שירים ישראלים – הגדולים ביותר

קצר, ציני, סרקסטי. זה פורטיס. וכשפורטיס קצר, ציני וסרקסטי, אני מתחבר אליו בקלות.  אינני יודע על מי חשב פורטיס כשכתב "סעי לסיציליה מותק/ מאוחר זה תמיד מחר/ אי ודאות ואשר במקום שאסור מותר" בבית השלישי מופיעות בלונדיניות על אוטוביאנקי. הגשמת

מי לא חולם לברוח לאן שהוא. גם יוני בלוך מציע לה – בריחה למקומות חלומיים "מצויירים", דירה קטנה וחלון עם נוף אחר. משהו נחמד. המוסיקה סופט בוסה נובה, בריזה ברזילאית חמימה וידידותית. מנגינה שמלבד ללטף ברכות נסבלת היא לא עושה

הביצוע האולטימטיבי לשיר עדיין שייך לאריק איינשטיין. ממשיכים להתרפק על פיסת מדבר צרובה ועץ ירוק בארץ חרבה, על בית הערבה, ישוב שהוקם ב-1938 ולאחר מכן נכבש ונחרב על ידי הירדנים במלחמת העצמאות. שמוליק קראוס, מלחין השיר,  סיפר על השיר: "את

אתה מעלה כמעט אוטומטית את הטענה – מי צריך קאבר לשלמה ארצי, כאשר אפשר לשמוע את המקור ועוד בלייב מקיסריה (צפו מטה)? ואז אמרתי לעצמי – למה לא? למה לפסול מראש כאשר אינך יודע מה מכינים לך. תן צ'אנס. אולי

נזכרתי בשיר בזכות קאבר יפהפה של חמישיית "זהו זה" 2020. הולדתו בשנות השבעים אחרי מלחמת יום הכיפורים. תלמה אליגון רוז כתבה אותו על רקע הטראומה הגדולה של אותם ימים/ לילות. הגשם בא בזמן – לא איכפת לו שבלילת שם קר

לכל מיתר יש צליל מוכר. כשחוזרים ל"עייפתי" של עמוס אטינגר, הצליל המוכר הוא של מתי כספי מהאלבום המשותף עם מלחינו סאשה ארגוב. הזיהוי אינו רק מהביצוע הקולי שלו, אלא מנגינת הליווי הסוערת של הפסנתר, שמעניקה לשיר ממד דרמטי משלהב. בשירים של

שיר שאומר – בעניינים של יחסים בין אישה וגבר, לכל סיר יש מכסה. עוזי חיטמן לא התפלסף. "לכל אחד יש את האחת שלו". ומה קורה כשמגלים שהמכסה אינו מתאים, או הבגד אינו מתאים לגוף. חיטמן כתב על אהבה במובן האידיאלי

השנסונייר העברי שר  "ערב עירוני" – שיר שהוא פגישה לאין קץ. לא רק נתן אלתרמן, אלא לחנו של יוני רכטר הוא שהעניק לשיר הזה ערך מוסף מוסיקלי יחיד במינו. וזהו יוסי בנאי, שהשפה האלתרמנית מתגלגלת אצלו כטבע שני. זה מהותו

"זה מכבר אין איש מחכה לי שם" שר אושיק לוי ללחנו של מתי כספי. שיר שמדבר על אפסות הקיום, על החיים הקצרים, שמסתיימים בלא-כלום – "עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?" ויש כאן שורה שאומרת: "אחריי מותי עוד יהיה משהו

אני חוזר דרך קבע אל שירי האהבה של שלום חנוך.  יפים-מרגשים לנצח. שלפתי את האלבום "לא יכול לישון עכשיו" מ-1992. יש בו אוסף של שירים לנצח. השיר הזה הוא כבר געגוע. איזה דז'ה וו. אהבה מהולה בכאב גדול. אהבה שהפכה

הפגישה באמצע החיים אחרי אהבת עבר מופלאה מפתה לטעום ממנה עוד.  טעימה קטנה, כזו שרק ילדים חווים. הכל שונה, הכל השתנה, אבל זו הזדמנות לאיזה דז'ה וו. שתחכה לו עוד לילה אחד. הזמן הרג את האהבה ההיא. הוא לא יתן

זוהי אחת הפרשנויות המוסיקליות  היותר מיוחדות לשירה של לאה גולדברג. הוא נכלל באלבומה של יהודית רביץ "ומאוד לא פשוט לחכות" (1993). בשיר יוצרת המשוררת אבחנה בין שתי תגובות על הגשם. הגננים – אלה שתפקידם לשמור על הגינה – עצובים, אולי

זרם תודעה הוציא מעברי לידר שיר בו רגשות, יצירה, חוויות וזיכרונות נכרכים אלה באלה. לאן מוביל אותנו? כשטוב – קשה לכתוב, חווית מרגשות כבר לא פוגשים באקראי, אהבה עניין מסובך. שירים מזכירים פנים. באחת ההופעות שלו, לפני השיר "מלטף ומשקר",

"מיטשל" הופיע באלבום הבכורה של מיקה קרני ב-1997. עוד לפני כן, בדצמבר 1996, הוא הגיע למקום השנני במצעד של רשת ג'. הגם שמעולם לא היתה זמרת של להיט אחד, השיר הזה ילך לנצח לפניה. סיפור על כלום, מעשיה מפוהקת שמקרינה

פבלו רוזנברג כתב על אהבה כיישות עצמאית שממשיכה להתקיים גם כשזוג מתנתק.  הוא האניש אותהבתאור מטפורי – היא "כמו קבצן בפתח זקוקה לנדבה", כאילו נמצאת במחסור. האהבה היא המוקד, בשמה יש יש להציל/ לשקם את היחסים, אפילו במצב שמרגישים זרים

למראית עין, המשכנו בשגרת חיינו, בלי לבקש לצאת מתוכה בדברים גדולים ונפלאים, אבל משהו התרחש, השלוה הופסקה, ואי אפשר היה עוד לעבור לסדר היום הרגיל. רחל שפירא כתבה על ההתמודדות הקשה ברגע של משבר ועל הצורך בנחמה ברגעים מסוימים וההיזקקות

מדוע זלגו דמעותיה של קרן פלס? המצלמה אינה משקרת. סיפור השיר או משהו אחר שנגע לליבה? אנחנו בהופעה המשותפת שלה עם רמי קלינשטיין. חולקת איתו את כיסא הפסנתרן. היא עם גבה אליו ועם הפנים לקהל. שיר שאי אפשר שלא לקחת

ידעתם ששמוליק קראוס השתתף באחד ההרכבים הראשונים של להקת חיל הים בשנות השישים ("סתם יום של חול" – 1962) אבל תקופת הזוהר של להקת חיל הים מתחילה בחצי השני של שנות השישים עם כניסתו של דני ליטאי, בוגר להקת פיקוד

מה זה פקק תנועה לפי אביתר בנאי? זהו מצב של להיתקע בתהליך הכתיבה, כאשר הרצון לדייק במילים הוא שמבאס. "כשהכול טוב, אני מרגיש שאני שוכח", "כשהלב נשבר, זורח אור גדול, כשהכול טוב, אני מרגיש שאני שוכח" – משפט אחד שאומר

אסף אמדורסקי  מספר סיפור יחסים אישיים על רקע אורבני תל-אביבי. בעיר יש עוד מישהי שמבקשת בית חם, אבל לה – חופש לא עושה כלום בלב , קודם היא שתתה יין על הגבעות, ועכשיו היא במישור החוף, והוא היה רוצה להמשיך

מדוע בחר ליאור נרקיס לעשות קאבר דווקא לשיר הזה של כנסיית השכל? השיר מספר על אהבה מוטרפת  לאישה מסוממת חסרת הכרה.  המטפורה של "מילים שצבעו את השמש בדם" אומרת משהו אלים מאוד. לא בטוח שנרקיס התמודד אי פעם עם טקסט

אני לא יודע מה הולך לעשות צביקה פיק בפסטיגל בחנוכה. מיהרו ללהק אותו ברשימת המשתתפים במהלך שיקומו משבץ מוחי. אחרי הראיון איתו בטלווויזיה אפשר לאחל לו, שהוא לא יהיה רק קישוט וגימיק ציני כדי למשוך קהל, ומפעלו המוזיקלי יזכה להצדעה

"אני שוכב לי על הגב/מביט על התקרה/ רואה כיצד חולפים ימי/ בבטלה גמורה/אני שוכב לי על הגב/ חושב חולם הוזה/ והחיים יפים יפים יפים/ממש כמו מחזה" שוכב לו על הגב, חופשי ומאושר, זרוק ומשוחרר, רומנטי והומוריסטי. אריאל זילבר. מקשישי הרוק המקומי