"שחורה אני ונאווה/כשושנה בין החוחים/כי נפשי חולת אהבה/רפדו אותי בתפוחים"… בשיר השירים מצטייר צבע עור כהה כשיא היופי, כמו שנאמר "שחורה אני ונאווה", לא ברור מה האופנה כיום, אבל נראה שעדיין עור שזוף נחשב לסמל היופי, למרות ששיזוף יתר אינו
אז מה תכתוב שזה שמאלץ? שאלתני מישהי שהקשיבה איתי לשיר. הרי זה הולך להיות להיט חבל-לך-על-הזמן. שני לבבות פועמים ששרים על אהבה שמתקשרת עם כוכבים בשמיים. אתה מבין – אהבה עד שמיים? עד הכוכבים? תיכנע למנגינה, תיכנע לפעמי הלב. פיינמן
הבנאדם מזמין אותה לבלות בכיף. עשה רשימה, ארגן הכול טיפ טופ, הוא ישתתף בבישולים, יזמין האורחים. הביא מתנה – מלים של אהבה וגם הצמיד לה מנגינה. ערב עליו. צחי הלוי (מיומנה, Walakata, צעירי הבימה, מבעלי ה"8 מ"מ פיאנו בר" בפלורנטין)
המבט שלה גורם לו להרגיש כמו ילד מטומטם, החיוך – להסמיק, אבל ממשיך לצחוק כאילו כלום, אבל אף אחד לא ראה "איך שבכיתי אז במיטה/וזה קשה כשאת רחוקה". האמת: לא קל לספוג עוד שיר על משבר אהבה, שאינו יותר משיר
יסמין אריאל מבקשת מהזמן מרפא לתחלואי נפשה הדואבת בגין קשר אהבה. Time Come Help Me Be My Friend. על שום שאינה יכולה לפתור אותם בעצמה-במחשבתה. בהמשך "אתעופף כדבורה, תמיד מחפשת יופי/עיניים פתוחות כשמיים/ אעקוץ כפרפר" (אנלוגיה ל-Killing Me Softly?) ובסוף
אביבים חלפו נמוגו/אך השלג לא הפשיר/בראש צבא אדיר יצאת/אל גורל בלתי נודע// הו הו אהוב יקר/אשר יצא לו אל הקרב/סיפור גדול עוד יסופר/על איש אשר אותי אהב תסכימו איתי שאנחנו לא בארץ. גם כשבאיזה חורף יש שלג, הוא נמס בארבעים
קחו לי את הבית/קחו לי את הבגדים/קחו לי את הכסף/קחו יהלומים/רק תשאירו לי את הכוח/לאבד את החושים לרגלייך// קחו לי את הרוח/קחו לי את המילים/קחו את הגיטרה/קחו את השירים/רק תשאירו לי את הצבע/שנשקף בעומקים שבעינייך…// ואת עכשיו נמצאת קרובה קרובה/
צלילי פסנתר מחניפים חוברים לטון התשוקתי-המדוכדך-רגיש-מתרפק הזה של ליהי עטר שמנסה להכניס למצברוח מלו-מלנכולי מתקתק. לפני שנמשיך: מורגש פרויקט חדש באוויר. הדיסק הגיע בעטיפת קרטון, עטוף בפיסת בד מאוירת בתצלום הדיסק. השקעה שאומרת – יש ציפיות באוויר. לא תמיד חייבים
יסלח לי איציק איזמרלי, אחזור על השאלה גם בפעם האלפיים: האם זמרים בעלי קול מתת-אל חייבים לקחת אחריות על מכלול יצירתם. התשובה היא כפי שהבנתם לא חיובית. לאיציק איזמירלי יש קול מלאכים. יש כישרון להלחין מנגינות, לבחור עיבוד – משדרג. בכל
זה איציק שמלי ממשרד אדריכלי ההיפ הופ הישראלי? מה קרה לז'אנר שלו, שהוא עד-כדי-כך "התמזרח". לא שאני נגד. כולנו סובלים ממצוקות, החיים לא קלים, ובמיוחד כשעוסקים במוסיקה, אבל גם בשעות הקשות מנסים לשמור על זהות. והנה צלילי החאפלה בכפיים, בידיים, ברגליים,
מיתר קוטלר גייס את ענת בן חמו כדי להעצים שיר המתבסס על המשפט הנפוץ והנדוש "הכל או כלום". על עטיפת הסינגל תצלום של אדם שאת זעקת פיו סותם שעון, יענו מטפורה פילוסופית. השיר ינמיך את הציפיות. מתחיל איטי בצליל אווירה
מה שהיה הוא שיהיה. קמים והולכים לישון עם החדשות. רדיו, עיתון, טלוויזיה. יום בא ויום הולך, ולאן כל זה לוקח? "אין חדש כלום לא זז אצלנו בינתיים, חדשות, עיתונים, לישון" החדשות לקחו את התובנה הקלושה והנדושה של עולם כמנהגו
אח, איזה בוקר יפה, הביטו לצדדים, ראו גלים באוויר, בוקר מדברי נאה, נצא לטיול ונלגום טיפת קסם וקודש, בוא נשתחל אל בינות מקולים, "פעמות זעם יכו בחזנו", ממזרח אוהלינו יפציע השחר, והנה גם עדרים יפים יוצאים במחול מטלטל, אח איזה
רגש מתפוצץ, נושמת אבק כוכבים, גם רוצה להתאבק (באבק כוכבים?) להתעורר למרות שלפי עודף הקפה שזורם לה ולעמיתה בעורקים – הייתה צריכה להיות ערה. הילי ילון בקול שברירי "ילדותי" משהו מנסה לשתפני בחוויה ספק מציאותית ספק חלומית המתנהלת בין כביש
"מביט אל השמיים, שמש מסנוורת/הולך על התקרה, הדרך מתהפכת/כותב על האוויר והקווים לא נפגשים/הזמן לא מרפא את הכאב סוגר את החלון, שמש נעלמת/עולה חצי ירח הדרך מסתבכת/שם מילת חיפוש, אולי אמצא את התשובה/ הזמן לא מרפא את הכאב. הזמן לא
"יום ועוד לילה יחלפו, אבל אני אשא אליך את נפשי", מתיפייפת-מסתלסלת-מתקשטת אורטל אופק במילים ועוד מוסיפה כהנה וכהנה מליצות – "קלעת זר לראשי … יושבת מול הים והאופק מחייך כשאני את דמותך חולמת".הטקסט נשמע התגנדרות ארכאית משהו במילים, כאילו נועדו לשרת
"ואתה יכול לבטוח/בליבי אתה כתוב/בשבילך אמצא בי כח/ואור גנוז אם תסע חסר מנוח/כך אן כך אתה עמי/לא אוכל אותך לשכוח/כל עוד אני אני/ זה הרגש זהו שורש/צערי ושמחתי וצערי/זה רעב גדול/זה צורך/זה בושם על עורי העולם שעל כתפייך/עוד רובץ כבד
זוכרת את פניך/ואת מבט עיניך/והימים חולפים בלעדיך/למי תמיד הקשבת/על מה תמיד חשבת/אני אזכור כמה שאהבת … צועקת אליך בקול ואתה לא עונה לי/רוצה רק אליך אז למה אתה לא עונה לי/ראיתי אותך בשמים, לוחש עם המלאכים/ תבטיחי לי, תבטיחי שתחייכי"
עד כה, לילה מלקוס זוהתה אצלי, ואני מעריך שלא רק אצלי, כזמרת של קצב דרום אמריקני בידורי, שלקוחותיו הסתמנו כמשהו בין ועדי עובדים שיצאו לנפוש באילת ובים המלח ובין צרכני שמחות סוג משהו. ממש אין לי שום דבר נגד. גם
ובסוף השיר בא לך לשאול: והיא ידעה שהיא כזו, שליבו יוצא אליה, שהוא בקושי נושם, שאהבתו היא ללא סוף, שהוא מרגיש איתה גן עדן. רמי לב חיבר אוסף קלישאות לשיר אהבה ומסר אותם להברי. אלהים יש בשיר? יש גם יש.
"מחכה כל חייך/לדבר הגדול/שאולי הוא יגיע/ וישטוף את הכל/כמו שציירת במכחול/על דף לבן בגן/אמא, אבא, ילד, אוטו ובית קטן/רק שכחו לספר לך/אם החיים הם ציור" חן ליאוני מביעה תחושה של פספוס. נדמה לי שגם לה לא הכי ברור מה בדיוק
ראפ הוא טכניקת דחיסת מילים למסגרת של קצב מוסיקאלי מתוח כמו קפיץ. אין מקום לפאוזה. Shoot. אתה צריך לירות משפטים בקצב ולהעביר את הסיפור/תובנה. כמו בכל ז'אנר גם כאן – הכל תלוי בטיבו של המילוי,. ההבדל בין טכניקה לאמנות הוא כהבדל
נו, די עם הכוכב נולד הזה. יש משהו מעיק, מדאיג ומעצבן במדינה שעסוקה אתמול, היום ולמחרת בכוכב נולד. קואקס של רועי פלג ונעם מאירי לוקחת את כוכב נולד לכיוון שיכול לשמש פלטפורמה למחזמר רוק על התופעה. "אני כוכב נולד מותק
"בזמן האחרון/ נכתבים בי שירים// עופות מוזרים/ חולפים לי בחלון" בהכירי את הכתיבה של יהונתן גפן, אני יודע שהוא אינו משורר הטרגדיה. ברוב המקרים, תמצא בכתיבה שלו אם לא הומור, אז טון של אירוניה משועשעת. גם את שיר ספת הפסיכיאטר
נינט מול עצמה במראה, מול העולם הרע שמנגד. מה הקשר? האם העולם הצבוע והמזויף הוא שגורם לה לרצות להשתנות או שמשתק אותה? "רוצה לרגע להיות מישהו אחר/ בלי לנסות להבין את העולם". מצד שני היא מבינה מה קורה ויש אפילו
אנחנו באגף הקונפקציה של בית החרושת לתעשיית ה"מזרחית" – אם נקרא לז'אנר בשמו. מה זה "מזרחית ישראלית"? לא סתם אמרתי "קונפקציה". יש כאן, לפחות מבחינת הטקסטים העיבוד וההפקה, מתכוני ייצור עממיים המוניים שמעבירים משיר לשיר. תמיר צור הוא יצרן המונים
כשהיא תבוא הלילות הריקים ייעלמו/ החלקים השקטים ישמעו כשהיא תבוא/ כשזה יקרה כל החיפושים יגמרו כאילו שלא היו מעולם// והיא תבוא כמו קרן שמש/ אל תוך החדרים החשוכים/ןתאיר מבפנים/והיא תבוא בלי להודיע כאילו שהייתה כאן תמיד/ היא תבוא לתמיד"….
מה זה עצבנית עליו – "אתה הופך הכל לאבנים וחול", מבואסת אפילו על כוס התפוזים שסחטה עבורו, גם על כך שלא צפתה שהוא הגיע אליה רק כדי לנפוש, לא נשארת חייבת – קיבל בראש עכשיו שיעוף לה מהעיניים – "לפני
עשר פעמים, אם ספרתי נכונה, מופיע הפועל "אהב" בשיר, כדי שלא נטעה. זה אכן שיר על אהבה. הבחורה בשיר מאוהבת. ואחרי ששמעתי את השיר, מבחינתי היא יכולה להיות גם לא מאוהבת, או בכל מצב צבירה אחר. השיר לא העביר אפילו
קריאת הטקסט לבן על שחור אומרת ששגיא זקוסקי אולי צריך להסתפק במה שהוא טוב בו. הבנאדם נזכר באהבה ישנה "סתם מהרהר/האם עודך לבד"… "סתם" משמעותו – כלאחר-יד. באקראי. אבל בהמשך השיר מתברר שמדובר במקרה כלל לא "סתמי" – לב שבור,
