המלצות מוסיקה

בהערות בחוברת המצורפת לאלבום נכתב: "נהר זורם עם הבלוז, וגרג אולמן ממשיך לנווט לפיו". והנה דו"ח מסע. גרג אולמן, איש להקת האחים אולמן (The Allman Brothers Band), אגדת היכל התהילה של הרוק, מוציא אחרי 14 שנות בצורת אלבום בלוז בהפקת

הרושם בהאזנה ראשונה: לא קול גדול, לא שיר גדול, פרי לא בשל. מעין פיוט של תמימות רכרוכית שמסתלסלת בצליל ים תיכוני. הגבר החושש-חלש שמפחד בחושך כילד, מבקש שתצייר לו דרך ומבטיח להיות גיבור, רק שתראה לו הדרך, שתיתן לו כוח

מרב סמן טוב כותבת על פיצול קשה – אותו אינה מגלה למי שאיתה: "למה להיאבק בקול הזה שמדבר איתי" שגורם לה לחיות על "זמן שאול", מאיימת באיבוד עצמי – "יום אחד אהיה שייכת לכולם/ ולא יהיו גבולות יותר/ ולא יהיה

פרל ג'אם חוגגת שני עשורים. יש סיבה למסיבה? נדמה שאם לא לחגוג לפחות לתת כבוד לאחד ההרכבים היותר אותנטיים של הז'אנר, שאלבומיו נמכרו ב-60 מיליון. ועם כל הכבוד, מה יש כבר לחדש באוסף שירים שנחרשו אינסופ. תקשיבו ל- 18 הקטעים

רגשנות יתר זוכה גם ל"מילים יפות" בהתנסחויות ארכאיות – "לקראת בואך אשב תחת עץ הזית" (למה דווקא זית, כי זה נשמע "ישראלי"?) וגם מטפורות דחוקות כמו "נוף תמימותך", "ריח שלמותך". לזכותו של בטש ייאמר שהוא עושה מאמץ פיוטי לתאר את

סולמה. מנין צצו? המחשבה הראשונה היא על קומונות השאנטי המוסיקליות האלה. שבעה חברים תופסים ראש בתובנות של הרמוניה מושלמת ואידיאליזציה של החיים. סולמה אינה המודל הזה. מצד שני: איך שבעה איש תופסים ראש משותף, מגיעים ל"הרמוניה" כשכל אחד עולם אחר.

זהו האלבום הכי רחוק מ"דברים יומיומיים כאלה". לא דיסק שמקבלים ביום-יום. הוא נפתח בתזמור אפוקליפטי מורכב – שיר על סוף העולם, מקום בלי מוות, בלי הבל, גיהנום שמרגיש כמו גן עדן. השמש קופחת לילה שלם. ובדמיונו הפורה הוא והיא נמצאים

על מה ולמה להחזיר את השיר הזה? רק מפני שהיה להיט של זוהר ארגוב? לא שיר איכות שראוי להיכנס לדפי הנצח של הזמר המקומי, טקסט רע, שיר אהבה נכזבת שהתבסס על לחן יווני קליט. רגאייסטן לוקחים את הים תיכוני –

ספרתי חמש פעמים "זה", ואין לי אלא לקבוע שנושא השיר הוא "זה". נעם נבו אולי תסייע בידי לפענח מה משמעותו של כל "זה". "אלחם בזה", "אתנחם בזה", "מתעלם מזה", "לשלם על זה". מה היינו עושים בלי "זה"?! כמה רזה הוא

ההלך של אלתרמן ימשיך ללכת גם אחרי מותו, כי איך ניתן לחדול להביט ולנשום לנוכח המראות שמסביב? מיכה שטרית צועד בדרכו בדרך האלתרמנית, נע על ציר פולק קאונטרי פשוט, מנגינה התוגה, הלך מונוטוני משהו, לא מתפעם באמת מדומיית בארות והעצים

עצוב. שיר עצוב. שיר של דכדוך אבל עם אור שבלב. שיר מסכם חיים. פרספקטיבה של – אם הגעת עד הלום, שמור על מה שהשגת. מיקי גבריאלוב שר בשפה פרוזאית, הכי פשוטה "אל תוותר, שמור על החיים שלך". פעם גבריאלוב המציא

את הסינגל כבר סקרתי. עכשיו הגיע הוידיאו קליפ. אני מבין שהשיר הזה נוחל הצלחות גדולות ברשימות ההשמעה. ממש נחת לדנה. קליפ בדרך כלל נועד לקדם מכירות, אם הוא כמובן מוקרן בכמה שיותר תחנות ואתרים. האם יש מקום לדרוש מבמאי הקליפ

חוכמת החיים – להתחיל משאלות. מהותנו מאז היוולדנו – נמצאת בשאלה. בדרך כלל השאלה השכיחה – מאין באת ולאן אתה הולך, או במדויק יותר, לפי מסכת אבות – "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין

מעניין מה עינת הולנדר מבינה בנדוש (מילה שמופיעה בשורה הראשונה בשיר)? כי השיר שמסרה לנאור אלבז הוא האמא והאבא של הנדוש. היו דברים כאלה, ישנם דברים כאלה ויהיו דברים כאלה.ליבי אינו לנאור אלבז. אם בחר בשיר הזה – סימן שהשיר

אסף אבידן יוצא להפלגה כדי לספר סיפורו של רב חובל המוביל את צוות ספינתו. "מעבר לסערה" מתואר במינוח היומרני "אלבום קונספט", מושג הלקוח מלקסיקון הרוק של השבעים, יצירה המגובשת רעיונית בקשר כרונולוגי בין הרצועות (התחלה, אמצע, סוף) ובזיקה בין רצועה

"העין" שמאתגרת את האוזן הצמאה לחידושים מרעננים במיוחד מיוצר רוק אותנטי כמו סחרוף. שאינו מרבה לפזר סינגלים חדשות לבקרים . בקומוניקט שצורף לסינגל מדברם על תחנה ראשונה מאז "האחר", אלבומו האישי האחרון.  בטח שמד הסקרנות מזנק מעלה. האזנה ראשונה ושנייה:

כשחשפתי התמונה הבנתי שמדובר במין נקבה. תום רהב. שם נקי. גם השיר נקי מהבעה. את מה היא כבר באמת חשה – לא מבטא הקול הטיפה מתקתק הזה. מה היא יודעת על החיים? נוגעת אך לא מגעת. צילום העטיפה? האם התוכן

אלבום רביעי מסמן גאות. לא שדניאל סלומון הפך בן לילה כוכב הפופ התורן, מחוץ למועדון לא המתינה עדת צלמים טורפת סלבס, כתבי רכילות לא הסתודדו עמו לראיונות חושפניים. ערוץ 2 לא שלח צוות למהדורה של מחר בערב. איפה הבעיה? אין בעיה.

סאבלימינל משתרבב לפס הקול המוכר, ה"קלאסי" של אריק לביא ושמוליק קראוס (אפקטים של השרוט בפתיחה), כדי לייצר פרפראזה היפ-הופית משלו בפרץ חריזה שאומר דברים על מציאות החיים מבאסת ("אבדה הדרך") עם קורטוב חינוכי ("אני לומד משגיאות"), וגם תובנה פילוסופית על

בראש ובראשונה מודה ירון אילן לאל על הזכות לשמח אותנו. נראה שיש לו סיבות להודות לשם, אבל זה מזכיר ששמעתי מעוד כמה זמרים ים תיכוניים את ההודיה הזו לשמו יתברך, שכנראה מעדיף את ההצלחה שלהם על פני הצלחות של זמרים

צעקות מתוך שינה, חלומות רעים, בריחה אל מרחבי שדות של אשפה, ברזל ואבנים, ריח נשק וזיעה, חלומות מתפוררים, זיכרונות שאינם מרפים ו…הרגעה, חזרה אל חייה. תמונת הסינגל מראה אותו מואר על רקע הרבה שחור. מה קרה, נועם רותם? שמעתי את

החיים הם האושר הנחשק. השאלה – היכולת להגשים ומועד ההגשמה. כלומר למתי דוחים? לא תמיד זה נשלט. מה שמציע טל לוי – הוא לא לחשוב על העתיד פן יהיה מאוחר מדי לאושר, להגשים מיד ועכשיו. "עכשיו כדאי שתהיה מאושר", ואללה,

רישום זרם מחשבות על רקע בדיקת סי.טי. החרדה הבריאותית האישית המיידית (הולך למות?) מצטלבת עם ההיבט הקיומי בלחיות במקום הזה (היו רגעים שחשב שהארץ נהדרת) פולק סונג סימטרי. עדר שר את הנרטיב כפי שהוא – בלי לייפות. קול מלוחש, כמו

חוה אלברשטיין מקבלת פרס מפעל חיים מאקו"ם. זה לא הפרס האחרון שתקבל על מפעל חייה. לא גדול  עליה המושג "מפעל חיים". חוה היא מהסוג שאפשר להגיד עליה בלי להפריז – האחת והיחידה. לישראל היא כמו מרצדס סוסה לארגנטינה, כמו אדית פיאף

קוואמי רוצה להיות ראש ממשלה. שילך על זה. לא צחוק. אחרי ששמעתי את כל מה שיש לו לומר על ביבי, אלי ישי ובעיקר ליברמן, הוא חייב להקים מפלגה. יתאים לרמת המסרים שנורו בין השירים: הדברים שאמר הם פרנויה פוליטית של