סינגלים חדשים

בשיר של לביאד יש גשם, שמיים קודרים ואורות ניאון, שהרי לא יתכן ששיר אהבה צבוע בצבעים מלנכוליים יהיה על רקע של שמש בוקר ושמיים בהירים. עוד שיר בסדרה גברים בוכים בלילה שמפרנסת היטב את המדור הזה.  היתה טעות, היא נטשה,

בקומוניקט שהגיע עם הסינגל מציינים שכבר הספיקו להשוות את נועה עם ג'וני מיטשל, ניקו וואשתי באניאן. הייתי מצנן בשלב זה את ההתלהבות וממתין. באר-שבעית במקור שבחרה באנגלית כשפת שירה, ז'אנר הסינגר סונגרייטריות המוכר מהפולק האמריקני. השיר ייכלל בקרוב באלבומה החדש

יסמין שדה מבכה את אי בואה של האהבה. "האם אמצא אי פעם את הזיווג שלי?" ו"עד מתי אחכה לאהבת חיי". אהבה – נושא כאוב, כואב, מכאיב, בטח כשמדובר ב"אהבת חיי", תחום שלא אני ולא יסמין יכולים להגדיר במדויק. לא סתם

כמה אני מבין את הראש של מומי לוי. הוא רצה בלדת אהבה רגשנית עד השמיים, ושגם יוכל לטפס בסולם הרגשי והקולי לדרגות סטיווי וונדריות. אנחנו אוהבי סול סוונטיז, מבינים אותו, במיוחד אחד שמתגעגע למרות שהוא היה אז קטין.  וההפתעה היא שלא

גלית עסיס שרה בגוף שני "אתה רוצה לנצח/ אנשים לידך חונקים אותך/ אתה מחליק ואין אחיזה/ את יודע, אבל אתה רוצה לנצח". הוא רוצה לנצח, היא יכולה לתת לו תקווה, אהבה. הבנתם? מה יש כאן? פסיכולוגיה באגורה. התבוננות בבחור שהמצ'ואיות

קראתי בעיון רב ובסקרנות  את הדף הביוגראפי של ורשיצקי שצורף לסינגל. בנו של מאמן כדורסל, נטש לימודים ברימון, התחיל לימודי תקשורת, כתב תרבות במקומונים, מאבטח של שרים, לומד תואר שני בהיסטוריה. וכמובן, זמר. לשם כך הרי התכנסנו. השיר עוסק ב"ריקוד

ה"חולשה" של כותב שורות אלו, שהוא מתחיל לבחון שיר עם טקסט. החולשה של ירין ברקן מתחילה בטקסט. כבר שתי השורות הראשונות כמעט גרמו לי להפסיק להקשיב: "זה סיפור על אהבה/ שערכים קבעו לי שאסור". אני ממש לא רוצה להיכנס לנעלי המורה

תני לו רק סימן, כי את האור של חייו, והוא לא יכול לחיות בלעדייך. מה שרים היום עוד טקסטים כאלה? לפי השיר הבנאדם מאוהב קשות. לא רק שהוא מאוהב קשות ונואשות – הוא ממתין לה כבר שנים. רק שתיתן סימן.

דור דניאל משרבט על דור האבודים, על כאב שגובר ככל שממשיכים, על קסם שמחליף מקומות עם עצב. מה, מי מו? גל מבואסים חדש מגיע לחופינו? למה אנשים מבואסים? אנחנו לא הכי מקבלים תשובות. הטקסט די נמרח. עצב כמוטו, היעדר אור

 לא נראה שקוואמי עבר טראומה, הוא אינו משתייך לעמותת גברים בוכים בלילה. נחמד לו לשיר בטריפ הופיות ג'אזית – שהיא (שמוקפת תמיד באלפי גברים) אינה סופרת אותו, לא שמה עליו, שר את זה בנונשלנטיות מחוייכת, שירה שלא הייתה עוברת את

בשורה התחתונה – היא אוהבת אותו. נקודה. את זה אין בכוחה לשנות. אז מה הבעיה? הגעגועים למקומות – סיכה שקנה לה ב"תחנה גשומה של אגד" וגם "הצער שלו שבא עם זר פרגים שחור" ו"האהבה היא תינוק מיילל/ ורק בין ידיך

יהלי סובול כתב על אביב שמתפרע עם קופסת צבעים, סגול שהיא אוהבת שמטפס על הקיר. מכתב אחרון שלה שזרוק על פסנתר בין חשבונות וספרי תוויים. שזה אומר מה? שזה עוד סתם חתיכת דף? הרי הלחן שכתב בן ארצי, הטון הנרגש שלו

איזו התרגשות, איזו דרמה. חשבתי שמאחורי שם כמו "תבלינים" מסתתר משהו מבודר, קליל וכייפי. והנה, שחר נהרי, הסולן של התבלינים מאילת מנסה בביצוע הזה לפתוח שערי שמיים ומגיע לקרשנדו בסיום השיר תוך שהוא זועק – "תבין שיש לך סיכוי להיות

מתחיל צליל מיתרים יפה, שאחריו מגיע קצב קליל, קורטוב לטינו, רקיד ופריך, שאינו מבשר שמחה דווקא: הקול הנמוך והחמים והטיפה מסתורי של שרון מולדבי שר על שמש שחורה ששרפה אותו עד כלות ועל עיני אמא שאינן רואות. "מי ישחרר נשמות בעיניים, מי יעזור

לא מספיק להיות צודק. או כדברי השיר של לב ארי: "מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר?" או: "אני צודק אבל נשארתי לבד" או: "איך עוברים עם הצדק הזה את החורף". צודק, ארז לב ארי. לא רק שהוא צודק, הוא

מה נשאר לה מהאהבה, מדמותו? הוא עזב בלי סיבה, השאיר מועקה, מתחילה מחדש בלי כוחות של ממש. תרשו לי להיאנח. לשאוף אוויר צח. כמה פעמים אפשר להתבכיין ככה בוריאציה כזו או אחרת? לפי הקומוניקט הדר עוזרי עשתה מסלול בכוכב נולד 3,

 גפן כתב לה מילים דרמטיות: "אחרי שאהב/ שיכורה בלי לשתות/רציתי רק עוד". סינגל ראשון מאלבום חדש. התשנה ריטה את עורה? מי רוצה שריטה תשנה את עורה? גם יהונתן גפן לא הפך פתאום "משורר אלטרנטיבי", גם רמי קליינשטיין עדיין כאן, וקליינשטיין

זהו זאב נחמה  ללא  אתניקס. נו, הגיע הזמן לאיזה שינוי. השיר מדבר בין השאר על "מים כבדים" (כנראה לא בקונוטציות הגרעיניות של המילה) ואמנם אין ספק, שהמים הזורמים עכשיו באפיק של נחמה כבדים יותר, הצליל טעון יותר, הייתי אפילו אומר "אלטרנטיבי", ובטח

אלי לולאי ברגע של חשבון נפש וסיכום דרך: מה עשית עד עכשיו, לאן בורחים מכאן, האם לתור אחר הזכרונות, והאם לשנות את קוד המחשבות. לולאי עשה מזה רוק טעון היטב, מנגינה פשוטה מגיעה ונוגעת, קצב גיטרות מניע, עיטורי אלקטרוניקה משדרגים,

ובמסגרת סדרתנו החדשה – נשים בוכות בלילה, אנחנו מארחים את טובה גרטנר. ואם להתחיל בשורה התחתונה: לא נולדה הג'ניס ג'ופלין המקומית, אבל הכוונות רציניות. יש רגע מסוים או לא מסוים בחיים שרוצים למות. רגע כזה שגורם לך לרצות לא להיות,

הפער בין להיות אופטימית ופסימית במשבר יחסים/נטישה יכול להיות שאלה של תחושות או של החלטות. אלה כנראה החליטה: אני אופטימית, וכי הצד שכנגד הוא בבעיה. חוץ מזה – פסימיות – לא In, זה כבר לא עובד. אז עם טקסט כזה

געגועים מה הם? עניין כמותי/רכושני, ניתן למדידה – "תגיד  לי / האם געגועי כולם שלך הם?" או שהם דומים למשהו כמו "להרגיש בארץ ילדותך … לרוץ עם רוח קיץ ללא פחד". החיבור הזה למחוזות הילדות – מצליח להגיד דברים על

 "אדם לא עשוי מצמר גפן, דוקר לו בלב, הוא מדמם"   בעז בנאי מסביר לנו למה יש כאב בעולם. יצא לו שיר כאב על רקע פריז בחורף, בנאדם שניטש ע"י העזר וקר לו ובודד ורע. הבנאדם כל כך מבואס שהוא

ראשית אומר לעוז לייט (המוכר  גם כדי. ג'יי עוז לייט) שאני יכול להבין כל עורך שיוציא את השיר  מהפלייליסט. הטקסט הזה פשוט לא עובר. מה לעשות. זה  אחד הגרועים שנתקלתי בהם  שחור על דף. אהובתו היחידה, הנשמה שלו, המלאך שלו,

אחרי 30 שניות של פתיח מבטיח, בא אנטיקליימקס: הוא רוצה לדעת מה קורה עם השכנה שלו. "תגידי מה איתך?" מה הסיפור? כלום. לבחור בא על השכנה שלו. השאיר לה פתק על החלון. היא לא בעניין. יצא לי פיהוק. בניו של

מי תהיה המריה קרי הישראלית? מישהו זוכר את מאיה ממן מכוכב נולד 1? יאיר סתוי נותן לה כמה צלילים בפסנתר כדי להיכנס לשיר רגש, ושוב הנושא הנדוש – האהבה ושברונה. היא  מוותרת על החיבוקים. המרחק ביניהם כבר "לא הורג אותה"

זה מתחיל כמעט כמו בחור חדש בא לשכונה, ממשיך כמו "כוורת" ומגיע עד צעד תימני.  ואז מרימים גבה: מה פתאום שיר על בוס? זה בערך כמו לשאול מה פתאום שיר על מכולת. מה רע בלגלות עניין בסוגי הבוסים המטרידים, המאיימים. הפואנטה – שגם

אביגיל רוז מנסה להתחכם באירוניה ספוגת ציניות: "אלהים תעזור לי/ כי לא באתי מהתחתית" יענו שיר סוציאלי בהפוכה. "אני במצוקה כי אין לי רקע קשה בכלל". ו"אלהים תעשה שלא יהיה לי מה לאכול … שאבי יחטיף לי מכה, שאחי יתקע

"זה לא שיר רומנטי ולא שיר על אהבה/ לא פוליטי מונוליטי וגם לא על אכזבה"   נו, אז מה זה השיר הזה? תאמינו או לא: הצל מנסה וידוי אוטוביוגרפי כולל סיפור המעצר לאחר שניסה להציל את אחיו, ואגב כך הוא