בסוף שנות ה־50 הג׳אז מתפצל לכיוונים שונים (קול ג׳אז, הארד־בופ, מודאלי) מוזיקאים מחפשים זהות חדשה סטיט כאן הוא דוגמה קלאסית לג׳אז אמריקאי בשלב מעבר- בין הביבופ המהיר והווירטואוזי של שנות ה־40 לבין גישה יותר רגועה, בלוזית ונגישה של סוף שנות
ג'אז איטלקי הוא אורח קבוע בסדרת הג'אז במשכן. מה זה ג'אז איטלקי? הפסנתרן סטפאנו בולאני אמר לי פעם שהוא לא מכיר יצור כזה. בשביל בולאני – ג'אז הוא שפת החופש. האימפרוביזציה מאפשרת לעשות כול מה שבא לך לעשות – ישן, חדש, פופ, אוונגרד, סולו
הקול והחצוצרה. דיסק ראשון ושני. חוזרים לצ'ט. תמיד חוזרים לצ'ט. עובר מדור לדור. סוד קסמו? נדייק ונשאל: קסם מסתוריותו? תקשיבו איך הוא שר My Funny Valentine – בדיסק הווקאלי (דוגמת סאונד למטה). מי שלא מכיר יחשוב שזוהי זמרת ג'אז סטייל
להגיד על אל דימיולה שהוא וירטואוז – זה כמעט באנאלי, אבל הנה מגיע המופע הזה (מרץ 2007) ומתברר שאי אפשר שלא להוציא עוד פעם קריאת התפעלות. מדובר ברמות נגינה לא אנושיות כמעט. דימיולה גם דאג שיהיו לצידו הנגנים שאיתם הוא
זה היה ערב של מחוות. שלישיית ריצ'קו – בצעדי ענק של הפסנתרן אוסקר פיטרסון. אנני סאליק – בצעדיה של הדיווה, הכהנת הגדולה של הג'אז – אלה פיצג'ארלד, פול קלר נגן הבס, הזכיר את אדי היגינס, איתו הופיע כאן בביקורו הקודם בישראל.
תוכננה הופעה אחת של מרינה בפסטיבל. הטלפונים צלצלו בלוחצת. הודיעו שהכל סולד אאוט. איך מתגברים על הלחץ? פותחים הופעה שנייה, שישי אחה"צ. תוך דקות – כל הכרטיסים, נו הבנתם. מה? מה קרה? אני הגעתי להופעה של שישי בלילה להבין על
המשך מסע ההתעוררות של הפסנתרן אוריאל הרמן הגיע לסוזן דלל, "אולם ירושלמי". האלבום המצוין השאיר את רף הציפיות גבוה. תקציר הפרק הקודם: Awake, אלבומו השני של אוריאל הרמן, הוא מסע של כ-52 דקות, בו נע היוצר והפסנתרן בנתיבים שונים של ג'אז
האלבום Forever Yours (The Farewell Performance) של צ'יק קוריאה הוא אחד המסמכים המוזיקליים המרגשים של סוף דרכו האמנותית. זהו אלבום הופעה חיה שמציג את קוריאה בשיא הבשלות המוזיקלית שלו – שילוב של וירטואוזיות פסנתר ורוח יצירתית בלתי פוסקת. האלבום הוא
מסוג האירועים שבסוף הערב עולה המחשבה: מה היה קורה אילו הייתי מפסיד, ועוד מישהו שאל אותי – לא נשארת לכוכב נולד? אפילו עברה תחושה של כמה טוב שלא. צ'יק קוריאה בפסנתר, מירוסלב ויטוס בבס, רוי היינס בתופים. מי שאוהב ג'אז
מדוע אתם שונאים/ אוהבים ג'אז? השנאה או ההערכה והאהבה למוזיקת ג’אז נובעת מכמה סיבות, תלויות תרבות, טעם אישי או הבנה מוזיקלית: ג’אז הוא סגנון מוזיקלי מאוד מורכב. הוא מתאפיין באלתור, במקצבים לא סימטריים, בהרמוניות מתקדמות ובשינויים תכופים במבנה. אנשים שאינם
שתבינו: אלה הענקים. במרחק הזמן שעבר מאז ההקלטות (1957) הם נהיו יותר ענקים. לא סתם דואט, אלא דואט בין קולמן הוקינס ובן וובסטר, שני סקסופוניסטים שמנגנים טנור. איפה להתחיל? בבלדות. הרבה בלדות. ב"זה מעולם לא חדר למוחי", הצליל נשמע רומנטי,
הפסנתרן סיירוס צ'סטנאט יכול לעשות הכול. הוא מיומן באותה מידה בנגינה עם שלישיות, הרכבים או לבדו, ומתמודד עם מגוון רחב של סגנונות בטעם טוב ובתבונה באלבום האקלקטי הזה. יחד עם כמה מנגני הג'אז הטובים ביותר- ג'יימס קרטר, ג'ו לובאנו, בילי
האלבום Love & Peace של אלווין ג'ונס ומקוי טיינר הוא מפגש נדיר בין שניים מהקולות המרכזיים של הג'אז המודרני – המתופף והפסנתרן שהיו חלק מההרכב הקלאסי של ג'ון קולטריין. האלבום מתפקד כמעט כהמשך רוחני לשפה המוזיקלית שהתפתחה בהרכב של קולטריין, אך
יום הולדת 70 היתה סיבה למסיבה לאחמד ג’אמאל באולימפיה בפריס, מהפסנרנים היותר משפיעים על סצינת הג’אז המודרנית. החברים שעלו לנגן מצויינים: ג’ורג’ קולמן בסקסופון טנור בצליל כמו-קולטרייני בשרני, אידריס מוחמד שעל התופים, ג’ייימס קאמאק בבס. בין 6 הקטעים 4 סטנדרטים
גם אני מחאתי כפיים כעבור 66 דקות. מתי מוסיקת ג’אז הצליחה להפנט ככה. הפסנתרן הזיקיתי, באחת משעותיו היותר יפות. את האימפרוביזציות האלה ניגן קית' ג’ארט בקונצרט ב-1975 בקלן, גרמניה. ה־The Köln Concert נחשב לאחד האלבומים החשובים ביותר בתולדות הג'אז ולא רק בג'אז, אלא במוזיקה המוקלטת
יש הסבר ברור מדוע לאופי (Laufey) הפכה לאחת מזמרות הג'אז המושמעות ביותר בספוטיפיי, ואולי לאחת מזמרות הג'אז המבוקשות בדור שלה? רגע, רגע – בטוח שבאוויר נישאת השאלה – Who Is Laufey? לאופי (Laufey, נהגה שמה המקורי ליי-ווי לין בינג יונסדוטיר.)
לכבוד יום הולדתו ה־100 ג'ון קולטריין, של הסקסופוניסט, המנהיג והמלחין האגדי, הוכרזה יוזמת “Coltrane 100” — חגיגות בינלאומיות שיימשכו שנה שלמה ויכללו קונצרטים, השקות של הקלטות נדירות, אירועים מיוחדים ועוד. כחלק מההכרזה, חברת Impulse! Records שיתפה וידאו חדש לקטע “Acknowledgement”,
Ballads של ג’ון קולטריין, שיצא בשנת 1963, נחשב לאחד מהאלבומים המיוחדים בקריירה שלו ושל הרביעייה הקלאסית שלו – ג’ון קולטריין (סקסופון טנור), מק’קוי טיינר (פסנתר), ג’ימי גאריסון (קונטרבס), ואלווין ג’ונס (תופים). הוא שונה מרוב העבודות המוכרות של קולטריין, שמאופיינות לעיתים
האלבום Bill Evans Alone (שיצא ב־1968) נחשב לאחת מאבני הדרך בקריירה של הפסנתרן ביל אוונס – ולאחד מאלבומי הסולו פסנתר החשובים בתולדות הג'אז. הייחוד שלו אינו טמון רק בכך שהוא אלבום סולו, אלא באופן שבו אוונס מגדיר מחדש מהו פסנתר
Bring Them Home – היא יצירה שנכתבה בעקבות זוועות השבעה באוקטובר ומבטאת כאב, תסכול וזעם. זוהי זעקה מוזיקלית הקוראת להשבת החטופים והמפונים אל ביתם. החיבור בין רביעיית אלי דג'יברי (הרכב ג'אז מודרני) לבין רביעיית מיתרים קלאסית הוא מיוחד משום שהוא מפגיש
השלישי מתקליטורי המחווה של הטנור-סקסופוניסט ג'ו הנדרסון ב-Verve היה אמור במקור להיות שיתוף פעולה עם מלחין הבוסה-נובה הגדול אנטוניו קרלוס ג'ובים, אבל מותו הבלתי צפוי של ג'ובים הפך את הפרויקט הזה לאנדרטה. “Double Rainbow” הוא אלבום ייחודי ומוערך, בעיקר בגלל
שלושת הכהנים – The 3 Cohens הם אחד ההרכבים הייחודיים והמשפיעים בג’אז הישראלי והבינלאומי בעשורים האחרונים, והייחוד שלהם נובע משילוב נדיר של זהות משפחתית, שפה מוזיקלית היברידית, ואיכות ביצוע ברמה עולמית. שלושת הכהנים הם אחים: ענת כהן – קלרינט, סקסופון,
In Blue של קארין אליסון הוא שילוב אקלקטי ומעודן של שירים, הנעים בין קלאסיקות של סול־ג׳אז ובלדות, דרך בלוז כל שיר – וכל סיפור – מצויר בצבעים חיים, זוהרים ומתנדנדים בגווניה הייחודיים שלה, כשהיא יוצקת בהם פרשנות חדשה ומלאת תשוקה
Night Passage הוא אלבום האולפן התשיעי של להקת הג'אז-פיוז'ן Weather Report, שיצא בסוף 1980. בניגוד להפקות קודמות באלבומי האולפן הקודמים שלהם, האלבום זה מציג סאונד "חי" ו"ישיר" יותר. זהו אלבום שמסמן שיא מאוחר בקריירה של הלהקה, ולעיתיםתפס כאלבום הג’אז (או
לא יתכן ג’אז בלי טנור, אלט, סופרן. גם בריטון. הסקסופון הוא הכלי המזוהה ביותר עם ג'אז. הצליל החם שלו הוא הקרוב ביותר לקול האנושי. זו הסיבה שהוא מתפקד למטרות רבות – כמוביל של הרכב, גם ליווי של זמרים. הסקסופון אהוב
לי קוניץ העיר למישהי שישבה לידי בשורה הראשונה על שלא מחאה כפיים אחרי סיומו של קטע. קוניץ לא כעס. הוא היה משועשע, או נראה כמי שמחפש דרך לשעשע עצמו. אפילו שרק "שריקה פושטקית" כמו בשתי אצבעותיו אל הקהל. אחרי כל
מותו של המתופף האגדי ג'ק דז'ונט Jack DeJohnette בגיל 83 מחזיר לרשימת עשרת המתופפיפ הגדולים בג'אז. דז'ונט השאיר אחריו מורשת עצומה של חדשנות, רוח חופשית ורגש מוזיקלי עמוק.הוא לא היה רק מתופף מצוין. הייחוד שלו היה בשילוב בין טכניקת תיפוף
ליבו הספרדי של צ'יק קוריאה. 1976 הייתה שנה מצוינת עבור קוריאה. לא רק שהוא הוציא עם להקת "Return to Forever" את "הלוחם הרומנטי", הוא עדיין מצא זמן לכתוב, לעבד, לבצע ולשחרר את האלבום "My Spanish Spanish", tj, מיצירותיו הגדולות אי
ספר השירים האמריקני הגדול הוא לא ספר פיזי, אלא כינוי לאוסף הקאנוני של שירים אמריקניים שנכתבו בעיקר בין שנות ה־20 לשנות ה־50 של המאה ה־20, והפכו לסטנדרטים – במיוחד בג’אז הווקאלי. את רוב השירים כתבו מלחינים ופזמונאים שפעלו בברודוויי, בהוליווד
לא לכל זמר חוגגים יומולדת 110. פרנק סינטרה חריג. למעשה, אצל סינטרה אתה מחפש תירוץ לנגן את שיריו, כי הוא אחד ויחיד לנצח, ואני יכול להבין למה זמר כמוהו הוא הלחם והחמאה לתזמורת כמו תזמורת הג'אז הישראלית, שגייסה את אלרן
