שירים חדשים

"אף אחד לא מדבר על הילד", אבל "כולם מדברים על הילד" וגם "את מה שאין לומר – שותקים, סוגרים בשקט את הדלת". נעם רותם מתבונן, חש ומתאר סיטואציית סלון של משפחה שאיבדה את "הילד". אין כאן השתפכות. לא מלודרמה, אלא

מנגינה שבאה באביב, אבל עדיין נמצאת בחורף. דניאל סלומון בבלדה תחושתית, טון של געגועים נוגים, עיבוד והפקה לפסנתר ומיתרים בטעם של פעם. מסוג השירים שעצבותם היפה מחלחלת בקלות יתרה ונסבלת. קונוטציה: "אמא" הישן המכר משולה חן ("אמא, הו אמא /חבקיני

איתי לוי מקונן התרפקות על העבר. אין לי מושג בן כמה הוא, אבל זה נשמע כאילו עברו עשרות שנים מאז היה ילד. גם אני הייתי ילד בשכונה דרומית, אבל אני לא עסוק בגעגועים, בטח לא ברמה הפשטנית המופרזת של השיר

אל תפעילו שכל. תנו לרגש ללכת במקומכם. צליל אקורדיון ופסנתר מחזיר למחוזות ההם. היום יש מכנים אותם שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה". בשירים היא קיימת. זכה וטהורה ויפה כמו תמיד. אינה מזדקנת. נורית הירש הלחינה מילים של רחל שפירא, שהם

שלום חנוך מזמין אתכם לרקוד את הורת הרוק החדשה שלו. זירת ההתרחשות: חדר האוכל של הקיבוץ. אנחנו מקבלים רצף של תמונות מריקודי העם של החברים, גם מליל הסדר (טוב לתקופה הזו). התיאור מושתת על המקובל – קורס למתחילים, קורס למתקדמים

הפשטות המחוספסת של ישראל חדד מעניקה לו יתרון. המתופף והמפיק בן הארבעים אינו מסתבך. הוא לוקח אקורד פשוט ושר את אשר על ליבו. החיים משתנים. הרחובות, האנשים, הצבעים. זה לא עשה לי טוב, אבל כבר לא מייסר את עצמו. מעדיף

עם כמה כפיות סוכר אתם רוצים את הכאב? אבל לפני שממתיקים, תנו לקולות לפגוש זה את זה. לרגש, לרגש, לרגש. אני לא מת על טובים-השניים סגיב כהן את דקלון. סגיב הוא זמר יוצר ופרפורמר בזכות עצמו בעל סלסול מופלא. הניסיון

מהי רומנטיקה אחרת? הבחורה פסיבית, הבחור קובע כללים חדשים: די עם פוציניו מוציניו. בואי נלך על יחסים ללא התחייבויות. נבדוק כל יום מחדש את הקשר. הבחור רוצה להגיד לה ש"תיתן לו" בלי מילים יפות, ואחר-כך נחשוב מה הלאה? מה יקרה

לכל מדופרס/ מתוסכל באשר הוא – "מרפסות" מספקים עצה. היא שווה יותר מאגורה שחוקה. אבל לא הרבה יותר. תפסיקו להתרפק על העבר, לעצור – לא הכי נורא, ליפול – לא בא בחשבון. יפה. פרנסת הפסיכולוגים אינה בסכנה. שלומי ברכה ייעץ

למה להפקיע את השיר הזה מחלקתה של מרגול צנעני? האם יש הצדקה להעניק לו צבעים אופראיים בנוסח של דניאלה לוגסי? צנעני שרה את השיר מתוך כאב קודר. תחושה של מציאות. הפנימה את הסלסול. איפקה את הצעקה. לוגסי יוצרת דרמה אופראית

ומה מוסיפה מאיה אברהם על הגרסה שכבר שמענו באלבום "כל הימים" של שי גבסו? – איך אומרת הפרסומת ההיא – לפנק, לפנק. לפנק. אם אפשר לפנק עם קול נשי מלטף בצומת אמצע הדרך – למה לא. מה הריץ את גבסו להעניק

האם האדונים אלימלך את מועלם משרבטים לפי הוראות מר גולן, או שזה מה שהם נותנים לו, והוא לוקח, יען כי ההרגל עושה את שלו. לא רק ההרגל אלא חוסר ההעזה  לזוז חצי מילימטר ממה שהוא עשה תמול שלשום. בתוך עמי

רצונות ותשוקות מורכבים מכמיהה ללא מושג הופכים למצוקה מחוסר היכולת להגשים. הכמיהה היא לפי תמהיל/ פאזל של סיפורי אגדות וילדים, תמונות ילדות שנחרתו בזיכרון, סיפורים מהמקורות, בליל דימויים המפוזרים בתודעה. מיכל פורטל אלטמן נרגשת לשיר את תשוקותיה-חלומותיה. התוצאה היא שהיא

למחפשי שירים לחתונות, חאפלות ושאר שמחות: אל תתאמצו. יש לכם אחד על בטוח. טוב לרוסים, מזרחים, עמך, שאר ישראל. רמי קלינשטיין לא עושה חשבון לאף אחד. בתוך עמו הוא יושב. לא לשכוח: רוסית היא שפה שנייה בישראל. גם כדי להצליח

נבקר במוזיאון החלומות של פוליקר. גם לנו מותר לפנטז. האם האהובה שהוא מדמיין היא אישה או מוזה? במוזיאון החלומות הרי מותר הכל. אתה יכול לדמיין את החלומות הלא מתגשמים שלך כיד הדמיון הפרועה. ההשראה היא אישה. האישה היא השראה. השיר

געגועים כישות. הווייתם חזקה ממנה – יפה ממנה. אבל קיומם תלוי בהווייתו-מבטו של האהוב. בלעדיו – אינם. הם ירהיבו מבט אל מבטו שעומד ותלוי למרות שהוא בגופו כבר לא כאן. רות דולורס וייס מנסה להמחיש את עוצמת הגעגועים כממשות קיימת

בקשה לימים טובים יותר, ואולי, מעבר לבקשה – ביטחון שבוא תבוא עליו שנה טובה. יש בשיר מים וים ופרפרים במשחקי לשון מטפוריים נחמדים, דקות מתוקות וליטופים של השמש. נשמע כטקסט ברירת מחדל. המוסיקה הסימטרית של אוהד חיטמן מתנגנת בקלות נעימה,

יאללה, בכפיים. ברגליים. בקצות הציפורניים. מי לא רוקד כאן? תקום, חביבי. תצטרף. מה אתה יושב ככה. אז זהו, שאני יושב ככה, כי לא בא לי, למרות שבתוך עמי אנוכי יושב. יושב, אבל לא רוקד. מישהו אמר את זה לפני: אם

אין הסבר ואין שליטה על תחושות כשהן לפתע משתלטות. מה שנראה מכאן הוא לא מה שנראה משם. במקום מילים מתנגן "שיר מוכר". תעתועי האהבה. המתח בין שרידותה לחמקמקותה – בעיניה. שיר שמתנגן במנגינה וקצב ידידותיים, עיבוד פופ מאוזן ותומך, מה

"התחברנו כמו ציור ישן של מגריט", שר דני רובס על הקשר ביניהם. התחרז לו עם "אצלך זו התחלה אצלי האחרית". אם הצייר מגריט מרמז על משהו סוריאליסטי – אז כמו בציור, חיבור חלקי המציאות ביחסים ביניהם אינו הגיוני בגלל הפער