אני זוכר צהרי יום ב-1970, כותרת קטנה בעיתון עברי הכתה בהלם: ג'ימי הנדריקס מת. הסיבה: אוברדוז. תערובת של כדורי שינה ואלכוהול. כך הסתיימו להן 4 שנות של מהפיכה מוסיקלית, של גיטריסט שגילה לעולם כי בנגינת גיטרה חשמלית טמונים אוצרות ששום גיטריסט לא
איאן אנדרסון מגייס כל מה שיש לו להציע בשירה, באלתור על החליל, בהופעה אקסצנטרית.
אל תנסו להזמין כרטיסים לאברהם טל בשוני בנימינה. פס אדום של "סולד אאוט" מופיע כבר שבוע על המודעה. את האור הירוק תחפשו בהופעות הבאות. אני זוכר שהלכתי לשמוע את אברהם טל בתיאטרון תמונע שר "כולנו נסיכים ונסיכות שמבלים את הימים
המצב לא קל – דורש מחמי רודנר לאמץ גרונו עד השתנקות רגשית כדי להביע מצב כמעט כאוטי – יום הדין במזרח תיכון ישן שהולך נגדך בקיץ שאינו לוקח שבויים (אם מחאה אז גם – הקיץ ההורג חוטף) , מדינה שלמה
אוהבים מוסיקה ביזארית, כזו שאומרת – לא מבטיח לכם גן של שושנים, גם לא ערב של שושנים, ואל תביאו שירונים כי שירה בציבור לא תצא מזה? בואו ניכנס לעולמו של ג'יראף ממושקף העונה לשם גלעד. "לא יודע למה זה קורה
איזה צווחות. המעריצים/ות במילאנו איטליה יצאו מדעתם. מה מביא ילדות בנות 15-16-17 לצרוח ככה? שאלת תם. ואולי תראו את הביל קוליץ באיזו תלבושת צפרדע מעופפפת מכוכב אחר הזה שר כדי להבין נפש נערה אטלקיה. אני מעריך שגם הנערות הספרדיות וגם
יש דור חדש לפופ. כלומר: לאנגלים יש את התורנית הזו שמפילה. צליל רענן-רענן, הניואנס בשירה, שנדמה לך שעדיין לא שמעת כמוהו. נמקם אותה אחרי לילי אלן או קייט נאש. ואולי לפניהן. נתחיל בקול: ביוטיפול. גבוה, בהיר, מקרין אישיות. שרה בלי
ה"בוקי דללה" – להיט כורדי שעבר טיפול אצל רון יזרעאלי, DJ ,מפיק מוסיקלי ורמיקסר ירושלמי ורונן אבוטבול, ראפר – במטרה לשרוף את רחבת הריקודים. “בּוּק” היא המילה הכרמנג’ית לכלה. "בּוּקִי דַּלָלַה” הוא היא “הכלה היפהפייה" – שיר חתונה כורדי מסורתי. הרמיקס
"במה אני טוב/ אם אני כמו כל האחרים/ אם אני מסתובב כשאני רואה איך את לבושה/ אם אני משתתק/ כדי שלא אשמע אותך בוכה? במה אני טוב" טום ג'ונס פותח את הדיסק בקצב איטי, טון נמוך, שירה מופנמת, ההיפך
פגשתי את איאן סקוט אנדרסון בן 63. ברחוב הירקון, קומה שלישית של בית מלון מול הים. הגיע לשוחח עשר דקות אחרי שהוא הניח מזוודות בחדרו במלון. חשבתי שחלה טעות: האם זה הברנש האקסצנטרי מהלהקה הבריטית ג'טרו טאל? קרא עוד
פגשתי את איאן סקוט אנדרסון בן 63. ברחוב הירקון, קומה שלישית של בית מלון מול הים. הגיע לשוחח עשר דקות אחרי שהוא הניח מזוודות בחדרו במלון. חשבתי שחלה טעות: האם זה הברנש האקסצנטרי מהלהקה הבריטית ג'טרו טאל? איש אנגלי נינוח,
האהבה פנים רבות שלה. לעיתים היא נעה על הקצה, לא לגמרי יציבה, נפתלת, מסתבכת, נמצאת בין המראה לשמיים לנפילה עמוקה לתהום. מיכל רוט נעה על פי התהום הזו. "כל כך רציתי שתבוא". היא שרה ב"שבת". סיפור אישי שמתחיל בטון נמוך.
בקול האלט הסקסי היא עושה דברים מדהימים, הניואנסים, הסאבטקסט, והיא מנגנת פסנתר זורם, מלודי. יודעת לסחוף את הריתם סקשן שלה קרא עוד
נכון שאור ניאון הוא יותר ישראלי מאשר פריזאי, ואמנם אורי פיינמן שר "זה כאילו בפריז אבל בעצם כאן איתך". אלא מה: מכאן – פריז הרבה יותר מתאימה לסיפור אהבה. גם האור המקומי אינו יכול לשמש תאורה תואמת לצלילי הואלס האלה,
תקנו אותי אם אני נסחף, אבל אין זמר בעולם שעושה את מה שפאטון עושה עם קולו
מאחורי הקול הרומנטי המחוספס – אדם יאנג. תוכלו למצוא אותו גם תחת שם ההרכב Owl City. אלא שכאן הוא Sky Sailing, לא הבדלים גדולים, גם כאן ריחוף בשמיים. עצמו עיניים וצאו איתו. יביא אתכם למקומות קסומים. אדם מגיע ממינסוטה בצפון ארה"ב.
גם האנסמבל של שם טוב לוי מצטרף ליוצרים המתדפקים על שערי יוצרי ימה"ב. מעניין מה מושך את בן התקופה המודרנית לשם? החסרים משוררים בימינו? מחסור בפייטנים עכשוויים? האם זו התרפקות על השפה הפיוטית הארכאית, על חוכמתם של המשוררים האלה. פיוטו של
נגדיר את עצמנו? מי אני? מה באמת אני? האם אנחנו לא סך כל החולשות שלנו? עמיר בניון שר: "איזה כיף להיות חילוני, להיות דתי, להיות צמחוני, להיות כל מה שלא אני" האם הוא ציני? ואולי לא. עמיר עצמו מסביר –
מאמה מיה. איזה זמר. שפשפנו עיניים: מייק פאטון, סולנה של פיית' נו מור על הבמה באמפי רעננה במופע מיוחד ,Mondo Cane – שר שירים מרפרטואר הפופ האיטלקי הישן והטוב. ובאמת, היה לי קצת מוזר לשמוע רוקר מהסוג הרד רוק משתמש בטווח המופרע
עוויתי, חטאתי פשעתי. מכה על חטא. סטירות בפרצוף. מבקש סליחה ומחילה. מה קרה? לא רואה כוכב נולד בחודשים האחרונים. ה – Max מתפוצץ מהקלטות. מצד שני אולי אני צודק: למי יש כוח להיסחב עם זה: ההדחות, ההצלות, אימונים עם כוכבים. שייוולד
פיטר מרפי במשכן לאומנויות הבמה – יותר תיאטרלי מאי פעם, יותר מצועצע, אבל במהותו נשאר פיטר מרפי, שנסונר רוק, שילוב של יוצר פואטי וזמר דרמטי, שכמעט כל שיר שלו הוא הצגה, מתוזמרת היטב – אותנטית. קרא עוד
כשהתפזר העשן אחרי ה"אש" – שיר סיום, אפשר היה לסכם ולהודיע – רמי קלינשטיין כבש את קיסריה
לעולם אתגעגע לצליל של סיימון וגרפונקל, השניים שהכירו בעממי בניו-יורק וצמחו להיות צמד הפולק האולטימטיבי של הפופ איך הם דרו את "צלילי השקט" ב-1964 וכעבור 45 שנה בהופעה חיה קרא עוד
כולם חוברים לשיר המעלות גם בלי להבין את המקור המדויק ומשמעויותיו. טרנד. אור טילינגר בחר לשאת שיר למעלות "לאמהות" בשעות שהתפילות נישאות (אפשר להסיר את המילה "בעת") לשערי שמיים, בהמשך מוצאים את האם בקטע שבו מבקש טילינגר להדליק נר לגיבור שיחזור
15 שירים, 55 דקות. אם לקיים את ההבטחה, אמרה מיי פיינגולד, אז נרוקן את המגירות. ומה, מיי, עם התחשבות במאזין, שאומר, עם כל הכבוד לכוכב-נולד-טרראם, תביאי עשרה שירים טובים ויהי אחלה. תשאירי משהו לאלבום הבא. מצד שני, אם כולם לידה
אני כותב על המוצר החדש של יואב יצחק, רק כדי לומר שאם היה רף ציפיות מזמר בעל קול כמו שלו – השיר הזה הוריד אותו למקום נמוך יותר. לתומי חשבתי, כי זמרים מבכירי הז'אנר הים-תיכוני יביאו כבר משהו ממרום גילם,
לא רק שאינני הולך להתווכח עם המעריצים של מילאנו: אני איתם באהבתם ללהקה הזו, שיודעת לעשות רוק חבל"ז קרא עוד
לכתוב שרמי קלינשטיין כבש את קיסריה? המשפט הרי כבר עכשיו מעטר עוד כמה רשימות שנכתבו על הערב שלו באמפי הרומאי. למה למחזר את שכבר מוחזר ממוחזר ועוד ימוחזר. אבל הקונוטציה המלחמתית הזו, שקיסריה היא יעד שזמרים צריכים לכבוש כדי להוכיח שהגיעו