השם מאחורי סט. וינסנט – אנני קלארק. אלבום רביעי שלה. זכה בפרס הגראמי לשנת 2014 כ"האלבום האלטרנטיבי" הטוב ביותר. השיר עצמו נחשף בסדרת הטלוויזיה Girls. קול נמוך, הבעה מלנכולית, קצב ואלקטרוניקה שמייצרים מתח ואווירה. השיר מתייחס בראייה מפוקחת ליחסים עם
קולו של הסולן מגיע מהאופל. נשמע כזעקת "הצילו" מהגיהנום. טקסט של המבואס הקונבנציונאלי שאומר – אם לקצר את השורות – כמה רע לי. לא רוצה לקום בבוקר. לא בא לי לחיות. לא בא לי לעשות משהו. אין לי מקום ביקום.
השיר נתפר במידות מדויקות להראל סקעת. אפשר לנסח אחרת: השיר נשמע הכי הראל סקעת. לאוהביו – צמרמורת. אצלי עבר שבריר רעדה, אבל לא צמרמורת. עורי נשאר חלק כשל עור תינוק, אול משום שהכל כאן מדי תפור. סקעת מצליח למצות תחושת
משהו השתנה בחייו. המבט הרטרוספקטיבי סוקר בראייה עכשווית את הימים של "להט נעורים מתגבר" של להיות "בתוך גוף עיוור". המבט לאחור רואה דברים גם בהתרפקות מסוימת – "רגש מתוק רחוק נישא באוויר ומתפורר", ומנקודת הזמן הזו עולה גם חרטה הנוגעת
אחרי הריתם נ' בלוז של האלבום Talk Dirty שיצא בשנה שעברה, מחזיר ג'ייסון דרולו את מחוזי הזמן לשנות השמונים, פופ-סול מתיידד. מסוג הטקסטים שנועד לשרת יותר מאשר להתקיים כיישות אומנותית. לא בטוח שמי שמכיר את דרולו מעבודותיו הקודמות יזהה את
לאן נעלמו הגברים? איפה כל האלים? ומה על האביר הלבן על סוס מאש? בוני טיילר הייתה זו שהודיעה ב-1984 כי היא זקוקה לגיבור. אז השיר רץ על פסקול הסרט Footloose בכיכובו של קווין בקון והגיע למקום השני במצעד הבריטי. הקאבר
ויסקי, בר, בדידות, דכדוך, ריקנות. הצירוף הזה נשמע כמעט קלישאה על איזה שיר כאב סטייל מאיר אריאל. היא עוזבת, והוא משתגע. היא עולה לרכבת והוא יורד מהפסים. דיכאון? דניאל בניה חוגג סוף יחסים בשיר קאנטרי קצבי, שמתיישר על נתיב כה
באמת חוזר הביתה? שלא יעיז. מה רע לו שם? הבחור הזה הולך לכבוש עולם בסערה. לפני שהוא ישראלי, דותן הרפנו Dotan Harpenau הוא יוצר-זמר הולנדי. הבדיקה מגלה שהוא נולד בירושלים לאבא ישראלי ולאמא הולנדית. בגיל צעיר עבר עם הוריו לאמסטרדם.
הדיבור על "שטח אש" ופחד בירושלים אינו הופך אצל הראל מויאל לאמירה ממוקדת. הוא עטוף בהתרפקות וברומנטיות מרככת. מויאל אינו הזמר-יוצר שילך עד הסוף בהבעה נוקבת. הוא ייצר תבשיל ים תיכוני, פאנקי מזיז ופריך: כרך געגועים ל"חיוך עיניה החומות" במצב
מהי אהבה? הצלילים שהוא שמע – עורבים שרים כיונים – היו אהבה. השקט הזה. אבל כאן – יש לקבל את האהבה כפי שהיא – "אין כאן קדושים/ רק אנחנו יקירתי". מלחש עמית שקד בקול מסתורי גבוה. גם העיבוד (שירה שמימית,
קמרון אדוארדס וג'ו לנזי, הם הלהיטנים התורניים. היו מועמדים לפרסי הסינגל והוידיאו בטקס פרסי ה – Brit Awards 2015 על Nobody to Love. ליצרני הדראם-אנד-באס האלה היה עוד ווינר ב-2014 – Changing, והם עשו רמיקס ל – Bound 2 של
למה לא לטפח תקוות שווא בתוך כל חוסר התקווה? שואלת-שרה לורה מרלינג. היא מתגוררת בניו-יורק. לא נרדמת בלילות. אישה בדירה למטה – איבדה את דעתה. היא שומעת חיה גוססת מעבר לקיר. אבל במצבה – זה לא מזיז לה. היא בכלל
הקציר של יוני יעיש מתקיים כנראה בארץ אחרת, או שאלה געגועיו לארץ ישראל שאיננה עוד. כמה פיוטית אהבתו לה, נשענת בצורה שקופה על מטפוריקה מתחום הקציר. הוא ילקט בה נחמה, חורש איתה את הימים שלו, נושם אותה כריח הקציר. לא
פה לא איסטנבול. שר דודו אהרון. כאן מותר הכל בלי גבול. האם ירד מהטיסה של השוקולד? מה פתאום? בשביל דודו אהרון, הכל סבבה. שמח. תופסים ראש בטרמינל 3, אהבה בטירוף, רק לחגוג. זה לא חייב להיות באוויר. גם סירה ובגד
אנחנו טופחים לעצמנו על השכם הישראלית שלנו, כאשר נודע כל כישרון ישראלי שמצליח מעבר לים, כאילו יש לנו חזקה עליו. שמה Dida, מראה כי למען ההצלחה שלה, מוטב שלא יזהו אותה כזמרת ישראלית. כששומעים את הקול והצלילים, מבינים כי דידה
מי ניצח, מי הפסיד, מי נשרף בדרך? את מי זה מעניין? המצוקה הורגת את המחאה. אדם גורליצקי משדר רעדי הלוואי שאחרי המחאה החברתית. הוא בחר לשיר אותם בדואט עם דני בסן (הזמר המעולה שהבטיח ולא קיים, פרט להבלחים עם "תיסלם")
גניחות הסבל של הפתיחה בגין שנאתו, שאינה שנאה רגילה של "בן אדם", הופכות בהמשך לגעש מלודרמטי. מה קרה? היא עברה אצלו כמו סופת חול והשאירה רחוב חשוך ומלוכלך. ההייתה או חלם חלום רע? הוא מת לסלוח לה, ולא זוכר על
מה שנשאר מאבא. רק תקליטים ישנים. בשביל עזרה נפשית, הוא נאלץ לחזור אל אהבה ישנה "בצפון הישן" (האהבה כל כך ישנה שגם הצפון הזדקן?) דור דניאל מדופרס. בשביל למצוא "דקת ביטחון" מול "מיליון התקפי חרדה" הוא "אורז את הפחדים" ונוסע
מה בראש שלו? הכל קיים בו, לא בטוח שהוא מסוגל להכיל/ לדעת. "בראשי אני מה שהייתי אמור להיות", שר יותם בן חורין בקול מאונפף. "אנחנו חיים את היום שטרם החל/ הלילה הכול היה בטוח עד שהיא באה". גם אם היא
יש מצבים של "נגיעה באושר" – כל אחד מנקודת תחושתו-מגעו. נדב ויקינסקי נזכר בסיטואציה, שמחזירה אל חדר קטן בקיבוץ. גב חשוף. מדים. חיוך שבור. רגש אשמה ושמחה. הטון והמוסיקה הם שיקוף נוגה של כמיהה לרגע הזה, שלא רצית שיגמר. "נסיעה"
מתחיל להיות מאוד צפוף בריאליטי, באודישנים. או שאתה (הכישרון הדפוק) בוכה או צוחק. איטן סלומון בחרה באפשרות השנייה. הסינגל מגיע מלווה בקליפ צבעוני רב-אקשן. איטן (בתם של השחקנית ניצה שאול והמנצח דורון סלומון) מצחקקת על תוכניות הריאליטי עם צילומי הרבה
אחמדניג'ד מככב בשירים. למה חייבים להזכיר את האיום הקיומי בשמו? הנסתר לפעמים חזק מהגלוי. רפאל עמנואל רן לא התאפק. אקטואליזציה היא חלק משיר המחאה. במחאה אתה חייב להיות פסימי כדי להגיע לאופטימי. העולם נשאב לחור שחור, יש התלקחות במזרח התיכון,
אימא של דודו זכתה ל-8 מיליון צפיות. אבא של דודו, לפי השיר הזה – יעבור אותה. שיר? כשאתה מתבכיין ככה – צריך שיר? תן לרגש לרוץ לפניך. תן לטנור להסתלסל. זה מספיק. ודודו אהרון מה-זה-לוחץ על דוושת הרגש. סוחט אותה.
לגור מול הים, לזיין את אשתו של השכן, ללגום קפה בנחת, להרגיש קצת אשם כשהיא מתקשרת בשתיים להודיע שזה נגמר, להציץ מהחלון בחיפוש אחר סדינים שקופים. יש יצור כזה? גם אילן דביר יסכים שבאמנות כמו באמנות, לא ממש חייבים לחפש
קודם כל הראש. תביטו בראש. שינוי – לא? חיצוני בלבד? חיצוני בלבד. כי בפנים (הראש) זהו אותו ראש-נתן-גושן שאומר – טקסט לא חייב להיות חכם או מתוחכם. חשוב יותר שנשמע אותך דרמטי-נוגה-סובל. אדם בתוך עצמו הוא דר. כמה "אני" יש
אש בעצמותיו של שרון מולדאבי. ליבו המתרגש. המתלהט. המוסיקה זרקה גלגל הצלה לטקסט ה"ים תיכוני" הזה. קאבר ללהיט ענק של משה פרץ. בהופעות שלו – זהו שיר מרים קהל לכפיים ולרגלים. מולדאבי לקח אותו לחלקה שלו, ללהט ולנשמה שלו. קליט
היא על האש, לוהטת יותר מהחלום הכי רטוב, כשהיא חולפת – כולם עומדים, רואים לה את האש בעיניים, אבל אף לא אחד יודע, שהיא מה-זה בודדת בעולם כל כך בודד. ניגוד? ואללה. חם-קר. מי כתב לאלישה קיז את השטויה. מה
ג'ורג' מייקל חי. אחרי המחלה הקשה שכמעט הפכה אותו לז"ל, הוא עוסק בהיבטים של כמעט מותו מדלקת ריאות. לפי מה שמתארים אלה שהיו במצב של מוות קליני, ראו "אור לבן". ג'ורג' מייקל, לפי השיר, לא ראה אור לבן. השיר החדש חוגג 30
נו, מה תגידו. איזה שיקום עושה לעצמה מרגול, זה כאילו שמישהו ירק, והיא אמרה גשם. מרגול תראה להם מה זה להתרומם מחדש. לכולם. ושכולם יבינו, כי היא לא פריירית של אף אחד. יוצאת לכבוש מחדש. היום רוקדים לשכוח, בכל הטירוף והכוח,
מה רוצה אלישע להגיד? שרע בחיים. שהלילה השתלט לו על החיים. שלא הבין את חוקי המשחק של החיים. שהוא מת מפחד, שהרע מכל לא יפול עליו ("כל בועה בסוף צריכה להתפוצץ") , רע לו שהוא קנאי כמו כולם. שהוא גם שקרן. שהוא
