אייל וילנר הסקסופוניסט ומנהיג להקת הביג בנד, הגדיר את נשף הסיום של פסטיבל ניו אורלינס באולם רקנאטי במוזיאון ת"א כארוחת טעימות של כל מה שהתרחש בפסטיבל משך 3 ימים. ביג בנד, בלוז, סווינג, ג'אז צועני, סטפס. הכל במופע אחד מלהיב
פסטיבל ניו אורלינס 2022 במוזיאון החזיר לעיר תל אביב את מה שהיתה זקוקה לו כאוויר תרבותי נקי לנשימה – חגיגה מוסיקלית קוסמופוליטית. על האטרקציה – סווינג דאנס אורקסטרה מברלין כתבתי במסגרת נפרדת. ההיי לייט הברור של הפסטיבל. הפסטיבל החזיר גם
סווינג דאנס אורקסטרה מברלין הגיעה לתל אביב. אטרקציה בפסטיבל ניו-אורלינס 2022 במוזיאון תל אביב. ג'אז כבידור. להט הסווינג בלהיטי מועדוני ניו יורק. התזמורת מגישה היבט תזמורתי הומוריסטי על עולם הסווינג אשר רתח בחצי השני של שנות העשרים ושנות השלושים במועדוני
אני לא מפסיק להאזין לטריו הזה השבוע. צ'יק קוריאה, לא להאמין, כבר איננו איתנו. האזנה לאלבום הזה – סוג של הצדעה לזכרו של מוסיקאי, לפסנתרן, ליוצר הנפלא, ענק ג'אז שהופיע הרבה בישראל. האלבום יצא לראשונה בשנת 2018 ביפן בלייבל Universal
מותו היה פתאומי ולא נתפס. איש נפלא, מורה ופרסונה כל כך אהובה. בערב שערכו לכבודו קיבלנו כמעט את מלוא התמונה על סיפור חייו, וכמו שאומרת הקלישאה – הוא לא ידע שהוא כזה. אם מדברים על ג'אז ישראלי עכשווי – אין
ג'ון קולטריין הצנוע טען, כי שם האלבום "צעדי ענק" מתייחס לנגן הבס שלצידו, פול צ’מברס, שעשה אז התקדמות גדולה, אבל עם כול הצניעות, אין ספק כי האלבום הזה מצטרף לעוד "צעד ענק" שקולטריין עשה ב-1959, כשניגן לצד מיילס דיוויס ב-Kind Of Blue . האלבום יצא
ווס מונטגומרי, המוזיקאי מאינדיאנפוליס, היה הגיטריסט החשוב ביותר בעידן הביבופ. גיטרת הגיבסון שלו נתמכת על ידי שלישייה של פסנתר, בס ותופים. הוא מאלתר על סטנדרטים של ג'אז כמו Gone with the Wind ו-Polka Dots and Moonbeams, והוא מנגן סוג מתוחכם
סיבת ההתכנסות: 2001 ציינה את יום השנה ה-75 ללידתם של מיילס דייויס וג'ון קולטריין. זוהי הקלטה חיה של טריו אגדות ג'אז: הרבי הנקוק – פסנתר, מייקל ברקר – סקסופון טנור ורוי הארגרוב – חצוצרה. היא נערכה ב- 25 באוקטובר 2001
לאה שבת תתקן את הכותרת למעלה. ג'אז? קודם כל – בוסה נובה. בבוסה אני חזקה יותר, היא תגיד. צודקת. כמובן – גם ג'אז. הסבה? ממש לא. לאה נשארה לאה, אבל היא מעירה אצלה אפיק מוסיקלי שהיה חבוי ונסתר. צור בן
דבר אחד סיקרן אותי באותם רגעים: מה סשה ארגוב עצמו היה אומר על העיבודים שבולאני רקח למוסיקה שלו. כמו שאני זוכר אותו, הוא לא הכי אהב שעושים כל מיני מניפולציות על המוסיקה שלו. סשה אהב שהיא מנוגנת ומזומרת הכי קרוב
הדואט האקוסטי הזה בין צ'ארלי היידן בבס ופט מתיני בגיטרות הוא מפגש אינטימי של שני יוצרים, ישיר, עירום מתוספות שאינן קשורות לחיבור המאוד נקי. מת’יני והיידן שגדלו במיסורי, מגיעים כאן לשפה משותפת כמעט מושלמת, אילתור של הבנה הדדית, בקטעים שלהם
מישל קמילו, הפסנתרן המבריק מהרפובליקה הדומיניקנית, מפעיל את הטכניקה הנוצצת שלו, האישיות השופעת כדי למזג השפעות ג'אז, לטיניות וקלאסיות לנגינה ייחודית. הוא הקליט סולו, בצמדים ובהרכבים, כמו גם עם להקות גדולות ותזמורות סימפוניות, אבל הוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו עם
ב-1968, אחרי חמש שנים עם מיילס דייוויס, הקים הרבי הנקוק חמישייה משלו. כדי להגיע לקהל רחב יותר, הוא מתחבר לחשמל ולאלקטרוניקה. הימים ימי מהפך. באותם ימים ויין שורטר יסד את ההרכב "תחזית מזג האוויר" עם ג'ו זאווינול. המעבר שעשה הנקוק
ליריות, זרימה קולחת, עידון שמימי. יצירתיות. The Long Run, השביעי שלו, הוא התגלמות של חיבורים של מסורת ועכשווי, אלתור יצירתי, השראה שיונקת מהמוסיקה הברזילאית וחיבור עם הקוורטט והגיטריסט האורח, ניצן בר. מתן קליין, מנגני חליל הג'אז הטובים ששמעתי מעודי במונחים
לא יכול להיות שם מתאים יותר מאשר The Shape of Jazz to come לאלבום שסימל קו פרשת מים בג'אז. האלבום המהפכני משנת 1959,סימן כיוון חדש לגמרי בג'אז, לפיו מוזיקאים ביקשו להשתחרר ממבנים קונבנציונליים כמו רצפי אקורדים וצורות הלחנה. בסולואים המאולתרים
הדיסק כולל סוגים של מפגשים בין מוסיקה קלאסית לג'אז: עיבוד של יצירות או אילתור עליהן, ומוסיקה מקורית בהשראתן. כשז'אק לוסייה מאלתר על הפרלוד מס. 1 לבאך זה עדיין נשמע טרי ויפה, אבל באותו סגנון כמעט – המפגש בין הפסנתרן קלוד
סקוט ינו מ- Allmusic כינה את ארול גארנר, הפסנתרן והמלחין האגדי , "אחד המיוחדים מבין כל הפסנתרנים" ו"ווירטואוז מבריק". Nightconcert מציג את גארנר בשיא גאונותו, קונצרט שהוקלט בנובמבר 1964 ב-Royal Concertgebouw באמסטרדם בפני קהל של 2000 אנשים נלהבים בכל הגילאים. הרפרטואר
Hope – סולו הפסנתר החדש של יניב טובנהאוז הוקלט עם פרוץ המגיפה העולמית, בפברואר 2020. בקומוניקט מבהיר יניב כי הצלילים נוגנו על רקע החדשות על התפשטות הנגיף, עם חרדה ופחד מהלא נודע, אבל גם אינסטינקט הישרדותי מלא בתקווה. הצלילים שאני
יותר מ-90 משתתפים, 25 מוזיקאים מחו”ל והרכבים בין-לאומיים יביאו את מוסיקת הג’אז מניו אורלינס למוזיאון תל-אביב ביוני. זהו פסטיבל שאינו מתהדר בכוכבי על, אבל ייחודו דווקא במוסיקאים ששמם אינו הולך לפניהם, בהפנינג שכולם יחד יוצרים במהלך הפסטיבל. רביעיית החצוצרן הצרפתי
רוסאריו ג'וליאני האיטלקי הוא סקסופוניסט בעל נגינה עשירה ומגע של תחושה ועומק. מבחינת טרדישנל ג'אז, ג'וליאני הוא אלטואיסט מודרני מובהק ומקורי, ובעל פרשנות משלו לנכסי העבר. נגן אלט וסופרן איטלקי המציג באלבומיו תמהילי בופ/פוסט בופ/הארד בופ מגוונים. באלבום הזה הוא
הכותרת הנ"ל היתה צריכה להיות: "שישיית רוטונדי אלכסנדר מנגנת ריי צ'ארלס", בטרמינל 4 ת"א. החצוצרן ג'ים רוטונדי היה חבר בתזמורת של ריי צ'ארלס. רוטונדי אמור היה להצטרף ל – אריק אלכסנדר – סקסופון טנור, קטיה טובול – פסנתר, יונתן לוי
בלוז מעושן נהדר מסטן גץ. הדיסק הזה הוא גץ שפשוט מנגן מדהים בטנור סקס, סוג של ג'אז בלוזי של אחרי חצות. יש לי הרבה אלבומים של Stan Getz, ורובם משלבים של הקלאסיקות שלו יחד עם שירים אחרים. אבל האלבום הזה
ל-Naked Truth של החצוצרן אבישי כהן יש איכות שמשייכת אותו לטריטוריה המאוד ייחודית אקספרימנטלית של חברת ECM. זה לא ג'אז קונבנציונאלי, אלא מוזיקה של השראה, שעוצבה במהלך סשן הקלטות יוצא דופן בדרום צרפת. השבוע קראתי כמה ביקורות מאוד מחמיאות שהתפרסמו
נתענג על עיבוד של האורקסטרה, תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, לשיר "שוב היא כאן", לקראת אלבום חדש (של האורקסטרה), שמרכז שיתופי פעולה עם קשת מרהיבה של יוצרים ומבצעים. האורקסטרה מנגנת כבר כ-19 שנה עם טובי
מי שמכיר את הסגנון הדחוס והקשה שהפסנתרן מקוי טיינר טיפח מאז שנות ה-70 ואילך, עשוי להיות מופתע ממה שהוא שומע ב-Inception. זו הזדמנות לשמוע טיינר הצעיר נשמע מחוץ לגבולות הרביעייה הקלאסית של ג'ון קולטריין של שנות ה-60 המוקדמות; הוא חושף
יש שעות נוחות לג'אז. שעות הלילה הקטנות מוקדשות אצלי לתקליטי ג'אז ישנים שלא התיישנו. כל אחד והכוס תה (או בירה) שלו. להאזין לבני גולסון ב – 2022 זה לדלג מעל מחסומי הזמן. Groovin' with Golson הוקלט ב-1959. אלבומו השישי. ההרכב
חשוב שאירוע הג'אז הזה לא יעבור מתחת לרדאר. בילי הארפר, אגדת הג'אז, סקסופוניסט הטנור האמריקני, עשה 4 סולד אאוט בסוף השבוע (חמישי-שישי) במועדון טרמינאל 4 במתחם התחנה. רק מי שהגיע הבין כי "קהילת הג'אז החברתית" בראשות ברק ויס צחקה לקורונה
Blue Train שהוקלט ב -15 בספטמבר 1957, נמצא ברשימות החובה של חובבי ג'אז רבים. מצד שני, יש לא מעטים שאינם מבינים על מה המהומה. אני נמנה על מחנה המתפעלים. אמנם, קיימת מחלוקת לגבי הביצועים, ויש מבקרים שטוענים כי לי מורגן
החיים יפים La Vita è bella אינה רק קלישאה באיטלקית. תשאלו את סטפאנו בולאני, הפסנתרן האיטלקי הבלתי נלאה. החיים כל כך יפים שהוא יכול להרשות לעצמו לשיר על בימת בית האופרה בתל-אביב כמו שהוא שר באמבטיה. זה קרה במהלך הערב
הגם שהוא היה סולן טנור ענק בסול-ג'אז פאנקי שופע, סטנלי טרנטין (1934-2000) אפילו הדהים יותר בבלדות. הצליל העשיר והחם שלו, הטון המלא והיכולת לפתח מצבי רוח ייחדו את הגינה שלו בבלדות הסנטימנטליות. הסט הזה בן תשע רצועות מתחיל כשטורנטין מלטף
