לשנות מהר את השם. כנסיית הרגש. כנסיית השמחה. כנסיית המזרח. הכנסייה האנדלוסית. תבחרו. תשאירו את השכל בצד. לכו על רגש. השמחה שהציפה את המשכן בת"א בחלק האחרון של הערב, כאשר החבורה הפגיזה בשלל להיטיה – היא הילולת הרגש. להקה שהסולן
מישהו לחש ליונתן כנען: יאללה עזוב אותך מהביאוס. נסה להיות קצת יותר אופטימי? אחרת – מה מהות הרכות המפויסת הזו, מה פשר שירבוט תחושת מצבהרוח המעודד. אני אומר שירבוט, כי ככה נשמע הטקסט – כתוב כלאחר יד. קצת פחות מבולבל,
גיל רון שמע ("שבע", "דיוואן הלב") הוא מסוג המוסיקאים שאוהב לרקוד על הרבה חתונות באוריינטציה של מסע אקלקטי המסובב את הגלובוס העולמי. הוא יוצא מאדמתו המקומית עובר במזרח, משוטט באפריקה, מגיח לבלקן, נוחת בקאריבי וחוזר למערב. מחבר בין תרבויות שצמחו
כמה שילמתם על הרד הוט צ'ילי פפרס בפארק? כמה פריקים קנו כרטיסי VIP ב-1200 שקלים? כמה ל"טבעת הזהב" ב-750? בכלל, מעניין מי הם המעריצים של צ'ילי פפרס בישראל ? ממתי הם נעולים עליה? האם התחילו להאזין ללהקה לפני Under the
ואפתח בדברים מתוך הקומוניקט שנשלח עם החדש של משה פרץ: "משה מפתיע הפעם בשיר שאינו מזרחי קלאסי, אך ידבר אל קהל של צעירים וצעירים ברוחם". נשבע לכם שהטקסט הזה כתוב שחור על לבן. כלומר: עד היום קיבלנו ממשה פרץ "מזרחי
אלמלא האתר של שרית חדד, איך היינו יודעים, שניתן לרכוש פיג'מה שרית חדד (80 שקל), מצעים שרית חדד למיטה (180 שקל), תיק קטן שרית חדד (40 שקל). אבל עוד לפני שנכנסתי לחנות הוירטואלית, "התנפלו" עלי בכניסה ("אבי גואטה גאה להציג") שני
שנתחיל בצרכנות נטו, כלומר בכדאיות? יהודית רביץ בחגים היא משהו שאמור להיות בליינדסייל, אין צורך לפתוח. שמעתי את השיר היפה הזה ברדיו. תארזו לי. תודה. אלא שכצרכן נבון – אני בודק גם את יהודית רביץ. בואו נפגיש את מבקר הצרכנות
הערב נפתח בלהיט הגדול ביותר של Jefferson Airplane – "מישהו לאהוב" – Somebody To love, שיר שמשאירים להדרן. אבל "גפרסון סטארשיפ" 2012 כנראה רצתה לקבוע עובדות בשטח, כדי לומר – אנחנו הרכב ההמשך של Jefferson Airplane, ואתם תקבלו את הלהיט
אלבום מחווה לאגדה. קייטנו ולוזו, יליד באהיה, מהבולטים והמשפיעים ביותר במוסיקה הברזילאית במאה השנים האחרונות קייטנו בן שבעים (נולד 7 באוגוסט 1942) – סיבה לאלבום מחווה קוסמופוליטי. כריסי היינד מהפירטנדרס נמצאת כאן, ב – The Empty Boat, לזכר הימים בהם
גם ב"נכון את יפה" – יופייה כנראה הרס את חייו, אבל אז הוא קינטר אותה – "לא תדעי אהבה אמיתית". והנה אחרי עשרות שנים, שוב – האהבה הורגת אבל בלי הרבה פלסף. הפעם הוא מוותר. שתלך עם אחד אחר. עם הגיל
מיהו מתיסיהו בגלגול הזה? יש שיחפשו את השינוי החיצוני (הסרת הזקן) בצלילים. אבל זה בפירוש אינו הסיפור. דת כשלעצמה אינה הסיפור של מתיסיהו, למרות שהיטהרות וקתרזיס, שני היבטים חיוניים הנמצאים כמעט בכל דת – קיימים במוסיקה שלו. האם השתחרר מהתמהיל
שמעתי בלוז של בילי גיבונס מהזי זי טופ שנקרא Oh Well שכתב פיטר גרין. ככה עושים בלוז. שמעתי את קולו המיוחד של אנטוני שר Landslide של סטיווי ניקס. וגם בלוז מרטיט Before The Beginning עם טריקסי ויטלי המופלאה. מצדיעים ל"פליטווד
יש להעריץ את זאב נחמה – על ההתמדה להמציא את עצמו מחדש, לשמור על אתניקס בחיים, לתדלק את הקריירה. אני שומע תריסר שירים, וחש בניסיון הזה לבדות (לחפור) ממוחו עוד מילים על אושר ואהבה, קצת להשתעשע, קצת לפנטז, להתפרע. בדרך
שאלו אותי – בסוף הערב איך הייתי מגדיר את המוסיקה של הכלייזמטיקס? קימטתי את המצח. עניתי בשאלה: לפני שיוני רכטר עלה לבמה או אחרי? החיבור עם יוני רכטר הוא כמובן חד-פעמי, אבל הצירוף הזה מסביר את אופן ההתגמשות המוסיקלית של הכלייזמטיקס, שבבסיסו הינו
לפי הצלילים הסימפוניים על הפתיחה, נשמע כאילו אסי ישראלוף יצא למסע עם פסנתר ותזמורת פילהרמונית. נו טוב, אלבום בכורה ראוי להיפתח הכי מכובד- חגיגי. פסטיבלי. הסימפוני הזה גם יסיים את הדיסק – בלי מילים, כאילו כדי לומר אני, אני, אסי
ב"מלך", השיר הכי מוכר מהאלבום שלשמו התכנסנו, קפצה על האורח ברי סחרוף כזו שמחה, שהוא התחיל למחוא כפיים לפי הקצב. הטקסט לא ממש מבשר שמחה. הגברת בשיר אומרת לגבר: אתה רוצה להיות מלך – אני מזמן הבנתי שאני לא מלכה
יוצרים מחפשים אהבה, מנסחים אותה מחדש. בשביל לאה שבת אהבה שווה יצירה, שווה בית. לעיתים מחליפה דירה, כלומר האהבה. השינוי הזה – פרק האימהות בחייה, נראה כתחליף לאהבתה הגדולה – היצירה. אבל אז אחרי שהתנסתה, שוב הרגישה צורך לחזור לביתה
ממש בימים אלה שמעתי את אהוד בנאי מספר על ערגתו למקומות האלה, שהסיכויים לחזור אליהם שואפים לאפס. תאמינו או לא – השיר הזה יצא ב-1989. כבר אז מלא הלב בשיכרון החושים. שיר על שינויים רגשיים קיצוניים. חוויות התרוממות מול חוויות
כוכב נולד 10 קיים באתר של גידי גוב, אבל כדי לצאת ידי חובה: הוא מכיל קליפ של "עבר די זמן" גרסת הכיסוי לשירו של שלמה ארצי עם כוכבי התוכנית במלאת לה עשור (שאינו קשור לחלוטין לגוב) וכמה משפטים יבשושיים של גידי עצמו
אביהו שבת מקונן אהבה ושברונה. הטון המלנכולי המזוכך. המנגינה הלוטפת. הירח, השתיקה, שמים מתרסקים, זוג עיניים יפגשו, הדמעות. השיר נולד בסיעור מוחות. שלישיה כתבה את המילים, שלישיה את הלחן. ולמרות זאת, אני מתקשה לקבוע – יצירת מופת. אפילו לא יצירה
ג'סטין, תיזהר – קונור מאחוריך. יכול להיות שהוא כבר לפניך. מדברים על Conormania. היינו בסרט הזה. גם ג'סטין התחיל ככה: נער מעלה קליפים-קאברים של עצמו ליוטיוב, ביניהם כיסויים לאשר, טאיו קרוז, ריהאנה ונה-יו. תשעים משהו כמומליון צפיות. נה-יו צופה ב
מקום ראשון בבריטניה? רק משום שמדובר באלטון? רגע זה אלטון ג'ון? ככה לא שמענו אותו מעולם. נדמה שהאלבום הזה הגיע משומקום. מצד שני, אלטון האזין למה ש- Pnau עשו לאחד משיריו (Sad), התלהב ונתן לצמד גישה חופשית למאסטר טייפס של אלבומיו
המילטון לייטהאוזר, Hamilton Leithauser, חליפה, עניבה (גם בחום הזה אתה מגיע להופעה בבגדי עבודה) במרכז הבמה לא עושה רושם שהוא הולך להחניף לנו אפילו ב"ערב טוב תל אביב". האיש באמת בא לעבודה. כל הרכב האינדי רוק הזה אומר – עזבו
אני לא זוכר שהורי שרו לי שירים לפני השינה (ביידיש, נאמר). אמא סיפרה לי סיפור לפני שנרדמתי. אבא לא שר. המסורת של האשכנזים החילוניים לא עברה את מחסום הדורות. הורי לא הביאו איתם שירים. אני גדלתי על "העיר באפור" של
לשיר באך, מוצארט, שוברט טלמן ושופן בדה-בה-דה. הסווינגל סינגרס היו ראשונים וייחודיים מאז הקמת ההרכב בתחילת השישים. זוהי לא רק שירת Scatting ללא מילים. יש בזה הרבה יותר – באלתור, בהרמוניות, בטכניקה בעיבודים הקוליים לשירת א-קפלה. מכל הבחינות האלו, הסווינגל
בחורים עבריים שרים באנגלית, ונשמעים חו"ל. הפופ הזה – נעשה במזרח, אבל ליבו השבור במערב. הטקסט, הלחן ההפקה, האקצנט, ההבעה (ה"הו אה הו הו" – במקום מילים) נשלחים ברגע זה על ידי כותב שורות אלו ליריד הכישרונות הצעירים העולמי. צביקה פורס
לוס כפרוס מעט נחמדים, מעט מצחיקים, מעט אקטואליים, מעט בידור, מעט פאנקי, מעט רגאי. תערבבו ויצא כאילו משהו מחויך, אבל לא שנון, לא שיר שידליק את הרחובות ואת הרחבות. לא טקסט להתפאר. לא משל נוקב לסרט בו אנחנו חיים. לא
מחתרת האלקטרוניקה. מגיעים אלי הסינגלים האלה, צילומי שחור לבן, כדי לגרום לי לשוטט באתר שנקרא ent-t.com. הוא נראה ונשמע כמו פרויקט ecm (חברת המוסיקה האירופאית הייחודית) מקומי. מישהו משקיע פה על מוסיקה ניסיונית. יפה. קיבלתי את אחד הקטעים מתוך EP
שיר כזה בקיץ? עכשיו בחום לשיר – "הימים הופכים יותר קצרים/ הרוחות הופכים יותר קרים"? מאיזו ארץ קור חזרת, דני? כי פה, לפי מזג האוויר המצב – בוכים בלבד. אין אלמנט של צחוק. אבל סנדרסון לא יכול לוותר על "צוחק".
ראיתם את לינקין פארק בנובמבר 2010 בפארק הירקון? כתבתי אז: "חברי הלהקה הגדירו את מה ששמענו לאורך הערב – להרוס ולבנות את הלהקה שלנו מחדש. מתברר שבגרותם של מוסיקאים מגיעה, כשהם בראש אחד להחליט שהם אינם מתחשבים בשום דבר אלא בעצמם.
