דקלון וסגיב כהן עשו עסקת חבילה משתלמת. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים. המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה, מסתלסלים יפה, אבל נראה כי השיקולים הכלכליים לעיתים עולים על
מה לו ולה? מה לאמינם ולריהאנה? אתם צודקים. לא הכל צפוי בחיים. ה"מונסטר טור" של השניים הוא אכן יותר ממפתיע. הוא חתיכת מונסטר. אפילו מכה בתימהון, עסקת חבילה מטורפת. הזיווג הגיע השבוע לאצטדיון הפוטבול Rose Bowl בפסדינה, קליפורניה. שישה מופעים
הקליפ ל"כמו שלכת" של נפתלי קון בבימוי אסף בן הרוש סטודיו פוינק זכה בפרס "קליפ האנימציה הטוב ביותר" ובפרס "חביב הקהל" בפסטיבל "אסיף" לסרטי אנימציה ביקורת כעל השיר
פנייה לאלוהים, משאלת תקווה. אור מול חושך. חיפוש הטוב. חזרה לבסיס. ללא התפלספויות. ללא דרמות. צלילי פסנתר והקשה פותחים דרך להגיג הפשוט. גם המנגינה – הפשטות הרכה היפה. עצבות מנחמת. התזמור האקוסטי – מעטפת מעודנת. נוגע נגיעות רכות במזרח. עדינות
מודה באשמה: האתר שאתם נמצאים בו עכשיו חסר מדור רכילות. ניסו לא פעם לשכנע אותי. חבל לך על הזמן: אין היום אתר, שאינו עוסק בדיווחים על אהבותיהם-נישואיהם-גירושיהם ושאר סיפוריהם של אנשים מפורסמים. כאילו שלא ידעתי. אבל אומר מיד בלי להתחסד: רכילות
זה לא קורה בפעם הראשונה: כשכבר יש הרגשה, שאנחנו חזק על מפת הרוק העולמית, והשמיים הם הגבול, נפתחים השמיים לטילים, ואז מגיעים הביטולים. זו כנראה אינה הפעם האחרונה. על ניצחון אחד של החמאס אי אפשר להתווכח: הוא הנחיל תבוסה למופעי הקיץ
לאה שבת מנסה לבחון מלחמת בני אור בבני חושך. אני מאמין שגם היא לא תמימה: משחר ההיסטוריה האנושית – האנושות רצופה במלחמות. החושך הוא יישות שולטת, גם נרצה את ההיפך. הויכוח – מיהו החושך ומיהו האור ימשיך לצאת מנקודת המבט
לגעת ללב, להרטיט, לגרום התרגשות, לעורר רגש עז, להסעיר נפש. אין מילים אחרות. למעשה – אין מילים. סהר שרב בחר במילים פשוטות, מפני שצלילי הצער שהתנגנו-הסתלסלו בנפשו התחננו למילים, ביטאו געגועים עזים שחברו לקולה של אמא. שיר זיכרון מרטיט. בוקר
אחרי 20 שנה באור הזרקורים, ממשיך Common (*) להיות במרכז העניינים. תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה. אוטוביוגרפיה – רב מכר. פעילויות הומניטאריות באמצעות Common Ground Foundation. כמובן, ראפ, היפ הופ. אחרי The Dreamer, The Believer, יוצא Nobody's Smiling, אלבומו העשירי. בהפקת No
שיר שממשיך לחלחל, לצמרר, להיות מציאותי. הוא, כנראה, ימשיך לדבר אל הילדים שנולדו היום וגם לילדים שייוולדו מחר. הוא מכיל את הטראומה של חיינו כאן, מבטא את הכאב הגדול בעקבות מלחמת יום הכיפורים הנוראה ב-1973, כאשר אותם תינוקות, שגדלו בצלה
היא אחת הזמרות היותר עסוקות בתעשיית הלהיטים. אחרי Zero 7, הוציאה חמישה אלבומי סולו, סיה האוסטרלית (Sia Furler בשמה המלא) לא רק זמרת. הא יוצרת נפלאה. כתבה הרבה לאחרים, כמו את Diamonds לריהאנה. היא שיתפה פעולה עם דיוויד גואטה ב
המושג "טרובדור" משמש מאז המאה ה-16 לתיאור המינסטרל הנודד שבידר אנשים בשירים. המיוחד באוסף היפהפה הזה הוא בקבוצת זמרים-יוצרים מאוד ייחודים. מג’יי ג’יי קייל, קט סטיבנס, דון מקלין, ניק דרייק, ליאון ראסל, ג’ים קרוצ’ה ועד ראלף מקטל, דיוויד גריי, ג'ון
תגיעו לג'ונגל הזה. זה הזמן. זמן קיץ. תזמינו מיקס ניו-יורקי של דאנס-פאנק-פופ שנות השבעים. תקבלו מוסיקה שיכולה לשמש גם רקע, גם להכניס לרחבות אינטימיות. תזיזו גוף. תנגנו עם האצבעות. האזנה קלה. Jungle הם טום "טי" מקפארלנד וג'וש "ג'יי" לויד וטסון. צמד
הבנאדם לא יכול בלעדיה. על הפתיחה רובין ת'יק מקונן: I'll never make it without your love Can't enough of you baby I'll never make it without your love השיר עטוף במלנכוליות דקה, ליווי גיטרה ספרדית משדרג. תחזיקו מעמד 6 דקות. אולי
אחרי שראיתי את הדי.וו.די המצורף כבונוס לדיסק, אני מבין שהצ'ליסט הזה מאוהב. אם להגדיר את האהבה שלו במטפורה – יו יו מה, הצ'לן הסיני, הוא דון ז'ואן במוסיקה. אנחנו בקארנגי הול לונדון. שנת 2003. איך חובר מוסיקאי בעל מיומנויות קלאסיות
הייתי ממש על הדלת לקראת רונה קינן בבארבי. נשמעה אזעקה. בטלוויזיה דיווחו על שלושה חיילים הרוגים בעזה. פתאום, התחושה הזו שלא. לא חייבים. הכל כמו קפא פתאום. גם בארבי עם רונה קינן התרחקו. יש ימים שלא חייבים לחגוג, גם אם
עוד פעם מקהלת הצבא האדום ב"קלינקה"? אבל כשעורכים אוסף כזה עם כול השלאגרים הרוסיים, אי אפשר בלי הגברים של הצבא האדום. הם ישירו גם "לבלבו אגס וגם תפוח" הלא הוא "קטיושה" ואת הקטע המלהיב "סמוגלנקה" ואיך אפשר בלי "פתיתי שלג"
המעבר מאנגלית לעברית. תהליך לא פשוט. לעיתים כמעט מטמורפוזה וגם הימור, במיוחד למי שזו שפתה הרוקנרולית. תמר אייזנמן מכניסה גם את המצוקה הזו לשיר חשבון הנפש שלה: "תלויה בין ארץ לארץ ובין שתי השפות". שיחה בינה לבין עצמה. מלחמה בינה
"דה קרוז" Da Cruz הוא הרכב של מוסיקה ברזילאית, אותה מלחינה מריאנה דה קרוז Mariana Da Cruz בהפקה שוויצרית. גיטרה – אוליבר האסמן, פיט לי – כלי הקשה. הלהקה הוקמה ב-2005, כאשר המפיקה השוויצרית Ane Hebeisen פגשה את דה קרוז,
מה היא עשתה ל – Bye Bye Love, להיט מ-1957 של האחים אברלי? מתחה אותו לכ-8 דקות, כדי לייצר דרמה רווית מתח ותזמור מלודרמטי. בקאבר לא חייבים לסרס לחלוטין את המקור. איפה אנחנו? בפרויקט מושקע של אירית דקל, זמרת-שחקנית, שגייסה
האינטרנט מלא בגרסה שלה ל – Hey של הפקסיז. זה הכל? מה עם האלבום החדש? תיכנסו למשכנה האפלולי של נועה מיי, תעשו סיור במסדרונות מחשבתה. עשיתי. זה אינו סיור קל, אבל מיוחד, לעיתים מרתק. המוסיקה אינה מתיידדת בשמיעה ראשונה. ואגב,
אדי ודר, סולן פרל ג'אם, בלחץ? ודר החליט להיתלות באילן גבוה, אחרי התגובות על הצהרותיו בהופעה בלונדון, ודר מצרף את ג'ון לנון לצורך הצהרותיו האנטי מלחמתיות, שהשמיע לראשונה בקונצרט ב – Milton Keynes בצפון מערב לונדון המתייחסות למלחמה בעזה. ודר כתב
בספטמבר 2011 רשם טוני בנט (88) הישג נדיר: זמר הג'אז והפופ טיפס בגיל 85 למקום הראשון במצעד אלבומי הבילבורד Billboard 200 עם האלבום Duets II. בספר הגינס אפשר לרשום: הזמר הקשיש ביותר שהגיע לראש מצעד המכירות. אלבום הדואטים עם ענקי
יש לי בעיה אקוטית. קשה לי עם שני אייל גולנים. הטון, הדיקציה, הצבע המנעד. אילו היו משמיעים לי את השיר ללא ציון שמו של המבצע, יתכן שהייתי נכשל בזיהוי. זה אינו אומר דברים טובים על פאר טסי. החוכמה היא להביא
נורבגיה איז קולינג. על הקו הצמד Nico & Vinz, ניקו וווינז. מי שחשב שצלילי אפריקה אינם יכולים להגיע מארצות הקור – יקשיב ללהיט הזה. סקנדינביה יצא לחופשת קיץ עם השיר הזה. "האם אני טועה שאני חושב מחוץ לקופסה/ האם אני טועה
יש אלבומים שאני אוהב להשאיר באיזו פינה. אני מדבר על אלבום יפהפה של הלהקה, שהוגדרה "להקת רוק בריטית פרוגרסיבית". Breakfast In America של סופרטרמפ היה אחד התקליטים הכי מנוגנים על הפטיפון שלי, כשיצא בסוף השבעים. יש שהגדירוהו "רוק מתקדם". לי הוא
ישן או מיושן? אני בוחר בפג תוקפו. השירה של אפיק פלג במקצב הטנגו נשמעת ארכאית עד כדי חיוך/ גיחוך. אילו זו הייתה כאן פרודיה על סגנון – ניחא, אבל השיר הזה הוא התרפקות סתמית בקצב 2/4 ובטקסט געגועים אינסטנט על הטוב של פעם
אני מכיר את Bésame Mucho, ("נשק אותי הרבה") שיר נצח רומנטי משנות הארבעים שעבר מדור לדור. והנה ה – Besame חוזר ללא ה – Mucho, בשיר ששון ושמחה, סגנון הרומבה, שכולו חיוך טוב של ניסיון של האוהבת לשכנע את אמה
שיערך הסבוך /מבטך שחונק אותי / אמרת שהחלטת ללכת מוחקת את העבר אבל רגע – חזרי אחורה /ואל תסתכלי קדימה חכי, חכי מעט – רוצה להגיד לך משהו ואחר כך יאסו פזמון: הופה הופה הופה הופה / אוהב אותך למרות
טון קולה המקונן-מתכוון, המקצב האיטי, הצלילים האפלוליים מביעים צער הנפש. "אייס קרים טדי בר", קראה כרמל אקמן לשיר. ננסה ללכת בעקבותיה, למעשה בעקבות המטפורה הזו של משהו מתוק-טעים שנמס במהירות. כלומר – התענוג רגעי, אבל אין לסמוך עליו. נשארו רק
