חיפשתי שיר שהולם את המצב. ראיתם מה שהלך בבלומפילד. האוהד שקפץ למגרש הוא אחד המוטרפים במדינה שנראית בית משוגעים. הכדורגל ואוהדיו הם משל. הכדורגל הוא סימפטום, תוצאה? חפשו את הסיבות. המנהיגים, אנשי הדת, כנסת ישראל, העסקנים, פוליטיקאים מושחתים. הון ושלטון. "בית
ב-10 בנובמבר מוציאים דיוויד גילמור וניק מייסון את אלבומה הראשון של פינק פלויד מזה 20 שנה. The Endless River הוא אלבום אינסטרומנטלי, פרט לשיר ווקאלי אחד – Louder Than Words. הסינגל השני לכן מיצג נאמנה את מהות הפרויקט. הגם שאורכו פחות
נתנאלה מחדשת את "שיר היונה" ארבעים שנה אחרי צאתו במסגרת פסטיבל הזמר 1974 קרא עוד
דקלה סיפקה לאביתר קורקוס שיר אהבה. נדמה שהוא בוטח יותר בטנור היפהפה ובסלסול שלו, מאשר במלל של השיר. לא טקסט לכתוב עליו הביתה. הוא ביקש אהבה ללא תלאות. קלה, פשוטה. שקטה. לחיות את החיים. רק שתאמר לו "אתה נצחי". העניין
דה-וויס מאפשרת לאביב גפן להיות מבקר מוסיקה, שאינו מוותר על הזדמנות לרדת לא רק על מבצעי השירים, אלא על כותביהם. הפעם סימן כמטרה את השיר "אמא יקרה" של דודו אהרון, שביצעו אלקנה מרציאנו ואור אדי. "טקסט מזעזע, מביך. זה כמו
אנשים צעירים זועקים סבל. החיים הם "בערך". לא מה שחשבו. הוא כועס עליה "כי המתח נעלם". מצטער שלא נתן לה הכל. וגם משרבב "ילדות בוקעת מבין סדקים". ובעיקר– הבדידות כואבת. או-הא. איזה עומס נפשי על שיר. מוסיקת רוק אולי תציל מצרה.
ההרכב מלוס אנג'לס חזר לריק אוקאזק (מלהקת ה – Cars) שהפיק בעבר את אלבומיהם Blue ו – Green. אוקאזק לא עבד איתם מאז 2001. חותמו ניכר. הסולן, Rivers Cuomo, כתב ברגשנות על אביו, דרשן, שחזר לחייו אחרי שנים רבות. שיר
דה-וויס רבע הגמר – דואטים: ירדן פרץ ולינה מחול – "פנים אל מול פנים", ניב דמירל ורודי ביינסאין – "את לא כמו כולם", תמר עמר ורז שמואלי – "אף אחד". קרא עוד
שיראל ביתן הולכת הביתה אחרי הסולו הטוב ביותר שלה בדה וויס. היא שרה Avec Le Temps – "עם הזמן" של ליאו פרה בשפתה (צרפתית) באופן מושלם. הקהל החליט לפי דיווח התוצאות של המנחה, מיכאל אלוני, להשאיר את ניב דמירל, שהתחרה
מייק הדראס הוא סינגר-סונגרייטר מזן אמוציונאלי נדיר, שמשרטט כמעט במדויק את תחושותיו, את פגיעותו. שירים של מספר על הצד האפל של החיים תוך תחושה של יש אור אי שם בקצה המנהרה, אבל עדיין לא גילה אותו.האלבום נפתח באקורד נכאים, שמכחיש
צליל חשמליות אקספרסיבי מוביל לנרטיב הנוסטלגי. גבע אלון נטען בגעגועים. מעלה את הסיפור האישי על אבא מן האוב בטון מלנכולי. זה סיפור על החמצה. אבא שעבר טראומה כטייס בחיל האוויר, אבל מעולם לא הייתה ביניהם שיחה על כך. עכשיו הזמן
הוא שכח איפה הם היו. בינתיים הקיץ חלף. הוא מהרהר – אולי בכל זאת הגיעו לרגיעה ביניהם. תחום אמנות הסינגר-סונגרייטר האלטרנטיבי משגשג. זהו ז'אנר שתמיד יהיה עמוס בצעירים רגישים חולמניים חמושים בגיטרות אקוסטיות, המנפקים שירים על אהובות לא מבינות- אכזריות.
השיר החמישי מאלבומם השלישי Native של ה – OneRepublic, שיצא ב-2013. Ryan Tedder, הסולן שכתב, מסביר כי כמו רוב השירים האחרים באלבום, השיר מתבסס על מקרה אישי שקרה. בוידיאו בחרה הלהקה להציג את הסיפור של חולה סיסטיק פיברוזיס, בראיין וורנק,
"הכאב הטוב" הזה נשמע ספרינגסטין? אבל זהו ג'ון מלנקמפ, או בשמו המלא ג'ון קוגאר מלנקאמפ. מלנקמפ מספר כי כתב את השיר כבדיחה בשלוש דקות. "אני חושב שכל הדברים הטובים מתחילים כבדיחות. האם אלוהים לא צחק כאשר הוא החליט לברוא את
המחסור ב"חסד בין שקיעה ובין זריחה" לא נשמע טראומה. גם צליל "נשמות האבודים" אינו מכניס לסערת הדרמה. ההתבוננות/ וידוי של נעם רותם מתורגמים לשיר פולק עדין מאוד, זורם בנינוחות, עיבוד אקוסטי. הטון הקולי cool, אחיד לכל אורכו של השיר. אין
ה"ארט" של פרינס חסר זמן. האלבום נשמע היצירתי ביותר מאז Purple Rain. זהו פרינס הישן והטוב שמנצל כל שבב בטכנולוגיה החדשה כדי להעשיר את ההיי אנרג'י שלו (Art Official Cage) בפאנקי של The Gold Standart, בלדת סלואו טמפו כמו Breakdown
אני קורא לאחרונה הרבה טקסטים, שמוצאים את דרכם לפינה הותיקה "גברים בוכים בלילה".אין שום בעיה להגיש דו"ח סטטיסטי שיוכיח, כי בשירי הפופ הם הנפגעים הקשים ביחסי הבינו-בינה. אין לי בעיה להשתתף בצערם ולהיות איתם במאבקם. הבעיה היא בקלות שבה משרבטים
האושר של אמנון פישר – הוא בעצם הוצאת ספר-הדיסק הזה, מהודר מאוד, מושקע לעילא מכל בחינה (עיצוב ויזואלי, הפקה מוסיקלית), אלא שאחרי השיר העשירי, הייתה הרגשה שהוא חלף על פני עצמו (או על פני האושר)במוסיקה, שיש בה לעיתים יותר יומרה
יש משהו דרמטי לחוץ, בוער, סוער בהבעה של ירמי קפלן. הוא שר גבוה מאוד, אמוציונאלי מאוד. המוסיקה מקדמת את הנרטיב ללא ניואנסים. ההבעה מטשטשת העדרה של מנגינה אולטימטיבית. קפלן מרבה לעסוק בשיריו במשבר הבינו-בינה. כל הזיכרונות כבר ארוזים בקופסא. גבר
לינה מחול, זוכת העונה השנייה של דה-וויס, בחרה להוציא סינגל ראשון בערבית. זו שפתה. מצד שני: שמענו אותה שרה ויטני יוסטון נפלא – זמרת שיודעת להשתמש נכון בקול, לחצוב מתוכה פרשנות אמת, לשדר את פעימות ליבה. לינה מחול רוצה להישאר
אוהד ריין עוזב את דה וויס לא בגלל שהוא לא שר שיר על אמא. ריין ביקש לפרוש, אחרי שהרגיש, שמיצה את עצמו. אביב גפן, האב התומך והמעודד הראשי, קיבל את בקשתו ושחרר את בן החסות. בתוכנית יגידו שזוהי הצבעת הקהל. יגידו.
מיקה קרני בחרה להתחיל מנקודה חדשה. מה היא מבקשת? שביל. שיתנו לה שביל. בשיר הקצר, המילה "שביל" חוזרת לעייפה 5 פעמים, אבל זה, מן הסתם, מפני שקרני בחרה להדגיש משאלת השביל הקטן לעומת הדרך הגדולה. כמו השביל גם העפיפון –
ארז לונברג מספר סיפור על מעשים טובים של אנשים פשוטים. לא זמר במונחים מקצועיים, אבל כסטורי טלר, יש משהו מיוחד-אמין-מתכוון בהגשה של הסיפור הזה המתרחש ברחובות תל-אביב. הפזמון מעניק לשיר אופי של המנון קטן על כמה-טוב-יכול-להיות-בעולם שיכול היה להשתלב באיזשהו
"אנפלאגד" היא מילת הקסם בניסיון לגוון את התוכנית, שמסרבת להסתיים. המנחה מיכאל אלוני התרגש מהכלים האתניים, כאילו התוכנית נערכת בשבדיה ולא במדינה ים תיכונית. שרית הגדירה – "ערב מוסיקלי, אינטימי וחם". את ה"אינטימי וחם" היא החליפה בכעס מופגן, כאשר היא
לא יודע מנין הורדתי את הדיסק הזה. תום יורק המליץ על BitTorrent. מנסה לבדוק שיטת מכירות חדשה כדי להתמודד נכון עם משבר המכירות הגדול בעידן שדיסק של פעם כבר אינו דיסק של פעם. אלבום סולו ראשון של הרדיוהיסט מאז 8 שנים
זן הסינגר-סונגרייטרים הטרובדורים לא נכחד. שיר הפתיחה Winds Of Change קובע את הטון והקו. ואנס ג'וי מצטרף לשורת יוצרים זמרים בנתיב פופ פולק חדש (Nu Folk) וביניהם פסנג'ר, מאמפורד אנד סאנס, פיליפ פיליפס. James Keogh , זהו שמו המקורי, אוסטרלי
הקלות המתנגנת והנסבלת של מובחרי הבוסה והסמבה, שדובי לנץ ליקט מתוך "התחשבות" במוכר והחביב אצלנו. ה"אקוורלה דו בראזיל" בקצב קרנבל, "הנערה מאיפנמה", המוכר לעייפה. חבורת MPB4 באקפלות של בוסה נובות. קרלוס ג’ובים ואליס רגינה במה שמוכר כ"כשהגשם יבוא". מריה בטניה וגל קוסטה כובשות ב"סויו מיו", וגם מומנטים שצובטים כוינשיוס דה מוראס
שימו האוסף הזה כמוסיקת רקע. דאנס, האוז או גרוב וגם לטיני. סדרת קפה דל-מאר הולידה הרבה מתחרים המשווקים סוג של מוסיקה הנקראת "אלקטרוניקס מוד". האוסף פשטני, אך יש בו זרימה יפה, מסתורית, אלגנטית. עורכיו דאגו לקוקטייל מאוזן של רמיקסים. לא
שני שירים שמובילים מאיסטנבול לברלין. הקשר: הניסיון של הישראלי להגדיר לא רק את שיוכו הלאומי, אלא מהות חייו בארץ מולדתו. "תחושת איסטנבול", חלק מהוויה הזהות המקומית המבלבלת, מתורגמת ע"י להקת שממל למוסיקה בלקנית תוססת שמחברת אלמנטים פאנקיים, חסידיים וצועניים. המוסיקה
לשמח. לשמח. לשמח. לרקוד, לרקוד, לרקוד. משהו מדגדג בגוף. זהו. זה השיר. תגידו בצדק: למה שלא תתעלם. עוד שיר שמחות. עוד המנון רחבות לחתונות. עוד מתכון חאפלה ממוחזר. עוד דאנס ביטים אלקטרוניים שקוף עם קישוטים ערביים. אלא שתפקידו של טור
