שירים ישראלים חדשים

יומרה לעיתים מערפלת יותר מאשר סוללת דרך לקורא ולמאזין: "היופי לראות את הדרך קצרה/ ויד שנמתחת לתוך מטרה" – משפטים שמנתקים אותי מהשיר. מה זה? האם הוא ממליץ על הדרך הקצרה, כי הדרכים הארוכות מובילות לכישלונות? כלומר – אם מגיבים

אני קורא את הטקסט של עידן עמדי ולא הכי מבין למה חותר המשורר, כלומר מה הוא רוצה מחייו? רוצה לזרוק את מה רחוק? ("את זה"??) מי הם הפקחים בשיר שלו? למה בא לו לצעוק? האם זה שיר מחאה סוציאלי? (פושטי

שלומי שבת שר שירי אהבה קלילים. נקודה. אני קורא הטקסט, ומנסה להבין מה כאן שלומי שבת באמת. שלומי שבת באמת הוא זמר נשמה עממי שבא להנעים. לא משהו מעבר. היומרה – ממנו והלאה. היא בנשמה, הוא רוצה לאחוז בכף ידה, רק

"נשמה" היא מילה עוברת לסוחר במחוזותינו. עושים בה שימוש כמעט בכל קונטקסט ("נשמה שלי" –הוא ביטוי המוני שגור ונזיל במובן של אהוב-אהובה) . היא מגיעה גם לשירים המולחנים לעיתים בקלות בלתי נסבלת, כמו השימוש שעושה בה אודי דוידי בשיר השני

אילו אני הנערה/בחורה שבשיר, הייתי מתקשרת למשטרה. למרות שנטשה אותו – הוא הולך לכבוש את ליבה – "ולא חשוב לי איך". וגם "ועכשיו הכאב נגמר והכוח חזר". אם הכאב נגמר – למה שלא יניח לה. אבל הוא מרגיש ש"הכוח חזר",

תחושת זרות של ישראלי בחו"ל עלולה להיות מוקצנת, כשנמצאים במצוקה. תומר יוסף כותב על מצוקה בטוקיו, שהחלה אחרי שטעם טעם של "פרח מקומי". המועקה נוצרה על רקע הטראומה – נופל על מדרכה ונזכר בערגה במדרכות של יפו בלילות, כי אפילו

יסמין אבן משגרת 19 שירים באלבום אחד. הרבה מאוד דואטים, גם סולואים שאינם שלה – שאינם תורמים להאחדה ולאלבום ממוקד. בחירת הטקסטים אינה מציגה אותה כסינגר-סונגרייטר מאחר שהיא מותחת את המוסיקה על פני קשת מאוד נדיבה של כותבים-משוררים, עד שלעיתים יש

יהודה פוליקר מתגעגע למה שנראה כמיתוס, וכואב מציאות מאכזבת שבה נעלם מהנוף דמותו של לובש המדים הקשוח שמגן עלינו בלי לבכות, אולי ערגה לדימוי סמל הצבר "יפה הבלורית והתואר" בעבר. "גברים קשוחים שלא בוכים כבר לא תמצא בינינו", "אחים לדם".

מה היא רוצה להגיד למסכן שאליו היא פונה? שהוא שבור והיא בסדר, אבל מצד שני לא התכוונה לעשות לו את זה? נו, באמת מה זה השיר הזה, שאין בו כלום. אני ממש אוקיי, אומרת הדוברת בשיר, אני ממש על הכיפאק,

קודם כל: איזה קול. כוכב נולד קטן עליה? שנית: הכינו ממחטות נייר. כמה שיותר. דקלה אחראית לדבר שיר ההתייפחות רווי הדיכאון. יש מי שמאמין כי זמרות דיכאון אוריינטאל זה מה שהולך לעשות את הכסף הגדול. מתקינים להם עיבוד מיתרים שופע

לא עלינו לגמר באירוויזיון בדיסלדורף. אני יכול להרגיע את דנה: לא נורא. שום אסון לאומי לא אירע. באשר לקריירה שלך: כיוון שלא הגעת לדיסלדורף מהר גבוה, גם המדרון אינו תלול. זמרים וזמרות יודעים לשרוד את המעידה בתחרות הזו. תגובות: פה

שירת ה"אנחנו" שכתב אהוד מנור ז"ל כנציג העם ("אחים אנו ואחיות"), אומרת: אם למדנו משהו מהעבר, המחר שיגיע יהיה טוב ("חדש ויפה וטהור") כי בסך הכל אנחנו יכולים – "גילינו את סוד הקשר". טקסטים כאלה, שמדברים בשם עם ומדינה, כבר

הטקסט שחור על לבן עלול להתפרש כנפל טקסטואלי פטריוטי נורא, גרוע שבגרועים. זר שלא מכיר את המוסיקה המקומית הישנה (להקות צבאיות) – כנראה גם לא יבין את ההומור המוסיקלי של מאור כהן, ויש כאן הומור פרודי בעיבוד נוסח הלהקות הצבאיות

מיקי גבריאלוב של השנים האחרונות מסובב גלובוס. טרובדור ארצישראלי שהוא כור היתוך של סגנונות: יווני. תורכי, בזמנו – מלחין הבית של אריק איינשטיין, בעל אוריינטציה של חבירה לשירי משוררים (ביאליק ואלתרמן) יש תחושה שבבגרותו – גבריאלוב לא ממש החליט מה הוא

האהבה ושברונה מצמיחים עוד ועוד הררי מילות רגש, ומעט מאוד שירים מקוריים. עוד לפני שאעבור ללחן ולביצוע – כותב הטקסט עשה שימוש בכל דימוי וקלישאה אפשריים לעוד גבב מילים שדוף-שחוק-חבוט על הנושא. לילה שחר מול חלום עטוף בלבן. וגם הפער

גרסה סופית לנציגת ישראל? הרבה שונה מהקודמת? ממש לא משהו שישנה את הסיפור, אלא אם כן היא הולכת להרביץ הופעה הורסת שתכניע את האויבים שלנו. מה דורש אירוויזיון אם לא משהו אינטרנשיונלי, אלא שלא כל משהו אינטרנשיונלי חייב להיות קונפקציה

במציאות שלנו התחרות קשה: בטוח ששיר ביטון רוצה להיות המלכה החדשה. האם תהיה? לא פשוט: כוכב נולד, שממנו באה הציב לפחות אחת בז'אנר המיינסטרימי שלה – שלא תעשה לה חיים קלים – שירי מימון.  אני לא אומר נינט – כי נינט עשתה שינויים

"עולם הפוך ראיתי – אין שלם מלב שבור" אסתר שמיר מחפשת את הדרך אל השלם מתוך השבור. המסקנות מתוך השירים – יש מקום לאופטימיות. האם התשובות ברורות? לא בטוח, אבל הרצון למצוא אותן, התפילה להשגת הטוב היכולת להכיל את החסר

אל תוציאו ישן מפני חדש, אומר הפתגם. בלעז קוראים לישן The Israeli Songbook. בעברית: השיר הארצישראלי. לפי אחינועם ניני – שירים ישראלים מובחרים בליווי תזמורת סימפונית, ריח הישן באיכויות קלאסיות. אחינועם ניני, מביאה את הקול והפרשנות שלה לשירים שמעולם לא ימותו. משב

שנבכה איתו? יש ברירה? בדף היח"צ כתוב: "להיט מרגש ושופך דמעות". אפשרות אחרת: להתגלגל מצחוק. פעם זה היה "סוחט דמעות". היום זה הרבה יותר עצוב – שופך דמעות. זרם של ברז. תבכו, תבכו איתו. תשפכו. גברים ממשיכים לבכות בלילה. מה

"מלנכולי", שטרית את דוכין בעיבוד נדב ביטון, שיר 15, סוגר את האלבום. "האחת שלי" של יעקב למאי וטל שגב פותח. אילו הסדר היה הפוך, הייתי מכריז על מהפך. "מלנכולי" ממש לא תוכנן. הוא חלק מפרויקט 'שני צדדים למטבע' אשר מפגיש בין האומנים הבולטים

קיסריה יש לו כבר? נוקיה? תעדכנו אותי. לפי הלהיטים שמיצרים עבורו יצרני הפופ הקליל הקליט והשטוח, הוא מגיע לשם. לא בדקנו עדיין אם יש לאבי בן אבו העוצמות  להחזיק שלושת אלפים וחמשת אלפים, אבל מתברר שהגיעו ימים, שאתה לא צריך

"זה הכל מלמעלה" ו"הו אלוהיי כמה טוב לי בחיי" ו"תודה אלוהיי על שהשמש מעליי". מה חדש תחת השמש? אמונה באלוקים? סאבלימינל עוד לא היה שם? אז בשביל להיות שם, הוא לוקח את זמיר הנשמה העונה לשם גד אלבז.  אלבז מתחבר

יסמין אבן הולכת על אלבום חדש שיכיל בין השאר דואטים. כאן – עם סימה לוי דוכין, בלחן לשיר של מיכל סנונית. יש שירים ששווים דואט, כלומר השירה המשותפת היא חלק מקונטקסט. השיר הזה אינו מצדיק 2 זמרות. השת"פ הוא סוג

מי אם לא אלתרמן. אין כמו אלתרמן לפתור בעיה של מלחין. השפה? "כרוזים"? "טלגרף"? "רדיו מציף את הרחוב בנאומים"? לא בדיוק מתאים לזמננו. אלא מה: תימצא תמיד "הצדקה אקטואלית". אלתרמן כתב על מסע שמועות ש"מתגלגל בריצה" – תחילה הוא כל

לעולם לא מאוחר. תן לקולך לשיר את השירים שפעם בעבר, חיכית שאחרים יעשו בשבילך. גם זה סוג של יציאה לדרך. נפתלי אלטר, מלחין רב פעלים, (אביה של רוני אלטר)  שר על פרידה ולא מאישה או בגללה, כך הוא אומר לה

כמה פשוט לעשות להיט קליט על סיטואציה לא פשוטה של לחיות על הקצה, כשהבנאדם מגלה שהכל נהרס לו, נדחה על ידה, נשאר עם עצמו, ובמצב נואש הולך ל"תמות נפשי" על מהות קיומו עם ספר תהילים, מחזיק ואקדח טעון ביד וגם