סינגלים חדשים

השאלה היא למה לברוח? ("בואי נברח מפה") שיבוא אליה קרוב, שיתמודד עם המציאות, שילך על החיוך הקטן שלה, שיעשה לו טוב. אם צריך אותה "לדעת לאהוב", מה תעזור הבריחה? למד אותה לאהוב. איך מלמדים "לדעת לאהוב"? סוג של השכלה שנבצרה

טון הערגה של קובי בוריסי חובר אל קולה המשתוקק של אוולין הגואל כדי לשיר על  דרך של ברירת מחדל הנשענת על אמונה ותפילה לנסות להגיע לטוב. צריכים להמתין "עד שיתפזרו העננים, עד שנהפוך פחות קשים יותר שלמים".  המבט הוא ממנו

אחרי שספרתי כעשרים פעם "חולם", אני כלל לא בטוח, שאני יודע על מה דויד ברוזה חולם בשגרת חייו. אני גם לא בטוח שהוא יודע. האם חלום הוא הזיה טובה בהקיץ או בריחה מהמציאות? מה שברור הוא – חלום אחד לפחות

לי גאון שרה על "שקיפות מדויקת" ביחסים ביניהם. שגרת היום-יום. השיר נשמע קברט בטעם צרפתי עם נגיעות של ג'אז צועני. השירה אוורירית, אינה טעונה דאגה, מפוכחת, טיפה מחויכת. נשמעת יותר כמספרת על ופחות מי חשה את. תיאור מצב של יחסים

נעם חורב כתב לדיאנה גולבי דרמה אישית. שיר כאב, של עצב עמוק, של מילים קשות – "ציפורניים של קור", "שבילים הכי רעים", "זכרונות שקברתי עם ריח אדמה" רקע למצב נפשי קשה – קולו שמגיע בחלום הבלהות, חוסר ייכולת להירדם, ובעיקר

בקומוניקטים עוד מזכירים שפבלו רוזנברג היה פעם סולן סטלה מאריס. בלטינית – כוכב הים. הכוכב ההוא, המטאלי איננו, נשארה הלטינית. האם הוא מחובר ללטיני הקליל יותר מאשר לרוק הכבד? תקשיבו לשיר הזה, ויש לכם תשובה. לטיני + ים תיכוני. שיר

מי אינו זקוק לאהבה? שיקום. למעשה – שילך. לירן דנינו ממליץ על הליכה. זה נותן כוח. מה קרה? השיר לא בדיוק מבהיר. אם היא תלך לשדה אחר, אז… מכל מקום, הוא ימשיך ללכת אם לא ימצא עקבותיה. מילים, מילים, מילים

המסקנה בסופו של שיר אספקפיסטית: שהקשבה ללב תוביל לריקוד, וזה אחרי כל הפחדים וההזיות, והאכזבות (”אני זוכרת איך נזרקת מכל המסגרות") מה לעשות שטקסטים כאלה עוברים ליד האוזן, במיוחד שכהשירה נשארת מעט מאחור. ואז ממתינים להצלה מהמנגינה והקצב בהשפעה צוענית. הם

יסמין אבן משגרת 19 שירים באלבום אחד. הרבה מאוד דואטים, גם סולואים שאינם שלה – שאינם תורמים להאחדה ולאלבום ממוקד. בחירת הטקסטים אינה מציגה אותה כסינגר-סונגרייטר מאחר שהיא מותחת את המוסיקה על פני קשת מאוד נדיבה של כותבים-משוררים, עד שלעיתים יש

מחפשים את העתיד של הפופ הישראלי האלטרנטיבי? הוא נובט פה ושם. האם תחנות הרדיו מזהות-מעודדות? אני מטיל ספק. אולי זה טבעי במדינת הרייטינג, שמוסיקה אלטרנטיבית זוחלת מחדרי אולפנים אל מרתפי האנדגראונד. משם הסיכוי שלה להתפזר הוא אולי דרך מרחבי ה-Cyber.

יהודה פוליקר מתגעגע למה שנראה כמיתוס, וכואב מציאות מאכזבת שבה נעלם מהנוף דמותו של לובש המדים הקשוח שמגן עלינו בלי לבכות, אולי ערגה לדימוי סמל הצבר "יפה הבלורית והתואר" בעבר. "גברים קשוחים שלא בוכים כבר לא תמצא בינינו", "אחים לדם".

מה היא רוצה להגיד למסכן שאליו היא פונה? שהוא שבור והיא בסדר, אבל מצד שני לא התכוונה לעשות לו את זה? נו, באמת מה זה השיר הזה, שאין בו כלום. אני ממש אוקיי, אומרת הדוברת בשיר, אני ממש על הכיפאק,

ענבל אבנעים שרה על יחסים עם אחות (לפי הקומוניקט – נופר, הצעירה ממנה בשנה). מילים לא תמיד מביעות עומק התחושות. אבל הנגיעות מצליחות לבטא משהו מהסיפור בין השתיים, שעדיין קיים בו חלק לא פתור. השירה בתחילת השיר מעט נבלעת, ההמשך

דואט מתקתק על יחסים חסרי סיכויים בין ילדה קטנה לגבר. דני רייכנטל וליטל תיר נינוחים-מעודנים-תמימים  מאוד בשירה המשותפת, מביאים את הטקסט למקומות מאוד לא דרמטיים, נעים על מי מנוחות של המנגינה הרייכנטלית המחניפה שמזכירה משהו רייכלי. לא בדיוק זמרים "גדולים"

פרסקי. רפי פרסקי, מ"מיליון דולר" ו"כמה פעמים"? מה חדש? זה כל מה שיש להציע. עוד שיר געגועים לאהובה? התאהב בכוסות הקפה שלה שפעם שנא, התאכזב כשלא שלחה לו ברכה בראש השנה (נו, באמת פרסקי. ברכה בראש השנה – זה כל

משהו לא טוב ארע על רקע נסיעה לחו"ל. משהו שהשאירה שם. חלום חיוור ולא מושלם. התרסקות איטית. פצע. הזמן לא פועל לטובתה. משהו מאיים לחסל אותה. מתחיל בצליל קלידים מעודנים. רונה קינן שרה בטון רך ומפויס, אבל גם אחרי המעבר

לא רק אנחנו חושבים על השנה הבאה באירוויזיון. כלומר – האם המאמץ שווה. האנגלים מאוכזבים. Blue קיבלה רק מקום 11 באירוויזיון בדיסלדורף,  כשהצמד העונה לשם אל/ניקי Ell/Nikki עושה לכולם בית ספר ומשחק אותה בגדול בשביל אזרבייג'ן. אגב, מה שמרגיז עוד יותר את

קודם כל: איזה קול. כוכב נולד קטן עליה? שנית: הכינו ממחטות נייר. כמה שיותר. דקלה אחראית לדבר שיר ההתייפחות רווי הדיכאון. יש מי שמאמין כי זמרות דיכאון אוריינטאל זה מה שהולך לעשות את הכסף הגדול. מתקינים להם עיבוד מיתרים שופע

"ילדתי" באיזו משמעות?  אמא שמדברת אל ילדתה בגיל ההתבגרות? ואולי חשבון נפש נשי– פניה בגוף ראשון לעצמה? או מתרפקת על עברה ("זה ניחוח ישן ששובר את ליבך"), על עצמה כ"ילדת פרחים" – האם זו אסוסיאציה לילדי הפרחים של השישים –

לא עלינו לגמר באירוויזיון בדיסלדורף. אני יכול להרגיע את דנה: לא נורא. שום אסון לאומי לא אירע. באשר לקריירה שלך: כיוון שלא הגעת לדיסלדורף מהר גבוה, גם המדרון אינו תלול. זמרים וזמרות יודעים לשרוד את המעידה בתחרות הזו. תגובות: פה

רוקפור לא יכולים להתלונן. אחרי הכל, ידם הייתה בעיבוד ובהפקה. למעשה, הם צריכים להיות יותר ממרוצים מהקאבר של נינט, שילווה את סדרת הדרמה החדשה "אורים ותומים" ב –  Yes. הביצוע משתלב עם התפיסה המוסיקלית של נינט מאז חברה לרוקפור – להטעין מילים

לעולם – מהי אהבה. אם זה בא – סימן שאלוהים לצידך, אל תבזבז דקה. נחמה מייעץ גם "אל תהיה חלש" "תתחזק", תן ללב להשתחרר. אהבה שמקרבת אושר שמאפשרת שרידות. מילים. עוד וריאציה שלא תקבל את פרס המקוריות. בתאוריה – פסיכולוגיה באגורה.

ליידי מדונה, מה את אומרת על ליידי גאגא? משחקת אותה בהכי גדול שאפשר. יש פנים מאחורי המסכה. עדיין לא ברור מי נמצאת שם, אבל עם המסכה היא משחקת אותה במהלכים מחושבים ומוקפדים.ההצגה שלה מה-זה מתוקתקת. כל שיר, כל וידאו, כל

סלסל את שלמה ארצי. בכיין אותו. התפלל אותו. עשה ממנו דיכאון רגש ים-תיכוני, גדול ממה שהוא (עיבוד רחב יריעה). למה? עופר לוי כותב בקומוניקט, שהוא מוצא "קווי דימיון" בינו ובין ארצי. גבתי המורמת תהתה. ואז הגיע ההסבר – "בין היתר משום

יוני רכטר הלחין השיר לא לפי הקונבנציות השגרתיות השמורות לזיכרון הנופלים (מנגינה מלודית נוגה שמזדהה עם הצער) או לפי אלו שהם תכתיבים המאפיינים את שירי הזיכרון, אלא השתמש במילותיו של יאיר ענבר ז"ל כטקסט מאתגר על זרם מחשבותיו של האוהב

הטקסט שחור על לבן עלול להתפרש כנפל טקסטואלי פטריוטי נורא, גרוע שבגרועים. זר שלא מכיר את המוסיקה המקומית הישנה (להקות צבאיות) – כנראה גם לא יבין את ההומור המוסיקלי של מאור כהן, ויש כאן הומור פרודי בעיבוד נוסח הלהקות הצבאיות

האהבה ושברונה מצמיחים עוד ועוד הררי מילות רגש, ומעט מאוד שירים מקוריים. עוד לפני שאעבור ללחן ולביצוע – כותב הטקסט עשה שימוש בכל דימוי וקלישאה אפשריים לעוד גבב מילים שדוף-שחוק-חבוט על הנושא. לילה שחר מול חלום עטוף בלבן. וגם הפער

גרסה סופית לנציגת ישראל? הרבה שונה מהקודמת? ממש לא משהו שישנה את הסיפור, אלא אם כן היא הולכת להרביץ הופעה הורסת שתכניע את האויבים שלנו. מה דורש אירוויזיון אם לא משהו אינטרנשיונלי, אלא שלא כל משהו אינטרנשיונלי חייב להיות קונפקציה