אוברטון
מי אמר שצריכים קול גדול/יפה בשביל לדקלם כאב בלחש על מצע מוסיקלי אלקטרוני? יש לו חור שחור במקום שהיא הייתה לו לב. האלקטרוניקה מאפשרת להביע עצב-צער בטון מאופק, באווירת חלום, "במרווח שלו" – בלי לאבד תחושה. רחש לב בעיבוד אלקטרו
11/11/2013
מי אמר שצריכים קול גדול/יפה בשביל לדקלם כאב בלחש על מצע מוסיקלי אלקטרוני? יש לו חור שחור במקום שהיא הייתה לו לב. האלקטרוניקה מאפשרת להביע עצב-צער בטון מאופק, באווירת חלום, "במרווח שלו" – בלי לאבד תחושה. רחש לב בעיבוד אלקטרו
לקטע הזה צורף הטקסט הבא: "סקרילקס, המלך החדש והבלתי מעורער של המוסיקה האלקטרונית, חוזר עם להיט דאבסטפ מפלצתי מלא צפצופים ובאסים קטלניים, שהולך לגרד קלאברים מרצפות המועדונים". הבנתם את זה? – "לגרד קלאברים מרצפות המועדונים". אנחנו בעידן הדקדנט של המוסיקה
עדי אולמנסקי שלחה תמונות אקסהיביציוניסטיות, ביוגרפיה באנגלית (Israeli producer/singer/rapper Adi Ulmansk grew up in Jerusalem. Now residing in Tel Aviv). רוחותיה מנשבות ממועדונים בחו"ל, פסטבילים ומצעדי גאווה. הסינגל הוא מהאי.פי Hurricane Girl. המילים – הלכתי לאיבוד בלילה, הזכרונות התפוגגו, ועדיין
דאנסמיוזיק? – עם כל דבר. דאבסטפ, צ'ילאאוט, דראם אנד בייס, גאראג' בריטי, פאנק. האוז. אבל עיזבו הגדרות. בואו ננסח את זה כך: הצליל האלקטרוני של הפופ הופך יותר מתחנחן, מלוטש. תגידו מלוקק – ולא אתעמת. קחו את הקצביות הכמו מעדנת
Subway – רצועה שנייה משדר אווירה היפנוטית, קולה הרך-רוגע של קארן או על רקע קולות רכבת על פסים המשמשים מעין ביט למהלך האיטי-נוגה של השיר. גם קצב האלקטרו של Mosquito משאיר אותך בתוך הקלאב האפלולי של Yeah Yeah Yeah כשקארן
נדיר לשמוע פיוז’ן כזה של סגנונות. לאונג'. Nu Jazz. מייקל ריקאר (Michael Ricar) השווייצי מתגעגע למוסיקה הקולנועית של פעם, שנות השישים. הוא לקח שנסונים, בוסה וגם טנגו ויצר תמהיל עם מוסיקה עכשווית של מחשבים, סינטיסייזרים וסמפלרים. התוצאה מאוד רכה-מלודית, מסתורית
רגעים קסומים בביצוע "מכתב לאחי" דואט של עילי בוטנר -קובי אפללו ספטמבר 2010
אחרי שלושת הפרקים של "החיים כשמועה" – סדרה אוטוביוגרפית על חייו של אסי דיין, אני חוזר לשיר שסקרתי לפני כארבע שנים, שאת מילותיו כתב דיין והלחין ירון כהן. השיר מתקשר היום לדברים ששמענו מאסי במהלך הסדרה: "אומרים שאני מוכשר, אבל לא מאושר, ומר
התקווה 6 מגיעה לפרויקט של של עמית דובדבני וארז אייזן. מבחינתו של עמרי גליקמן -צעד מתבקש לקידום. מבחינתם של האינפקטד – עוד צעד למסחור ושיווק הפרויקט באוריינטצית רגאיי עכשווית עם אלמנטים אלקטרוניים משדרגים. גליקמן כנראה היה צריך להיוולד בקינגסטון. זו
שלושים וחמש שנה עברו. אני זוכר חזרה של ההרכב הזה. מועדון ליד רחוב המסגר. באמת, לא ידעתי מאיפה זה התפתח. היום אומרים ש"ששת" הקדימה את זמנה. אז ככה: כישרון כמו שם טוב לוי אינו תלוי בזמן או בטרנד מוסיקלי. "בלילות
שם טוב לוי ב"הפסנתר מארח 2009" משחזר שירים של להקת ששת. דפדוף בדפי ההיסטוריה של המוסיקה המקומית. עברו כבר 35 שנים מאז ההרכב הזה, ששרד כמעט זמן של סתיו אחד. אמרגנים חשבו שחבל על הזמן. אין להרכב סיכוי. הנוחם היה באלבום
איך מגיע אנטון זסלבסקי (23) . יליד רוסיה, שגדל ב – קייזרסלאוטרן, ונועד לגדולה כפסנתרן קלאסי להיות מועמד למעמד סופרסטאר מוסיקת פופ דאנס אלקטרונית מסחרית עכשווית? בואו נקצר סיפור ונגיע לנקודה שבה אנשי Interscope Geffen A&M שומעים רמיקסים שהוא עשה
איזו הזדהות עם צ'ט בייקר. טיל ברונר, זמר ומחצצר גרמני לא מחקה את צ'ט, אבל הוא מנגן ושר ברוחו בהערצה גלויה. זה לא רק הסגנון הרך של הבלדות שקיים כאן במידה לא מבוטלת, כמו ב"כאשר אתאהב". האוריינטציה של ברונר היא
השיר שיצא ב-1961, נכתב ע"י וילי נלסון, אז זמר קאונטרי לא מוכר , שיצא מאלמוניותו אחרי שהפך ללהיט בשירתה של פטסי קליין, שנהרגה שנתיים לאחר מכן בהתרסקות מטוס, קרא עוד
מאז שרפאל היה בארץ, חזרתי לשנסון הצרפתי. והנה גם פטריק ברואל עושה לי את זה. הייתי לוקח את הדיסק הזה לשפר את הצרפתית הדלה שלי (שנה אחת בלבד בתיכון), יען כי הרומנטיקן השנסונר הזה עושה לי את זה בקולו החם.
פופ כמו-גרגוריאני נסחר בבורסת המוסיקה. סגנון האקפלה הליתורגית משמש ל"בפעם הראשונה כשראיתי פניך" המוכר מרוברטה פלאק. גם "באוויר עכשיו" של פיל קולינס ו"מדרגות לרקיע" של לד זפלין "ליידי ד’אברבנוויל" ו"הלוואי שהיית כאן" של פינק פלוייד נכנסו לעולם המיסטי של המזמורים.
מחתרת האלקטרוניקה. מגיעים אלי הסינגלים האלה, צילומי שחור לבן, כדי לגרום לי לשוטט באתר שנקרא ent-t.com. הוא נראה ונשמע כמו פרויקט ecm (חברת המוסיקה האירופאית הייחודית) מקומי. מישהו משקיע פה על מוסיקה ניסיונית. יפה. קיבלתי את אחד הקטעים מתוך EP
לפעמים מגיעים גלים של געגועים לשנסון של פעם, משנות הארבעים-חמישים. ואין כמו אדית פיאף להוליך אותנו במנהרת הזמן לאחור. פיאף כנראה כבר תישאר הגברת הראשונה של השנסון. חוזרים ל – L'Hymne A L'Amour ול – La Vie En Rose גם
לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. על ההופעה של מוריסי
לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. אני מעריך שאיזה ארבעים אחוזים מהשבעת אלפים הגיעו לגני התערוכה
אייל סלע ואנסמבל דארמה פותחים את האוסף עם "חצר אבו", קטע עממי מעובד אתני מודרני, קצבי מלודי מדיף ניחוחות מזרח משכרים. הבחירה בסלע לפתוח את אוסף מוסיקת העולם הישראלית מוצדקת. סלע הוא מייצג בדרכו את ההיתוך שנוצר כאן בין תרבויות מוסיקליות.
כולם רוצים לשיר עם אזנאבור. למה כולם רוצים לשיר עם אזנאבור? אזנאבור עצמו מחייך. נוכחותי, הוא אומר, גורמת לזמרים להיות בשיאם, למרות שכולם ענקים. דוגמא: ג'וש גרובן שר עם אזנאבור "לה בוהם" בצרפתית (דיסק 1) ובאנגלית (דיסק 2) אלטון ג'ון
הדיסקו מעולם לא מת. מותם לאחרונה של דונה סאמר ורובין גיב החזיר לתקופת תור הזהב שלו בשבעים ולאחת הנציגות הבולטות של הז'אנר – גלוריה גיינור. לא להאמין שהלהיט הענק הזה (ארבעה שבועות בראש המצעד הבריטי במרץ 1979) תוכנן תחילה כ-B-side לסינגל
פעם שלישית שאני שומע את הערב הזה בארץ. אל דימיולה רץ עם ה- World Sinfonia כבר כמה שנים טובות עם שינויים פרסונליים מסוימים. כמעט הכל היה לי מוכר – הטמפרמנט, הוירטואוזיות, המקצבים, המבנים. בהפסקה חשבתי פתאום על האיחוד מחדש של הרכב הפיוז'ן
יש שירים שהזמן לא נגע בהם, ובכל זאת, הם נושאים בחובם מטענים נוסטלגיים כבדים. לדיויד באכארך שמור מקום של כבוד בפנתיאון הנוסטלגיה של המוסיקה הקלה.לצד גרשווין, ברלין ופורטר כאחד הקלאסיים של המוסיקה הפופולרית. מלודיסט שלקח מהג’אז, מהבוסה, מהסול. יליד 1928,
התערובת הזו של סול מיוסיק עם בלוז וג’אז היא שמאפיינת את ואן מוריסון של תחילת השבעים, משהו שהוא ספג בילדותו האירית עמוק עמוק. מישהו כתב שלהאזין לאלבום הזה – זה כמו לחתום את דרכונך לפני שאתה נכנס למדינת המוסיקה של
החליפה הנורא מצועצעת הזו, הנורא "אמריקנית" ממש לא משקפת את הבחור בבלורית שעובר מהפסנתר לגיטרה ומפעיל טנור שמחלחל מיידית. רופוס וויינרייט לא משחק אותה אגו נפוח. שנון, מצחיק, בלתי אמצעי. ובעיקר זמר. קברט. מיוסיקאל. ותודה לאמא קייט על הליווי ב"מעבר לקשת
אחרי תשעה שירי סינת'פופ מעובדים ומופקים מלוטש ומהוקצע, הגיע שיר אחד, האחרון בדיסק, אני מִדְבָּר, שהוא קודם כל שיר נפלא, ואחר-כך הפקה אלקטרונית: אמילי קרפל שרה: אני מִדְבָּר/ אך בתוכי רק מעיין נובע/ רענן ומתפרע/אני סיפור/ ובסופו יש ים של
שלושים שנה אחרי שוינס קלארק פרש מדפש מוד Depeche Mode והקים את יאזו Yazoo ואת אירייז'ר Erasure, הוא חבר מחדש ובמפתיע לחברו הותיק להרכב מרטין גור כדי להקליט אלבום טכנו מובהק. תסריט? האפקטים מסמנים פה ושם אווירת סיפור בלהות בקטע
אהבתי, והיום שש שנים אחרי הביקורת דאז, אני נרגש עוד יותר. ככל שהקשבתי יותר, אהבתי יותר. אתי אנקרי עשתה אלבום שלם שהוא חיטוט נפש, שירים על הטראומות ששייכות לכל מי שחי כאן. אדוני המלחמות, אלהי השקר, היאוש, מלכים ומשיחים מפוברקים,