סינגלים חדשים

לשנאה יש ילדים והורים, מייצרים ומשכפלים אותה, מחלקים נשק בשם האדמה, האהבה, הַקְּדֻשָּׁה. מחלקים כאן כדורים, שקרים. למה התכוונה המשוררת? האם זו התרעה, מידע חיוני, מחאה? כל התשובות נכונות? אליוט (שרון בן עזר) של "פוליאנה פרנק" חוזרת כדי להגיד דברים

שנשתתף בצערו? האיש אינו עומד בלחץ/. ניסה כבר הכל, אבל לא נלחם עוד עליה. תפס מרחק כדי לשמור על עצמו שפוי בשבילה. גם אם לא הבנתי הכוונה, הצטרפתי אליו לאוטו לנסיעת המרמור המדוכדך. היא אשמה? האגו שלו? האנרגיות השליליות שהיא

מה עושים הפרויקט של רביבו בשיר ראפ של רביד פלוטניק שכולו הלל לראפר קנדריק לאמאר? הקאבר לשיר מתוך האלבום "תוך כדי תנועה" הוא החיבור הכי הזוי שהייתי חושב עליו. המרחק בין הראפ של פלוטניק למחרוזות הזמר הישראלים של שנות השמונים

נתאר את מה שעובר על הדוברת כפתיל קצר ביחסים. אם העזר כנגד לא מיישר איתה קו, אם הוא סוטה מהמסלול שלה, אז חבל"ז. היא תפנה  לכיוון הנגדי,  ושיחפש אותה בסיבוב. לא חייבת לו שומדבר כי "אתה לא מבין תגרוב". לפי

מסרו למאיה דדון טקסט סתמי ולא אמין כדי שתתבכיין עליו בסלסול נוגה, שאין מאחוריו איזשהו רעיון הגיוני. קראו לשיר "משפיענים", כאשר זה ממש אינו העניין שעליו שרה הזמרת. מה לה ול"משפיענים" בחברה? בסך הכל רצתה לחזור הביתה בשלום ולקבל חיבוק

צעד קדימה לאותו מקום הוא למעשה צעד אחורה. "פול טראנק עושה ניסיון להתפלסף על מהות החיים בסוג של התפקחות. התובנה נדושה משהו: אין תכלית לאדם, אין מהפכים בחייו, גם אם ניסית להיות מישהו אחר, הבנת שהכל חרטה – לימודים, תארים, מעמד,

רונה קינן מוצאת קשר בין שוטטות בעיר ובין חווית האהבה. העיר במציאות המודרנית קודרת ומדכאת. זוהי מהות החיים הקפיטליסטים במטרופולין רווי הניכור הצפוף בהמון אנושי אנונימי ובגורדי שחקים קורעי רקיע. העיר המתוארת חסרת נשמה, איבדה את אנושיותה. השאלה "איפה את"

מה "תופס" את מוקי אחרי הופעה, שהוא מבקש – הלוואי שהכסף יישרף? אם נחבר את השאלה לתחילת השיר, נבין מן הסתם, שמה שהוא חש ("שתפס" אותו) מחזיר אותו לחיים אחרי שהיה כבר מת נפשית. בשיר הזה הוא חש מאוד חי,

נגמר לו הדלק, נגמר לו הסוס מה שמתחרז עם "יום עמוס". איזה חרוז מעפן. מי ששרבט לאליעד את את שיר המתייסר בכאבי אהבתו המנותקת, מרח כאן טקסט שהיית משתמש בו בשיעור לכתיבה יוצרת כדוגמא לטקסט מְחוּרְטָּט. הוא לא יכול לישון

שלומי שבת אנושי, הומני, חמלן, חָנוּן ורָחוּם.  הקול שמגיע מהנשמה.  זה שיר ששולחים לבת זוג אחרי שנים של זוגיות. עברנו את כל המכשולים עד כאן, אז בואי ניזכר ברגעים הטובים, נחזור לפשוט, נחיה כמו ילדים. הכל  נשמע סתלבט, ולפתע – 

זה נשמע כמו המנון הניצחון של הליכוד והציונות הדתית. (השיר מסתיים ב"נצחונות") אחרת: מה סיבת ה"סיבות למסיבות"? האם יש ללהקת שלווה סיבה מיוחדת בימים אלה לצאת בשיר שמחות והילולות?  חגיגה  לשם חגיגה? אולי יש סיבה למסיבה שכותב שורות אלו אינו

על מה היא חושבת עכשיו, שואלת ללי ומספרת את את הסיפור הקשר הבעייתי עם מי שנמצאת בתוך עולמה. מה מדכדך אותה? מה עובר לה, לללי בראש? האם הנתק ביניהן הוא סיבת החרדה הנשמעת בקולה?  ללי שרה מה שמחלחל בין הלב

אדם צעיר, מבואס, ציני, מיואש, סובל פיזית ורוחנית, אין ענין בשום דבר, הכל "כמעט בערך", גר עם ההורים, שורד ב"כלא של המציאות", גם אמא מנותקת ממנו כמזרח ממערב. מה באמת כל כך נורא? מה סיבת הדיפרסיה הזו? לאוהד שחר יש

הכאב על אובדן האהוב כל כך גדול, שגם כדורים כבר "לא עוזר" (שגיאת דיבור מכוונת). נסרין קדרי מפעילה קול רגש מתבכיין בזעקת שבר אל האהוב שנטש. מאחלת לו "ימים מאושרים" (אי, למה? מתוך אהבתה?), ומוכנה לקבל את האשמה על הפרידה

נזכרתי ב"איכה" של שולי רנד: "ריבונו של עולם אם נדבר גלויות/ לפעמים אין לי כח בעולמך להיות/ אנה מפנך אסתתר?/ מה אטען מה אצטדק מה אדבר?"  גם ליאל רביבו אינו מסתדר עם עצמו למרות ש"הנשמה רוצה לחיות" . הספקות, היצרים 

אהבה או התאהבות, אהבה או תשוקה? שאלות שלעולם ישאלו. יש אהבה שעוברת מספר שלבים עד שהופכת לאהבת אמת. האם יש מקום להאמין באהבה אינסופית כזו שנמשכת לנצח נצחים. לרבים – זו אוטופיה. רבים (או מעטים) ישבעו שזה קורה להם, שיש

סערת בואו הנושבת בצליל סול-דיסקו מהשבעים. תישאר בד' אמותיה, בינה, בינו ובין הקיר. איש לא ראה, לא שמע. המוסיקה בעיני רוחה דווקא מאירה אותה (את הסערה) בחשיפת יתר מסעירה. הקונטרסט יפה. כל מה שמפעים בבואו מגיע לשיר. ריקי גל מצליחה

מה רצה חיים אוליאל להגיד על העיירה שלו? האם הסתפק בהתרפקות על זכרונות עבר בין חול לקודש או רצה לומר משהו נוסף? השורה האחרונה הנאמרת – "רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת", לחלוטין אינה תואמת את רוח-תוכן השיר, ממנו

אחרי זעקת אהבתו הנכזבת ב"מיכל", השיר שהפך אותו לכוכב הבא, העליתי שאלה לאן המלודרמה הזו תוביל אותו. לפי "שדים בעיניים" אליאב זוהר נמצא פחות או יותר באותו מקום, מתרפק בכאב על העבר, מנסה להמריא מאותה נקודה של מפגש רגשני בין

הפכתי והפכתי בטקסט. על מי שרה ליאת ציון ומדוע מופיע שמו של היוצר נדב דלומי לפניה? למאזין המזדמן – רב הנסתר על הגלוי.  למאזין המקבל דף הסבר (כמו כותב שורות אלו) המלאכה פשוטה יותר. הנקודה היא שהשיר צריך להגיע בעיקר

האם התכוון ל- מה התכוון המשורר? שיר לעיתים מותיר אותך  מהרהר, חוקר, מתחבט. האם הוא מצליח להבהיר את כוונת המילים? הבעיה של כותב השיר הזה, שהוא לא מכיר בכוחן של מילים לדייק כוונה, לשקף אמת. מילים מותירות אותו ספקן. האם

לאהוב את עצמך לא מול המראה – זה אתגר לכל החיים. אל תחפש רחוק, תישאר קרוב. המקומי לעיתים עדיף על המרוחק. זה יכאב קצת, אבל תסתכל לה בעינים ואל תיסע רחוק, כי ככה זה לאהוב. את השיר כתב ברי סחרוף

מהי אהבה? קחו עוד תשובה. אני מעריך שמבקרי מוסיקה מחפשים את ההברקה הצינית הפחות נדושה לומר משהו על מיינסטרים סנטימנטלי דביק.  ינבחו משהו, ועידן רייכל יעבור הלאה. יש לו שיר חדש להדרן. הרגשן שבו התחבר למלנכולי. אני מסכים: היום לא

אולי שלומית אהרון תקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. בינתיים היא נמצאת על התסכול שהעבירה לה רחל שפירא. הבנאדם שמתעורר בבוקר, מלא דאגה ופחד כאילו הוא אחראי לגורלו של היקום. אהרון מבקשת להרגיע, להתנתק מעצמה, להרפות, או במילים פשוטות