להקשיב לפסקול בלי לראות את הסרט? אין כמובן תשובה אחת. שיר הנושא שפותח את "אליס בארץ הפלאות" המוגש בהרמוניה שמיימית שווה האזנה בלי שום קשר לסרט, אבל אחרי שראית (בתלת-מימד) החוויה כמעט מושלמת. יצירתו יפת הצליל של דני אלפמן (בתמונה) היא
ראית את הסרט? – לא. אתה יכול ליהנות מפסקול בלי לראות את הסרט? כשמדובר ב-18 שירים, מבצעים שונים, סגנונות שונים, בלי שום קשר ביניהם – מה הבעיה? ומהביקורות נדמה שהסאונד טרק רק עושה חסד עם הסרט. מה שאומר: חסכו זמן.
באיזו ערגה שרים סלין דיון ופיבו ברייסון את "היפה והחיה". איפה אני. שיר מס. 2 דיסק ראשון של אוסף שכולו שירים מסרטי וולט דיסני.אוסף שמגיע עם עצי האשוח של המולד. דיסני וסרטיו תמיד מתחילים בקסם. הוא עצמו לא הלחין צליל.
מחדשים את גרסת 1980 של "תהילה" (סדרת טלוויזיה מצליחה בזמנה שהפכה לסרט) בסרט חדש בבמויו של Kevin Tancharoen, כמעט 30 שנה אחרי. "פיים" כבר להיט כל הזמנים המספר על חבורה של רקדנים, זמרים, שחקנים מוכשרים על פני 4 שנים בבית
אז איפה התחילה המהפכה? ארבעים שנה אחרי הפסטיבל המיתולוגי, אפשר מן הסתם לומר שוודסטוק החלה איפשהו באיזו חצר אחורית. הקומדיה החדשה Taking Woodstock של הבמאי אנג לי מבוססת על סיפורו האמיתי של אליוט טייבר (המגולם ע"י דמטרי מרטין) ומשפחתו ששיחקו תפקיד ראשי בהפיכת פסטיבל המוסיקה
במצעד אלבומי מגזין הבילבורד האמריקני, האלבום הזה 4 שבועות מקום שני, מה שאומר שגם בסוג פופ-רוק קליט-להיט-מזיז חייבים לשאוף לדה בסט. לא חייבים לעומת זאת, להגיע לסדרה המוסיקלית כדי ליהנות מלהיטי האנה מונטנה. הסדרה, למי שמתעניין מספרת סיפורה של זמרת
במצעד מגזין הבילבורד האמריקני, האלבום הזה 4 שבועות מקום ראשון במצעד המכירות, מה שאומר שגם בסוג פופ-רוק-קאונטרי קליט-להיט-מזיז חייבים לשאוף לדה בסט. לא חייבים לעומת זאת, להגיע לקומדיה המוסיקלית כדי ליהנות מלהיטי האנה מונטנה, סרט (שבא בעקבות סדרה מצליחה) שמספר
השאלה המוכרת: לראות ולשמוע או לשמוע ולראות? במקרה של "ואלס עם באשיר" – 2 חוויות שונות. נכון: המוסיקה היא חלק ממחזור הדם של הסרט. אבל היא גם מחזור דם שיכול להיפרד מהסרט ולחיות חיים עצמאיים במערכת הסטריאו, באיי פוד. שמעתי
כולם רוצים לשיר דילן, אבל מעטים מסוגלים לעשות את זה, שהרי רוחו מרחפת מעליהם. לשיר דילן זה להישאר נאמן למקור וגם להעביר משהו מעצמך ובמיוחד כשמדובר במשורר פופ כל כך ייחודי ומיוחד כמו דילן. האוסף הזה מפסקול הסרט הביוגרפי של
הנון סמוקינג אורקסטרא של אמיר קוסטוריצה בפייסטה סהרורית-תזיזיתית, מלודית קצבית ותיאטרלית מסרטו הנודע החבר’ה של קוסטוריצה יצאו אמנם מסצינת האנדגראונד של הימים שאחרי שלטונו של טיטו ביוגוסלביה, אבל מזה זמן רב שהם ממשיכים את מסיבת השחרור הגדולה. באו לצחוק על עצמם,
"מאמה מיה" ממשיך להצהיל קופות. הפעם: הסרט שנוצר בעקבות המחזמר המצליח. "אבבא" השוודית, אחד מענפי היצוא השוודיים המצליחים ביותר בתולדות סקנדיניביה, התפרקה ב- 1982 והמשיכה לעשות הסטוריה. מקבץ הלהיטים של ביורן אולווס ובני אנדרסון הגיע עד בימת המחזמר, שהועלה ב-170 ערים, (נו
אני זוכר התאהבות די תמימה ב"ישו כוכב עליון". פתאום מחזמר מסוג אחר. כינו את זה "מיוסיקאל מודרני". התכוונו שזה לא קיטש אמריקני. חרשתי את התקליט הזה, עוד לפני שידעתי שוובר יחד עם טים רייס אחראים ל"יוסף וכתונת הפסים המדהימה בצבעי
לא ראיתי הסרט, ואתם יודעים מה: לא נראה לי שראיתי יותר משתי אפיזודות מהסדרה. ואם לפתוח מהשורה האחרונה – באמת שלא צריכים את הסרט בשביל ליהנות מהאוסף המרגש הזה, מהביצועים בעיקר הנשיים או מהאופ שבו אל גרין וג'וס סטון עושים
הקומדיה בבימויו של ג'ייסון רייטמן הולידה פסקול שירים באוריינטציה של בלדות אמריקניות וגרסאות שונות לקלסיקות. סרט שבמרכז ג'ונו (אלן פייג') טינאייג'רית המתמודדת עם הריון לא מתוכנן מאחרי צהריים אחד עם בחורצ'יק תמים למראה. ג'ונו מוצאת זוג הורים מאמצים לתינוק שעוד
זה מסוג הסרטים שההצלחה הקולנועית שלו אינה מנותקת מהצלחת פס הקול (כבש את מצעד פסי הקול של הבילבורד) תרתי משמע: זה אינו מיוסיקאל בנוסח הברודוואי-הוליוודי, אבל זה סיפור אהבה עם שירי אהבה תחושתיים שהם מאוד בתוך הקונטקסט של הסרט. ג'ון
גם אני אחד מהמטורפים על להיטי "אבבא" השוודית ואני לא ממש הולך לנתח את זה לעומק. ואמנם, על אחד ממקדמי ההצלחה, ואולי הדומיננטי אין מחלוקת: מקבץ להיטי "אבבא" השוודית של בני אנדרסון וביורן אולבאוס, עליהם בנתה המחזאית קתרין ג'ונסון את המחזמר.
נתחיל מהסוף: זה אחד האלבומים הקלטיים-איריים היפים ששמעתי מעודי. נתחיל בזה שלאירים יש מוסיקה משלהם, קשורה לאדמתם, לשפתם. מוסיקה שהלכה איתם גם כשהם עזבו את האדמה שלהם והלכו לרעות בשדות אמריקה. כמעט בכל שיר באוסף הזה פועם לב אירי גא.
וואאהו, מנין לוקחים קולות כאלו? מי הדיווה החדשה של הסרט? ג'ניפר הדסון, שהאמריקנים זוכרים אותה מהטין איידול, הכוכב נולד שלהם. היא עושה את מה שג'ניפר אחרת – ג'ניפר הולידיי עשתה על הבמה בברודוויי (את תפקיד "אפי" האוריגינאלית) – ואיזו עוצמה
בעוד סאשה ברון כהן ממשיך לעשות מיליונים מהבדיחה של עצמו, יוצא גם פסקול הסרט "בוראט" – מגוון, מוטרף ובומבסטי לא פחות מהסרט עצמו. כל קזחסטני שני ישאל את סשה ברון כהן המגלם את הדמות הפיקטיבית של בוראט, הכתב מקזחסטן: ומה
ביורק רוקדת עם הבמאי הדני לארס פון טרייר כל הדרך אל פסגת ההצלחה. שני פרסי דקל הזהב בפסטיבל קאן לא משאירים ספק באשר לתוצאות חיבור הכשרונות של הבמאי היוצרת-הזמרת, שהיא גם שחקנית בסרט. ביורק מגלמת אם צ'כית חד-הורית שמנסה עזור
כמה אהבתי. כלומר, אם יש אהבה למוסיקה של סרטים, היא מתעוררת ופורחת בהאזנה להרכב הנפלא הזה שמתחיל ב"לה סטראדה" של נינו רוטה, עובר דרך "קולינג יו" של "קפה בגדד", "גבר ואשה" של פרנסיס ליי, "הבהלה לזהב" של צ'אפלין ומגיע עד
הפסקול עושה חשק לראות את הסרט. אקוסטית מלווה את הטון הרך והמתגעגע של דניאל סלומון ברצועה הראשונה. "מישהו להיות איתו ביחד" ("מישהו לרוץ איתו"), שר דניאל סלומון. הקול של סלומון והעיבוד מייצרים אווירה חורפית יפה. ופתאום מעבר לחשמליות דיסטורשניות. באמצע
מי ראה את הלהיט הזה בלונדון? באחת הפעמים שהייתי בלונדון פשוט לא הצלחתי להשיג כרטיסים למיוזיקאל הזה. זה נחשב להיט מטורף. המחזמר מתבסס על מיקבץ להיטי "אבבא", אבל יש פה יותר מסתם חיקוי של "אבבא" הלהקה השוודית המצליחה ביותר בכל
אמרו על צ'אפלין שהוא היה קולנוען יותר מוצלח מאשר מוסיקאי. אחרי ששמעתי אות האוסף הזה – אני לא בטוח שאני קונה את זה. לצ'אפלין, לפי האוסף הזה, היה כישרון מלודי נדיר להתאים מוסיקה לסרטיו – גם מוסיקה קלאסית (וגנר, ברהמס) מנגינת
קולו המנוסר של ווייטס נפגש עם קולה המתקתק של גייל במיוסיקאל של פרנסיס פורד קופולה מ-1982. הקונטרפונקט נשמע מיוחד במיוחד בקטע שעל שמו נקרא הסרט. מספרים שקופולה "נעל" את ווייטס בחדר עם פסנתר סטנוויי ואמר לו: תצא משם כשבידך יהיה
באמת שלא חייבים לראות את הסרט כדי להנות ממיקבץ 19 גירסאות חדשות לשירי הביטלס. נכון שזה סופרמרקט, אבל אסור לשכוח שהביטלס תמיד תורמים איזשהו קסם לכל דבר, גם לסרט הזה שבו נותן שון פן תפקיד חיים. איימי מאן שר "טו
הלכתי לסרט אחרי ששמעתי הפסקול. מי שמכיר את הסגנון של קוסטוריצה, יקבל פארסה בסגנון הטיפוסי. סיפור שמתרחש בקווקז על נערה שנכנסת להריון מאלמוני ויוצאת למסע עם אביה ואחיה לאתר הבועל. פראי, מצחיק ומרגש. המוסיקה של דאלר נאסארוב, היא סלט שמכיל
הנאה גדולה. גם מי שלא ראה את המיוסיקל בבימויו של רובי מרשל, מוזמן לקבל הפקה מוסיקלית מהוקצעת טיפ-טופ של שירי המחזמר. זה פסקול של עיבודי ג'אז-סווינג רעננים, מושרים ומתוזמרים ברוח התקופה, אבל בסאונד יפהפה למערכת הסטריאו או להום תיאטר, ובהפקה
מה הביא את השניים לדואטים? לכאורה הם ניגודים: לואיס ייצג את הצד היותר בדרני של המוסיקה בצרידות הגרונית ובחיוך הליצני. אלה הביאה את הפרשנות האישית בקול הקטיפתי שלה. אבל פאקט: הקשר ביניהם כמו ברור מאליו לפי האוסף, בשירים השקטים, הקצביים,
הלבבות הבודדים והשבורים מהסיקסטיז מוזמנים למסיבת סלואו 2005 , להתרפק, להעלות זכרונות. כמה יפים היו הלילות ההם. כול שיר נושא מזכרת. לשמוע את ג’וני טילוסטון ב"פואטרי אופ מושן" ללא שריטות של הויניל הישן זה כמו לנסוע אחורה בזמן. פרנקי ליין
