המלצות מוסיקה

"מגביר חזק את רשימת השירים?". זה סלנג? ורק אחר-כך "בוחר מה לשמוע?" ומי עניין האנשים שאומרים "שאין לי את הכוח" כוח למה? לרקוד? והכדור? מה בדיוק לוקח? נו, טוב. תגידו – כולה שיר דאנס קליל, מה אתה כבד כל כך

קובי אפללו בוחן העולם הבעייתי-לא-מושלם ממעופה של יונה צחורה, שליחה של מלך. נדוש? יש דימויים שלעולם קיימים, ממש כמו השאלות הותיקות שלעולם תשאלנה. היונה הצחורה עדיין מגלמת את האוטופיה, כנגד השקר והכאוס. ועל רקע דברים טובים כמו – "כל כך

אנחנו מכירים את הגרסה של אריק לביא ל"אנקש" שירו של ברטולד ברכט בתרגום-עיבוד נתן אלתרמן. נזכרתי בשיר כששמעתי גרסת פסנתר של ישראל ברייט. האינטרפרטציה של ברייט מיוחדת, מטעינה מחדש את הבלדה, את הסיפור. בבלדה של ברכט הדמויות הן חנה קאש

אני מוכן לשלם בשביל שהתזמורת של ישראל ברייט תנגן לי (יש הנחות למבקרי מוסיקה אוהדים?). אמנם אין לי חתונה או שמחה בפתח, אבל על התזמורת הזו לא אקמץ, שלא כמו ישראלים שמתנפלים על כל חינם, שלא לדבר על תזמורת, שמוכנה

אין לכם רגעים טובים בחיים? פיינשטיין שר על "ימים גדולים"  אולי הפריז, שלא לדבר על זה שאינני אוהד מכבי. מצד שני: תורת היחסות מנצחת גם כשמדובר במצב הנפש. יש מצב ל"יום גדול" גם ממבט אחד אמיתי עמוק לתוך העיניים. סינגל

גבר, תפסיק לבכות. אתי ביטון אינה רוצה אותך "על אהבה כואבת", היא רוצה אפילו ש"תגזים" בשבילה, יענו בקטע שגם אם לא בא לך, תגיד לה שהיא המזל של חייך. מצידה, כדי שזה יקרה, גם היא תשקר, תזייף חיוך. נחמד –

בסוף הערב, ניגש ישראל ברייט לפסנתר צדדי ושר "אנקש" לפי ברטולד ברכט בתרגום נתן אלתרמן המוכר מאריק לביא. לא צפוי, לא מצופה, אין בעיה להגיד – מרגש. ניגודיות יפה למה ששמענו לפני. מה קרה? הרי הבטיח ביצועים "ללא רחמים" לשירים

יש בלוז עברי בארצנו? הנה ניסיון לייצר מוסיקה בסגנון. אייל בן המוריה משתמש בפורמט בלוזי – בטקסט, בטון במנגינה, בפריטה. הטקסט הקצר מדבר אמנם על ניכור וזרות שלאחר פרידה, אבל למרות שכבר דבר לא מורגש-ניכר ביניהם, עדיין הפנטזיה מקננת עד טירוף

סערת רגש גואה שאין בה שפל קטנטן, ועם זאת, הטון והמוסיקה מהולים בנימת תוגה בשירתם של טל הפטר ויעל גיסיס. "שלום" הוא מושג אוטופי, שמייצר תחושת הזייה או חזיון תעתועים – האור שמגיע מהשדות. אפילו משהו סוריאליסטי – דם שמתפשט

טון מדוכדך מלנכולי משדר בקצב איטי תחושת כל הרע שבחייו, ואיך היה רוצה שישתנה מצבו. יונתן טל מביע יאוש של מי שנמצא על הקצה. הטרוניה נדושה – לא שייך, מרגיש לכוד. הרצון לברוח למקום אחר – להגיע למקום אידיאלי, למעשה לברוח

מאז שהתרוצצתי איתו לפני איזה שלושים שנה בתחנה המרכזית הישנה במסגרת כתבת תחקיר על שוק הקסטות (פעם קראו לתקליט מזרחי – קסטה), לא יצא לי לשוחח עם בועז שרעבי. למה? בעוונותי, נטלתי את עט/ מקלדת המבקר, ומאז הלכו והתמעטו הראיונות

בטח שאני אכתוב שזה קיטש. זה לא קיטש? תגידו לא – ואני לא אתווכח, כי הרי מרגול שרה את זה "מהלב". לפי השיר, יש לה עכשיו לב גדול. אמא-אוהבת-מוחלת וגם הופכת עולמות בשביל הילד שלה.. בקומוניקט המצורף מדגישים, שמרגול אינה

כרגיל, עמיר בניון מאתגר. אני חופר כדי לרדת אליו. מצד המוסיקה – זה הוא: המנגינה, הקצב, הקול הדרמטי שנוסק באותו טון נשמה שמנסה לגעת בספירה אחרת. אבל נדמה לי שהטקסט כאן הוא ה"סיפור". אנסה לבדוק על מה הוא חופר: בניון

אריק איינשטטין וגיא בוקאטי עסוקים בשבוע האחרון הרבה עם שירי חסד וחמלה, הזדהות והתרגשות. יגידו – עולים על גל רגשני. אריק איש תורם. אין בעיה לשכנעו להתגייס למטרות נעלות. הוא לא האיש שילך על מניפולציות רגשניות. אצלו – בא מהלב

מאיה הרמן מסוכסכת עם האהבה על האדמה, ולכן היא מתבוננת (נאמר – מטפורית) בלבנה בשמיים ומתקנאת בבדידותה. לדברי השיר "האהבה שווה פרוטה" (סתמי מאוד) "הבעיות שלנו שם בין הרגליים". הכוונה כנראה – הבעיות שלנו בראש, ואנחנו מנסים לפתור אותן במין,

לא התמוגגתי. לא שרתי. לא הרמתי טלפון לצלם. לא צלצלתי למישהו/הי תוך כדי. ובמילים פשוטות: לא נפלתי. לא מעדתי. לא נשפכתי. על שתי רגליים יציבות הבטתי משתומם על עם של אנשים (12,000 ואולי יתר) שזרמו לתוך שטפון הקיטש וצילצלו בסמרטפונים

רגע, מה ההבדל בין פצצת הלהיטים "רוקסט" ובין פצצת פופ שוודית כמו "אבבא"? לא בטוח שתמצאו משהו מהותי המבדיל בין שני בתי החרושת ללהיטים, פרט לפערים בכמויות מכירה. מקבץ של להיטי צמד הפופ-רוק השוודי בין 1987 ל-1995, כולל שירים שלא הוצאו

שארל אזנבור הצהיר לפני כמה שנים שהוא מתכוון להאט את הקריירה שלו. בתעודת הזהות שלו רשום: נולד 22 במאי 1924, פריז, צרפת. תעשו חשבון. אבל זה היה לפני איזה עשר שנים. עם צאת אלבומו החדש, מתברר שהוא עסוק כמו תמיד. כלומר

ג'אז פיוז'ן עובד טוב בישראל. אחרי ההופעה של גרג האו, סטוארט האם ודניס צ'מברס באוגוסט האחרון ברידינג, מגיע עוד טריו ג'אז פיוז'ן עם הגיטריסט סקוט הנדרסון, דניס צ'מברס (ממש אותו הצ'מברס של אוגוסט) וג'ף ברלין על גיטרת בס. סקוט הנדרסון

אנטיביוטיקה יורים מילים ומשפטים מעולם ההזיות. לא תמיד הכל מתחבר. לא תמיד It Does Make Sense. בלי טקסטים שלקחתי לכורסה – אין סיכוי שהאנטיביוטיקה תתחיל להשפיע. עשיתי מאמץ: זרם תודעה שלא חייבים תמיד לבדוק אם הוא נחל אמיתי או נחל