המלצות מוסיקה

הם בדרך לקיסריה. איך לא – אחרי צרור קטלני מחניף כזה של להיטים. בוסקילה כבר היה שם עם שלמה ארצי לדואט של "עלש". עכשיו הוא יגיע עם שירי מימון. הקהל אהב, אוהב, יאהב. נוסחה מנצחת. לפני למעלה משנה, במרץ 2010, שמעתי

המשך המסע של אהוד בנאי. תצטרפו. אני אוהב לצאת איתו לדרכים. אחרי "רסיסי לילה", נדמה לי שלא אסטה עוד ממסלולו. כבר בשיר הראשון, "אני הולך",  מצטרף להליכתו הרגלית ברמת-גן. מסלול של בלוזיסט עברי, שמעורר זיכרונות תוך כדי הליכה, שמשתף אותך

הכי מתאים לומר על השיר הזה – הישן והטוב. אני שומע כאן תערובת ביטלס (הגיטרה של ג'ורג' הריסון במיי סוויט לורד) עם קמצוץ בוב דילן. בוב גלדוף, 58, הזמר האירי הוותיק (*) חוזר בסינגל שני מתוך אלבום חדש. המלודיה, הסאונד

תצלום העטיפה: אהרן רזאל מושך מכונית בחבל הכרוך על כתפו על רקע גורדי העיר הגדולה. המכונית מככבת גם בתוך חוברת המילים: מנגן גיטרה לידה, דוחף אתה, רץ אחריה. מה רצה להגיד? המכונית כמשל ל"מה עשית היום"? השיר הראשון לוקח מהכבישים

"אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש" איזה משפט חסר תקווה מסיים את הפרק הראשון מתוך מסעו של אריק ברמן באמריקה. המשפט האירוני נכתב על רקע נופו של אגם סופיריור בצפון אמריקה. אני חוזר זה עתה מההשקה של הפרק. מה שחסר

אני קורא בקומוניקט ש"מזמורים נוספים" הוא "ארון השירים" שמתוכו שאב קובי אוז את ההשראה לשירי "מזמורי נבוכים" – אלבום הסולו הקודם המצוין שלו, יצירת מופת של חיבור בין אומנותו לאמונתו, בין מזרח למערב. אני פותח את ארון השירים של אוז. מוצא

לפני כמה ימים הגיע אביב גפן לעשות פרומו לבלקפילד אצל לונדון וקירשנבאום. במקום לשיר לנו משהו בלקפילדי, או לפחות "מעונן עכשיו" באנגלית (Cloudy Now) דיבר גפן על סיימון וגרפונקל, לכבוד סרט דוקומנטרי שישודר איפשהו. בסוף השיחה, אמרתי לעצמי: אני חייב

סווינג צועני הוא בעיקר וירטואוזיות של נגינה – עם המון אהבה לסגנון האקזוטי שפותח על ידי דג'אנגו ריינהארדט, גאון הגיטרה הצועני שהספיק בחייו הצבעוניים לשרטט מחדש את גבולות הגיטרה (בין שנוות השלושים לחמישים של המאה הקודמת)יעקוב חוטר, אורי בן צבי

1979. אולפני טריטון בתל-אביב, דני סנדרסון רושם פרק מפואר בעשייה האמנותית שלו. "כוורת" מאחור, הרכב חדש יוצא לדרך הנעורים החדשה. צליל סקסופונים מלווה שיר געגועים, גיל 16 רומן ראשון שמוביל לרומן שני. תשע בכיכר יום שישי. המוציאים לפועל את הפרק

פלאנט איט. תשתלו את השיר הזה אצלכם. מה היינו עושים בלי Our Brothers In Jamaica?. איך הפכנו אט אט לסניף בהפצת הרגאיי על הדיאלקטים שלו. סאבו וקותי הם דמויות מרכזיות בסניף, לא משום שהרוטס שלהם בג'מייקה, אלא שכמפיקים הם עשו

אני מנסה לקלוט את הראש של עידן יניב. לא ממש בעיה. רוקד על כמה חתונות מקומיות באוריינטציה של דע את עמך המתבדר. בוחר כותבים ומפיקים לפי תכתיבים מוגדרים: מוסיקה לא מתוחכמת מדי, הפקה עשירה ומשדרגת, פנייה למכנה משותף רחב של

"שמרת אותי בקופסה כמו בובת מריונטה קטנה שלך", שרה מירה הרשקו רביב. הצליל האלקטרוני שמתלווה הוא פס קול אווירה מנוכרת, קול שעולה מהאזורים היותר אפלוליים שלה. הרשקו היא אמנית כמעט בודדת במקומותינו בז'אנר הצ'ילאאוט לאונג' האלקטרוני, מצליחה לייצר מוסיקת אווירה

יסמין אבן הולכת על אלבום חדש שיכיל בין השאר דואטים. כאן – עם סימה לוי דוכין, בלחן לשיר של מיכל סנונית. יש שירים ששווים דואט, כלומר השירה המשותפת היא חלק מקונטקסט. השיר הזה אינו מצדיק 2 זמרות. השת"פ הוא סוג

כששואלים מוסיקאים ויוצרים מקומיים על נעמי שמר, רוב הסיכויים שתיתקלו בעיקום אף, באיזו תגובת "בסדר אבל", ואם כבר שאלת – אז על סשה ארגוב שמעת? על סשה ארגוב שמעתי, אבל אודה ולא אבוש: כמו יוסי פרץ שמביא לנו אלבום משירי

הטון הנמוך בתחילת השיר הנישא על מהלך מוסיקלי נינוח ופשוט אינו מרמז על ההמשך. ההמשך (בית שני) מראה כמה הנינוח והשקט היה איפוק שלפני הסערה הדרמטית. מעבר חזק. נא להכיר – נפתלי קון. למעשה, נדמה לי, שאין צורך לעשות כזו הכרה,

חיפשתי שם לדיסק. לשווא. תמי פדרמן. תו לא. הייתי מציע את השם "לגעת" כשמו של השיר הראשון. למה? כמעט כל הדיסק הזה הוא דיסק של נגיעות רכות, נוגות, לעיתים שמימיות. "רוח נושבת/ חלום אני רוקמת/ לגעת, לגעת בלב ים" פדרמן

אני קורא שיום ההוקרה למוזיקה המזרחית בכנסת שיזמה ח"כ רונית תירוש (קדימה) בוטל או נדחה עד להודעה חדשה. כזכור, יזמה תירוש את האירוע כתגובה לדבריו הקשים של יהורם גאון נגד שירים ויוצרים במוסיקה המכונה "מזרחית". בין היתר כינה אותה "אסון

מי אם לא אלתרמן. אין כמו אלתרמן לפתור בעיה של מלחין. השפה? "כרוזים"? "טלגרף"? "רדיו מציף את הרחוב בנאומים"? לא בדיוק מתאים לזמננו. אלא מה: תימצא תמיד "הצדקה אקטואלית". אלתרמן כתב על מסע שמועות ש"מתגלגל בריצה" – תחילה הוא כל

8 שירים בלבד בלייב בפריז. להקת האלטרנטיב רוק מרשימות החובה. כינו אותם Glam Rock Of Nirvana, הגלאם רוק של נירוונה, נירוונה במהדורת הגלאם רק של שבעים.הביוגרפיה של בריאן מולקו והטריו שלו. מעידה על הקשר ביניהם ובין דיוויד בואי. אירוניים-צינים, דרמטיים