מה היינו מפסידים אלמלא נודע על "זמרת השנה בצרפת" Best Female Singer. הצרפתיה "משלנו" ממוצא ישראלי, כמה-אוהבים-את-זה-כאן, הטפיחה על השכם הישראלית הגאה, אבל הגאווה – כולה שלה, של יעל נעים. יש לה במה. גם כשהיא הוציאה ב-2008 את New Soul,
נעים נעימה. אדיבה. סימפטטיק. גם גל השאלות המטומטמות במסיבת עיתנאים עמוסה – משאירות חיוך על שפתיה, ההצלחה מכתיבה. היא אינה הודפת אותה. לידה דויד דונטיין, שותף לכל. בית, אולפן. מוסיקה. בשבילנו – ישראלית. או כמו ששמעתי משדרן מאוד מוכר –
ג'ורג' הריסון הגיע לחולון לפתוח את פסטיבל הביטלס מס. 4. עלמה זהר, מעריצה, שהזמינה אותו, האמינה כנראה שהפסטיבל בחולון, הוא שאמור לעשות צדק עם "האיש השקט" של הביטלס ולתקן את העוול ההיסטורי שנעשה לו. הריסון שנפטר מסרטן ב-2001, אחת הדמויות
קאבר ישראלי ברמיקס עדכני ללהיט של כריס איזאק. Chris Issak משנת 1989. שיר על אהבה אובססיבית, שקיבל דחיפה אדירה כאשר השתלב בפסקול הסרט Wild At Heart ב-1990 של דיוויד לינץ' (לאיזאק היה תפקיד בסרט לצד לורה דרן וניקולס קייג') גרסת
נעם חורב כתב לדיאנה גולבי דרמה אישית. שיר כאב, של עצב עמוק, של מילים קשות – "ציפורניים של קור", "שבילים הכי רעים", "זכרונות שקברתי עם ריח אדמה" רקע למצב נפשי קשה – קולו שמגיע בחלום הבלהות, חוסר ייכולת להירדם, ובעיקר
"העיקר זה יוני", התבדח שלומי שבן אפרופו שמו של הערב, באחד הרגעים במהלך המופע, כשהוא מנסה בצחוק כמובן לשכנע את רכטר להשחיל שיר שלו. שבן נתקל בהתנגדות: "עם כל הכבוד", סח רכטר, "זה ערב שלי". בסופו של דבר הסכימו לדואט של פשרה של
יסמין אבן משגרת 19 שירים באלבום אחד. הרבה מאוד דואטים, גם סולואים שאינם שלה – שאינם תורמים להאחדה ולאלבום ממוקד. בחירת הטקסטים אינה מציגה אותה כסינגר-סונגרייטר מאחר שהיא מותחת את המוסיקה על פני קשת מאוד נדיבה של כותבים-משוררים, עד שלעיתים יש
האלהים של סאבו וקותי (די-ג'אים, מפיקים מיומנים) הוא בכלל ג'ה, אלוהי הרסטפרים. (ראו/הקשיבו לדיאלקט בשיר 2 באלבום של מי שעונה לשם "האמבל ליון") ולפי המוסיקה – בצדק. גם אם לא מדובר בחיבור לדת, עדיין הם קרובים יותר בצלילים ל –
מחפשים את העתיד של הפופ הישראלי האלטרנטיבי? הוא נובט פה ושם. האם תחנות הרדיו מזהות-מעודדות? אני מטיל ספק. אולי זה טבעי במדינת הרייטינג, שמוסיקה אלטרנטיבית זוחלת מחדרי אולפנים אל מרתפי האנדגראונד. משם הסיכוי שלה להתפזר הוא אולי דרך מרחבי ה-Cyber.
"בחוץ העולם יפה" מוליך לשיר האחרון באלבום – "לארוז הכל", שנשמע כמעט פרפרזה על היאוש שנעשה יותר נוח בלונדון. זה אינו הטקסט המשובח באלבום של נעם נבו, כתוב בשפה לא קוהרנטית של פרוזה מעורבת בשירה – "בקווים כלליים אני מותחת
טריו אבישי כהן נחת באמפי שוני למחרת פריז. ההופעה ה-51 (!) בחודשיים וחצי האחרונים. האמפי מפוצץ. מופע ג'אז סולד אאוט של ג'אזיסט ישראלי. יש דבר כזה. האמת? להגיד ג'אז על אבישי כהן – ממש לא מדויק. נדייק יותר, כי במקרה
On The Floor שפותח מראה כמה ג'ניפר לופז (תקרא לה J.Lo אומרים לי. הכי עדכני) היא נציגת פופ שנות האלפיים, מוסיקה של ביטים מופקים ע"י מפיקי צמרת חלקלקים. Redone הפיק, ויש בו כל מה שצריך סימפול של להיט ריקודים ישן
דואט מתקתק על יחסים חסרי סיכויים בין ילדה קטנה לגבר. דני רייכנטל וליטל תיר נינוחים-מעודנים-תמימים מאוד בשירה המשותפת, מביאים את הטקסט למקומות מאוד לא דרמטיים, נעים על מי מנוחות של המנגינה הרייכנטלית המחניפה שמזכירה משהו רייכלי. לא בדיוק זמרים "גדולים"
האלקטרוניקה משתלטת: בסוף 2010 הוציאו הצמד הצרפתי Daft Punk את פס הקול האלקטרו סימפוני המאוד "מודי" לסרט Tron: Legacy. מה עכשיו? TRON: Legacy Reconfigured, עיבודים של פס הקול בהפקות של אמנים כ – M83, Photek, Moby, Com Truise, Paul Oakenfold,
סגנונות מוסיקליים חוזרים כמעט כמו באופנה. מה נלבש הערב? אייטיז? יאללה. למה לא. Hurts מפתיעה ומביאה קהל גדול יחסית לרידינג בימים שבכל ערב יש כאן הרכב אחר מחו"ל. הקהל קיבל לפני הרכב חימום אלקטרוני משך חצי שעה + נערת סטריפטיז
מה הגורליאז היו עושים בלי הטכנולגיה. מה עולם הרוק היה עושה בלי טכנולוגיה? ותמיד החידוש: זה האלבום הראשון בתעשייה שנעשה כולו על iPad, מחשב הלוח בעל מסך המגע של אפל. מעין אקספרינט שדמון אלבארן Damon Albarn התנסה בו בטור האחרון
אתם יכולים לשאול: שמעת 43 שירים? אתה בטוח? אתם רוצים תשובה כנה, יד על הלב? – כן ולא. עברתי על 43 שירים. קליט או לא? מדליק או לא? אירוויזיון, אתם יודעים – 3 דקות. לא ממש צריכים להעמיק, לקרוא טקסטים
משהו לא טוב ארע על רקע נסיעה לחו"ל. משהו שהשאירה שם. חלום חיוור ולא מושלם. התרסקות איטית. פצע. הזמן לא פועל לטובתה. משהו מאיים לחסל אותה. מתחיל בצליל קלידים מעודנים. רונה קינן שרה בטון רך ומפויס, אבל גם אחרי המעבר
אני מרגישה כמו בריאליטי. משפט ראשון על הבמה אחרי 23 שנה בלי במה. אבל אסתר שמיר היא שהחליטה לחזור למציאות, לא ל"ריאליטי", מצב אמיתי (טבעי) חדש מאוד מבחינתה של עמידה על במה מול קהל, הרכב חמישה נגנים, קהל שחוזר אליה,
לא רק אנחנו חושבים על השנה הבאה באירוויזיון. כלומר – האם המאמץ שווה. האנגלים מאוכזבים. Blue קיבלה רק מקום 11 באירוויזיון בדיסלדורף, כשהצמד העונה לשם אל/ניקי Ell/Nikki עושה לכולם בית ספר ומשחק אותה בגדול בשביל אזרבייג'ן. אגב, מה שמרגיז עוד יותר את
קודם כל: איזה קול. כוכב נולד קטן עליה? שנית: הכינו ממחטות נייר. כמה שיותר. דקלה אחראית לדבר שיר ההתייפחות רווי הדיכאון. יש מי שמאמין כי זמרות דיכאון אוריינטאל זה מה שהולך לעשות את הכסף הגדול. מתקינים להם עיבוד מיתרים שופע
איך המוסיקה הים-תיכונית מחלחלת לכוכב של נתן זך ומתי כספי. סגיב כהן העז. התוצאה: הכוכב מנצנץ מחדש במסגרת הפרויקט "2 צדדים למטבע". אחד מהלחנים היפים ביותר לאחד השירים הקצרים ביותר בשירה העברית. 22 מילים בלבד מתארות סיטואציה של מתבונן בשמיים
"הערב בעברית", היא אומרת על הפתיחה בחיוך כבוש. "לא בדיוק הכנתי משפטים, אבל אולי בהמשך". אחרי יעל נעים כמעט שכחו כאן את קרן אן. גם היא עשתה קריירה בצרפת. אם התקשורת מחפשת בנרות "גאוות ישראליות", קרן אן (37) לא פחות נותנת
ליידי מדונה, מה את אומרת על ליידי גאגא? משחקת אותה בהכי גדול שאפשר. יש פנים מאחורי המסכה. עדיין לא ברור מי נמצאת שם, אבל עם המסכה היא משחקת אותה במהלכים מחושבים ומוקפדים.ההצגה שלה מה-זה מתוקתקת. כל שיר, כל וידאו, כל
סלסל את שלמה ארצי. בכיין אותו. התפלל אותו. עשה ממנו דיכאון רגש ים-תיכוני, גדול ממה שהוא (עיבוד רחב יריעה). למה? עופר לוי כותב בקומוניקט, שהוא מוצא "קווי דימיון" בינו ובין ארצי. גבתי המורמת תהתה. ואז הגיע ההסבר – "בין היתר משום
יוני רכטר הלחין השיר לא לפי הקונבנציות השגרתיות השמורות לזיכרון הנופלים (מנגינה מלודית נוגה שמזדהה עם הצער) או לפי אלו שהם תכתיבים המאפיינים את שירי הזיכרון, אלא השתמש במילותיו של יאיר ענבר ז"ל כטקסט מאתגר על זרם מחשבותיו של האוהב
מיקי גבריאלוב של השנים האחרונות מסובב גלובוס. טרובדור ארצישראלי שהוא כור היתוך של סגנונות: יווני. תורכי, בזמנו – מלחין הבית של אריק איינשטיין, בעל אוריינטציה של חבירה לשירי משוררים (ביאליק ואלתרמן) יש תחושה שבבגרותו – גבריאלוב לא ממש החליט מה הוא
למי שמתגעגע לגוון הפולק-קאונטרי-בלו גראסי הזה. אליסון קראוס, הזמרת ונגנית הכינור, היא הצליל הזה, חף מפשעי הצליל המודרני. אקוסטי למהדרין, מנדולינה, בנג'ו ודוברו. וגם קולה התחושתי, הצח והנקי. sweet and clear. שורשים ופופ נקשרים בעבותות. לא רק היא שרה. אני
מי שלא הגיע להרכב הזה בעבר יכול להתחיל כאן, למרות שלא הייתי מוותר על הקודם שלהם Dear Science, הבסט סלר הגדול של החמישייה ילידת ברוקלין. השילוב הזה בין דיוויד בואי, פיקסיז לבי ג'יז שמגיע על הטרייק הראשון Second Song הוא
תרגיל פואטי נחמד. עבר את הסדנה לכתיבה יוצרת. שיר על כשל תקשורת. כמו שלעולם אי אפשר להגיע לשלמות בניסוח תכונות ומצבים בדייקנות – כך גם ביחסים, אין שלמות. גם אם מוותרים-מתפשרים-מגיעים לעמק השווה, עדיין הפשרות והפילוסופיה לא ימנעו כישלון הקשר
