המלצות מוסיקה

צרפו ראש שנה וחג מולד. ימים שמחזירים לטוהר, לראשוניות, התחדשות. קלאסיקה. זה האביב של זמרי קרוסאובר. דוד ד'אור, מרחף בפתיחה עם רחימנינוף, קונצרט לפסנתר מס.2. את החששות מביע בעל קול הקונטרה טנור הנפלא בדף האחרון של הדיסק. "זה כאילו עברנו

כבר בשיר הפתיחה מכניס עצמו לני קרביץ לקונטקסט In 1963 my [white] father married a black woman, "ב-1963 אבי הלבן נישא לאישה שחורה", And when they walked down the street they were in danger "וכאשר הם טיילו במורד הרחוב, הם

אז מהו סרנגה היום? יווני, ישראלי, אוריינטאל, ים תיכוני פופ-קלאב – כולם גם יחד? זמר לכל המשפחה, לכל אירוע, למאזין ששונא זמרים לכל אירוע? תשאלו: מה אתה צריך הגדרה? תקשיב לאלבום. אז הקשבתי, והוא אכן מחזיר לשאלה הנ"ל. כלומר סרנגה

דונט גו, בייבי. תעשי טובה, אל תלכי. אל תחשיכי לי ת'החיים, נו. דויט גו בייבי. מפני שעוד רגע אני כאן על הרצפה נופל ופורץ בבכי. דונט ליב מי נאו. פליז. תני לי עד כמה רגעים … ואת יודעת מה – ממש

גנבי הזמן טסו במנהרת הזמן במטרה לפגוש את אפרים שמיר מודל השבעים. בנקודת זמן מסוימת הם עצרו, הנה אפרים שמיר! צעיר יותר, רזה יותר. "מה אתם עושים כאן?" "באנו להחזיר אותך להווה" אמרו לו. "אבל אז הייתי צעיר ויפה יותר",

אני לא מאמין שדון קרלוס האמין. עם כל הכבוד ל-Zion, למלך דוד, ל-Izrael, שככה תקבל אותו תל-אביב. קשה לצפות לקהל נלהב כזה,שנראה ונשמע, כאילו הוא לוקח מחר את המטוס הראשון וטס לקינגסטון לפגוש את רוחו של היילי סילסי כמו שחסידי

הן מצטלמות סקסי לעטיפות. מפזרות הילה פאם פאטאל. אבל גם בריתם נ' בלוז המודרני, זמרת לא יכולה להיות פחות ממשהו מיוחד כדי לשכנע שהיא מסוגלת למכור הרבה יותר דיסקים מביונסה.  will.i.am, מהבלאק אייד פיז. שגילה אותה וחשף את נטליה קילז,

אפשר עוד לבחור את יוצרת-זמרת השנה תשע"א? הדיסק הגיע לפני ראש השנה. זה בסדר? – אז בחרתי. למי שיש בעיה עם זה, לא איכפת לי להכתיר את מרב סמן טוב גם כזמרת השנה הבאה. איזה מבקר נפלא, מחלק תארים בקלי

שיר החתונה של השנה הבאה? בזכותה הא אדם אחר. והיא לא ידעה שהיא כזו. אם לא הקול של יוסי אזולאי – אין סיכוי. (שהייתה יודעת) איזה אוהב היה שר לאהובתו שכשהיא איתו – אלוהים עליו שומר. או-הא. היא יוצרת בו

"החבר אני" הוא "פינגווין ממלכתי" (שם שיר באלבום), עוף מוזר ומיוחד ששר: "זה אני והגיטרה אפילו אין שריון/ לא מסתיר מידע או סוגר חשבון/ שר בגלל היצר שר בלי רשיון/ פינגוויין ממלכתי שמוציא לשון" נדמה לי שאני שומע Slide Guitar

שידוך אמריקני שכזה: בריאן וילסון (69), לשעבר ביץ' בוייז, פוגש את וולט דיסני כדי לחדש קלאסיקות מהקטלוג העצום של Disney Music מ"שלגיה ושבעת הגמדים" ועד "צעצוע של סיפור 3". גם אם וילסון לא גדל על המוסיקה הזו, יש תחושה של

אנחנו כבר בתשע"ב? ואללה. ממש אקטואלי. אבל זה אינו סתם שיר ראש שנה חנפני. אחרי שאני שומע את נועה גולדנסקי, אני נרגע מעט מהשנה שכבר נכנסה. עם כל הפחד הענק, יש לי הרגשה שאני רוצה להאמין שההרגשה של נועה גולדנסקי

"בתוך ימי הקור והניכור/ קול צחוקך הוא שיר, נשימתך ציור" – מעין מוטיב ב"עונת ההתחדשות" של יובל זדרמן, מוסיקה צבועה באפור חורפי, שירים של פשטות יפה, יוצר-זמר בטיבו, גם כשהוא שר שירים של מאיר גולדברג. "לא בא" – בלדת פופ רוק על דחייה

בלוז הכי מתאים למחאת עניים. שנרחם על יואב אסינג? מה פתאום – זה בלוז לעשירון תחתון שמח. ציני, הומוריסטי, סרקסטי, לב מבואס, אבל עין צוחקת, כמו אומר – נעשה מהביאוס חתיכת בלוז. נתאר מציאות וגם נחייך. יושב לו ברחוב על

גברת נטאשה אטלס. מה את רוצה מחיינו? מדוע הסכמת מלכתחילה לבוא? מה המשחק הזה עם הקהל שגילה בך עניין ואפילו הזמין כרטיסים. וכך את כותבת במכתב שהגיע למשרדי ההפקה ICP, שתיאמו איתך את ההפקה. "I had an idea that performing

נעמי פולני, מעצבת ובמאית להקת התרנגולים, הכינה בתחילת שנות הששים תוכנית שהוקדשה כולה לשירי אהבה. את כל הפזמונים הלחין סשה ארגוב. פולני פנתה לדן אלמגור, בבקשה שיתרום לתוכנית שיר אהבה שאינו סנטימנטלי, מזווית ראיה קצת אחרת, אפילו צינית."נזכרתי אז", מספר דן

מיהו שיר השנה, זמר השנה, זמרת השנה, להקת השנה, פריצת-תגלית השנה, הרכב-להקת השנה?  נשבע לכם שאין לי מושג. אני מבולבל. שוטטתי קצת באינטרנט, כל תחנה והמצעד השנתי שלה, כל תחנה ושיתופי הפעולה שלה עם אתרי אינטרנט – וקיבלתי רשימות: לפי גלגלצ.

מה אני לוקח איתי לאי יווני בודד מהאלבום החדש של יהודה פוליקר? את "כל דבר מזכיר לי" של מנוליס רסוליס ואפוסטולוס קלדארס – בדואט המופלא של פוליקר עם חאריס אלקסיו ביוונית? (שיר פותח), או את אותו השיר בסולו של פוליקר

21 שירים של עידן יניב? משהו אולטימטיבי שחייבים לרוץ לספר עליו? מצד שני, נראה שליניב ועושיו במלאכה יש אומץ, אחרת הם לא היו קוראים לאוסף – "מי אם לא עידן יניב". מי באמת? כי עם שם כזה – אז איך

החיים בהפוך.  מטפורית, לעיתים זוהי כמעט מציאות לא הפוכה. רבים מהמתהלכים בתוכנו הם נחשים בצורת אדם. מצד אחר – פרספקטיבה נוקבת של האדם על מצבם של העצים בתקופתנו – העץ כורת אדם. והרי לכם נקם סביבתי סרקסטי בשם הטבע. אבל "אני

אצלנו אוהבים סיכומים, תארים, מנצחים. אצלנו אוהבים מלכים ומלכות חדשים. למעשה – טבע האדם. סוף שנה – ומסכמים. כל השנה חיים לפי לוח לועזי. פתאום, לקראת ראש השנה מציצים לעיתון ולומדים שאו-טו-טו תכלה תשע"א. מי אמר בשנה שעברה במו פיו – תשע"א?