"אנג'ל סונג" של המוזיקאי והחצוצרן הקנדי קני וילר, שהוקלט בשנת 1996 ויצא בשנת 1997 בלייבל ECM הוא מאלבומי הג'אז שאני חוזר אליהם בדבקות. לי קוניץ באלט סקסופון, ביל פריסל בגיטרה ודייב הולנד בבס משלימים רביעיה שאין שום בעיה לכנותה אגדית.
פסטיבל ניו אורלינס בלי נגנים מניו אורלינס או בכלל הרכבים מהעולם שזה תחום התמחותם? לא להאשים את האמרגנים ("שמים הפקות"). אלא כמה נדוש – את הקורונה, ימח שמה. הפסטיבל תוכנן תחילה עם אורחים מחו"ל, אבל המציאות טפחה שוב, ונאלצו למחוק
דמיינו מועדון באוווירה נינוחה. תזמינו יין טוב. ווינטון מרסליס, החצוצרן המהולל, בנו של הפסנתרן, אליס מרסליס, מחדש את מסורת הבופ של ענקים כמיילס דיוויס ופרדי הבארד. מי שנמנה על הקבוצה המכונה "האריות הצעירים" – נגנים ויוצרים שראו את עצמם כממשיכי
המונחים "סטנדרט" ו"סטנדרט ג'אז" מתייחסים לרוב ליצירות ג'אז פופולריות. חיפוש מהיר באינטרנט מגלה, כי ההגדרות שונות באופן משמעותי. לפי השוואת ההגדרות במספר מילונים וחוקרי מוזיקה, אפשר לקבוע כי "סטנדרט ג'אז "הוא יצירה בעלת ביקוש מתמשך ברפרטואר מוסיקלי ומשמש בדרך כלל
"הרהור על החופש" – זה השם שאלון פרבר, היוצר והסקספוניסט בחר לאלבום החדש של ההרכב "חגיגה". בגדול – כל תרבות הג'אז היא מסכת מופלאה שבה היוצרים והנגנים לוקחים לעצמם חופש לעשות מה בראש ומה בלב. "חגיגה" מייצגת את החופש שמכניס
חלק מהמעלה בתקליטור זה הוא שהשירים מייצגים סוג של דגימה של אמנים שונים שרוי היינס ניגן איתם לאורך השנים, עד לידת העידן הג'אז הקריר. הוא היה המתופף של לסטר יאנג בסוף שנות הארבעים, שיתף פעולה עם באד פאוול, מיילס דיוויס, צ'ארלי פרקר,
לראות מופע ג'אז שצולם בצבע בשנת 1964 – מחזה נדיר. המקום "תאטרו דל ארטה (Teatro dell'Arte) שבמילאנו איטליה. גאון החצוצרה מיילס דיוויס מופיעה עם חמשייה שבשורותיה ויין שורטר בסקסופון טנור, הרבי הנקוק בפסנתר, רון קרטר בס, טוני ויליאמס – תופים.
כל תקליטור חדש של צ'ארלס לויד מציע כמה הפתעות קטנות. לוייד הוא סקסופוניסט שתמיד עורר בי ריגוש מיוחד. גם כאן. מבט על רשימת הנגנים באלבום תוסיף ריגוש. ב – The Water Is Wide, לויד מתגאה בהרכב מצוין. ג’ון אברקרומבי בגיטרה,
עבור The Rev and I, פיל וודס העמיד את האלטו סקסופון הייחודי שלו, בעל הגוון המתוק כנגד הטנור המזוהה של ג'וני גריפין . למרות ששניים אלה ניגנו בעבר בלהקה הגדולה של קווינסי ג'ונס 1959-61, גם בתשיעיה של תלוניוס מונק משנת
לסיפור מאחורי הכותרת הביזארית אחראי עידן שוהם. לפני שנה וחצי ארז עידן (24.5) סקסופון, גיטרה ומיקרופון במזוודה ויצא לשוטט בעולם. הבחור, בוגר מגמת הג'אז העירוני א' ת"א, נחת באוסטרליה, קנה בית על גלגלים ויצא לדרכים. נווד המוסיקה פגש בדרך עשרות
אל ג'ארו, זמר בסגנון שהוא משהו בין ג'ון הנדריקס ובובי מקפרין, דאג קודם כול להרכב נגנים מהשורה הראשונה. בגרסה ל"מיי פוליש הרט" הוא מקבל ליווי מדוייק, ללא גרם מיותר של שומן מוסיקלי. ברשימת הנגנים שהגיעו לאולפנו נמצאים קית' אנדרסון בסקסופון,
שת"פ נדיר בין סטן גץ וביל אוונס, שמות נרדפים ל -Cool. האלבום הוקלט ב-1964, אך ראה אור רק ב-1975. אכן מוזר שחברת התקליטים "וורב" גנזה את ההקלטות במשך יותר מעשור לפני שהוציאה אותן. אחת הטענות נבעה מההרגשה שלגץ ולאוונס לא
ניצן בר כתב עליו: "כל חבריי כבר אומרים הכל. כל כך עצוב ופתאומי ולא נתפס בכלל. איש ענק, מורה ופרסונה כל כך אהובה, אזכור לך תמיד את השנתיים, שלמדתי אצלך בתלמה, אין ספור ג׳אמים אגדיים, הופעות גדולות וכל כך הרבה
נוסחת ג’אז ווקאלי אולד-פאשן, אינטימי-רומנטי, שזה סווינג ברוטב שמלץ, מוכיחה עצמה בחנויות. זה אומר: שמענו כבר הכל, אבל יש מקום לעוד מיקבץ. נט קינג קול ב"לט דר בי לאב". דיאנה קראל אינטימית ב"לטס פייס דה מיוסיק", שירלי הורן, יותר סווינגית,
אנטוניו קרלוס ג’ובים הוא מהמלחינים הכי "מכוסים" במוסיקה. להיטי הבוסה הקלאסית שלו ממוחזרים עד לעייפה. ובכל זאת: זו עדיין מוסיקה שמאתגרת מעבדים, נגנים והרכבים. האוסף החדש הוא ג’אז לטיני אנין עם הגיטריסט צ’ארלי ביירד, המפוחיסט הגרמני הנדריק מרקנס, הגיטריסט האמריקני
ליבו הספרדי של צ'יק קוריאה. 1976 הייתה שנה מצוינת עבור קוריאה. לא רק שהוא הוציא עם להקת "Return to Forever" את "הלוחם הרומנטי", הוא עדיין מצא זמן לכתוב, לעבד, לבצע ולשחרר את האלבום "My Spanish Spanish", tj, מיצירותיו הגדולות אי
The Essence Part One של פסנתרן הג'אז האמריקני אחמד ג'מאל (יליד 1930), מציג הופעות שהוקלטו בפריס בשנת 1994 ובעיר ניו יורק בשנת 1995. האוסף הוא עדות ליכולתו של אחמד ג'מאל כפסנתרן ג'אז ייחודי, גם מול ענקי פסנתר כמקוי טיינר /
שנתחיל ב-DVD? חמישים דקות של גדול זמרי הג'אז ב"רויאל פסטיבל הול". השנה היא 1971. אז ככה: שווה, לדעתי, לרכוש את עסקת החבילה רק בשביל דיסק ההופעה הזה. כעבור 4 שנים,ב-1975 היו לי הזכות והעונג לשמוע אותו חי בבנייני האומה בירושלים
בילי הולידיי באחת הבלדות הגדולות בתולדות הג'אז. השיר על "הפירות המוזרים" נכתב ע"י מורה יהודי, פעיל חברתי מניו-יורק למען זכויות האדם, אבל מירופול שמו (Abel Meeropol), שהביע הזדעזעותו אחרי שראה תצלום של לינץ' במגזין לזכויות האדם – שני אנשים שחורים תלויים
ג'אז ווקאלי, בהבדל מכל סוגי הג'אז הוא מוסיקה של טקסט, של תכנים מילוליים. זמר או זמרת ג'אז לעיתים מעולים בעיני מכל זמרי הז'אנרים האחרים – מרוק ועד אופרה. רוב זמרי הג'אז מתבססים על מה שנקרא פרשנות של "ספר השירים האמריקני"
איך ממירים את שירי המחזמר "צלילי המוסיקה" לשפת הג'אז? המשימה בפסטיבל יפו ג'אז, שהוקדש למחזות הזמר הגדולים, הוטלה על נגן החליל והמוסיקאי מתן קליין, שאיתגר את עצמו בעיבודים להרכב לא קונבנציונאלי של ארבעה חלילים, פסנתר, בס ותופים. השירים נכתבו ע"י
מעריציו של צ'ט בייקר יודעים כי הקריירה של החצוצרן והסולן מחולקת לשתי תקופות שונות זה מזה: עבודתו המינימליסטית של שנות החמישים, בה סייע הגדיר את צליל "cool jazz" של התקופה. האלבום השה שייך לתקופה השניה שלו. זהו מסמך מוזיקלי משנותיו
גם אני נשארתי אחד המעריצים המטורפים של להיטי "אבבא" השוודית, ואני לא ממש הולך לנתח את זה לעומק. יש מעריצים חדשים ללהקת אבבא השבדית? בטוח שכן, אם כי לפי הגיל הממוצע, שהגיע למרכז למוסיקה ביפו לשמוע שירי "אבבא" – זה
מה בדיוק עובר על מוסיקאי כשהוא מקבל לידיו להעביר את "סיפור הפרברים" של ליאונרד ברנשטיין וסטפן זונדהיים לבימת הג'אז? השאלה לכאורה לא הכי מסובכת, אם נצא מהנחה, שבסיסי היציאה הנפוצים ביותר של סטנדרטי הג'אז הם מחזות הזמר של ברודוויי והוליווד.
אין כמו יפו בלילות, ואין כמו יפו לקבל את קזבלן 67 שנים אחרי, שדמותו נוצרה במסגרת מחזה מאת יגאל מוסינזון, והפכה מחזמר וסרט המתרחשים בשטח הגדול ביפו בכיכובו של יהורם גאון – בפסטיבל יפוג'אז בעיבודי ג'אז חדשים לאחדים משירי המחזמר
זו אינה הכותרת הצנועה ביותר עבור אלבום אקלקטי. אבל תביטו ברשימה. מה יש להוסיף. פשוט החנפות בגדול. גם רשימה הכי מיינסטרים ג'אז קלאסית שאפשר להציע. תקליטור כפול של מוסיקת הג'אז המכסה מגוון רחב של זמרים וסגנונות.. מה שבטוח: זה בהחלט אינו
כשאתה עוצם עיניים לצלילי סולו פסנתר של קית' ג'ארט, יש מצב שהצלילים יגיעו עד איזורים שאינם קשורים לרציונאל. איך נתאר את הסולו פיאנו כאן: פול אמוציונאל. קית' ג'ארט החל להקליט את האלבום בדצמבר 1997, כשסבל ממחלת תסמונת התשישות הכרונית. הוא
מי היה חושב להפוך שירי ארץ ישראל ישנים בסיס לאלתורי ג'אז. הסקסופוניסט יובל כהן חש מחוץ לקופסה, כשהוציא לפני 7 שנים את "הכל זהבי", אלבום פרשנות משלו למוסיקה עברית קלאסית של דוד זהבי (1910-1977) שירים כמו "יצאנו אט", "ניגונים", "החליל",
יפו על המפה, והפעם מסיבות שלא יעשו כותרות גדולות. פסטיבל יפו ג'אז שנה שישית בשלושה ימי מוסיקה (24-26.6) המוקדשים לשירים הגדולים מתוך מחזות הזמר הגדולים בהשתתפות 80 נגנים בהרכבים שונים. האירע יתרחש באודיטוריום מרכז המוסיקה העירוני תל אביב- יפו, שארית
אחרי שעושים לשירים עיבודי ג'אז, מוסיפים להם מנת אילתור, אין שום מניעה להגדירם "סטנדרטס", מסוג השירים שנמנים על ספר השירים האמריקני הגדול. שלמה גרוניך חבר לאורקסטרה – תזמורת הג'אז הישראלית במסגרת פסטיבל הג'אז באפריל. אחת התוצאות הוא העיבוד לשיר שאתם
