מחפשים את להקת הרוק הבאה בעברית? לא בטוח שאיש בשורות אנוכי. "המסעות" רוצים להיות. הם בדרך. אני אמתין יחד איתם להמשך המסע. שלפתי שני שירים מתוך אלבומם החדש, "לישון בשקט" – "אישה" ו"חוזר אל המקום שלי". הראשון: על כשל ביחסים.
לא להיט שחקים, אבל מהיפים של הביטלס. חזרתי אליו אחרי ששמעתי קאבר חדש לשיר של בריאן אדאמס. זה רוקנרול! גם בשירים הכי פשוטים לנון את מקרטני יצרו מוסיקה מופלאה. Any Time At All הוא אחד השירים הפחות מוערכים של הביטלס
דניאלה ספקטור עושה חשבון עם אבא. מפנה אליו מכתב בגוף שני כדי להבהיר את טענותיה, עושה שימוש בסיפור המקראי על יונה הנביא והלוויתן. על יונה הוטלה אחריות לנבא לאנשי נינווה על החורבן הקרב, אם לא יחזרו בתשובה. הוא מנסה לחמוק משליחותו
כל הבעיות ייעלמו "אם רק נדבר", מציע רותם כהן לאחת שאיתו. כלומר: עד עתה שתקו. או "קצת נרדמו". דיבור אחד ביניהם – ו"כל הבעיות ייעלמו". הופה, איזה ביטחון. הלוואי על כל הזוגות שלא מדברים ביניהם. מה קרה? הוא בכלל שכח
עידן עמדי אינו מתרפק על "שורשים" רק כדי להביע געגוע. הוא בוחן את ההתרפקות. בבית השלישי של השיר הוא מקבל תשובה לשאלה – האם ההתרפקות הזו יש לה אחיזה במציאות אחרת, טובה יותר מההוויה הנוכחית, או שמדובר בדמיון שווא, בחולשה
הקדשת דה וויס בשלבים האלה לאריק איינשטיין היא יותר גימיק פופוליסטי מאשר תרומה איכותית לתוכנית. מה לחבורה הזו ולשירי אריק איינשטיין? הם בטח לא "גדלו עליהם". רובם אף לא ממש מכירים את השירים. אין להם יחס רגשי שלא לדבר על
הסינגל הראשון של סנואי ווייט Snowy White מאלבומו הראשון White Flames שיצא ב-1983, להיט שכבש את פסגות המצעדים בעולם, אולם לא אפיין את ווייט בהמשך. הוא העדיף להתמקד בבלוז ולא בלהיטים למצעדי המכירות. עוד על סנואי ווייט
המוסיקה והמילים כרוכים אלה באלה. כמה טוב לחזור למוסיקה של סשה ארגוב. אהבה נטועה. והשיר הזה שנחשף עתה הוא מהסוג שמעורר מחדש את הכמיהה לצליל, להרמוניה של סשה. המילים? המוסיקה קדמה להן. היא המתינה עד שתגענה. לא לשכוח: השפה אצל סשה היא חלק
שיחת נפש עם אורן ברזילי. מה שהוא מספר על עצמו. מה שהוא מרגיש. מה שהוא מבין. היאוש הוא הוא כשאתה מובל למקום של אין מוצא. גם אמא כבר אינה נמצאת בסוף מנהרת הדיכאון שבה אתה מנסה לזחול. מה נותר? דמך
מישל לגראן ניגן פה! ידעתם? מי זה מישל לגראן? בושו והיכלמו. מלחין פסי הקול, המנצח והפסנתרן הצרפתי הענק, שלושה פרסי אוסקר, 5 גראמי, יליד פריס 1932(כן, הוא כבר בן 82) ניגן אמש בהיכל התרבות בת"א, 13 שנה אחרי ששמעתי אותו
במוסיקה – אין לאומים, הגבולות נפרצים, סגנונות העבר חוזרים, האלקטרוניקה מאחדת הפקות. לך תבין שהצלילים האלה הם מביתו של יונתן דגן, המוסיקאי-מפיק של ההרכב הורסטילי והיצירתי j.viewz. לא הייתי מנחש. לי השיר הזכיר סול Smooth רקיד מהשמונים, כולל צליל הסקסופון,
משהו חזק מניע את עברי לידר מחדש. קצב דרמה? מה בוער? מה קרה? מה כל כך דחוף לו להגיד? הבערה הנוצרת ברגע מסוים של עצירה וחשבון נפש. כעס-רצון-תשוקה-פחדים-זיכרונות מתנקזים למקום אחד. ולפתע – הרצון הזה,שהבערה תשרוף הכל כדי להשאיר אדמה
השלב שאמור להיות מהמותחים והדרמטיים בתחרות – עובר בעצלתיים, שלא לומר מעייף. הסיבה: ההכרעה עוברת לקהל. המנטורים חדלים לקבוע. הכל כמעט דבש. משתפכים כאילו קיבלו הוראה מלמעלה. מפסיקים כמעט לחלוטין בביקורת. בעיקר – מפרגנים. כמעט הכל נפלא. אפילו מאביב גפן
מה עושים? אני שומע עמיר בניון אצל יוני יעיש. מי שיגיד – אין שני עמיר בניון – אסכים עמו. מצד שני, יוני יעיש הוא כישרון ייחודי. פייטן מודרני אמיתי. כשהוא מסלסל – אתה מאמין לו. שיתוף הפעולה עם המעבד והמפיק נדב ביטון
דיוות הרחבות מנסה חשיפה אישית. יואב גינאי סיפק לה וידוי הודאה בחולשות כולל חשבון נפש, ניסיון להצצה כנה במראה, וגם עידוד עצמי – כדי לצאת מהבלגנים באמצעות "אמונות קטנות". כלומר: לא האמונה הגדולה באלוהים אלא כל מיני אמונות טפלות, כגון
הסרט "בלוז הוואנה" משנת 2005, סרט ספרדי-קובני בבמוי בניטו זמברנו, מספר את סיפורם של שני נגנים-מוסיקאים בקובה, ריי וטיטו החווים על בשרם את בעיותיה של הרפובליקה הקומוניסטית – עוני, הפסקות חשמל וכו'. המוסיקה שמייצגת את השניים היא תערובת של מוסיקה
ג'ו אליוט, הסולן של דף לפרד מצביע על מכלול השפעות שקיימות בשיר גם בצורה לא מודעת מלהקת הארצ'יס (להקה מצוירת) של 1969 במשפט "Pour a little sugar on me, baby" ועד הסגנון של להקת טי.רקס גם בטקסטים שטופי זימה, שלא
מריה שרה על הדברים שמשפרים את מצב רוחה, כשהיא מרגישה עצובה. "טיפות גשם על ורדים / שפמפמי גורים / קומקומי נחושת מוארים / וכפפות צמר חמות / חבילות נייר חום קשורות עם חוטים / אלה הם כמה מהדברים האהובים עלי".
היכנסו ללילה של יואב אסינג. חשוך וקודר שם. עצוב שם. גם מזכך. אוירה חלומית משתלטת על אחדים מן השירים, ותודה לאמיר צורף, שעל העיבודים וההפקה, שהעשיר בשכבות סאונד, שמעצימות את הנרטיב, תפאורה מוסיקלית, שבלעדיה – ההצגה של אסינג הייתה כנראה כחושה.
עידן רייכל כתב על האושר הגדול באהבה. הוא חוזר וממלא אותה גם כשהוא הלך. הגעגועים אינם מולידים עצב אלא אושר. נפשות פועלות – איתני הטבע, הגשם שפסק, ריח האביב שמגיע שוב. ירח. רייכל, עם כול הרב-אתניות שלו, הוא מלחין שקשור
מאור אדרי? שאלו אותי. מכיר? בעוונותיי – אמרתי לא. אז תדע: הכי חזק בשוק המזרחי, נכון לרגעים שאנחנו מדברים. מילא קיסריה. לא רק את קיסריה אלא גם את האנגר 11. למה לא התרגשתי? ואז, בצעידה שאני עושה בחולון, קלטו העיניים
איך עושים מהרולינג הסטונס צ’יל אאוט בסטייל בוסה נובה? "מיוזיק ברוקרס", לייבל ארגנטינאי המתמחה במוסיקה אלקטרונית, הוא שעומד מאחורי הפרוייקט הז. זה נשמע ע כמו התעללות בשיטת הקלות הלא נסבלת בשירי הרולינג סטונס, אבל אחרי הקשבה שניה ושלישית, נטשתי את
שגרת המלצר המצוי ששואף להיות פאקינג מישהו-משהו, בין שאיפה לשאיפה של עשן סיגריות, אבל מכיר במציאות המבאסת שהוא נמצא בתוכה. "ג'ון לנון שעובד במלצרות" , "סיגריות לא הפכו אותי סמל מין", "מנסה להיאחז מחפש להאשים". זה נשמע כתצהיר של מתנחל
פסטיבל ראשון לציון 2014. אמיר דדון – "שקיעה נוגה", קובי אפללו – "הרדופים", קרולינה – "את תלכי בשדה" קרא עוד
שיר ראשון של דיוויד בואי אחרי האלבום The Next Day שיצא ב-2013, ואיזו הפתעה: עיבוד ג'אז עם התזמורת של מריה שניידר, שישתלב באוסף החדש שלו – Nothing Has Changed. השיר אינו מתחבר עם יצירות קודמות של בואי, ולמישהו הוא הזכיר
מילים ושירים כמו מים משאירים איזו דרך לצמוח, אולי להכות שורשים. אתה צריך רק להקשיב לעצמך. הייתי ממליץ להקשיב גם למיטל מיכאלי ועציון מאיר. קול ליד קול. קול בתוך קול. שיר פותח באלבום חדש, המספר על חיפוש עצמי. מוסיקה רבת
מגיע גם הרגע הזה שצריכים להחליט. עד עכשיו – שיחקת אותה משוחרר. הגיע הזמן לעזוב הכל ולתת לתחושות לשפוט. שיר של שכנוע עצמי. הגיע הזמן לבחור באחת והיחידה, לפני שיהיה מאוחר, גם אם ההמשך יהיה כדרכם של כולם – שמלה
ביוונית – "אי ניחטס אינה תיליקס". Oi Nichtes Einai Thilikes. הזמר – בנו של סטראטוס דיוניסיו האגדי, מזכיר בצורה מדהימה את אביו. סטליוס ואנגלוס דיוניסיו הופיעו בישראל במופע לזכר של אביהם באוקטובר 2011 בהאנגר 11 בתל-אביב. עד היום הוציא ארבעה אלבומים,
"ארבע אחרי הצהריים" בפסטיבל ראשון עם חוה אלברשטיין – "ימי בנימינה", מתי כספי – "מקום לדאגה", מתי כספי ואתי אנקרי – "מישהו". קרא עוד
בסוף הערב הבנו שאסור היה לעזוב לפני הסיום. אילנה דיין המנחה סיפרה, שהיא למדה מחוה אלברשטיין עברית, כשעלתה לארץ, וגם סיפקה עובדה: חוה היא הזמרת המושמעת ביותר ב"ארבע אחר הצהריים". מחמאה? אחרי הכל, מדובר בתוכנית רדיו מנומנמת, מצעד פזמוני העבר,
