ביקורת סינגלים

מיי פיינגולד שרה הערכה מחדש של יחסים על רקע הזמן שחלף: בפרספקטיבה של זמן, אירועים הופכים קיצוניים – טובים מאוד או רעים מאוד – פחות אפור – יותר "שחור – לבן".  הזיכרונות הם כתמונות ("רגעים תלויים על הקירות") – מעוררים

מצוקתו של תומר מתנה. הוא לבד לא רק מול העולם – אלא גם מול אהובתו – שלא מרצונו. בגלל השונות ביניהם – הוא יפסיד אותה (את האהובה) לאמונה. ההיגיון שלו לא ינצח. העולם האמוני שלו אינו עולמה. הוא אף האמין

ישי  רזיאל מתרגש, זועק מר לבבו. הוא ויתר או היא ויתרה, היא ידעה שהוא יבכה (ועדין בוכה) ומה שיקרה. "מחפש אהבה אבל זה לא פשוט". אז ככה: לא משתתף בצערו. השיר  הוא גבב השתפכות לא ייחודי, של מי שכתיבת מילים

השיר נפתח באמהרית (שר אביה של חגית – ישעיהו יאסו) כי מה? מזכיר אהוב בשפתה? חיבור לשורשים? לא יודע. אולי גימיק סטייל עידן רייכל, שמוסיף קישוט פסואדו אתני אופנתי. העניין הוא, שחגית יאסו היא הכל פרט ל"אופנתי". השיר הוא שיר אהבה

לא יודע למה האמנתי שיהודה סעדו לא יתיישר על נתיב מוסיקת הכפיים ה"מזרחית" המקומית. והנה זה קורה. טקסט אינסטנט, מוסיקה – קצת פחות (אינסטנט), ורק קולו האקזוטי יהיחודי מזכיר את פליט "כוכב נולד" 2005. סעדו (או יועציו) הגיע כנראה למסקנה שבמציאות

לפי השיר הזה, המחאה החברתית מאחורנו. חוזרים לבעיות יום-יום. כלומר – הבנאדם מול עצמו. "נראה טוב אבל מרגיש נורא" (לנדא את אורן: בעברית תקנית צ"ל נִרְאֶה – זמן הווה) מה הפיתרון? "פסיכולוג מאשים את ההורים" (חבר'ה, גם בצחוק – לא

איזו התלהבות קצבית לספר לנו שהיא מתפשטת מכנות, כשהיא נמצאת בדייט. מה קרה? למה ומדוע? טל שדאי, קול גבוה ומאומץ, הופכת את הציניות שחולפת בראשה של רווקה מתוסכלת – "אלופת העולם בדייט ראשון", ששבעה מדייטים עקרים –  לדאנס קצבי על

שיר חדש לשירי מימון? למה הייתה לי תחושה של – נו, בטח שזו שירי מימון. עוד מבע מתבכיין, מלודי ונוגה על אהבה ואובדנה, מהסוג של – נורא נעים לי לשיר בלדה עצובה על געגועיה. מחכה שיבוא, כי הדמעות יבשו. "דמעות יבשו". הוי.

האם הראל מויאל יכנס לרדיו של אליקו? למה לא? הרי גם המוסיקה שהוא עושה היא ים-תיכונית, אמנם פחות בוטה, פחות פשטנית, פחות חפלאית, יותר מעודנת, אבל באה ממקומותינו. נו, אז מה? יש לה סיכוי בז'אנר המענטזים שמרוויח מיליונים, ומודיע על

מזדהה. בטח מזדהה, גם כשמדובר בצליל מלו-מלנכולי זך ומזכך, ולא בראפ זועק עוקץ ומקפץ. אגב, אני לא מתנגד למחאה מוגשת וול דאן, ארוחה ללא מסתכנים. צלילים נימוחים באוזן כמו שיר געגועים מלטף. התגעגעתם לאבטיפוס? מה, לא יודעים מי זו אבטיפוס?

עלה על הגל של עצמו, הבני בשן (כן הבני ברדיו) משחק אותה המנונים להמונים, רצוי עממיים וקליטים, שאפשר להסתלבט עליהם ראש קליל,מראשו הנונשלנטי והזרוק. אחרי "אחלה חמודה", המנון המונים מאולם החתונות המזרחי, מגיעים למגרש הרוסים, שנמצא ממש מעבר לפינה. סטייל שירי

ליהי ציטרון (23 חיפאית), בסינגל הבכורהשלה, מנסה לברר מצוקות אישיות, למה היא מרגישה כמו שהיא מרגישה, לפתור בעיות פסיכולוגיות באגורה על רקע השינויים. התובנה–הפיתרון נוחתים משומקום – "איזה כיף עכשיו לבית לחזור" – לא נשמע כפונקציה של תהליך חיפוש משכנע,

מרגול מקוננת ייאוש. ה"הוא" אינו לצידה. אין אור. אין כוח. יש פחדים. הזמן נגדה. רגשות מזויפים. תאמינו לה. לפי הטון – אני מאמין. משדרת כאב. כאב אמיתי. נכון שהחריזה מעט שבלונית, אבל לפעמים אין כמו מנגינת הלב להאפיל באמצעות רגש על

תחייך כי לא אכלת אותה. יש עוד אהבה בעולם. כל מה שצריך זה קצת רצון, והעצב היה כלא היה, כי במילא השררה מנצחת ומעטים מתחלקים בכל הכסף. יאללה, בואו נעוף על הנאיבי זה. צריכים רק להאמין. בחוץ ארבעים מעלות, פקקים,

יונתן כנען נוסע בכבישי אמריקה, עמוס בעזר כנגדו, בטן גדולה, ולמרות הכל, עדיין מקווה שמשהו עוד שומר על הקשר ביניהם. שיר דרכים של סינגר סונגרייטר, שמספר את הנרטיב במהימנות.  המנגינה, הטון, ההפקה המאוזנת  – הם סוג של שיר אורבני על

"קצת" היא מילה שחוזרת לאורכו של השיר. רוני דלומי מנסה לכמת מצוקותיה של מי שמאבדת שיווי משקל, מתקשה למצוא אחיזה, מלטפת הפצעים, מטפסת על קירות, מחפשת בכל הסמטאות החשוכות את מה שאבד לה. "קצת" היא מילה סתמית שאינה מצליחה להבהיר

ראיתי קליפ חתולים ביתי חמוד. לבושתי, התרכזתי בחתולים (יש לי שלושה) במקום בטקסט ובמוסיקה. בדברי ההסבר בקומוניקט נאמר כי הקליפ מצביע על כוחה של הרשת להפצת דבר החשיפה. במילים פשוטות: כל קשר בין הנפשות הפועלות (חתולים) ובין תוכן השיר פחות

שרון מולדבי פוחד לאבד השראה. כל החיים הם שיר של תקווה, בכל תקווה יש אהבה, אבל מה עושים שאצלי מקור המילים והלחן – יבש. מקווים-מתפללים שזה יחזור. כל כך פשוט, שאתה אומר, מישהו אמר את זה קודם, או: לא יכול

מעניין שארקדי דוכין בחר בואלס להגיד דברים על תסכול מיחסים, מזוגיות. ואלס הוא ריקוד סלוני מיושן שמקורו בשנות השמונים של המאה ה-18, שהפך מודל לריקודים סלוניים אחרים. אלא שארקדי לקח את השלושה רבעים ועשה מהם Dance עכשווי, כולל ציטוט מדיוויד

גלעד כהן מספק שיר שני על טראומת כישלון יחסים בינו ובינה (אחרי "להרוס דבר כל כך יפה"). הפעם הדובר בשיר מסוכסך עם עצמו ("הכל יוצא לי לא נכון") על רקע אי יכולתו לתקשר עם אהבתו. הוא מצפה ממנה להכיל את

מייק לאב נוט וור? מי אמר את זה לפני זאב נחמה? נדמה לי שהדור ההוא של השישים ניסה גם הוא "ירוק מרפא". אלא שכל הסיסמאות המשיכו לפשוט רגל. עולם כמנהגו נוהג. תחת השמש והגשם – ממשיכים לירות להרוג, לרצוח. אולי

מנין זה נוחת? כלומר שיר בקצב ים תיכוני מלהיב בביצוע שתי דיוות מקומיות, שכל הקשר ביניהן, שהן השתתפו באירווזיון. מה לה ולה?! בטוח שעומד מאחורי זה איש שיווק, שלא רק מתגעגע לאיזה מקום ראשון במצעדים, אלא מאמין שהוא שיחק אותה קידום

מאור כהן ברגע של השראה, לוקח כמו רבים לפניו את הירח לתפקיד ראשי בשיר. ירח ראוי לאיזה דימוי "כמו שעון גדול אפור תלוי בין עננים". על רקע זה יש לו משהו להגיד על החיים הלא יציבים ועל מצב של "משתדלים

המוסיקה המסורתית של יוצאי צפון אפריקה קורצת לרוקר המערבי. ברי סחרוף חובר למרוקאית כמי שחש חלק מתרבות שנוצרת כאן, שמורכבותה היא גם נושא הסרט "המשגיחים" של מני יעיש העוסק בקרע הנוצר בחבורת צעירים "ברסלבים", העסוקה בלכפות את אמונתה על סביבה