לא מזיז לך
צליל מה? קליפי? גם אני בדקתי (* ראו למטה), אבל מתברר שזהו שמה האמיתי של מי שנדמה לי מתיימרת להיאבק על מקום בצמרת של המוסיקה הים-תיכונית. ההבדל אולי בעובדה שסוף סוף אין כאן תפירה של משרבט-יצרן של מילים, אלא כתיבה עצמאית
22/02/2011
צליל מה? קליפי? גם אני בדקתי (* ראו למטה), אבל מתברר שזהו שמה האמיתי של מי שנדמה לי מתיימרת להיאבק על מקום בצמרת של המוסיקה הים-תיכונית. ההבדל אולי בעובדה שסוף סוף אין כאן תפירה של משרבט-יצרן של מילים, אלא כתיבה עצמאית
סיעור מוחות לירי של ישעיהו-פיש-תורג'מן הוביל לטקסט המצוין הזה שאומר "הדרך לחיוך רצופה מעצורים" .טובים השלושה מן האחד. ובאמת – טובים. הזמר מבטא ברטט ריגושי את מילות הגעגועים ההזויות שנשמעות היטב בדיקציה טובה (נקודת זכות אחרי שאוזני שומעות הרבה מאוד
הרב שלמה קרליבך מעולם לא היה חלק מרשימות המוסיקה המועדפות שלי, לא משום שלא אהבתי, אלא מסיבה הרבה יותר פשוטה: לא משך אותי. עולמי רחוק מעולמו. לעולמו של קובי אוז, לעומת זאת, אני קרוב מאוד, אבל לא עד כדי כך
אבי בן אבו דרמטי, כואב, משתפך, מתרגש, מחפש מליצות לתיאור יחסיו האמביוולנטיים עם האמונה. בן אבו מתייחס לאמונה כאל ישות, עד שלא ברור אם בה מדובר או באהובה: "ליבי נשרף בין דפי מכתבייך", "ממית מילותיי מחייה מילותיך". לעומת הליריקה הנמלצת
לב. חלום. אלוקים. אור כוכב. שמש זורחת. נשמה. הכל בסדר. כל המילים האלו התקבצו יחדיו בשיר כדי ששרית חדד תסלסל את האהבה אל הלבבות בסלסול ששייך רק לה. אני מאחל לאהוב המופלא שבשיר שיזכה למילים האלו ואולי … לה עצמה.
אודי דווידי מנסה לשדר מאבק בינו לבין עצמו בעימות מול דמות אב. לפי הטון הנוגה המתפעם והדרמטי הוא בטח יודע טוב ממני מהות מצוקתו בעמידתו כבן בשר ודם מול הישות האבהית: מדוע מאוים מעצמו? מה פשר הפחד? מה מחזירו אל
החמישי, ולפי הצהרת מייק סקינר – האלבום האחרון שלו תחת השם The Streets. רישומים אישיים (של סקינר) על חיי הבנאדם ביום-יום-יום, בין השאר – לעבור דרך הגהנום בשיר שיצא כסינגל Going Through Hell. האיש שקוע בין השאר בהרהורים על טכנולוגיה
רוק פאנק אלטרנטיבי מזווית סקס-קומית. הרכב חריג (מקולגוויל פנסילבניה, יליד 1992, מכר כ-6 מיליון אלבומים) שמונהג ע"י ג'ימי פופ, עושה שימוש בנושאים סקסיים באמצעות משחקי מילים ורמיזות בוטים, כחבורה של חבר'ה רוויי הורמונים שמתבדחים על הנושא. גם שמו של אלבום הלהיטים
די. תשכחו מזה שהיפ-הופ הוא אמנות ז'אנר שמתקיימת תודות לטסטוסטרון זכרי. קחו את אוניקה מאראג' Onika Maraj ילידת 1984, מוכרת יותר בשם הבמה שלה Nicki Minaj, ניקי מינאג', טרינידאדית במקור, גדלה ביו-יורק. אלבום בכורה וכמה טסטוסטרון. נשי וגברי ביחד. שרה יוצא
ריח של כוכב נולד חדש באוויר. המנגינה הזו, הדואט הזה, איך אומר שיר האודישנים של כוכב נולד עונה 9 – המנגינה על עצמה שוב חוזרת. עידן עמדי ממשיך את המומנטום. יש לו את זה. את המנגינה-הזו-שוב-חוזרת, מלודית ללא עוררין, סנטימנטלית
מה מרגיש "המשורר" בדרך אל הדציבלים והטון המלנכולי? לפעמים היומרה להגיד "כמה רע" כל כך גדולה, שאינך יודע מה הייתה באמת כוונתו (של "המשורר") כיוון שהמשורר במקרה הזה הוא להקת "דילמה" כולה, אומר לחבורה כולה – יש כאן ניסיון די
הוא רצה להיות הנעלים שלה שיוצאות לטיול בשביל, המדרגות שעל גבן היא מטפסת. המצנח שנפתח לה בכל הנפילות. הצעדים שחסרים לה כדי להשלים ריקוד ישן. השלולית בה מביטות עיניה. איזו רומנטיקה! בחורה שתקבל כזה שיר, הופכת בו במקום חמאה נמסה
מסוג השירם שאומרים – אם היה אקדח לידי – לא בטוח שהוא לא היה חוזר בסצנה האחרונה למטרה מאוד ברורה. הנפש המסויטת מזיעה עצמה לתוך כר, כואבת את אכזריות הנסיבות (היא הולכת לו) וגם מקוננת על הישנותן – "איך עוד
כבר לא צעירה, המוניקה, רוח הנעורים של העשרים והשלושים כבר אינה מתפרצת בתדירות גבוהה כמו פעם, אבל מדי פעם פוקדת, מגיעה מכיוונים אחרים, בצורה זו או אחרת. שבע שנים אחרי "חיות מחמד" – היא הגיעה, וכמו בתהפוכות מזג האוויר על
אצטט מהדברים שהגיעו עם סינגל הזה – "אתה לא יודע עבור מה אתה חי עד שאתה יודע עבור מה אתה מוכן למות" מוסרים לנו מ"שטר" ועד שנעכל, נבקש פרטים על הרכב ישראלי-אמריקאי-בריטי המנסה "חוקים חדשים" להיפ הופ, לדבריהם – בניגוד
האפשר לכנס את ועדת הקדם אירוויזיון לישיבת חירום? התחרות רק במרץ. אני מבקש לעשות שינוי קטן. הבנתי שהועדה מאוד מעוניינת שישראל תזכה, שהאירוויזיון ישדרג לנו את הצורה והגאווה הלאומית בעיני העולם יותר מאשר סך כל אנשי ההסברה שמתראיינים לטלוויזיות ואומרים
אם אינני טועה – יש כאן תקדים: אוסף כפול משלושה אלבומים. פעם ראשונה אני מסתגר עם חבורת הבריט-אלטרנטיב-רוק הזו. The Music, הרביעייה מלידס, נחשבת מהבולטות בשנות האלפיים בתחום האלטרנטיב. האוסף הכפול הכולל שירי בי-סייד מראה שהגדרות הן עניין יחסי מאוד.
אר.אי.אם שנת 2011 היא אר.אי.אם 2001. היא אר.אי.אם 1981. היא אר.אם.אם הישנה ולרבים הטובה. פעם כינו את המוסיקה הזו אפילו "אלטרנטיבית" או "פוסט פאנקית". היום אין כאן שום יומרה פרט לפופ-רוק מבית אר.אי.אם, לקראת האלבום החדש. Collapse It Now. הישן
קלישאה שממשיכה לתפוס: מבחנו של שיר הוא מבחן הדילוג על פני מחסום הזמן. אבל לפעמים הוא כל כך מדלג – שכבר בלתי אפשרי לסבול אותו. אם מדברים על קאונטרי מיוסיק, אז הרדיו המקומי הצליח,למשל, להמאיס עלי את Jolene של דולי פרטון,
כריסטינה אגילרה הוזמנה לסופרבול לשיר את ההמנון האמריקני. סביר להניח שהיא מכירה את מה שעוללו הסקס פיסטלוס, הרכב הפאנק להימנון הבריטי, מה שג'ימי הנדריקס חולל להמנון האמריקני. אגילרה מוזמנת סדרתית לאירועים לאומיים בארה"ב. היו לה כבר גרסאות יותר נועזות בטקסים
עמי אברהמי שר את תסכוליו –"ניסיתי לזכות בזה אבל לא יכול, החיים בחוץ מסוכנים. בכל מקום אני חייב לשלם, שוב רוצה לכתוב את שירי, קשה להסביר מדוע העולם הזה מלא בכאב, לא חשובה הסיבה, למה אני צריך לוותר על הכל
חידוש לשיר מתוך האלבום "מנגינת הנדודים" (1996) לקראת אלבום ההופעה החיה "כמו אגם רוגע". השוואה מגלה גרסה חדשה במהות. באלבום של לפני 15 שנה – מאיר בנאי שר סיפורו הפנטסטי של ליצן הרחוב המזמר על מוות ואהבה מתחת לחלונה בטון
מה עושה עידן יניב על פוסטר של סרט אימים (בתמונה)? עשה הסבה מקצועית? יניב המרטש מחסל בקצב ים-תיכוני? מהר מאוד הבנתי שלא אימים ולא מרטש. כולה קליפ לשיר "אהבת חיי". מה קרה? מודה ומתוודה: חלפתי על פני השיר הזה כשהוא
דווקא יש מה לעשות – לכתוב שירים טובים יותר מזה. גם אם מאור כהן חושק לחוות מחדש חוויות של פעם, עדיין זה אינו מחייב לרוץ לכתוב על זה שיר. גם סדרת רוק חדשה שהוא מריץ SATURDAY NIGHT ROCK אינה מצדיקה
עצוב. עצוב כי עולם המוסיקה בלי מרסדס סוסה הוא לא מה שהיה. נאמר את הדברים אחרת: כששומעים את סוסה, קשה לדמיין שהאישה הזו, הפאצ'ה מאמא של תרבות האינקה כבר לא איתנו. דובי לנץ שערך את צמד האלבומים חולק איתנו את
אביחי פז גרינוולד כותב מכתב הבהרת יחסים למי שאיתו בלשון שמנסה להיות שיר ונשמעת לעיתים שפה של בורסה – "יש לנו עסק משותף", לעיתים שפת דיבור פשטנית "וגם יהיו עליות וירידות" ו"תראי שזה ילך ויסתדר" (כמו בשיחת רגילה) מצד שני
סרנדת נעורים שמתפתחת לא כשיר אהבה של מאוהב עוגב, אלא מספרת ברטרוספקטיבה על כמעט – התאהבות של נער מתבגר, שנותרה בהווה כעננת מסתורין לא ממומשת. אריק ברמן שר את האפיזודה כרקע למציאות החיים העכשווית. אהבות עלומים בלתי מוגשמות נחקקות (אצל רבים) בזיכרון
כבר בקטע הראשון שנקרא Jule Part 1, אתה מצטרף למסע החלומי של בנצי גפני, מנגינה קסומה מעוטרת בצלילי בוזוקי, תזמור שלוקח לאי הים-תיכוני שלו. לפני שנמשיך: יש דמויות במוסיקה שמתקבעות אצלך כ – Sideman. המון הופעות כמלווים, אבל לעולם לא
נפשו של זאב נחמה יוצאת בגעגוע לאהבה, שמה שנותר ממנה הם מזכרות קטנות ומליחות מהעבר. בדברי ההסבר מייחס נחמה את הזיית הגעגועים לרומנטיקה תמה בימים שברדיו התנגן השיר Lalena, במקור של הזמר דונובן, ובהמשך בגרסת כיסוי של Deep Purple, שיר מעורר
סשה ארגוב, יכול לנוח על משכבו בשלום. יש פה ושם מקום להתהפך, אבל הבשורה הגדולה שב-2011 יש דור חדש של יוצרים שהתאהבו בשיריו. אני אחרי 27 ביצועים שונים בגרסאות חדשות לשיריו במסגרת "מסע אספלט", פרויקט נרחב של מחווה של תחנת