים מעטים עליו. בואו נעבור לשיר: הבנאדם מחפש את עצמו, לבד
יניב רז מנסה ספת פסיכולוג עצמית: הוא שר על ילדות שלמה שנכחדה בגלל פחדים. אבל מתברר שלנוכח הטראומה הזו הוא זקוק רק לרגע להבין מה הסיפור איתו – "תני לי עוד רגע להבין מי אני".מה ברגע?! בעיות של ילדות נכחדת
מה חסר לה? חסר לה שהוא יבוא אליה הלילה שיקום איתה למחרת, אבל אולי הוא סתם עוד משורר מיוסר שמתעורר כל בוקר מוקדם כותב עוד שיר ועוד אשה. אריק ברמן כתב את זה ציני. יעל נחשון לוקחת את השיר לקוטב
"הי בובה, מותק שאף פעם לא נגעו בה/ תביאי סיגר לפוזה בואי לחופשה בקובה" … "אז תני לי ריגושים, שיבושים בחושים, תני לי להשתגע" ניר קדמי שיחק אותה יענו קליל בסבבה. נו טוב, יגידו קיץ, יגידו למי יש כוח למשהו
דניאל סלומון בקצב רוקנ'רולי שמתחיל בליווי גיטרה אקוסטית. לי זה הזכיר סוונטיז. ג'ילברט או'סאליבאן כזה. קליל, קצבי, מרקיד. הבנאדם פונה בצעקה אל השמיים במטרה לקבל קצת מים מרעננים מהעננים, שזה כמובן מטפורה למעט ישועה במצוקה – על רקע חוסר ידיעה, בלבול
המילה "אור" מופיע לא פחות מארבע פעמים בשני המשפטים הראשונים. באור ראשון בחוץ היא לו אור בפנים, מאירה אותו בזכות אור פניה המדהים. מה אומר: מרוב אור לא רואים את הפנים. אבל זה כנראה אופיים של שירי שאנטי אהבה כאלה.
יוני רועה שר בסגנון יווני ים-תיכוני – "באתי עד אליך/ היית עטוף בלבן". העיבוד – שופע צלילי כינורות (התזמורת הערבית מנצרת) . הטון דרמטי, זעקתי משהו. גם הטקסט מנסה להסעיר – יש בסיטואציה סופה רועמת, פחדים שרבצו בשקט נורא, תמונות
כבד, כבד מאוד על הפתיחה. הגיטרות מטפסות על ג'קו שבחר שיר ביאוסי שמדבר על מגדל השן שלו, על בידול מהעולם, איך אני שר, הכל מר, זורק הכל לים, משועמם וכל העולם משחק משחקים שאינם בשבילי, אבל דווקא על רקע המכות שחטפתי
מנין השמות הרומנטיים האלו לתיאור סיפורי אהבה – כמו האהבה החדשה שלו שנקראת "לולו", ואמנם גם הסיפור נשמע הזוי מפי המספר דודי לוי – "קראתי לה בשמה צבטתי את עצמי/ היא באה ונעלמה לולו היתה אצלי" או במילים אחרות: ההייתה
אופיר לובל מבואס. משהו לא דופק. כבר שנה הכל שקט. מנסה להתכחש שהכל נגמר, מחכה שמשהו טוב יבוא, וזה לא בא, גם הצחוק לא בא בקלות, לא מרגיש הוא חלק אלא סתם "עומד בתור". הקיצר: נגמר הכוח משהו נדפק במוח.
וווהוו אל תספר לי שאהבתך התנדפה לה" , שרה מיטל. שם משפחה? כי לצמוד שלה דביר יש שם משפחה – צנוע. המוסיקה ממש לא צנועה – דאנס, דאנס ודאנס באנגלית. מי שזוכר את I'm Lost, יבין את הכיוון. בחברות הסלולאר
יפתח קרונר הוא שמו האמיתי של יפתי. "קרונר" בלעז זה זמר בלדות אמריקני בנוסח של פרנק סינטרה או פרי קומו שמספרים סיפור אהבה בשיר. יפתי אמנם לא "קרונר" במובן הזה, למעשה הוא רחוק מזה מרחק של ראשון לציון מאנטרקטיקה, אבל
השיר נשמע בערך כמו החידה איך מכניסים עשרה איש ופיל לפולקסווגן. "בית הבובות" (זוכרים הסיפור? איתי שיף ואמיר אטיאס שהקליטו סקיצות לשירים שהגיעו לתרמילאים בדרום אמריקה וחצו איתם יבשות, תחילתה של הצלחה שהגיעה עד 70,000 עותקים שנמכרו מהראשון שלהם) הכניסו
האיש שפעם עשה לנו גודטיים ב"אבטיפוס" עם "בוקר טוב עולם", "אישה אישה" ואחרים, דופק רוקנ'רול ב"זהב". בא להציג בסינגל הכפול הזה את ההפכים בחיים. השיר הראשון בעיבוד "שלום חנוכי" הוא שיר כעס על חארה חיים – המדרכות מצופות זהב… לא
מתחיל היו בוי-ביו-בוי חסידי כזה, ממשיך רגאיי פאנקי, רגייטון, חסידי, תרקדו, תרקדו, ושירו שיר על איך משחררים לחץ. יש מתכון לאושר: לשים מה שכואב בצד, לקחת הכל בקצב שלך, למצוא את השקט שבלב, לקחת כמה נשימות ארוכות ונקיות לריאות, להעדיף
אנחנו בסדרה האינסופית של גברים בוכים בלילה: והפעם – געגועים לאמא. איך אומר כל גבר ישראלי: אין כמו אמא. אמא יש רק אחת. ובאמת – אין עליה. אבל השיר הזה הוא לא שיר של גבר. הוא שיר התייפחות פשטני של
אנחנו בסיור בבית החרושת למוסיקה ים-תיכונית (לא, לא רוצה להגיד "מזרחית") לוקחים אותנו הישר אל פס היצור. זה בית חרושת שעובד 24 שעות נונסטופ, יש מתכונים, יש נוסחאות, תזמינו, תשלמו תקבלו. מורן כרמל (22) מקריית חיים הצטרפה אלינו לסיור. היא רוצה
כל הכוכבים נופלים, כל האמיצים עוזבים, כל מי שצעק שותק, כל מי שצחק בוכה. קבלו את דוד ד'אור בהופעה חיה, עוד מעט האלבום, ולפני שאנחנו עוברים לדבר על Caruso של לוצ'יו דאלה, שנכלל כמס. 2 בדיסק הזה, הנה כמה מילים
צליל הגיטרה על הפתיחה הזכיר "בית השמש העולה", להיט ותיק מהשישים, ואחר-כך מגיע הקול העבה הבריטוני שרודף אחרי הקצב המתחלף. "הולך חוזר לא מרפה/ טעם מר נשאר לי בפה". דודי לוי מדופרס. דוהרת אצלו רכבת פחד, שולפת אקדח, מקרבת הסוף.
