בהאזנה לדיסק השלישי של הפרויקט, מתגבש רעיון: במסגרת תוכניות הריאליטי הכוכב-בית-תהילה,– גם תוכנית הקאברים הגדולה. יש קולות נפלאים, יש מעבדים מצוינים. מכאן הדרך קלה, וגם עם כל המסחריות – יש כאן יעד לאומי לטשטש גבולות בין מזרח ומערב. יאללה, תרימו
יומרה לעיתים מערפלת יותר מאשר סוללת דרך לקורא ולמאזין: "היופי לראות את הדרך קצרה/ ויד שנמתחת לתוך מטרה" – משפטים שמנתקים אותי מהשיר. מה זה? האם הוא ממליץ על הדרך הקצרה, כי הדרכים הארוכות מובילות לכישלונות? כלומר – אם מגיבים
כבר לא עושה רושם שמכריזים על נערה בת 15 שהיא סופרסטארית. כשרונות נולדים ברחם. לא צריכים להמתין הרבה. בן כמה היה ג'סטין ביבר, כשהזניק את להיטו הראשון עד לסין. הנקודה היא, שאם פעם ילדים כוכבים היו נשמעים ילדים, היום כל בת
תנו לזמרים מעולים המזוהים עם פופ הים-תיכוני שירים מ"הקלאסיקה" הישראלית והם יעשו מהם מעדנים. אני מגיע לתובנה הזו אחרי ששמעתי שלושה קאברים. את שרית חדד אני לוקח לאי בודד יחד עם "אתה פה חסר לי" של אביב גפן. נורית גלרון
תנו לי להבין משהו: השיר הזה יוצא רק מפני שאנחנו בתוך הקיץ? כי כסינגל ראשון מתוך אלבומו החדש – הייתי מהסס, אם לא גונז. נראה שהקיץ אינו מקור השראה כזה שחייבים לכתוב עליו שיר. למה אני מתכוון? אני מתכוון לקסם.
נתחיל מההדבר האחרון, כלומר מהסוף שאף נקרא "הדבר האחרון", זכרונות ילדות, טון געגועים במקצב ומנגינה מחניפים. בלי דציבל של ריתם סקשן. בחירה נכונה לשדר טוהר עלומים שממרחק הימים נראים נפלאים, ערגה שטבועה בטון, בסגנון האקוסטי-פולקי נטו, איזשהו קונטרסט למה שיבוא
בטעות הוא פוליקר. יותר מתאים לי איזה חריסטוס. הוא כאן – ליבו שם. ופועם בתוכו "לב יווני" גדול. מילים עברית, מוסיקה – יוונית. הוא בפינת לוינסקי, ליד השוק, אבל רוחו יותר באיזה שוק מונאסטיראקי באתונה. מה הסיפור? פולקלור של פית'גורס,
רומנטיקה כזו לא שומעים היום. כל הטבע גויס כדי להביע אהבה ושברה. ענן. ירח, כוכב. שיח ורדים. יהונתן גפן צייר אהבה במילים יפות. ככה לא כותבים היום, ככה לא שרים היום, אבל מי אמר שאלי גורנשטיין בכלל רוצה לשיר כמו
מה הוא חושב, מה היא אומרת, מה הוא מרגיש, מה היא תומכת, הוא נואש, היא מצילה, הוא לבד. וכמה הוא משתוקק. געש האמוציות שמגיע משחר גלעד, לא ממש אומר משהו ישראלי. Mellow Rock. הרמוניה קולית שקורצה מחומרים שמזניקים שירים אל
אוהד לוי מנסח את הישראליות. מסתבר כי הכי טוב לבדוק את הצביון שלי-שלו-שלך על כביש ראשי. שלא נדע. בעיקר אלימות. מגבירים רדיו, כי תמיד אנחנו על תדר אסון. כנראה שגם גולדסטאר קרה לא תרכך. אבל גם גולדסאר היא חלק ממציאות.
מעניין מה עוד יצמח מהטלפונים שג'וני גולדשטיין הרים לסטארים מקומיים. אני סוקר אותו מ-2008. פתאום נער בן 17, יוצא במופע ג'וני The Johnny Show בבארבי. יונתן גולדשטיין בשמו המלא, העלה לבמה רשימה של צמרת הפופ, היפ הופ והרוק בארץ ששום
כמעט התנצלה על כך שאת "יונתן שפירא" היא תגיש בגרסה מזרחית-חפלאית, לא ממש ניסיון להגיע לקהל אחר, אבל קריצת עין, ואם זה גם יעזור לאחד הנגנים לקבל פרנסה בחתונות – אז שיחקה אותה. צחוק, צחוק, אבל כנראה שהז'אנר הקלאסי של
פעם הייתי אומר: תכינו את הממחטות. איך מנגבים היום דמעות. קינת האהבה ושברונה בדואט. ערבית – אינה שפה מדוברת בארצנו (גם אם רשמית – היא השנייה, ולא אנגלית, כפי שרבים טועים), אבל מוסיקה ערבית מתקרבת בצעדי ענק, יודה גם המעבד
כשאתה בדאון – עננים שטים לתוך השיר. כשעצוב – אתה מתפלסף, שואל שאלות. חוזר למהות הקיומית. אבי בללי מחזיר את נקמת הטרקטור לאלבום חדש – בשיר מינימליסטי שמבטא את עומק החידלון. אפילו השמש והירח לא לטובתו. המסקנה – אין ישועה,
יצאה מהיכל התהילה? לא ידעתי. מה שכן – אם התהילה בערוץ 24 מפוקפקת, אולי תבוא הישועה מהשירים, שהרי לשם כך הייתה כל ההתכנסות. לא? ליחצן מחדש קריירה גוססת. בשורות? – לא מרנינות. אילנה אביטל מנסה לכרוך את מצב האומה עם היחס
שירה גבריאלוב על מסלול המראה בינלאומי (חתמה לאחרונה עם TATA MUSIC המתמחה בהפצת אלבומים ותכנים סלולאריים במדינות מזרח אירופה ומדינות ברית המועצות לשעבר) כתבה חרוזי אהבה שבלוניים. מבקשת מהאיש שכנגדה שיאמין בה, שינשק אותה, שיצמיד אותה, שיביט לה בעיניים ויגיד
אתם מאמינים שלבריטני יש באמת משהו נגד הפפרצי? מה היא הייתה עושה בלי הצלמים שמוכרים את תמונותיה לכל צהבהבן. אבל היא משחקת אותה "נלחמת בהם", ומוציאה מהם עוד הבזקים עליה. בקטע של כולנו מרוויחים מזה, אני רוצה להאמין שבריטני ספירס
אף רגע דל. בשיר היא עושה זאת שוב בקלילות הפופית הממזרית שלה. בקליפ היא עושה חשבון עם הפפרצי. בריטני ספירס – סינגל שלישי מתוך האלבום הממשמש Femme Fatale. על מה היא שרה? שהגיעה הזמן להתפרע. באמת? כאילו שהיא לא עשתה
מוש בן ארי מפרט את מוגבלויותיו במשמעות של "הייתי נורא רוצה אבל לא יוצא" לספר לך הכל.מוש בחר ב"אם" כמילת תנאי, כאשר למעשה התכוון ל"אילו" – מילת תנאי שאומרת – "הלוואי" במשמעות של – כמה הייתי רוצה. שיר אינוורטרי המפרט רשימת מוגבלויות פיסיות
מה באמת עושים כאן דובים? גם כותב השיר, דניאל קורן תמה – "מה קשור דובים/ לא יכולת למצוא דימוי אחר" נו, טוב דימיונו הקודח ראה דובים בסיטואציה של יחסים אטומים. הוא רוצה לעוף. היא מתלבטת שעתיים. בעיני רוחו הוא מציע
מה בדיוק מביא את עידן בן נון לספר לנו על קרייריסטית עם כל הסלף דסטרקשן והקלישאות של סמים, אנורקסיה? אולי זוהי תופעה לאומית. הכוכב נולד הזה ושאר ריאלטיז שהפכו כל בת שכן ממול לכוכבת נואשת וכפייתית בפוטנציה. תרצו – כמעט
מזמן לא שמענו על (את) ליבי. והנה, מגלים אותו אצל עידן יניב. תרצו: עידן יניב הגיע לבקר את ליבי כדי לקונן שאלון אהבה: "עד כמה זה נראה לך נכון לאהוב אותי?" – אחת השאלות. אם אנוכי הנערה, הייתי מקמטת מצח.
השיר הגיע בלי טקסט. יכול להיות שלפי קצב השירים שמגיעים אלינו במרוקאית, אצטרך לשקול קורס מזורז, ולדחות את הספרדית. אז נכון, אני אומר לעצמי: תפסיק להתחסד. אלמלא שמעון בוסקילה והפרויקט של רייכל, לא היית זורק אוזן לכיוון. צודק – לא הייתי.
העיטורים האוריינטליים עושים טוב לשיר. גם טון הטנור הגבוה של משה פרץ. באוריינטציה של כוכב נולד – בחירה טובה בשבילו. משינה מסולסלת, עם "נשמה" קצת אחרת. קאברים הם מבחן מצוין לאיכות ביצוע. מעבר לקולו הענוג והמענג של פרץ, שומעים משהו
רגע, היא מתגעגעת אליו או אל אמא שלו? מה היא מכניסה את האמא? תשאלו את Henree, המפיק המוסיקלי שתפס כזה ביטחון, שמאמין שמתאים לו גם להיות תמלילן, ועל כך נאמר: אשרי המאמין. כלומר – קשה להאמין. אבל מה: שרית חדד
בדף היח"ץ שנשלח עם השיר מתנוסס משפט – "הלהיט שיגדיר מחדש את הפופ הישראלי". אם קייקוב את חגי את אהרוני חתומים על המשפט, אז סחטן על הביטחון והתעוזה. אני הייתי מצנן בכמה מעלות. קייקוב אכן מקצוען פופ, אבל אינו מגדיר/ממציא
כמה טוב להיות צעירים, להשתולל בסוף השבוע. מה שקרה בליל שישי האחרון. מתחיל בזר במיטתה. ממשיך בבלגן לא קטן. אבל הכל בשליטה. שליטה זה לא מילה. סינגל חמישי מהאלבום Teenage Dream, קייטי שרה מתפרעת במסיבה רווית אדי אלכוהול, תעלולים ומעשי קונדס
קאברים שמנסים להתמודד עם קונטקסט מוסיקלי מושרש ומוטבע במודעות (האישית, הכללית) תמיד מסקרנים אותי. נירה ספיר, בת כינרת ואחייניתה של נעמי שמר, החליטה לנפץ את הגרסה המוכרת של שושנה דמארי לשיר "אור" של שמר. היא מספרת כי שמעה מדודתה רותי'ק,
לאן כולם רצים? מה שבטוח – הוא רץ אליה. לא ממש. במחשבתו. מבחינתו –תשוקה שגובלת בתחושה של פשע, מחפש עקבותיה, היה מת בשבילה, שומע את המנגינות שלה שהוא לא יוכל לנגן. הלוואי ולא היה פוחד להביט כשהיא לידו. היא שיר
נדמה לי שזה הזמן לנקות את השולחן ולהגדיר מחדש מוסיקה מזרחית מהי. כי מצד אחד מטרטרים לנו בראש שדודו אהרון זה מוסיקה מזרחית. מצד שני באה ריטה ואומרת: זוהי המוסיקה המזרחית שגדלתי עליה בטהרן. אלה השורשים האמיתיים של מי שהגיעו
