"הראה לי המקום בו הסבל החל", מבקש לאונרד כהן, בשיר החדש שלו. קולו כמעט אינו שר. די בצבע ובטון כדי לקבל את התמצית האמיתית של המשורר והזמר. שיר טבוע בחותם קולו. אחד מעשרת החדשים באלבומו החדש Old Ideas, העוסק בתהיות
מה היא רוצה ממנו? מנקודת מבטו הגברית, די מנג'זת. מה היא רוצה? שישקר ברכות? שיאמר מלים יפות? שאין אף אחד כמוה בעולם? כועסת? מפוייסת?. מה הסיפור של ליטל גבאי? האמת: למי יש כוח להיכנס לגבב הזה של מה-היא-רוצה-שהוא-יגיד-שהוא-לא-רוצה-להגיד. מה טוב
מכתב מדנה ברגר אל היקר לה. שיר על שחרור.לא היו לה ציפיות ממנו (שיצילה מעצמה) ולמרות הגעגוע אחרי עזיבתו, היא מאשרת לו לצאת לדרך להגשים חלומות. שהרוחות יקחו אותו לאינספור מקומות. שיר קטן, קליל, קצב וצליל קאונטריים, טון אינטימי. הבעה
מירי מסיקה מדכדכת טון כדי להביע תחושותיה כלפיו. היא מולו-מול-העולם השקרי. היא לא תהיה שם. היא לא תירגע משומדבר – פרט לאהבה. שיר דאונטמפו לפסנתר. השירה, העיבוד בונים את ה"סיטואציה" התחושתית, ואין כמו מירי מסיקה להביא מלודרמה קטנה לפסגתה. מסיקה
יש לי חולשה לשלומי שבת. יש משהו מכניע בטונים שלו. כלומר: כשהוא שר – הוא נותן לך להאמין שהוא מאמין במילים, למרות שעל הנייר זהו עוד גבב של עוד איזה ממרח אהבה שמיוצר כמו ממרח שוקולד. אני מתאהב כל פעם
סאן טיילור? Who Is Sun Tailor? לפני שנספר, נקשיב למיד טמפו המלו-מלנכולי הזה, צליל גיטרה וטון שאינו דרום הארץ. אפלו לא מרכז. מחוזות המוסיקה הרחוקים שהופכים בקלות קוסמפוליטיים. הריתם, הבלוז והפולק שמייצרים את הנרטיב. הקול מאופק, העיבוד מינימליסטי, מצליחים להעביר את
"ככלות הקול והתמונה" אינו שיר של תיסלם. יענקל'ה רוטבליט כתב אותו לדני בסן. יזהר אשדות הלחין. במנהרת הזמן תחפשו את 1984. תקליט שעשה הסבה לדיסק בשנת 1995 (הוצאת "כנען של פעם" הליקון) הגרסה הנוכחית הוקלטה בהופעה של תיסלם בקיסריה יוני 2009.
פולארויד – שיר שנשכח ממני. השיר האחרון שהייתי מהמר, שמשינה תחדש. החזיר אותי ל"משינה" 1988. שיר קטן, לא להיט ענק בהשוואה לשירים אחרים באלבום ההוא כמו "שלג צח", "אהובתי", "ברחובות שלנו". מה זה? משינה משחררים גירסת אנפלאגד לייב לכבוד מופעי
מהי אהבה? הנה וריאציה: אהבה היא 2 אנשים שדרכם נפרדה והם מנסים לאחות קרעים. אני מגלה עוד ועוד זמרים יוצרים ששרים את משברי אהבתם בטונים נוגים. אפשר אפילו לדבר על גל גואה של קינות אהבה של אנשים צעירים, שמעדיפים מיינסטרים
צליל בס חורק, שמאיים להכחיד הרמקולים הישנים שלי, מבשר על הצטרפות הבלקן ביט בוקס למהפכה. והנה המניפסט של BBB: במהפכה כמו במהפכה, יש לקרוא לעם לעשות מעשה ובשפת העם, תהיה פשוטה עד פרימיטיבית. It's a political fuck. זו הפוליטיקה הדפוקה.
מבקר נכבד. עזוב אותך משטויות. אתה לא מבין כלום. אתה לא יודע מהי מוזיקה מזרחית. עזוב אותך מפלסף. בוא למד איך מייצרים שיר מזרחי: קח חלומות, חבר למשאלות, הוסף קמצוץ כאב, חרוז אוהב ללב, יופי לאופי (המושלמת) הזלף מור בשמים
"פולק הזקן משתין עמוק, עמוק אל תוך ראשי/ ובלונדינית עם עיניים גדולות שרה מהר אל תוך ליבי" מיהו פולק הזקן שמשתין לתוך ראשו של אלון ברקאי. מיהי הבלונדינית ששרה מהר לתוך ליבו? פתרונים לברקאי. יש לי תחושה שלא חייבים לקבל
זה מהפסטיגל? – ממש לא. אייל גולן היה גם שם (פסטיגל 2009), אבל הפעם שיר חדש שהיה עושה חיל בחנוכה. שרידות היא שם המשחק, גם כשמדובר במלך ים תיכוני מקומי עתיר להיטים. פס היצור ממשיך לנוע כבר לקראת אלבום חדש, עוד
והיום, תלמידים יקרים, נלמד שיעור באינטרפרטציה. במובן המילולי המדויק – פרשנות. במובן המוסיקלי – גרסה, תרצו Cover. מה קורה כשמלחין עושה קאבר לעצמו אחרי הרבה שנים? כשמדובר ב"מלאך" (מילים: מאיר גולדברג) וב"ענוג" (מילים: חנה גולדברג) שהלחין דודי לוי – קורים
מה אין בפריז, מה יש בפריז? אני שומע שתי דקות של שיר מתקתק מצועצע על העיר פריז. מי זו הילדה בגרביים הארוכות ששרה על רקע פריז? שמה של ריף כהן כבר יצא למרחוק. רשמתי לעצמי לשמוע אותה בפסטיבל הג'אז האחרון באילת.
אם אתה נושם, זה לא אומר שאתה חי, מספרים חברי סאן פדרו, אגב מצב של פחד, יותר מדי פחד, שמצריך רגיעה קלה, כי סופה עומדת להגיע ולשטוף אותנו לעד… חמש וחצי דקות של אלטרנטיב רוק, רוח רעננה שנושבת במפרשיהם של
יפעת גורן שרה בטון מלא צער על מצב מדכדך עם עצמה ("שום דבר לא הולך לי היום") שמקרין על היחסים עם העזר כנגד. מצד אחד – הרצון להתמודד עם בעיותיה בלי להעמיסן עליו (החיצים שהיא משליכה עליו). מאידך – חוסר
ירדנה ארזי בשיר שנשמע אוטוביוגרפי או דמוי אוטוביוגרפי. אני יכול להעריך כי בתהליך הכתיבה היא הייתה בראש אחד עם רחל שפירא, כותבת המילים. אחרי הכל היא שרה משפט קשה כמו "נולדתי מבכי/ מכאב בלתי רגוע/ נולדתי מחלום וגעגוע". בהמשך היא
תנו למאיה בוסקילה את אוסף הקלישאות הגדול ביותר על אהבה נכזבת, מנגינה להשתפך, והיא תביא לכם אותה במלודרמת כאב כאילו הוא (הכאב) בדמה. מאיה בוסקילה הולכת על שירי טיילור מייד, תפורים לאישיות הזמרתית שלה. באהבה נכזבת – הלילות אינם יכולים
גם בקיטש יש דרגות. זו דרגה מתחת לבינונית. "מביט אל האופק פנייך מצטיירות על פני הים". איזה מביט על האופק. על זה הייתי נותן מספיק בקושי גם בחיבור של ילד בכיתה ה'. "חי כמו גן עדן לצידך" – נו, באמת.
"זה קורה", "זה קורם גידים", "זה מתחיל", "זה אמיתי", "זה רק שלך". מה בדיוק מתחיל? הטקסט הכחוש מוביל למבול של מילת הגוף "זה". במקום לכתוב שיר שמתאר מהות השינוי – מסתתר הכותב מאחורי מילים פשטניות נטולות תוכן. מתן אביאל: מה הסיפור
קול מלוחשש, טקסט כאילו-דרמטי (קר לה ורע לה, אבל יהיה טוב) אבל רזה מאוד, פונקציונאלי, משרת הפקה אלקטרונית ממוקדת לרחבות הקלאבים. הוא (הטקסט) חמק ממני, הלך לאיבוד בתוך הקונספט של ההפקה. הצלילים הכניסוני קלאב המוני שבו הסאונד משרת אווירה. אמילי
הנה הבשורה מבית גיספן את אהרון: "אין כמו אהבה". ואללה. איך לא חשבנו על זה. אין כמו אהבה. שנעבור מיד למוסיקה? אחרי משפט כזה, מה יש עוד לומר על הטקסט. למה לבזבז מקום. אבל הערה קטנה: מילא האינסטנט הזה על אהבה,
הוא מעודד אותה. יש לך הכל: את יפה-חכמה, אז תשחררי, תצחקי. תאהבי. פשוט? – כן . אבל –כלום. סתמי, פרוזאי, חסר קמצוץ של מקוריות, גם הטון של שגיא צורף – פלאטי, מנוכר. המנגינה וההפקה המוסיקלית עוד איכשהו מצילים. זהו שגיא צורף סולו
"מגביר חזק את רשימת השירים?". זה סלנג? ורק אחר-כך "בוחר מה לשמוע?" ומי עניין האנשים שאומרים "שאין לי את הכוח" כוח למה? לרקוד? והכדור? מה בדיוק לוקח? נו, טוב. תגידו – כולה שיר דאנס קליל, מה אתה כבד כל כך
על הילד – שמרגע שדרך במגרש של "הגדולים" – נשאר לו "לדמם בבריכה של הקטנים". אליאל אבקסיס עושה שימוש במטפורה המתארת פגיעה אנושה. האם השיר מייצג את הצדק החברתי מזווית מצבו הקשה (הדוחות שטפחו, הקנסות שחולקו לתשלומים) או בעיה נפשית
סנו פטרול מאירלנד מתמחה בבלדות נוגות. גרי לייטבודי כתב כמה מהיפות בעשור הראשון של האלפיים. הביקורות לא תמיד משתגעות אחרי המוסיקה של סנו פטרול, אבל הסינגל Called Out In The Dark נשמע כשינוי דרך מבטיח. והנה עוד סינגל שמאפיין את הצליל של
איך מחברים ג'ולייטה לאביהו שבת? קלי-קלות: בקצב ג'ל מרוח. לא בוירטואל. בספיריטואל. בלי הלה-לה-לנד זה לא היה קורה. איך שהריאליטי מפעיל את גלגלי התעשייה. אביהו שבת וג'ולייטה נעים על פס הייצור. "לא יודעת כלום על אהבה/ רק רוצה לרקוד איתך
עומר אדם הוא כבר כלי בידי. תנו לו שירי התבכיינות והוא יסלסל אותם בקולו המאנפף בכאילו בכאב. הטקסט תפור כמו במכונת יצור של קטשופ. גם במונחים של "מוסיקה ים תיכונית" – המצב קשה. זהו בדיוק סוג הטקסט עליו ניתכת הביקורת
קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,/קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –/ בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי:/ מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי / ִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,/ נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל-בֵּיתִי. (ח.נ. ביאליק) השורות למעלה אינן של Henree. אין שום בעיה לקחת ממקור גבוה כמו ח.נ ביאליק.
