פיוט & רול
"ערב הפיוט הגדול" נקרא הפרויקט של "ידידי השכחת" – כי אכן גדול היה הוא – כמעט שלוש שעות. כל כך גדול/ארוך וגדוש עד שבשורות ההיכל התגלו חורים לקראת סיומו. גדול כי הוא לא עשה אפליה בין דת, מוצא, מין וסגנון.
"ערב הפיוט הגדול" נקרא הפרויקט של "ידידי השכחת" – כי אכן גדול היה הוא – כמעט שלוש שעות. כל כך גדול/ארוך וגדוש עד שבשורות ההיכל התגלו חורים לקראת סיומו. גדול כי הוא לא עשה אפליה בין דת, מוצא, מין וסגנון.
רמון וולה הגיע לפה מהולנד הקפואה, אבל זו אינה השמש המקומית ואפילו לא האוכל ("הנפלא") הם שסידרו לנו ערב ג'אז חם (ממש כשם הסדרה). אני מאמין שגם במינוס חמש מעלות ועל סנדוויץ' טונה שבא לסתום תיאבון, נקבל מוולה מפגן כזה.מה
מאיה אברהם – מופע בכורה ללא אורחים? שאלה מישהי שישבה לידי. ומה עם עידן רייכל? לא יכול להיות שהוא לא יעלה לתת לה הכבוד. באמת שאין לי מושג, השבתי, אבל נדמה לי שהבטיחו הפתעות. עוד לפני ההפתעות: מאיה אברהם יכולה ללא עידן רייכל, הגם שרוב הקהל
בשנה הבאה ימלאו לפול סיימון 70, מגדולי הסינגר-סונגרייטרים בתולדות הפופ. הוא היה בן 16 בשנים 1957-8, כשהקים לראשונה צמד "טום וג'רי" ברובע קווינס בניו יורק – לימים סיימון וגארפונקל, צמד שהתפרק והתאחד, אבל סיימון חזר תמיד לשולחן העבודה שלו כדי
האהבה ושברונה. כמה שירים נכתבו. כמה שירים עוד ייכתבו. גברים בוכים. גברים חרדים. פשוט יותר לשיר את התחושות. להביע בפניה את כל מה שאתה מרגיש. סערת הרגשות מגיעה מהצליל. זה לא הפה ששר. זה הלב ההומה. הסערה אצל רמי קלינשטיין
מה עוד אפשר לבקש מהיונה הצחורה התמה. מאז ימי נוח והמבול הגדול – כל כובד תקוות השלום רובץ על כנפיה. כמעט כמו משיח היא משאת נפש, מקור תפילה ושירים. גם דין דין אביב נושאת תפילה, למעשה כולה – רננה. מתכוונת.
תשאלו למה אמיר דדון הולך להישאר על הבמה לשנים רבות? אחרי ההופעה אני יכול לשלוף בקלות שתי סיבות, ויש עוד שתיים ואולי ארבע. א. כי לאיש יש נוכחות. רוצים "כריזמה" – אז בבקשה. ויש לו נשמה. רוצים עוצמות שמגיעות ממקומות
מנהגו של מדור זה (סינגלים חדשים) לא להיכנס להופעות (לכך יש מדורים אחרים) אבל אני מודה שיזהר אשדות עשה את מה שביכולתו כדי להפוך שיר ישן לסמי להיט חדש. ”רגע“ הוא שיר שהופיע באלבום "לך עם הלב" משנת 2000. יזהר
צוחקים עלי, אבל אני עדיין מתעקש שיש מוסיקה ישראלית אחת. לא? ההפרדה נוצרת מכורח מסחרי: המוסיקה ה"מזרחית" או ה"ים תיכונית" מוכרת וממלאת אולמות. אין עוד עניין של קיפוח. היום המוטו הוא If you can't beat them join them. אם אין
בשלב מסוים, לוויו פארקה טורה נמאס מקהל יושב שמתבונן בו. ובאמת, במשכן לאומנויות הבמה, קהל רגיל להקשיב למוסיקה בישיבה, לא לרקוד אותה. הוא גם לא יבין רמזים וקריצות שאומרים לו – יאללה, תרים את הישבן מהכיסא המרופד. במשכן אתה (האמן)
השירים של אייל גולן נמנעו עד היום ממעורבות כלשהי בחיים החברתיים או הפוליטיים בישראל. מתכונת הבידור שלו, לא רק שאינה דורשת את זה, אלא אפילו אומרת משהו כמו אני כאן בשביל הבידור לא בשביל פוליטיקה, וזה נכון גם לגבי כל
לג'ון הוקר ג'וניור (58, יליד דטרויט) יש כובע שהוא לא יסיר עד סוף הערב. סמל מסחרי שכזה. גם אבא john lee hooker האגדי חבש כובע שוליים דומה. הוקר ג'וניור ממש בחר לא להיפרד מדמות אביו, אחד מענקי הבלזו של כל
דני סנדרסון כמעט התנצל בפני עצמו והקהל שהוא ליד הפסנתר. גם המורה שלו לפסנתר חשבה שהכלי הכי מתאים לו הוא גיטרה. האם היא טעתה? לא שקיבלנו מסנדרסון רסיטל מפתיע לפסנתר, אבל הוא עשה תנועות, שהוא מרגיש בסדר גמור, למרות שהפסנתר
ב – Don't Explain של בילי הולידיי, תחילת החלק השני של הערב, זה קרה. את מקומו של הפסנתרן שלה, טד רוזנטל, תפס לטובת השיר הזה בלבד הפסנתרן האיטלקי טוני פנצ'לה. הלן מריל שרה את השיר כאילו כל יגונו של העולם
הו, מארינה. אני רוצה עוד פעם את ההופעה הזו. אולי הייתי מוריד את הקונסטרוקציה המדהימה מהראש שלך. למעשה ובמחשבה שניה – נשאיר אותה. גם הייתי משאיר את שמיכת הטלאים הזו שהופכת אותך באמת לאיזושהי אימא רוסיה. אני בטוח שלא התכוונת
הוא הרגיש בבית, אנחנו הרגשנו בבית, צליל חם, אנושי, מלהיב. כמה אהבתי מוסיקה לטינית אחרי הערב הזה. האיש מאחורי "דפדרו" הוא jairo Zavala – היוצר והגיטריסט מוכר מאוד בספרד ככותב, כמי שהוא בשורה ארוכה של להקות כולל קלקסיקו שהופיעה אצלנו.
סדרת "מוסיקת עולם" 2010/11 תיפתח ב-26.11 במשכן לאמנויות הבמה עם וויו פארקה טורה, המכונה "הג'ימי הנדריקס של הסהרה". בערב יתארח היועץ האומנותי של הסדרה, עידן רייכל. הזמר והגיטריסט וויו פארקה טורה (Vieux Farka Toure) מגיע ממאלי. הוא משלב מוסיקה מאלית
משהו טוב קורה בין אבות ובנות, אין אמנם לדבר בהכללה פרועה, אבל בכל מה שנוגע אישית לכותב שורות אלו – אין כאן כלל הכללה. אני זוכר את אבא נפתלי אלטר באיזו פינה חשוכה במועדון זאפה עוקב אחרי בתו רוני, כשהיא שרה עם "מטרופולין". לראות אותם יחד
הקהל קם ב"הדרכים הידועות", שיר לפני סיום. יכולת לשמוע שירה בציבור. שלום חנוך "חתונה לבנה" – שירה בציבור? לא להאמין. תחנה שלישית בסיבוב הרטרוספקטיבי, בה יסופר על רוקנרוליסט ללא גיל. נער רוק בן 63 שמזמין את "היהודים", היו-יכולים-להיות-ילדיו, לשיר "ילדים
המחזה נראה די הזוי הבן אסף ממלא את מקומו של האב בני, מרחק 15 שנה אחרי מותו. אסף אמדורסקי, מוסיקאי מודרני שמחובר לקלידים, לאלקטרוניקה, לרוק עכשווי, הצטרף לישראל גוריון לרפרטואר ישן, לא תמיד מיושן של 26 שירים שכבר הפכו למה שנקרא נכסי צאן כולל "ערב של שושנים", "תפוח
לא יודע למה ציפינו. פתאום מנסים להחיות גוף מת. לבנות משהו על חורבות המוניטין שלו. פסטיבל ערד מת אחרי האסון ההוא. היו ניסיונות להחיותו, אבל הוא לא חזר מעולם למה שהיה – חגיגת ענק של מוסיקה ישראלית על סגנונותיה וגווניה
פול מקרטני הפתיע במיני הופעה לאלפי ניו-יורקרים בלב מנהטן על גג בית תיאטרון אד סאליבן תיאטר בהופעה מיוחדת שהוקלטה לתוכנית הלייט נייט של דיוויד לטרמן. הידיעות על האירוע נפוצו כמו שריפת קוצים ברשת הטוויטר ומפה לאוזן. בסביבות השעה חמש וחצי
היכל אומנויות הבמה הרצליה. ינואר 2009. עידן רייכל מספר סיפורים שהוא מכנה אותם "עניינים" ("רציתי לספר לכם על עניין…"), חלקם נועדו לבדח, חלקם מאוד אנושיים. בין שאר ה"עניינים" הגיע סיפור על אחת צעירה שנסעה איתו טרמפ. ברקע התנגן דיסק של
דניאל סלומון עבד בזמנו (שנות התשעים) אצל הבן שלו, אביב (פסנתרן, מעבד), השנים חלפו, האב, הבן ורוח הקודש והאמנות עברו כמה תחנות, והנה סגירת מעגל. יהונתן האב פוגש ב-2008 את סלומון על במה אחת, מגשש אל חיבור מוסיקלי מהסוג של "זה הכל בינתיים", ו"מכתבים
בלבוש האפרו משהו הביזארי הזה, עומר סוסה, יליד קובה, מנסה משהו לא פחות ביזארי בשילוב של אפרוקובני-ג'אז-לטין-וורלד מיוסיק. סוסה הוא אשף העיבודים והפיוז'נים – פותח את המוסיקה האפרו קובנית לאפיקים חדשים. רוב המופע הוא אמנם עם הפנים לפסנתר והגב לקהל,
יהודה פוליקר פוליקר חוזר לבמה במופע אנפלאגד על שלל גווניו ומקצביו – יוונים, בלקנים, לטיניים וים תיכוניים. ברשימת השירים – מבחר מלהיטיו המקוריים, גם כאלה שכתב לאחרים בביצועים חדשים, קלאסיקות של המוסיקה היוונית לדורותיה, ביניהם שירים שכתב המשורר היווני מנוליס