מוסיקה ישראלית
נוסטלגיה
אביב גפן מעלה מן האוב את שרון ליפשיץ בשביל השיר מתקתק-נוגה-עדין הזה. אם נוסטלגיה – אז ליפשיץ ממש מתמצתת מהות, אחרי שנדמה היה כי צללה אל תהום השכחה. לפי הקומוניקט שהגיע עם השיר, מתברר כי לא פשוט היה להשיג את
18/04/2020
אביב גפן מעלה מן האוב את שרון ליפשיץ בשביל השיר מתקתק-נוגה-עדין הזה. אם נוסטלגיה – אז ליפשיץ ממש מתמצתת מהות, אחרי שנדמה היה כי צללה אל תהום השכחה. לפי הקומוניקט שהגיע עם השיר, מתברר כי לא פשוט היה להשיג את
מי שיגיד שז'אק ברל ויוסי בנאי עולמות שונים, אינם דומים זה לזה – אגיד לו שהוא צודק. מי שיגיד שהאינטרפרטציה של יוסי בנאי ל"אהבה בת עשרים" פחות מרגשת מהגרסה המקורית של ברל – כאן יש מקום לעימות. שני ענקים –
בקיץ 91 נכנס אביב גפן בן ה-18 עם המפיק משה לוי לאולפן ההקלטות על מנת להקליט את אלבום הבכורה שלו – "זה רק אור הירח". עשרים שנה אחרי חוזר גפן עם להקת התעויוט לנגן את אלבום הבכורה בהאנגר 11. יש סיבה
כמה עוד יתגלגלו? אלבום מס. 60. קריירה בת 50. 40 שירים (40 שירים במקום ה-50 שיצאו באלבום משולש) מה מחזיר את החבורה? הכסף? הנעורים הלא אבודים גם בגיל שבעים? ואולי ההכרה שדור חדש גילה אותם. זה אומר – כמעט 20
מה אומר הבחור לבחורה? אני לא יכול להישאר, אני לא יכול להישאר לא דקה אחת יותר איתך. סליחה אהובה. הרכבת של אחת עשרה יוצאת עכשיו, וחוץ מנשים יש דברים אחרים: אמא שלי לא ישנה עכשיו. אני בן יחיד. יש לי
כנסו לגרין. נכנסתי. יצאתי כדי לחזור. נפתח סרט מתח, קצב, ומילים שאומרות: "לא מוצא שום חשק במה שקורה כאן", מתבאס גם בסיטואציה אישית: "דווקא שהיא נתנה היא בורחת". שיר עצוב-שמח. תזמור גיטרות שמייצר דרמה נפלאה. אני רוקד את הביאוס בהתלהבות.
הראשון מבין סדרת שלושת הטנורים. השנה 1990, ערב משחקי גמר גביע העולם האיטליה, 7 ביולי 1990. העולם מאזין לשלושת ענקי הטנור וצופה בהם. למעשה – שידור האופרה הגדול ביותר אי פעם. תשאלו את זובין מהטה על ההתרגשות. הוא ניצח על
כמה שזה חנוך לווין. זוכרים? גם בלונדון היאוש נעשה נוח יותר. חו"ל היא הפער העירוני בין פה לשם , שלווין אהב כדי לייצר את האירוניה הסרקסטית שלו. יוני רכטר מחייך חיוך משועשע ואוסף בדרך לקברט את שלומי שבן, בחור חייכן
אתם יכולים להיזכר בריטה. מותר לכם. השיר הזה מתחיל על ציר הזמן ממנה, יותר מאשר מעידן רייכל. עכשיו לכבוד האלבום המשולש החדש של הפרויקט ("הביתה הלוך חזור") – רייכל מגיש את גרסתו. השוואה- תקשיבו מטה. רייכל אינטימי. קצר יותר. (אורך
מה לא משרבטים כדי להגיד – אני חושק בך? מתפתלים מילולית: "אני ואני ואני" – "אני מרגיש אשם", "אני לא רוצה לחשוב שאת יודעת כמה רע לי" (כי מה? – הוא יתבאס, היא תתבאס?) ו"אני מתעקם בשביל נתיב שלא בחרתי"
חיפשתי את "פנס בודד" של חיים גורי וסשה ארגוב. האבידה נמצאה באוסף סדרת "בראשית" בפורמט דיסק כפול של תוכניות החבורה מ-1961 ומ-1963. אם יש משהו כמו "נוסטלגיה טהורה" – מבחינתי זהו השיר הזה "הייה היה פנס בודד בקצה שכונה/ והוא
אני זוכר שהקשבתי לאלבום הזה כמעט באותה שקיקה ואהבה בהן האזנתי ל"סרג'נט פפר של הביטלס". לא שהיה מקום להשוואה, אבל תחושת הראשוניות שיצרו השירים של התקליט הזה, למרות ההשפעות מבחוץ – היתה שיש כאן לראשונה ריח של פופ ישראלי מקורי,
הישראלי ה"ממוצע" אוהב בלוז. הוא יגיד לך שיש גם מקום להזדהות. אתם יודעים: גורל השחורים וגורל היהודים. יש גרוב משותף. כששלום חנוך כתב-שרבט את הבלוז הזה, הוא חשב במונחים פחות מחייבים, אבל נדמה לי שהוא חשב ישראלי נעבעך שתופס ראש על הבר.
סולד אאוט. חמישים אלף איש? מאין צצו? ראיתי ילדים בני עשר, שההורים מימנו להם כרטיס – רוקדים. הבנתי שארגון המורים רכש אלפים, הכל כמובן עם כוונות חינוכיות. האמת? המופע הזה שווה חמישים אלף איש. לא שגיליתי מחדש את הרד הוט צ’ילי פפרס. אפילו
המשכו של המופע המשותף מפסטיבל הפסנתר מארח 2011. דרישת הקהל. כבר אז, הקהל דרש עוד מופע של אביב גפן מארח את אביתר בנאי וקיבל. דרישתו נענתה. אני מוכן להעיד: הייתי במופע הנעילה החגיגי השני של השניים. אם לא אקבל בשעות הקרובות קומוניקט שאומר: לאור דרישת
אני זקוק מדי שנה שנתיים לשעה וחצי עם קרולינה. עושה טוב החיבור בין הנשמה שלה לבידור שלה. אולטימטיבית. ובאמת, תראו לי עוד אחת כזו במקומותינו. באולם ירון ירושלמי, היא עשתה לי את זה שוב. השחקנית פגשה בזמרת, הזמרת בשחקנית. נכון שניגנו
הו אנריקו, כמה הקהל הזה התגעגע אליך? רחוק מן העין, קרוב אל הלב, שזה סולד אאוט, בטח בהיכל התרבות, המעוז הותיק והבטוח. מה חדש אצל אנריקו מסיאס? לא תאמינו: הוא שר ביידיש, כלומר שובר שיניים. יידיש היא עוד שפה כדי לרצות קהל: במהלך
הנה באה הנסיכה החדשה של המוסיקה האתנית, בתמהיל שלא יאפשר למבקר להכניסה אפילו למגירת מוסיקת עולם, אלא להשאירה בצומת קרוס-קלטשר מפתיע. הינדי זארה, זמרת-יוצרת ממוצא מרוקאי, מיוחדת בעירובים מוסיקאליים. 11 שירים שקצת מבלבלים. מה היא רוצה להיות – נורה ג'ונס
הייתם מאמינים? רייכל את גפן. גפן את רייכל? מה שיפה במוסיקה, שהיא מאפשרת את החופש. נפגשים באקראי. מילה פה, מילה שם, ואולי נעשה משהו ביחד. אז הנה תוצאת הביחד: שיר עצוב. עצוב מאוד. מנגינה מינורית מלנכולית יפת צליל. דורשת טון
יש כנראה סיבות חזקות יותר מדוע ערן צור בחר לעשות קאבר על "יומן מסע" של אביב גפן –מאשר "שיר שהתחבר לחגיגות 20 לערוץ 8", כדברי הקומוניקט שנשלח. אמן כמו ערן צור זקוק לעוד משהו פרט לטריגר התקשורתי-מסחרי. הוא בחר ב"יומן מסע" מתוך אלבומו השמיני (שנת 2000) של אביב גפן, מן הסתם בגלל
מי היא נעמי שמר? זו אינה שאלה סתמית. היא מתעוררת מחדש, אחרי "הרוח, החושך והמים", סרטו הדוקומנטרי של יהלי גת על נעמי שמר. השאלה צריכה לעניין כל מי שהזמר הישראלי קרוב לליבו יותר מאשר התרפקות נוסטלגית על שיריה בנוסח – " כבר בגן הילדים שרנו "בתשרי נתן
אפשר להרכיב הרבה רשימות של "השירים הגדולים" בסיקסטיז. את Respect הייתי מציב במקום גבוה. אוטיס רדינג, מגדולי זמרי הנשמה כתב את השיר והקליטו ב-1965, אבל בגרסתו הוא הגיע רק עד המקום ה-35 במצעד האמריקני.הרעיון לעשות קאבר לשיר הגיע מאריתה פרנקלין עצמה, תרצו – מלכת מוסיקת
משירי האהבה לנצח. הארי נילסון, יוצר זמר אמריקני, יליד ברוקלין שהקליט אותו ב-1972, בחר באופן יוצא מהכלל שיר שלא הוא כתב. זו הייתה בלדה שנכתבה והוקלטה במקור ע"י להקת הרוק הבריטית "באדפינגר" Badfinger ב -1970 (הופיע באלבומם השני The Dice).
נתונים על רקע צלילי ה – De Novo Adagio הנוגים בפסנתר שפותחים: ארבעה עשר פרסי גראמי, תמלילנית ופסנתרנית מוכשרת להפליא, זמרת נשמה וריתם נ' בלוז, מפיקה, שחקנית, יזמית, תורמת ופעילה למען המאבק העולמי באיידס. היכן רף הציפיות? בסיום הצלילים הנוגים
פוליקר פוליטי? הדיסק נפתח ב"ערב טוב יאוש, לילה טוב תקוה", מוטו בהמשך. פוליקר שר על המבוכה הגדולה של החיים באיזור, תחושה של "יכול להיות יותר טוב, יכול להיות אסון". בשביל שיר כזה קונים דיסק: קול מעומק הנשמה, משדר החרדה בלי
מגיע בזמן. ימי הפריחה והלבלוב. "כשעץ בגן מלבלב/ זה לא כואב להתאהב/ לכן עומד ומנגן". אני רגיל לזהות את השיר עם מחברו, יצחק קלפטר, במיוחד כשהוא שר את על שברים ומשבר – "שוברת לבבות קטנה/ אני שבור ללא תקנה". והנה –
סופרלטיב: שיר האהבה הכי יפה שהביטלס הקליטו (האלבום Abbey Road) אפשר ללכת יותר רחוק: אחד משירי האהבה הגדולים בכל הזמנים? פרנק סינטרה חשב כך. יש עדיין שמאמינים כי מקרטני כתב את הרומנטיקה המופלאה הזו. אבל כל הזכויות שמורות לג'ורג' הריסון.
ניכנס לנבכי מחשבותיו של דניאל בניה. יש מה לדוג משם. החברה הכי טובה של החברה שלו מעוררת בו את כל מה שכל זכר נורמלי שנמצא בזוגיות נורמלית חש, כשהוא ננעל על מישהי שמעוררת בו יצרים טבעיים ("מעוף לפרפרים שנרדמו לי
מה, היא בוכה? רגע, רגע: אדל בוכה? תביטו בקטע הזה. שיר לפני סיום – Someone Like You. לא בושה להודות: יש כל סיכוי שגם אתם תזילו דמעה. שיר ששינה את חייה, היא אומרת. לא דמעות תנין. מזילה על אמת. שלא
צליל הפסנתר וקריאת הווקאלית הכמו-אפריקאית, טוענים את השיר ב"מתח" שבין "האולי לבטח" עליו שרה אניה בוקשטיין. בוקשטיין נוגעת בחוסר וודאות. השאיפה הטבעית היא להגיע לתחושת ביטחון, אבל המצב הפוך. תקופה הילדות מסומנת כחיובית. האמן-המבוגר רוצה לשמר את ההתבוננות הילדותית ההיולית,